אמרי בינה אורח חיים סד

שאצל"ג קרי כשעושה מלאכה ואינו צריך לאותו הצורך כעין שהי' במשכן אלא לענין אחר ובהוצאות המת אינו צריך להמת ובמשכן הי' צריך להחפצים עיי"ש א"כ אמאי צורך מצוה חשיב צל"ג

אך נראה דודאי מודה הר"י דלאיזה צורך שעוש' המלאכה לא איכפת לן אם צריך לגוף המלאכה יהיה לאיזה תועלת שיהי' חייב והוי דומיא דמלאכת המשכן אף דשם הי' צריך לגוף החפצים לצרכם מ"מ אם צריך למצו' כיון שצריך לגוף החפץ הוי מלאכ' הצל"ג ובמוציא מת לקברו דפוטר ר"ש אף דבאמת צריך לגוף המת לעשות בו המצוה י"ל דדומה למ"ש תוס' שם וזב בכיס שלא יטנפו כליו הוי אצל"ג שאינו צריך להכיס עצמו ואפי' למנות ראיותיו או נקיים שצריך להכיס מ"מ א"צ להוצאה זו דהכי נמי סגי לי' אם יתיב בחד דוכתא עי"ש. והיינו אף דצריך לו לילך למקום אחר הצריך לו וצריך להכיס לשמושו למנות ע"י זה ראיותיו מ"מ כיון שלצורך מה שנהנה במה שעושה המלאכה היינו הכיס לא הי' צריך להוציאה דאם הי' יושב במקומו הי' לו ג"כ התועלת מן הכיס כמו אם הוציאה לכך חשיב משאצ"ל כן נמי במוציא מת לקברו אף דצריך לגוף המת לא לבד לסלק הטומאה לטהר הבית וכדומה רק לגופו שיקיים בו המצוה מ"מ התועלת שיש לו מן המת היינו המצוה לא הי' צריך להוציאה דהי' יכול לקברו במקומו וצורך ההוצא' אינו רק שהוא רוצה לקבור אותו במקום אחר לכך הוי משאצ"ל אבל גבי קורע על מתו דאינו יכול לקיים המצוה בלעדי זה היינו הקריעה וכיון שהוא לתועלת עצמו רק שהוא בשביל מצוה דומה למלאכת המשכן דשם היה ג"כ צורך החפצים לצורך מצו' וראיתי ברשב"א שהקשו על התוס' דסברי דמצו' הוי מלאכ' הצל"ג מן המוציא מת לקברו ולענ"ד למ"ש תוס' גבי זב בכיסו הטעם אתי שפיר והרשב"א סובר כיון דאין לו הנאה לא בהוצא' ולא בקבורה רק ממניעת הטומאה בכלל מלאכ' שאצל"ג הוא אבל מ"מ מודה לשיטת הר"י דממלאכת המשכן ילפינן דהי' התועלת וההנאה בגוף המלאכה והתוס' סברי דאף צורך מצוה כיון שצריך לעשות מלאכ' הזאת לצורך מצו' חשיב צריכה לגופה ותמהני על הכפות תמרים סוכ' (דף ל"ג) שכתב בכונת תוס' בפי' משאצ"ל דלא מקרי מלאכה אלא כשעושה אותה מעין הצורך שהי' במשכן באותה מלאכה אבל כשעושה לצורך אחר שלא הי' דכוותה במשכן מקרי משאצ"ל וכ' המשל במשכן היו צדין החלזון כדי לצבוע בדמו וא"כ הצד נחש לרפואה חייב אבל הצד נחש לשחק בו אינו דומה לצורך שהי' במשכן ולפי' ר"י בעל התוס' פטור דהוי משאצ"ל עי"ש עוד החותך ראש עוף לשחק בו הוי משאצ"ל כיון דל"ה מלאכת ההריגה מעין הצורך שהי' במשכן ודבריו נפלאים ודאי בעינן שיהי' דומה למלאכת המשכן שיהי' המלאכ' צל"ג היינו לתועלת גוף הדבר אבל אם צריך לו יהי' לאיז' צורך שיהי' כיון דיש לו תועלת וצורך בגוף המלאכה דומה למלאכת המשכן והעד נאמן לזה דברי ר"י בעל התוס' לפנינו דקריעה לצורך מצוה הוי מלאכה הצריכה לגופה אף דבמשכן לא הי' דכוותה קריעה מכל מקום כיון דיש לו צורך בגוף הקריע' חשיב צל"ג כן נמי זה ומה שכתבו התוס' לעיל (דף צ"ד) דקורע על מתו או שובר כלים למרמי אימתא על אנשי ביתי' א"צ לגוף המלאכה דבמשכן היתה קריעה לצורך תיקון דבר הנקרע ע"כ טעות הדפוס הוא קורע על מתו דבהדי' מבואר (דף ק"ה) דקריעה של מצו' הוי צל"ג וצריך להיות רק קורע בחמתו וכן מצאתי בהגהות הב"ח אבל ודאי היכ' דיש לו תועלת בגוף המלאכ' וכגון בצד לשחק או חותך ראש עוף לשחק מ"מ כיון דיש לו תועלת ושימוש בגוף המלאכ' דומה למלאכת המשכן וראיתי בס' מרכבת המשנה (דף יו"ד ע"ג) שהקשה ע"ד תוס' דקריעה חשיב מתקן דיכול ללבשו הא נמי במוציא מת לקברו משכחת לי' דמתקן הבית שאם הי' כהן מותר לכנס בו ולא ידעתי כונתו וכי מוציא מת לקברו פוטר ר"ש מטעם דלאו מתקן הוא הא עיקר הפטור מטעם דהוי משאצ"ל דבגוף החפץ שעושה בו המלאכה אין לו תועלת רק לסלק ההיזק ואינו דומה למלאכת המשכן משא"כ בקורע על מתו צריך לו לגופה לקיים המצוה ותיקון הבגד שיוכל ללבשו

