אמרי בינה אורח חיים סג

אף בחובל ומבעיר אף במקלקל ומשכחת לה הבערה בהבעיר עצים חשובים לעשותם גחלת ובחובל בצריך לדם דכל זה לר"ש לאו תיקון הוא ול"ה מלאכת מחשבת כיון שבמה שנעשה המלאכה בגוף זה הגוף נתקלקל ואעפ"כ חייבו רחמנא וא"כ מהבערה לבד ל"ה יכול למיליף דמשכחת הבערה כשמבעיר עצים העומדים לשרו' ולעשות גחלת ובחבור' שנוטל דם מבעל החי העומד לזה והוי תיקון חשיב במה שעושה המלאכ' לכך יליף מהבערה דבת כהן דבזה לאו תיקון בגוף הדבר הוא רק מעלמא ולר"ש לאו מלאכת מחשבת הוא

וראיתי למי שהקש' לרש"י דתיקון מצוה ל"ה תיקון אף לר"י א"כ ר"ע בפסחים (דף ה') דיליף השבתה מעיו"ט מדכתיב תשביתו ומצינו הבערה שהוא אב מלאכה וקאמר רבא ש"מ הבערה לחלק א"כ מדסובר הבערה לחלק ע"כ דסובר מקלקל בהבערה פטור ובהבער' דבת כהן התיקון הוא בהאבר בבישול הפתילה ולאו מטעם תיקון מצוה א"כ אם שורף החמץ ביו"ט ליכא שום תיקון רק המצוה והוי מקלקל לגבי החמץ ואי דנעשה גחלים מ"מ דלמא איירי הקרא באינו צריך לגחלת ול"ק מידי דהא ממיל' נעשה גחלי' והוי פס"ר ונח"ל בזה שנעש' גחלים ועי' רש"י (דע"ה) ובמג"ש שם דרק בארע' דחבירו סגי בלא איכפת לי' אבל בדידי' בעינן דלא ניחא ליה עיי"ש וא"כ בשורף חמץ שלו חייב לכ"ע דנעשה גחלת ומתקן גמור הוא דעכשיו אסור בהנאה וכשנעשה גחלת מותר

אך זאת קשה דמבואר שבת (דף קי"ג) דר' ישמעאל סובר חלבי שבת קריבן ביוהכ"פ אבל לא של יוהכ"פ בשבת ור"ע סובר ולא של שבת ביוהכ"פ ואמאי הא בהקטרת אמורין ליכא רק מלאכ' ההבער' כמבואר יבמות (דל"ג) א"כ מקלקל הוא לגמרי במה ששורף ותיקון מצוה לאו תיקון הוא ולדברי רש"י אף לר"י בעי תיקון פתילה או תיקון גברא ותיקון מצוה לאו תיקון הוא ולכאור' י"ל כמו שכ' בס' ח"ש אה"ע (ס' י"ז) לישב קושיתו שם בזר ששימש בהקטרה ואמאי חייב הא הוי מקלקל וכ' אם עושה לתועלת שהוא רוצה בו לא הוי מקלקל וכמ"ש הרמב"ם בקורע בחמתו דמתקן אצל יצרו ואף החולקים מודים בזה דדוקא בקורע דאין הבגד עומד לכך וסתם קריעה הוי מקלקל ואף שהוא רוצה בכך ועושה נ"ר ליצרו מ"מ כיון שאינו רשאי בטלה דעתו הנבערה משא"כ אברין העומדים להקטירם ע"י כהן כיון שהוא רוצה להקטירן מחשבינן כמו הקטרת כהן דלא מקרי מקלקל וה"נ בחלבי יוהכ"פ אסור להקריבן בשבת דהוי מתקן אולם דבריו תמוהין דהא תוס' כתבו להדיא בבישול הפתילה אף דמתקן לגבי פתילה מ"מ כיון שאינו אלא לשריפה לא חשיב תיקון אי לאו דשריפה עצמו חשיב תיקון מטעם תיקון מצוה ומזה ידענו שאר מיתות ב"ד חשיב