אמרי בינה אורח חיים סז

מצוה וכ' לתרץ דשמא אינו היום ר"ה והוי טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה וא"ש דחששו על המיעוט שיתברר אח"כ דעברוהו לאלול ולא הי' חל החיוב ויעבירנו ד"א בר"ה ויהי' טעה בד"מ ולא עשה מצוה אף דעכ"פ אז הי' החיוב מצד הרוב מ"מ אם יתברר אח"כ דלא הי' חייב יהי' כלא עשה מצוה לכן גזרו משא"כ במילה דאי אפשר להתברר וגוף מצות מיל' ניתנה אף בשבת למיזל תמיד בתר רוב בתורת חיוב לכן לא גזרו לשמא יעבירנו דלא יתברר לעולם דעשה איסור ויהי' לעולם כמו טעה בד"מ ועש' מצוה דכן מכריע הרוב אבל מצות תקיעת שופר ולולב ניתנו על בירור הגמור לכך גזרו בבבל לשמא יעבירנו ויתברר אחר כך דלא עש' מצוה ובלא"ה בהך דרוב פעמים אלול אינו מעובר יש אריכות דברים ואין כאן מקומו

והא דהקשה הש"ס ואלא הא דתניא ס' ב"ז ס' ב"ח אין מחללין עליו את השבת אמאי נימולו ממ"נ ומשני ל"נ אלא למכשירי מילה ואליבא דר"א יקשה הא בזה ליכא רוב ועי' רשב"א יבמות ס"פ הערל דאיירי בספק השקול ובלא נגמרו שערותיו וצפרניו ובזה יקשה כיון דהוי ספק השקול אם חל עליו החיוב דילמא גזרינן לשמא יעבירנו ואף דכתבתי דר"ה ולולב הוי דבר ההוה ושכיח שיזדמן ומילה לא שכיח כ"כ שיזדמן ספק ב"ז ספק ב"ח בשבת מ"מ כיון דהוא תקנ' לכל העולם ולעתים רבות דילמא מש"ה לא מלין אותו בשבת מטעם שמא יעבירנה. ג"כ א"ש דקושית הש"ס הוא מברייתא (שבדף הקדום) דקתני ערלתו ודאי דוחה שבת ולא ספק ומפרש הש"ס לאותו ספק ב"ז ס' ב"ח ושם קאי אקרא ומשמע דקאי על דין תורה ולא מצד גזירה כמו דקתני שם באינך ואף דהתוס' כתבו שם דאסמכתא בעלמא הוא מ"מ קאי על ד"ת וקושית התוס' יבואר לקמן לכך הוכרח הש"ס לאוקמי אליבא דר"א ובמכשירי מיל'. ובזה יש לתרץ דעת האלפסי דכ' לאסור למול בשבת ס' ב"ז ס' ב"ח והקשו כל הראשונים כמבואר בארוכה ברשב"א יבמות שם וב"י וד"מ יו"ד (סי' רס"ו) הא בש"ס קאי אליבא דר"א אבל לרבנן דמכשירי מילה א"ד שבת א"כ נמול ממ"נ וכן בדברי רש"י במתני' (דף קל"ד ע"ב) ספק אין מחללין דפי' כגון ס' בן ח' למה לרש"י לפרש אליבא דר"א ובש"ס לא מוקי רק הברייתא דקתני להדיא ס' ב"ח אבל אמתני' נוכל לפרש על ס' הנולד בין השמשות ועיין בתוס' רע"א ז"ל ולמ"ש א"ש דמדרבנן נוכל לומר באמת דגזרו לשמא יעבירנו ד"א בר"ה וגבי ס' ב"ח שלא נגמרו שערותיו וצפורניו כיון דליכא רוב לחיוב הוי ס' מצו' כמ"ש הרשב"א הנ"ל והש"ס דמתרץ אליבא דרשב"ג דמלין ממ"נ שם יש רוב גמור לחייב ולא נוכל לגזור לשמא יעבירנו וכמ"ש והברייתא קאי על הקרא דממעטינן מערלתו צריכין לאוקמי במכשירי מילה ואליבא דר"א ואליבא דידן י"ל בדעת הרי"ף ורש"י דגזרינן בס' השקול לשמא יעבירנו כן י"ל ע"ד פלפול