וקצת יש להבין דמוקי קורע על מתו דחייב כר"י והוי תיקון ומה תיקון הא המבשל בשבת במזיד לא יאכל עולמית וה"נ כיון דעשה מלאכה בשבת אסור לו לעולם ועי' טור וש"ע (סי' שח"י) דהה"ד בכל המלאכות. ובאמת לר"י הסנדלר דאסור לעולם צ"ל הא דמבשל בשבת חייב ול"ה מקלקל כיון דעכ"פ בהנאה מותר וכן מצאתי בס' מהר"ם שי"ף סנהדרין ) (דף פ"ה). אולם בקורע על מתו דעיקר התיקון הוא בשביל מצות קריעה או דיכול ללבוש הבגד ואם אסור ללבשו ליכא שום תיקון וצריך לומר כיון דאם נאמר דאסור ללבשו ליכא חילול שבת שוב מותר ללבשו אולם זה אינו דאם מותר ללבשו נעשה תיקון והוי חילול טוב שנאמר דאסור ללבשו ול"ה חילול דהוי מקלקל וי"ל דאיירי בשוגג דמותר במוצאי שבת לרבי יהודה ובמזיד באמת י"ל כיון דאסרינן ליה ללבשו הוי שוב מקלקל ופטור דמדאורייתא בלא"ה לא הוי שום תיקון רק מצוה דרבנן ואם אסרינן לי' ליכא תיקון