תיקון משום מצוה הרי אף דע"י הבישול פתילה מתקן בכך האבר וצורפו בכל זה כיון שאין התכלית רק לקלקל בו ל"ח תיקון חזינן אף דבר העומד לכך מ"מ כשהוא לקלקל ל"ח תיקון אף שרוצה בכך וא"כ יקשה לדעת תוס' מהא דזר ששימש וכן לשיטת רש"י דתיקון מצוה ל"ה תיקון אף דרוצה בכך למול בנו ולבשל הפתיל' מ"מ ל"ח תיקון רק תיקון הפתילה במה שצורפו ותיקון התינוק הנימול ומכש"כ במה שרוצה לעבור עבירה דהא בעשיות המצוה עומד התינוק לכך למולו ולעשות בו המצוה ואעפ"כ אי לאו תיקון גברא ל"ח תיקון מכ"ש להקטיר מה שהוא עבירה ועיקר קושיתו כבר ישב שם הגאון בעל ח"ד דשם הוי התיקון מה שביער קדשים פסולין ומה שהשיג שם בעל ח"ש דהא אין שורפים קדשים ביו"ט תמהני הא בקורע על מתו בשבת דג"כ אינו מחויב בדבר ואעפ"כ ל"ח קילקול הואיל דיוצא בזה ידי קריעה ולר' יהודא חייב ותוס' כ' שם דאף לר"ש חשיב בכה"ג תיקון א"כ כמו כן בשורף קדשים ביו"ט הוי תיקון ומה שכ' עוד הח"ש הואיל דקודם שהעלם עדיין לא נפסלו אין זה תיקון. לכאורה הי' נראה כדבריו מדברי תוס' כאן דהקשו בשוחט בשבת להוי מקלקל וכ' כיון דתיקונן יותר על קלקולו ל"ח מקלקל ומאי ק"ל הא כיון שהתחיל לשחוט פורתא אם לא יגמור וישחוט רוב סימנים יהי' נבלה א"כ במה דגומר השחיטה הוי תיקון מעליא וע"כ כיון דעושה הכל ביחד אזלינן בתר התחלת המעשה והוי מקלקל אי לאו דתיקונו רבו על קילקולו אולם י"ל דתוס' כ' כן אף בשוחט עוף והיה חצי קנה פגום והוסיף כ"ש דג"כ חייב בשוחט בכה"ג בשבת אבל לעולם י"ל כמ"ש בח"ד היכא שכבר נתקלקל ובמה שגומר פעולתו נעשה תיקון ל"ח מקלקל וזה א"ש בזר שהקטיר בשבת אבל מהא דחלבי יוהכ"פ אין קרבין בשבת יקשה הא הוי מקלקל לדעת רש"י דתיקון מצוה ל"ח תיקון

ובלא"ה יש להבין אי תיקון מצוה ל"ח תיקון אמאי קורע על מתו חייב לר"י דסובר משאצ"ל חייב הא מ"מ מקלקל הוא וצ' כיון דמתקן הבגד שיכול ללבשו בכל שעה חשיב תיקון ועיין מג"ש שכ' בדעת רש"י היכא דהתיקון בא בשעת המלאכה אף לר"ש חייב כמו בנטילת נשמה דהבערה דבת כהן ושאר רוצח וצ"ל לדבריו דבקורע עכ"פ לא בא התיקון מיד דבשבת הי' יכול ללבשו אף בלא הקריעה והתיקון בא רק על אחר שבת לכך הוי לר"ש משאצ"ל ולר"י כיון דהתיקון בהבגד על אחר שבת שיהי' יכול ללבשו חשיב תיקון ואף בלעדי המצוה ובמילה ל"ה תיקון המצוה רק במה דמתקן גברא דשם אינו בא התיקון מיד כמ"ש התוס' או דתיקון מצו' ל"ח תיקון רק כשהוא בגופה ולא מעלמא ועיין רשב"א ב"ק שם שהעל' לר"י חובל וצריך לכלבו ל"ה תיקון