אמרי בינה אורח חיים סב

בגרירה דל"ה רק חורש כלאחר יד ואעפ"כ אוסר ר"י וכמו שהוכיחו תוס' שבת שם באורך דר"י אוסר דבר שאינו מתכוין אף בדרבנן ובדוחק י"ל דכונתו דדילמא רב אדה בר מתנה סובר כעולא שבת (דף כ"ט) דאמ' מחלוקת בקטנים אבל בגדולים ד"ה מותר וא"כ כאן הוי בגדולים דאי אפשר כיון דרוצה לפשר לכך דבר שאינו מתכוין מותר

וקצת י"ל דהא התוס' כתבו דלאו ודאי דמצרף רק שמא יבא לצירוף דאל"כ הוי פס"ר א"כ י"ל המ"מ סובר דאם היה הצירוף רק מדרבנן לא הי' להש"ס להקשות בכח הא מצרף כיון דלא הוי רק ספק דרבנן ואף דמ"מ אינו רשאי לעשות בידים ולהכניס את עצמו בספק איסור דרבנן כמ"ש המ"מ (פ"ו הי"ג) מעירובין מ"מ למה לתרץ ור"ש היא ולאוקמי מתני' אליבא דר"ש דילמ' רבי ספוקי מספק' לי' אי כר"ש אי כר"י ולכך רשאי דהוי ספק ספקא דילמא אינו מצרף ואף אם מצרף דילמא כר"ש דדבר שאינו מתכוין מותר וכן שמואל דאמר אף שיעור לצרף מותר ופריך למימר' דכר"ש ס"ל א"כ אפי' של עץ נמי ומה פריך דילמ' באמת לשמואל ספוקי מספקא לי' אי כר"י אי כר"ש וצירוף דהוי מדרבנן לכך מתיר מטעם דהוי ס"ס חדא דילמא לא יצרף ואף אם יצרף דילמא דבר שאינו מתכוין מותר משא"כ לכבות גחלת של מתכות לא יהי' אלא ספק איסור דאוריית' לכך אסור לכבות א"ו דסובר דצירוף דאורייתא ורק משום דכר"ש ס"ל מותר א"כ של עץ נמי גם יש לומר הוכחת המ"מ מאביי דמוקי מתני' כר"י שלא יתן כל עיקר מטעם צירוף אף דאביי כרבה רביה ס"ל דדבר שאינו מתכוין מותר כמו שנדחקו התוס' שם דמ"מ מוקי מתני' כר"י ומזה הוכיח המ"מ דצירוף הוא דאורייתא אם כן אף דכרבה ס"ל היינו בגרירה דהוא דרבנן ועי"ש בפנ"י ועיין ב"י (סי' של"ז) דגריס בהא דשבת (דף צ"ה) אביי שרא זילחא והיה משמע דאביי ס"ל אף בדרבנן כר"י עי"ש בב"י ובמ"ש מיושב מה דקשה הא לעיל (דף כ"ב) מבואר שמואל אמר הלכה כר"ש בגרירה ומבואר דסובר כר"ש והי' לו להש"ס להקשות לעיל למימרא דשמואל כר"ש ס"ל מהא דגחלת של עץ ולמה נטיר הש"ס עד כאן דרק מן משמעות דבריו שמענו דכר"ש ס"ל וכמו שכ' התוס' ולעיל מבואר להדיא. ולמ"ש י"ל לעיל בגרירה דל"ה רק איסור דרבנן חורש כלאחר יד לכך פוסק כר"ש משא"כ לכבות בידים אסור לכך הקשה הש"ס ממה דמתיר לצרף אף דהוי איסור דאורייתא ולדעת הרשב"א שכתב דאף צירוף דכלי ל"ה רק דרבנן י"ל הא דלא הקש' הש"ס לעיל ממה דאמר שמואל להדיא הלכה כר"ש בגרירה די"ל להיפך דילמא דוקא בגרירה דשם הוי מקלקל ג"כ כמ"ש תוס' כתובות וא"כ הוי דבר שאינו מתכוין במקלקל ובמלאכה כלאחר יד דהוי תרי דרבנן לכך מיקל שמואל משא"כ היכא דהוי בידים ומתקן ג"כ י"ל דאוסר

