אמרי בינה אורח חיים סה

והחילול שבת שוה בשמינה כמו בכחושה וחל עליו החיוב להביא שמינה או מטעם דכתיב הכבש האחד המיוחד שבעדרו כמבואר מגיל' (דף כ"ח) או מטעם שכתב רש"י שם הקריבהו נא לפחתך ומ"מ חל עליו שניהם במעשה א' בב"א לכך אמרינן הבא שמינה דאם יש לו שמינה לא ניתן שבת לדחות בהכחושה משא"כ במילה בציצין שאין מעכבין דכבר נגמר מעשה המילה על צד היותר טוב וההידור בא בפני עצמו אח"כ לכך כ"ז שלא פירש כולה חדא מילתא היא והרי ניתנה שבת לדחות אצלה ואם פירש דהוי חילול אחר כהתחלה בפ"ע ועל אלו לא ניתן לחלל את השבת וההידור לעולם הוא מעשה אחריתא וחילול שבת רק כל זמן שלא פירש כולה חדא מילתא הוא ובודאי אף במילה עצמה כל מעשה בפני עצמו מלאכה היא החיתוך הוא מלאכה דעושה חבורה ויש בו לכמה פוסקים משום נטילת נשמה או משום גוזז כמ"ש בש"מ כתובות והפריעה אח"כ שוב מלאכה אחרת וגם שייך בו מכה בפטיש ומשום בונה דאדם שייך בו ג"כ בנין כמבואר בש"ס שבת מדכתיב ויבן ה' את הצלע וכן אם מסיר הציצין שאין מעכבין יש בו בנין ותולש ומכה בפטיש גמר מלאכה והא דכ"ז שעוסק במילה חוזר אף על ציצין שאין מעכבין וכמ"ש רש"י (דף קל"ג ע"ב) הטעם דכולה חדא מילתא היא והרי ניתנה שבת לדחות אצלה היינו לאו דחד' חילול הוא דהא אף דלא פירש עדיין וחדא מלתא הוא מ"מ כל מה דעושה הוא חילול חדש ובודאי אם נעש' באיסור חייב על כל מעשה חילול בפ"ע רק במילה דנעשה בהיתר לא מבעיא אם הותרה מילה בשבת וכמ"ש הרמב"ן וחידושי הר"ן ר"פ ר"א דמילה דל"ח מילה דחויה בשבת אלא היתר גמור אצלו שהתורה התירה בפי' למול בשבת וה"ה מכשירין לר"א דלדידי' כמילה הם ולר"א שבת לענין מילה ומכשיריה כחול גמור הוא ולא משנינן כלל וכן העלה הגר"א ז"ל ביו"ד (סי' רס"ו) ולכך במעשה מילה יכול לתקן ולעשות כמו בחול כ"ז שלא פירש ואף לההידור מצוה בציצין שאין מעכבין אלא אף אם נאמר דמילה דחוי' לשבת [ובפרט מכשירי מילה לר"א כנראה בש"ס עירובין (דף ק"ג) דכל כמה דאפשר לשנויי משנינן ועיי"ש בפי' רש"י ותוס' לגרסתם בסוף הסוגיא דהכי מסקנא דמילתא והרמב"ן חידושי שבת דכתב שם דמכשירי מילה כמילה עצמה לר"א וניתנה שבת לדחות אצלן ומסקנא נמי בפ' המוצא תפילין הכי משמע דמכשירי מצוה לר"א אף ע"ג דאפשר לשנויי לא משנינן וכ"ש מכשירי מילה ולכאורה המעיין במסקנא דסוגיא שם לפירש וגירסת רש"י ותוס' מבואר דבאפשר לשנויי משנינן אולם כנראה הרמב"ן תופס שם גירסת הבעה"מ בביאור הסוגי' שם וגריס אי הכי בכלי נמי ועיי"ש בבעה"מ תמצא מבואר