אמרי בינה אורח חיים ס

מעשר אבל אם כבר הפריש תרומה ותרומת מעשר אף שהוא טבול למעשר אינו במיתה רק במלקות כמבואר (פ"י ממ"א) וא"כ אמאי טבל חמור מנבלה א"ו משום דיש בו שני איסורין איסור אכיל' ואיסור הנאה של כלוי משא"כ בנבלה אך מ"מ בטבל הטבול למעשר עני י"ל דאינו אסור רק באכיל' ולא בהנא' של כלוי וכ"כ בפשיטות הצל"ח ברכות ובנתיבות המשפט (סי' ר') ועי' מ"ש לעיל (סי' ט') א"כ שוב מהראוי לומר דנבל' חמור' דהוי בעשה ול"ת וע"כ צ"ל דדוקא בסתם טבל הטבול לתרומה איירי אבל טבל הטבול למעשרות כמו דליכא מיתה ביד"ש כמו כן ליכא בי' איסור הנאה של כלוי והא ראיה דהא במה דפליגי הת"ק וב"ת אי טבל חמור אי תרומה חמורה ודאי ע"כ דאיירי בטבל הטבול לתרומה דאי טבול למעשרות בלבד ודאי תרומ' חמורה דזה במית' בידי שמים וטבל רק במלקות אלא ודאי דאיירי בסתם טבל וכן נגד נבלה חמורה דאי אפשר לתקוני וטבל אפשר לתקוני דמה"ט קיל נגד תרומה וכ"כ נגד נבלה קיל טבל הטבול למעשרות וע"כ בטבל הטבול לתרומה חמורה והתוספתא ע"כ סברה כרב דתרומה אינה במיתה וכמבואר בסנהדרין (דף פ"ג) דאמר רב זר שאכל תרומ' לוקה ואמר לי' רב כהנ' לימא מר במיתה וא"ל אני ה' מקדשם הפסיק הענין והא דקתני במית' קאמר מתניתא אדרב קרמית רב תנא הוא ופליג וי"ל דהתוספתא סובר ג"כ כך ולכך נגד טבל ונבל' טבל חמור דהוא במיתה משא"כ נגד תרומ' נבלה חמור וכד אתינן לזה דהך תוספתא הוא אליבא דרב י"ל דאף בטבל הטבול למעשר שני או למעשר עני ג"כ חמור מן נבלה דע"כ לא ס"ל להרמב"ם דכשאינו טבול לתרומה אינו במיתה רק לדידן דתרומה הוא במיתה לכך הטבול ג"כ מתרומה הוא במיתה משא"כ הטבול למעשר עני אין הטבל חמור מן המעשר עצמו אבל לרב דסובר דאף תרומ' עצמ' אינה במיתה ואעפ"כ טבל הוא במיתה ע"כ דטבל חמור מתרומה שוב י"ל בכל גווני טבל גזירת הכתוב הוא לחייבו מיתה ובאמת מבואר כן להדיא בירושלמי (פ"ד דדמאי) דרב סובר טבל הטבול למ"ש במיתה וכן מבואר במדרש רבה איכה על פסוק גלתה יהודה מעוני על שאכלו מעשר עני ר' ביבי ור' הונא בשם רב האוכל טבל של מעשר עני חייב מיתה ועי' שעה"מ (פ' יו"ד) ממ"א שהביא משם ס' דברי אמת שעמד ע"ד הכ"מ שכת' אע"ג דקאמר רב מכות (דף י"ט) טבל הטבול למעשר עני לוקה אפשר הי' לומר אה"נ דחייב מיתה אם לא לקה והקשה מהא דסנהדרין הנז' דא"ל רב כהנא לר"א ולימא מר במיתה אלמא כל שאמר לוקה אינו במיתה וכן הקשה המרי"ט וקשה עליהם הא במה דאמר על טבל דלוקה ע"כ דלאו דוקא לרב דמבואר להדיא בירושלמי ובמד"ר הנ"ל דחייב מיתה וע"כ הא דקתני בש"ס דידן בטבל דלוקה לאו דוקא רק אתי לאשמועינן דלוקה אף דאין לאו זה מפורש משא"כ בתרומה ע"כ דרב אתי לאשמועינן חידוש דאינו במיתה דאי לחייבו במלקות פשיטא מ"ש לאו זה משאר לאוין ולכך קאמרו ולימא מר במיתה ועי"ש שעה"מ. עכ"פ לרב הואיל דתרומה הוא רק בלאו ואעפ"כ הטבל חמור ממנו לחייבו במיתה שוב אין חילוק בין אם טבול לתרומה או למעשר עני הכל במיתה וחמור מנבלה משא"כ לגבי תרומה נבלה חמורה או משום דהוי בעשה ול"ת או דתרומה מותר עכ"פ לכהן וש"ס דידן ע"כ סברה דתרומה ג"כ במיתה והא דקתני טבל ושביעית שביעית ולא נקט רבותא אחר דנבלה ושביעית ומזה היה ספק להרמב"ם ולא הביא רק ספיחי שביעית דקיל ע"כ צ"ל אף דנבלה חמור מ"מ שייך נפשו של אדם קצה ביותר משאר איסורין ואמרינן בגיטין (דף נ"ד) באתריה דר' חמירא להו שביעית דההוא דאמר לי' לחבירו דייר בר דיירתא א"ל אנא לא אכיל פירות שביעית כוותך