שהקלקול רבה על התיקון והקש' משוחט בשבת דהוי תיקון במה שמטהרה מידי נבלה וכ' דשם יש תיקון בגוף הבהמ' ולר"י תיקון חשיב בעלמא או תיקון כל דהו בגוף הדבר נפקא לי' מידי מקלקל עי"ש והיינו אף דחובל וצריך לכלבו אף דהוי תיקון בגוף הדם שמכינו שיהי' ראוי לכלבו מ"מ הבע"ח נשאר מקולקל משא"כ בשוחטו ומוציאו מידי אבר מן החי חשיב תיקון כ"ד בגוף הדבר ובמבעיר וצריך לאפרו חשיב קלקול ע"כ הואיל דהתיקון בא אח"כ ואין התיקון חשוב בגוף הדבר עכ"פ לשיטת רש"י דמצוה לא הוי תיקון יקשה מהא דחלבי יוה"כ אין קרבין בשבת וא"ל דר' ישמעאל ור"ע סברי מקלקל בהבערה חייב ז"א דלשיטת רש"י קידושין (דל"ד) מוכח דר"ע אינו סובר כר"ש דאי הבער' אתי למקלקל דחייב ע"כ אוקמי קרא דמושבותיכם לאיסור שריפה ור"ע פריך שם לר"י והרי שבת שנאמר בו מושבות ופרש"י דהיינו קרא דלא תבערו אש בכל מושבותיכם א"כ ע"כ דר"ע לא ס"ל דקרא למיתת ב"ד אתי וממילא ע"כ ס"ל דלא כר"ש

ושיטת התוס' דר"י ור"א פליגי אליבא דר"ש דפלוגתא זו דמקלקל בחבורה הי' גמירי להו דלר"ש חייב ולר"י פטור ופליגי אליבא דר"ש דר"א סובר כיון דחובל וצריך לכלבו הוי קלקול דאין הדבר עומד לכך וכן מבעיר וצריך לאפרו הוי ג"כ קלקול רק תיקון קצת חשיב לא איכפת לן בזה לכך סובר ר"א דאף מקלקל גמור חייב ור"י סובר כיון דרק מהבערה דבת כהן וממילה ילפינן זאת בעינן שיהי' עכ"פ תיקון קצת אבל מקלקל גמור פטור ולר"ש דמחייב אף באין צריך לכלבו ולעפרו בעינן עכ"פ שיהי' מלאכה הצל"ג ומשכחת דהוי צל"ג כגון חובל ומבעיר באיסורי הנאה שסבר שיכול לתת לכלבו ולבשל בו קדירה ואף דתיקון מצוה ל"ח תיקון מ"מ צל"ג חשיב ועיין במהר"ם שיף מס' סנהדרין דמ"מ מקלקל הוי כיון דלא מתקן כלום ולענין מלאכה הצל"ג אזלינן בתר מחשבתו כיון דחושב בדעתו להנות ועושה הדבר לצ"ג חשיב מלאכה הצל"ג ומ"מ כיון דלא נהנה מאומה חשיב קלקול כיון דלא מתקן כלום ובס' פתח הבית (סי' ד') הקשה אמאי לא תירצו תוס' ג"כ אף אם ידע שאסור ורצונו לעבור על האיסור אפי"ה הוי מקלקל כמו בקורע בחמתו והניח בצ"ע ולא קשה דהא התוס' הוצרכו למצוא לר' אבוה דסובר אף מקלקל גמור ולית לי' אף תיקון קצת ג"כ מחייב ר"ש ואעפ"כ בעינן שיהי' צל"ג א"כ כשידע שהוא איסור הנאה ורצונו לעבור ל"ה מקלקל גמור אדרבא הוי תיקון קצת ובכה"ג אף ר' יוחנן אליבא דר"ש מחייב כיון דרוצה להנות מאיסור הנאה עדיף מחובל וצריך לכלבו ומבעיר וצריך לאפרו כיון דבל"ה אינו עומד רק לשריפה ולקלקל ואצלו הוי תיקון קצת שברצונו להנות מהאפר והדם לכך הוצרכו תוס' למינקט רק כשלא ידע שהי' אסור בהנאה דאז כשיודע לו שאסור להנות מזה לא יהנה ואינו מתקן כלום ומ"מ צריך לגופה הוי כיון שסבר ועשה מלאכתו ע"ד להנות ולר"א מחייב ולר' יוחנן פטור וז"פ וברור