דזאת היא הוכחת רמב"ן וחידושי רשב"א ר"פ ר"א דמילה אולם לפי רש"י ותוס' יראה דלר"א במכשירי כל דאפשר לשנויי משנינן ומ"מ אין ראי' למילה עצמה דשם אפילו אפשר בלא חילול לא מהדרינן כמו שכתב חידושי ר"ן שם דלא מהדרינן במילה לעשותה בשמאלו או לשנות בה אלא היתר גמור אצלו ומ"מ אף אם נאמר דדחויה היא ולא הותרה [אעפ"כ חוזר כ"ז שלא פירש דניתן לדחות לעשות המילה ככל מעשיו בחול כ"ז דהוא חדא מילתא וכיון דגילתא התורה דניתן שבת לדחות אז כ"ז דעוסק בו נגרר הטפל בתר העיקר וכמו דהעיקר דוחה כן הטפל היינו ההידור וכשפירש והוי התחלה בפ"ע וע"ז לא ניתן לחלל את השבת. ואינו דומה כלל להא דאומרים לו הבא את השמינה דשם לגבי כחושה לא ניתן שבת לדחות כלל רק לעשות עיקר המצוה בההידור דהיא השמינה משא"כ בציצין דאין מעכבין דכ"א נעשה בפ"ע ולגבי כ"א הוא מלאכה חדשה וז"ב

ובזה מיושב מה דהעלה השא"ר (סי' נ"ט) לאסור ע"י שני מוהלין בשבת ויו"ט משום לתא דשני דקא עביד איסורא ואף במוהל אחד צריך שלא יפרוש א"ע בין מילה לפריעה דאז הוי כולה חדא חילול מהתחלה עד גמר ואם המל הוא פורע ולא סילק ידו אין כאן אלא חילול אחד שהרי אפילו על שאין מעכבין יש רשות לחזור ואין כאן חילול חדש אלא כל שמרבה בחבלה בעוד שלא פירש א"ב משום חילול חדש אלא חילול אחד ואם אחד ימול וב' יפרע יש כאן ב' חילולין וכיון דאפשר ע"י חילול א' אין לנו לעשות ע"י ב' חילולין ואסור מה"ת ולמ"ש ודאי אף אם א' עושה ולא סילק ידיו וכולא חדא מילתא היא מ"מ כל חילול הוא בפ"ע ובודאי אם עושה בשוגג במקום דאסור וחייב חטאת חייב על החיתוך משום תולש וכן על הפריעה משום בונה והא מצינו דחייב בלובש בגד כלאים כשהתרו בו ושהה כדי לפשוט חייב בכל פעם ופעם מלקות ובפרט אם עושה בכל פעם מעשה חדש ומרבה בחבורה ואף אם הכל הי' שם חילול במלאכה אחת הוי כשני חילולין רק הא דחוזר אף על ציצין שאין מעכבין מטעם דכולה חדא מילתא היא לא מטעם דהכל חד חילול הוא רק כולא חדא מילתא הוא היינו מעשה מילה נקרא על שם אחד שעושה מלאכה למול אשר התורה או שהותרה בשבת או שנתנה שבת לדחות מ"מ הכל מעשה מילה אחד הוא ושרי לעשות בה כמה חילולין רק אחר שסילק ידו א"ח דהוי כהתחלה בפ"ע ועל אילו לא ניתן לחלל את השבת והיינו אף כשלא סלק ידו מותר לחזור אף דהוי חילול חדש מ"מ נגרר הטפל בתר העיקר ושם מילה הותרה בשבת או דשבת דחויה לגביה ואתחלתא מחדש אסור כיון דאינו מעכב וא"כ מה לי אם נעשה ע"י אדם אחד גוף מצות מילה או אם זה פורע או אחר כיון דכל אחד