והנה הרמ"א ביו"ד שם כ' בדעת הרי"ף והרא"ש וטור דס' ב"ז ס' ב"ח ולא נגמר שערותיו וצפרוניו מלין ממ"נ דמחתך בבשר בעלמ' הוא ולכאור' קש' אף דבש"ס קאמר כן לתרץ אליבא דרשב"ג מ"מ יקשה הא בודאי צריך למצוץ הדם והוי מפרק תולדה דדש ואדם הוי גידולי קרקע כמ"ש התוס' שבת (דף ע"ד) וכמו בחולב וא"כ אף דהוי כבשר בעלמא מ"מ לענין מציצה הוי מלאכת מפרק ולא מבעיא למ"ש רש"י שבת ( דף קל"ה) דהטפת דם ברית הוי מצוה א"כ הוי מלאכה הצריכה לגופה גוף חיתוך הערלה אלא אף אם נאמר דא"צ והוי מלאכ' שא"צ לגופה מ"מ הא המג"א (סי' רע"ו) העלה בדעת הטור דמספקא לי' אם פסקינן כר"י במלאכ' שאצל"ג או לא א"כ כיצד מלין אותו ממ"נ ואפשר דהוי ספק ספיקא ס' א' דילמא הוא ב"ז והוי ב"ק וחייב למולו ונדחה שבת אצלו הן במילה והן במציצה ואף אם אינו ב"ז מ"מ דילמא קי"ל משאצ"ל פטור אולם בס' הפלאה סוף פ"ק דכתובות כתב לדון דכיון דממעטינן מערלתו ערלה ודאי דוחה שבת ולא ס' אמרינן דהוי כמו לגבי סוטה וס' טומאה ברשות היחיד דלא מהני ס"ס כיון דאסר' התורה בפי' הספק הרי הוא כודאי ואינו נכנס בגדר הספק דמה לי שאסרה התור' הודאי או הס' ולכך כל שנולד בו ס' הרי הוא כודאי כן נמי בס' ב"ז הנולד בה"ש דהוי ב' ספיקות ס' ב"ח והוי מחתך בשר ס' נולד בשבת ואי לאו קרא הי' מותר למולו בשבת וכיון דאסרה התורה הכל בפי' אפי' ס"ס אסור דכודאי משוי לי' עי"ש ובאמת י"ל בשלמ' בסוטה שפיר דנין כיון דהתורה אסרה כודאי אף לנגד חזקה וכמ"ש התו' ריש נדה חזינן דלא סמכה התורה על החזקה כן נמי ל"מ ס"ס אבל לענין מילה בשבת מנ"ל דאסרה התורה משום ודאי ואי דלמה צריך להשמיענו ממילא ידענו דס' דאוריית' לחומרא וכמ"ש תוס' שבת שם ונימא דהשמיענו דהס' אסרה תורה כודאי שלא נצרף עוד ספק אחר אבל מ"מ אם יש שני ספיקות לבד מס' זה הי' רשאי למולו גם בעיקר הסברא מבואר דדעת התוס' עכ"פ אינו כן מדכתבו דקרא אסמכתא בעלמא הוא א"כ יקשה איך מוהלין לדידן ממ"נ הא המציצה הוי מלאכה דמפרק ודוחק לומר דמוהלין אותו בשבת סמוך לחשיכה ועושה המציצה לאחר שבת וגוף חיתוך הערל' אף דתולש מן המת ג"כ חייב כמ"ש משם הירושלמי כבר כ' המג"א (סי' קכ"ו) דמוכח דזה ל"ה מלאכה רק בגוזז וצריך לדבר הנגזז אולם ממלאכת מפרק קשה ואף בש"ס ק' למה מוקי הש"ס הבריית' דס' ב"ז ס' ב"ח למכשירי