והנה מדברי תוס' מבואר עכ"פ דאף תיקון של חיוב דרבנן חשיב תיקון לחייבו חטאת אף מדאוריית' דהא קריעה על מתו ל"ה רק מצוה מדרבנן וכן תיקון הבגד ללבשו הוא רק חיוב דרבנן ואעפ"כ חייב חטאת דמאי איכפת לן כיון דמ"מ חל החיוב הוי מתקן אף מדאורייתא ול"ה מקלקל ועיין תוספות יו"ט שביאר כן ע"נ וראיתי במג"ש שכתב ליישב קושית התוס' ד"ה הא ר"י על רש"י דרש"י סובר כיון דמדאורייתא לאו מצוה קעביד חייב חטאת דאיך יפטרוהו רבנן מחטאת כיון דמדאורייתא חייב ונמצא חוטא נשכר ובלי ספק טעות הדפוס הוא כי אין לפרשו כאשר לפנינו כי אין לו שחר כלל אדרבא מדאוריית' אינו צריך לקרוע פטור מחטאת דהוי מקלקל גמור רק מדרבנן חשיב מתקן ולהיפוך הי' לו לומר דאיך יחייבוהו רבנן חטאת כיון דמדאורי' הוא מקלקל אולם באמת זה אינו כיון דחייב מדרבנן וחשיב תיקון ועומד לכך ודאי חייב חטאת אף מדאורייתא דהצורך חיוב דרבנן מוצי' מידי מקלקל ולא מחשיב לי' כמתקן אף מדאורייתא וכן מבואר מש"ס שבת (דף ק"ד ע"ב) רבא אמר כגון שנטלו לתג של דל"ת ועשאו רי"ש ופירש רש"י ובדבר מועט חייב הואיל דזהו תיקון הספר דאסור לאדם להשהות ספר שאינו מוגה משום אל תשכן באהליך עולה והו"ל ככותב אות אחת והשלימו לספר דחייב הרי דחשיב תיקון מעליא אף דמקלקל הדל"ת רק כיון שצריך לתיקון הספר. ובאמת קשה שם למה לא יתחייב שתים משום מוחק ומשום כותב וכן מבואר באמת בירושלמי פ' כלל גדול דחייב שתים. עכ"פ התיקון הוא רק מה דאסור להשהות ספר שאינו מוגה וגם היום בשבת דאי אפשר לו לתקן אנוס הוא ואינו עוש' איסור ובכ"ז כשמתקן חשיב תיקון מעלייא אף לחייבו מדאוריית' ועי"ש בר"ן דע"כ לא איירי בספר תורה דהוי חק תוכות ולענין שבת אף הרושם חייב דהוי מלאכת מחשבת ובב"א הקשה הא תינח בנוטל גגו דחי"ת אבל בנוטל תגו דדל"ת החיוב משום דהוי ככותב אות אחת והשלימו לספר וכיון שאעפ"כ הספר פסול למה חייב ולא קשה כלל דמשום אל תשכן באהליך עולה הוי תיקון כמ"ש רש"י והר"ן כ' דכתיב' הוי לענין שבת ואיירי בשאר ספרים לא בס"ת ועיין בית מאיר (סי' קכ"ה ס"ח) שהקש' על המרדכי דמה יענה לתירוץ רבא ולא קשה דהא הר"ן כתב ג"כ אף על תירוצו דרבא דלענין שבת אף רושם חייב וע"כ אף דס"ת פסול איירי שם בשאר ספרים ומשום אל תשכן הוי תיקון וכמ"ש רש"י וא"כ הרי דכל התיקון הוא רק מדרבנן ובכל זה חייב מדאוריית' דכן מסתבר כיון דצריך לזה ועומד לכך לאו קלקול הוא רק תיקון וראיתי בש"א (סי' נ') שהביא ראי' לדברי הרמב"ם דאם פירש מן המילה דאינו חוזר על ציצין שאינן מעכבין אף בחול משום דכל מיל' בשבת הוי מקלקל רק משום מתקן גברא אסור אי לאו דגלי קרא מיל' בזמנו דדוחה שבת ואי ס"ד דאף אחר שפירש אפ"ה יש מצוה משום זה אלי ואנוהו אין כאן משום מתקן כיון דאין מעכבין הו"ל מקלקל בחבור' דפטור ואמאי אינו חוזר עליהן אף בשבת ליתי מצות מילה דציצין שאין מעכבין דרבנן ולדחי מקלקל בחבורה דאין בו אלא איסור דרבנן א"ו דאף בחול א"צ לחזור ודבריו תמוהין הא אם חייב מדרבנן לחזור על שאין מעכבין משום התנאה לפניו במצות שוב הוי תיקון מעלייא אף מדאורייתא דהחיוב דרבנן משוי לי' למתקן ומוציא מידי מקלקל ואיך ידחה שבת במלאכה דאוריית' לקיים המצוה דרבנן ולא עוד אלא אפי' אם נאמר דזה אלי ואנוהו הוי דאורייתא כדמשמע מדברי רש"י ריש פ' לולב הגזול בפשיטות דהוי דאוריית' כמ"ש המחברים להוכיח מכמה מקומות [ובאמת מרש"י אינו ראיה די"ל דעכ"פ ראוי לקיים בו זה אלי ואנוהו בעינן ומצד זה יבש פסול וכ"כ בס' ט"ק ריש זבחים אבל לעולם להתנאות ממש י"ל דל"ה רק דרבנן] מ"מ לא ניתן שבת לדחות בשביל מצוה זו דרק מילה ממש להסיר הערלה והציצין המעכבין דוחה שבת דגדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות ודוחה אף לעשה ול"ת וכמ"ש התוס' (דף קל"ב ע"ב) וכן צריך לומר לר"א ב"י גיטין (דף כ') דבהא פליגי ר"י ורבנן דלר"י כשר אף להעביר קולמוס על השם ולרבנן פסול אפי' בדיעבד וא"כ אם לא חזר על ציצין שאין מעכבין ומ"ט הא לרבנן זה אלי ואנוהו מעכב וע"כ כיון דאינו מגוף עצם המילה לא ניתן שבת לדחות בשביל זה וכ"ז שלא פירש חדא חילול הוא וחותך אף שאין מעכבין מטעם ואנוהו וכשפירש לא ניתן שבת לדחות אף באיסור דרבנן לקיים מצות ואנוהו דכל דתיקון רבנן כעין דאוריית' תיקון כמבואר בר"ה בהא דאין עולין לאילן דיו"ט עשה ול"ת ועי"ש בר"ן וה"נ דכוותה אף אם נודה לדבריו דל"ה רק איסור דרבנן אין מצות מיל' דוחה ודוחק לחלק ולומר דבמילה כיון שניתן שבת לדחות עדיף אולם באמת דהוי מלאכה דאורייתא כיון דעומד לכך ל"ה בכלל מקלקל רק תיקון מעלייא לחייבו בחטאת מדאורייתא וז"פ

עוד כתב הש"א שם להוכיח דגם בחול כשפירש שוב ליכא בו מצות ואנוהו דאם נאמר דעדיין איכא הידור מצוה כמו דמילה עצמה דוחה את השבת ה"נ משום הידור מצוה רשאי לדחות את השבת כמו דאמרינן במנחות (דף ס"ד) הי' לפניו ב' חטאות א' שמינה וא' כחושה שחט כחושה ואח"כ שמינה פטור ולא עוד אלא שאומרים לו הבא שמינ' לכתחלה ושחוט וה"נ אם בפירש איכא משום התנאה לפניו אע"ג דא"מ הי' מותר לחזור ולחלל עליו את השבת משום הידור מצוה א"ו כיון דכבר נגמר המצו' אף בחול א"צ לחזור ולענ"ד אין ראי' מחטאת בשבת דשם ההידור מצוה עם עצם המצוה שייך הכל בבת אחת להביא שמינה