עושה חילול חדש אף אם לא סילק ידו ומה"ט נמי נראה במקום שנהגו שמכבדין שלשה למילה ולפריעה ולמציצ' יכול בשב' ג"כ לעשו' כן אף לסבר' השא"ר דעכ"פ אחר המילה והפריע' חשיב כולה מילתא דמילה ומציצה היא מטעם סכנה והוא ודאי אתחלתא אחרינה ועיין חידושי ר"ן שבת (דקל"ג) דכתב דלמה דקיי"ל דפירוש אינו חוזר על ציצין שאין מעכבין יש לעיין בהמציצה עצמה י"ל כל שפרע הרי סיים צרכי המילה ודלמ' המציצה מקרי רפואה ולא צורך מילה היא ע"ש ולדבריו דמקרי סילק ידו מן המילה אחר שפרע א"כ אין הבדל בין אם מי שפרע מוצץ או אחר. ואף אם נאמר דלא מקרי סילק ידיו עדיין מ"מ לאו חדא חילול הוא והמציצה היא מלאכה בפ"ע ומי שרוצה לזכות בה למה נעכב ע"י כמו דיכול לעשות ע"י שנים החיתוך והפריעה

ועיין עוד בשא"ר (סי' נ"א) שהאריך להקשו' להמבואר בש"ס דברית' דפירש א"ח רבנן דר"י הוא דגבי לחם הפנים דכתיב תמיד אלו מושכין ואלו מניחין וכן פסק הרמב"ם וע"כ הא דכתיב בפ"א הל' ק"פ דכמעשהו בחול כך מעשיהו בשבת ע"כ איירי דלא פירש וכמבואר שם דאחר שהי' מפשיט את כולו הי' מוציא את אימריו וזה מפסי' בהוצאתן באמצע ודמי לציצין שא"מ שחוזר עליהם כ"ז שלא פירש וא"כ כי פליגי דר"י בנו של ריב"ב ורבנן דידיה בשלא פירש ואפ"ה לר"י אינו מפשיט אלא עד החזה בלבד שיכול להוציא את האימרין וא"כ ה"נ בציצין שא"מ אעפ"י של"פ א"ח ולרבנן בשלא פירש חוזר כמו גבי הפשט דהו"ל ל"פ א"כ מה קאמר ר' יוחנן מאן תנא פירש אינו חוזר ר' ישמעאל הוא הא לא איירי בשלא פירש ואפ"ה ס"ל דא"ח א"כ הברייתא דבלא פירש חוזר על שאין מעכבין רבנן הוא ולא ר"י ובפירוש לא ידעינן מאי ס"ל ואכתי איכא למיבעיא מאן תנא פירש אינו חוזר דהא אינהו לא מיירי כשפירש אלא בלא פירש. והאריך לתרץ דרמב"ם סמך על סוגיא דמנחות דפליג על סוגיא דשבת ומשם מוכח דר"י איירי בלא פירש והקשה תו מש"ס דשבת (קי"ז) מאי אהדרי ליה חבריא דר"י בן ריב"ב אם מצילין תיק הספר כו' מי דמי התם טילטול הכא מלאכה ומאי ק"ל הא כיון דלא פירש מן ההפשט עד גמר כל ההפשט אין כאן משום מלאכה לכ"ע א"ו משהגיע לחזה פירש מן ההפשט וכר"י איכא משום מלאכה לרבנן דלחם הפנים ופריך הכא מלאכה ודלמא ס"ל כרבנן דלחם הפנים. ולמ"ש הדברי' כפשוטן דודאי כן הוא הדברים דרבנן דר"י בנו של ריב"ב איירי בלא פירש כיון דקייל"ן כרבנן דר"י וגם דא"ח על ציצין שאין מעכבין וכן כ' להדיא הרמב"ן חידושי שבת שם דרבנן דפליגי בפסח נמי שאינו פורש עד שגומר והא דק"ל כיון שלא פירש אין כאן משום מלאכה זה אינו