ועיין פנ"י מה שתמה על הטור וש"ע (סי' של"ד) שכתבו אם מלאכה שאצל"ג פטור אפי' בגחלת של עץ מותר דלמה שהביאו הרשב"א והר"ן בשם בה"ג דבגחלת מותר משום סכנה ובשל עץ לא שייך הזיקא דרבים שהאש בוערת בהן הכל מרגישין ונזהרין ומפרש הוא דעת הגאונים דאין מתירין איסור דאורייתא בשביל הזיקא רק דפסקו כר"ש דמלאכה שאצל"ג פטור ובשל עץ בכל זה אסור דהכל מרגישין ודבריו תמוהין דהא מבואר להדי' בה"ג דלשמואל מותר בשל מתכות אף דהוי איסור דאורייתא וסובר דשמואל סובר משאצ"ל חייב והקשה דשמואל אדשמואל מצידת נחש דפטור ומותר אלמא כר"ש ס"ל וגבי כיבוי סבר כר"י ומתרץ לעולם כר"י ס"ל דמשאצ"ל חייב מיהו במידי דאית ביה הזיקא אף ר"י מודה כגון צידת נחש וכבוי גחלים בתרוויהו משאצ"ל הוא ומחייב ר"י ושמואל כוותי' ס"ל ובגחלת של עץ ליכא הזיקא לרבים וכי היכי דשרי שמואל בגחלת של מתכות משום היזק רבים ופליג על ר"י במקום היזק רבים וה"נ בעקרב עי"ש ובס' יראים הביא גם כן דבריו ודברי ראשונים ברור מילולם בדעת בה"ג דפוסק במשאצ"ל כר"י דחייב ובשל מתכת מתיר משום הזיקא דרבים אף איסור דאוריית' ולא בשל עץ דלית בי' הזיקא לרבים אבל להפוסק כר"ש דמשאצ"ל פטור לא מחלקינן בין של מתכת לשל עץ ודברי הטור וש"ע נכונים

סי' ל. בפלוגתא דר' יהודה ור"ש במקלקל בחבורה והבערה דלר"ש חייב ולר"י פטור שבת (דף ק"ו) פי' רש"י דתליא אם חייב במלאכה שאצ"לג דלר"ש דפטור א"כ במילה לא צריך קרא שידחה שבת וכן הבער' דבת כהן דתיקון גברא במיל' ותיקון הפתילה הכל מלאכה שאצל"ג הוא והי' מה"ד להיות מותר ואעפ"כ גלי קרא במילה דשרי וע"כ אי לאו דגלי קרא לגבי מילה הי' אסור נשמע מזה דמקלקל בחבורה חייב וכן בהבערה לאו מלאכת מחשבת הוא דאצל"ג ומדאסרה התורה ע"כ דמקלקל חייב ור"י דסובר דמשאצ"לג הוי מלאכת מחשב' סובר מה לי תיקון גבר' מה לי תיקון פתילה ותיקון גברא דנעשה מהול ותיקון פתילה דהוי מצרף ונתקן ע"י זה ומבואר מדברי רש"י דאי לאו תיקון גברא ותיקון פתילה המצוה ל"ה תיקון והוי בעצם מקלקל ובתה"ד (סי' רס"ה) כתב דמה"ט סובר הר"א הלוי אם האב יודע למול אין לו למול בנו בשבת אם יש אחר דלגבי האב הוי פסיק רישי' דמכוין לתקן את בנו ולגבי אחר לא מקרי מתקן דהאחר לא איכפת לי' בתיקון התינוק דעיקר הכונ' למצו' ואע"ג דהוי פ"ר