אמנם נראה די"ל כל דל"ה מקלקל ממש אף דאינו מתקן חייב ותוס' דנקטו איסור הנאה י"ל דמיירי בהקדש דחבל בבהמה שהי' סבר שהיא חולין וחבל לצורך כלבו ונמצאת שהיא של קדשים ולא מצי להנות וכן הבעיר עצים לעפרן שהי' סבר שהם חולין ונמצאו של הקדש וכן מצאתי בש"מ ב"ק (דף ל"ד) משם הר"פ רק הוא כ' שם דבזה פליגא ר"א ור"י דר"א סבר כיון דבשעה שעשה המלאכה הי' צל"ג אע"ג דבסוף איגלאי מילתא שאינה צריכה כלל והו"ל מקלקל מ"מ קרינן ביה צל"ג ור"י סובר כיון דלבסוף איגלאי מילתא דמקלקל הוא ואין בו שום תיקון ל"ח צל"ג ומדברי תוס' כאן משמע דאף לר"י בכה"ג כשמחשבתו הי' להנות בו הוי צל"ג רק מקלקל הוי דלענין קילקול אזלינן בתר התכלית ותלמידי הר"פ סוברי' דלר"י מטעם מלאכה שאצל"ג פטור בכה"ג אבל מ"מ י"ל דגם כונת התוס' באיסור הנאה היינו דהקדש דבזה הוי מקלקל גמור שהעצים של הקדש עומדים לפדותם ולהנות שאר הנאות וכן הבהמה של הקדש לצורך הקדש עומד' והוא קלקול אות' אבל היכא דלית להו שום תיקון כגון איסור הנאה ממש י"ל דלאו בכלל מקלקל הוא אף דאינו מתקן וצ"ע בזה ולר' יהודא כתבו תוס' דאף חובל וצריך לכלבו ומבעיר וצריך לאפרו בכלל מקלקל הוא שקלקולו רבו על תיקונו שוין שאינו עומד לכך אבל גבי שחיטה דרכו בכך. אולם הרשב"א ב"ק שם כתב בזה דלר"י תיקון חשיב בעלמא או תיקון כ"ד בגוף הדבר נפקא לי' מידי מקלקל ולכך בשוחט בשבת חטאת בחוץ לעזרה דמבואר בפסחים דחשיב תיקון להוציא מידי נבילה כיון שהוא בגוף הדבר חשיב תיקון ולכאורה צריך להבן א"כ בחובל וצריך לדם הוי ג"כ תיקון בגוף הדבר שמכין הדם לכלבו וצריך לומר דזה ל"ח תיקון רק מעלמא אבל גוף הדבר ל"ה רק תיקון קצת ובזה כיון שקלקולו רבה על תיקונו פטור לר"י אבל במוציא מידי נבלה ואבמה"ח חשיב תיקון בגוף הדבר. ובתוס' דכתבו לעיל בקורע על מתו דהוי תיקון שיכול ללבוש הבגד כ"ש אף דבשבת בלא"ה יכול ללבשו צ"ל דמ"מ כיון שקורע וקיים המצוה ויכול ללבשו כל שעה למחר חשיב תיקון גמור ומ"ש דלר"ת הוי תיקון בשעת קריעה קשה באמת הא לא בא התיקון בשבת רק למחר והיום הוי מקלקל ויש לדחוק בזה עכ"פ מבואר מדברי תוס' משם הר"י דבקורע כיון דיצא ידי מצוה הוי מלאכה הצל"ג. וצריך להבן הא לעיל (דף צ"ה) כתבו תוס' משם הר"י דמלאכ'