דודאי כל מה שמפשיט את העור כל שיעור שמפשיט הוי מלאכה בפ"ע רק רבנן סברו הואיל דהותרה שבת אצל פסח כל מה שעושה לצורך הקרבן מעשהו בשבת כמעשיהו בחול כ"ז שלא פירש נקרא הכל ע"ש צורך הקרבן כל שלא לקח האימרין ור"י בנו של ר"י ב"ב השיב הכא מלאכה דכיון דכבר הגיע לחזה ובהכי סגי להו לצורך אימרין מיקרי השאר מלאכה ומה שפי' רש"י דמוציא האימרין כבר הקשה עליו הר"ן בחידושיו שם דא"כ אף בטילטול היה אסור וברמב"ן שם כ' ל"ה נוטל האליה עם החלבים שלא יהי' גמר ניתוח קודם גמר הפשט ולר"י בפירש א"ח. אולם ברמב"ם לא נזכר מן האלי' כלל וגם דברי רמב"ן אינם מובנים הא אם מוציא האימרין עכ"פ הוי כפירש ומה זה שכתב אח"כ דכיון דקייל"ן כרבנן דר"י אידחי לי' מאי דאמרינן מעיקרא דדחי' ליה מדר"י ומדר' ישמעאל וכ"ש מדרבנן דפליגי עלייהו אלא אפילו לרבנן דפליגי בפסח נמי שאינו פורש עד שגומר הא אם נוטל את האימורין הוי כפירש וצ"ל דסובר דלמסקנא איירי ע"כ רבנן דלא פירש. ומדברי הר"ן דמפרש גם בדברי ר' יוחנן דקאמר מאן תנא ר"י בנו של ר"י ב"ב הוא דאיירי בלא סילק ידיו ע"כ דקאמר מכח ק"ו וכ"ש דלגבי הפשט דפסח דלא פירש ואעפ"כ אינו מפשיט אלא עד החזה כיון דהמותר לאו צורך אימורין הוא מכ"ש במילה דאף כ"ז דלא פירש חוזר אף על שאין מעכבין דהוא מטעם דהוא צורך מצוה משום זה אלי ואנוהו מ"מ כשפירש אינו חוזר ולרבנן דכ"ז שלא פירש מפשיט את כולו ע"כ דסברו אף דגם מן החזה ולמעל' נעשה מלאכה ואינו צורך גבוה ואעפ"כ מותר ע"כ כיון דהתירה התורה פסח בשבת יכול לעשות בב"א כל דבר כמו בחול וממילא י"ל דחוזר אף על ציצין שא"מ אף כשפירש משום ואנוהו דעכ"פ צורך מצוה הוא אבל ר' ישמעאל י"ל כיון דסובר דאסור לעשות מלאכת ההפשט רק מה שהוא לצורך האימורין ולא יותר אף דבמילה כ"ז שלא פירש עושה אף מצות ואנוהו וחוזר על שא"מ מ"מ י"ל כשפירש א"ח וקאמר הש"ס ממאי כיון דע"כ צ"ל לר' ישמעאל הא דכשלא פירש חוזר הוא משום ואנוהו א"כ י"ל דלמא אף כשפירש חוזר ולמסקנא דרבנן דלחם הפנים הוא מסקינן דכ"ז שלא פירש חדא מילתא הוא וכשפירש אתחלתא אחרינא הוא ולא ניתן שבת לדחות משום ואנוהו רק כשלא פירש חדא מילתא הוא אף דמרבה המלאכה מ"מ התירה התורה וכן בהפשט דפסח כ"ז שלא פירש וז"פ. ודעת הר"ן שם דרבנן דפסח דשרי דוקא כברזי הוא דשרי דליכא אלא איסורה דרבנן והיינו אע"ג דדעתו שם ג"כ דלא היו מוציאין את האימורין עד אחר ההפשט כולו כיון דבהכי סגי לא שרינן לעשות מלאכה יתירה ואע"ג דחדא מילתא הוא כיון דלאו צורך מצוה