אינו חייב מדאורייתא עי"ש וקשה לכאורה בש"ס ריש יבמות דהיה ס"ד למילף ממה דצריך קרא למיסר הבערה דבת כהן דאי לאו קרא הי' ס"ד דעשה דוחה לל"ת דשבת ועי"ש בתוס' דהוי כמכשירין שאי אפשר לעשותן מע"ש ואי נימא דמה שהאבר מצרף זה הוא המלאכה א"כ אם האבר אינו של זה מה תיקון יש ואף דאם אינו מתכוין מ"מ הוי פ"ר מ"מ ל"נ לי' ומותר כמו דמבואר בש"ס בארעא דחברי' ואף לר"י דסבר דבר שאינו מתכוין אסור הא מבואר ברש"י (דף קכ"א) דל"ה רק איסור דרבנן וא"כ אף דהוי פ"ר מ"מ כיון דל"נ לי' כשאינו שלו מה ס"ד דידח' העשה לל"ת עוד קשה לרש"י שם דלר"ש אף הבערה לבשל הוי מקלקל אצל העצים ומה שמתקן אצל דבר אחר לא חשיב תיקון לר"ש דהוי משאצ"ל א"כ למה צריך למילף מהבערה דבת כהן בלא"ה מוכח ע"כ דמקלקל חייב בהבערה דאל"כ לא משכחת הבערה וכן הקשה הרמב"ן בחידושיו שם ועוד הקשה המבעיר עצים לבשל קדירה גופו של אש צריך לו וכן במבעיר להתחמם הנאתו וביעורו שוין והחורש וכל תולדותי' אין הנאתן בעצמן ממש אלא שהן תשמישן של אדם להנאת דברים אחרים וכה"ג מלאכה הצריכ' לגופה מקרי ובתוס' שם הקשו על רש"י דהא מבואר בכמה מקומות דאף במקלקל בחבורה בעינן מלאכה הצל"ג עוד צריך להבין הא מבואר לעיל (דף ל"ב) דר' יוסי סבר כר"ש דמלאכ' שאצ"לג פטור ולדברי רש"י ע"כ דסובר מקלקל בהבערה חייב ואם כן מנ"ל לר' יוסי דהבערה ללאו יצאת הא צריך קרא דלא תבערו להורות דמקלקל בהבערה חייב ולכאורה יש ליישב קושיא זו דהא בלא"ה יש לראות מנ"ל לר' נתן דהבערה לחלק יצאת והיינו דהוי דבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל וללמד על הכלל כולו יצא הא ל"ה בכלל שאר מלאכות דבשאר מלאכות מקלקל פטור וגוף הבערה לעולם מקלקל הוא וצ"ל מדדרשינן מאלה הדברים דברים הדברים ל"ט מלאכות שהיו במשכן וע"כ הבערה הי' בכלל דאל"כ בצרי חדא אולם ר' יוסי דסובר לעיל (דף ק"ג) בכתב אותיות דחייב משום רושם ועי"ש בפי' המשנ' לרמב"ם דר"י סובר רושם הוי מלאכה בפ"ע ולא בכלל כותב ואם עשה בהעלמ' אחת כותב ורושם חייב שתים א"כ לדידי' י"ל דהבערה ל"ה בכלל ל"ט מלאכות דכיון דלעולם הוא מקלקל ומקלקל פטור ולמלאות מספר הל"ט מלאכות חושב רושם למלאכ' בפ"ע לכך אצטריך קרא בהבער' להורות דחייב אף דהוי מקלקל ולא כשאר מלאכות והפי' הבערה ללאו יצאת היינו שיהי' חייב אף דהוי מקלקל ורק בלאו דלא נכלל בכלל הל"ט מלאכות ויצאת דנקט אגב ר"נ דקאמר לחלק יצאת וקושיא השניה יש ליישב