מילה וכר"א כיחידאה לוקי הברייתא כמאן דסובר משאצ"ל חייב והוי מלאכת מפרק וגם יש דישה אף באינו גידולי קרקע וי"ל דמה שחותך בזה הוי מפרק כלאחר יד ובמה שמוצץ י"ל דאם בשביל זה הי' יכול לחתוך סמוך לחשיכ' ולמצוץ בלילה ומדקתני אין מחללין עליו את השבת והש"ס סובר דבריי' לענין מילה קאי וכמ"ש הד"מ שם בזה וע"כ דהכונה לענין מילה גופה ולכך מוקי כר"א לענין מכשירי מילה ואין לומר דכיון דאם הוא בן ח' ומחתך בבשר בעלמא ל"ש מפרק דז"א דעכ"פ אף דאינו חייב על נטילת נשמה מ"מ מפרק שייך ועיין פ"מ או"ח מ"ז (סי' של"א סק"א) שכ' בס' ב"ז ספק ב"ח הנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית י"ל הוי מפרק מה"ת דלדם הוא צריך וכתב דהוי צריכה לגופה ובודאי צ"ע למה לא העיר ממציצה לדעת הטור. ובשיטת תוס' שכ' דקרא אסמכת' בעלמא הוא יש להתבונן לכאורה נימא דנ"מ לענין אם עבר ומל אם חייב חטאת די"ל כיון דאם הי' מצד ספק הי' פטור ולכך דרשינן מערלתו ודאי דוחה ולא ס' והוי ס' באיסור עשה ואהדריה קרא לאיסור קמא דומיא דכתי' בפסולי המוקדשין תזבח ולא גיזה ועי' תוס' ביצ' (דף י"ב) וחולין (דף צ"ט) אך י"ל כיון דקרא אסר כל מלאכת שבת ולגבי מילה התירה התור' מביום השמיני שוב כשאסרה לא אסרה אלא שיהי' בגדר עשה ודומה למ"ש התוס' חולין וכאשר ביאר בדברי אמת (דף נ"ח) ה"נ דכוותה. אך אם כן צריך למדרש ממה דגילתה התורה ולא ס' ערלה שיהי' בגדר עשה ולא בגדר ס' ל"ת ונ"מ לענין אם מפסל לעדות דאם ל"ה כתיב בתורה הוי ספק פסול דדילמא עבר וחילל שבת בחינם שלא לצורך מילה ועי' מל"מ הל' עדות דמס' מפסל לעדות משא"כ אי נימא דל"ה רק גדר עשה לא מפסיל. ועוד אף אי נימא דמס' לא מפסיל נ"מ לענין קים לי' בדרבה מניה להמבואר במג"א (סי' רע"ו) דאף בס' אם חייב מיתה נפטר מתשלומין א"כ נ"מ אם מל בשבת וחבל בו דאם לא דרשינן מערלתו ולא ערלת ס' הוי מפטר מתשלומין דדילמא הי' שבת בחיוב וגלי לן קרא דל"ה רק בגדר עשה ולא מפטר מתשלומין ועיין מ"מ הל' שבת (פי"ג הט"ו) שכתב ורבינו ז"ל כותב פטור במקום תיקו וזה דרכו באלו הספיקות ומוכרח הוא וקשה הא נ"מ אם הזיק בזריקתו דפטור מתשלומין מטעם קלבד"מ ואף דפטור מס' ממיתה מ"מ לא גרע מחייבי מיתות שוגגין דפטורין ומס' פטרינן מממון ועי' פנ"י ריש שבת