בפשיטות דמלשון דאסרה רחמנא הבערה ליכא למילף דמקלקל בהבערה חייב די"ל לעולם מקלקל פטור והא דאמרה התור' לא תבערו הוא משום דמשאצ"ל חייב ומנ"ל לר"ש לומר דמקלקל חייב בהבערה ומשאצ"ל בכ"מ פטור דילמא ילפינן מדאמר רחמנא לא תבערו היינו אף להבעיר עצים לבשל קדרתו שהוא מקלקל לענין עצים ומתקן לקדרתו והוי משאצ"ל דחייב אבל מקלקל גמור פטור היכא דליכא תיקון כלל לכך צריך לומר דילפינן מדאסרה התורה הבערת בת כהן דשם ליכא תיקון כלל רק מקלקל ומוכח דמקלקל בהבערה חייב

אולם הנראה שיטת רש"י ליישב כל הקושיות הוא כמו שכ' המג"ש קצת מזה וביתר ביאור ברשב"א ב"ק (דף ל"ד) דבשבת מלאכת מחשבת אסרה התורה וכל מלאכת שבת ממשכן ילפינן להו וכל מלאכות המשכן צריכתייהו לגופן ותיקון הי' לכל אחת מהן ורבי שמעון סובר דכל מלאכ' שיש קלקול בגופה אע"פ שיש בה תיקון בעלמא אפי' תיקון חשוב כמבעיר עצים לבשל ומה"ד היתה הבערת בת כהן מותרת וכן מילה אין המילה תיקון בגופו של תינוק אע"פ שיש בו תיקון בעלמא שמכשרת התינוק לתרומה ועוד שיש בו תיקון מצוה מ"מ כיון שהתינוק נפצע גופו מתקלקל בה כמקלקל בעלמא חשבינן לי' ופטור לכן אחרי שהתורה התירה מילה בשבת שמענו כי לולא זאת היתה אסורה וע"כ דמקלקל חייב בזה עי"ש וברמב"ן שבת מבואר מזה דדוקא לבשל בעצי' הוי קלקול דבגוף העצים ליכא שום תיקון וליכא שום מלאכת מחשבת בגוף המלאכ' וזה אינו דומ' למשכן אבל כשמבעיר עצים לעשות פחמין דבזה נעשה תיקון בגוף העצים ותיקון חשוב הוא לעשותם לתשמיש החשוב ופעולת המלאכה בהחפץ עצמו בזה לאו מקלקל הוא רק מתקן והמלאכ' צל"ג לכך נקט רש"י דהבער' אף לבשל קדרה קלקול הוא לר"ש כיון דבעי תיקון בגופו וזה לאו תיקון בגופו הוא וכן נמי בחותך יבלת מגופו הדבק בו ומייפה ע"י זה גופו מלאכה הצל"ג היא דבמה שנעשה המלאכה בגופו בזה מתקן ועי' ש"מ ב"ק ביתר ביאור דברי תוס' שכ' דחובל וצריך לכלבו אינו דומה לחופר גומא ואצ"ל רק לעפרה דפטור אף לר"י דשם בגוף מה שנעשה המלאכה היינו הגומא בה ליכא רק קלקול דאין חיבור כלל בין העפר הניטל למה שנשאר בגומ' ואין הבנין בעפר אלא בקרקע עי"ש ומבואר דבמה שיש חיבור ממש בגוף אחד הניטל כדי לייפות כמו שערו וצפורנו הוי מלאכה הצל"ג. ועיין מ"ש בס' מרכבת המשנה (פ"א משבת) דחותך אצבע יתיר' הוי משאצ"ל כמו חופר גומא וא"צ רק לעפרה ודבריו תמוהין מכל דברי הראשונים הנז' ועיין היטב ברמב"ן שבת עכ"פ מודה רש"י דמלאכ' הצל"ג בעינן לר"ש