ומה"ט תמוהין דברי רבינו אלי' מזרחי פ' משפטים בפ' וכי ינצו אנשים כו' ולא יהי' אסון באשה דאי בולדות מכה איש כתיב עד שיהי' בן קיימא הראוי להיות איש ולא הנפלים והולדות במעי האשה כ"ז שלא יצאו לאויר העולם לא ושמא משום דכ"ז שלא יצאו לאויר העולם יש לחוש דשמא לא יכלו לו חדשיו ולא יהי' ראוי להיות איש והתראות ספק לאו שמה התראה אע"ג דרוב עוברין שבמעי אמן יכלו חדשיהן מ"מ כיון דהשתא עדיין לא כלו ה"ס הוא ול"ד לסתם אנשים דאזלינן בתר רובא ול"ח לטריפה וה"ס ל"ש התראה דיש לחלק בין רובא דהאידנ' לרובא דלאחר זמן ובודאי כונתו אף אם ידענו דכלו חדשיו ג"כ א"ח על העובר כ"ז שלא יצא לאויר העולם היינו ג"כ זהו כלוי חדשיו שיצא לאויר העולם וכ"ז שלא יצא ל"ח ראוי להיות איש דדלמא לא יצא שלם מרחם אמו ועי"ש בס' גור ארי' דהשיג עליו דהא המקשה ללדת מחתכין הולד ממנה שחיותה קודם לחיות העובר ואחר שיצא לאויר העולם אין נוגעין בו דאין דוחים נפש מפני נפש ולדברי המזרחי אם אמרנו שהוא נפל אחר שיצא ג"כ נימא נפל הוא אלא הטעם הוא דכ"ז שלא יצא לאויר עולם לא נחשב כולד. ולא ידעתי הא כשיצא לאויר עולם כ' המזרחי ג"כ דאזלינן בתר רובא ובודאי אף אם לא ידענו דכלו חדשיו מ"מ אין דוחה נפש מפני נפש דאז הרוב הוא על העבר לדון דב"ק הוא משא"כ קודם שיצא סובר כ"ז שלא יצא מרחם אמו צריכין אנו לדין על הרוב לעתיד והוי כשמא ימות חיישינן וכמו שכתב הרשב"א סוף יבמות. ועין נו"ב מהד"ת ח"מ (סי' נ"ט) שם הביא דעת הגאון מ' ישעי' פיק ז"ל לדון דכשיצא ראשו אין נוגעין בו הוא דוקא בקים לן ביה שכלו לו חדשיו שאז ההרגו נהרג עליו והסביר הנו"ב סברתו דאלו ל"א רוב ולדות לאו נפלים אלא בשכבר יצא לאויר העולם ונולד בלי פגע אבל קודם שיצא לאויר העולם אף שיצא ראשו חי אינו בכלל רוב וכ' אמנם לא מצינו סברה זו בשום פוסק ואין לסמוך ע"ז לשפוך דמו של הולד עי"ש ובכלו חדשיו ליכא שום סברה לומר אחר שיצא ראשו דאינו מן הרוב וגם המזרחי מודה כיון דהרוב הוא על העבר משא"כ במעי אמו אז דנין על הרוב לעתיד אף דכלו חדשיו מ"מ כ"ז שלא יצא ראשו לאויר עולם הוי כלא כלו והוי ה"ס לדעת המזרחי אמנם למ"ש דאף בס' חיוב מיתה ג"כ פטור מן הממון מטעם קלבדר"מ דאם חייב מיתה לא גרע מחייבי מיתת שוגגין דפטורין מתשלומין א"כ אמאי חייבו התור' ליתן בפלילים דמי ולדות כיון דיש ס' חיוב מית' אף דל"נ הרוב דיכלו חדשיהם מ"מ דלמא כלפי שמיא גליא דיכלו חדשיו והוי חייבי מיתת שוגגין דפטור בתשלומין ובפרט דבאמת הוי רוב רק כיון דהרוב הוא על העתיד דעת המזרחי דלא אזלינן בתרי' לשוי' התראה ודאי והוי ה"ס ומה"ט פטור ממיתה ולמה יתחייב בפלילים התשלומין א"ו דזה הוא חק התורה כ"ז שלא יצא לאויר העולם אינו ראוי להיות