סי' כ"ט. כתב הטור (סי' רע"ח) המכבה הנר כו' ואם כבהו מפני שחס על הנר או על השמן או על הפתילה פטור ואם כבהו כדי להבהב הפתילה חייב חטאת מבואר מדבריו דבעינן דוקא שיכבה כדי להבהב ואם אין כונתו כדי להבהב אף שהוא פתילה שצריכה להבהבה שלא הובהבה עדיין אינו חייב ויש להבין אמאי הא עכ"פ כיון דהוי פס"ר ונח"ל יתחייב וראיתי בגליון משניות מרבינו עק"א ז"ל דעמד כן ע"ד רש"י (פ"ב) דשבת ורע"ב דפי' מפני שעושה פחם שהוא מכוון ממש לעשות כמין פחם עכשיו ולמה צריך שיתכוין כיון דהוא פתילה שלא הבהבה מבעוד יום א"כ אף דהכונ' עכשיו על הפתילה לחוס מ"מ כיון דרצונו להדליק אותה מיקרי צריך לגופו אף באינו מתכוין כמו בתולש עולשין לאכילה בארעא דידי' חייב משום בונה אף לר"ש אע"ג דלא מתכוין לבנין כיון דהוי פס"ר והוי מלאכה שצל"ג כיון דניחא לי' בכך כ"ש הכא דמכוין למלאכת כיבוי והביא דברי תוס' שבת (דף צ"ד) על הפתילה המהובהבת כבר ומשמע דאם אינה מהובהבת ומכבה משום דחס על הפתילה חייב והנה אף נדחוק דרש"י ורע"ב נקטי משום מתניתין דקתני סתם המכב' את הנר משמע אף אחרים דלא איכפת להו לכך הצריכו לפרש דמכוין לעשות כמין פחם מ"מ בטור דסתם משמע דאינו חייב רק בכבהו כדי להבהב ולא באופן אחר וקשה אמאי לא יתחייב מטעם דהוי פס"ר דניחא לו

וקצת נראה דאזלי בשיטת המאירי מס' שבת שם דהא דכחס על הפתילה ל"ה הכיבוי צל"ג אף שהוא לצורך פחם שיתאחז האור במקום הכיבוי אין זה כלום שהרי ראש הפתילה שהוא מכבה לא יועיל לו כלום שכשירצה להדליקה פ"א יצטרך להסיר ראש הפתילה תחילה וכ"כ בחידושי הר"ן דאין זה ככיבוי פחמים דאותו ראש הפתילה הדלוק לא יועיל כלום להדליק אח"כ אלא יסיר ראש הפתילה ולכן כתב המאירי אלא פירוש הדבר בפתילה מהובהבת והבהבה וכיבה שזה כיבוי הצריך לגופו וזה שהוא עושה פחם כלומר שמתכוין לעשות פחם לדלוק בו האור שכל שהדליק ומכבה ע"ד שיתאחז בו האור יפה הוא נקרא בלשון פחם מצד שהוא ענין הפחם ול"א שהוא נעשית פחם ושמא תאמר א"כ הוא חייב גם כן על הדלקה ודאי כך הוא אלא שאפשר שהדליק בכניסת שבת ובשעת הכיבוי קדש היום עכ"ל מבואר מדבריו דאם הנר דלוק מכבר אף אם מכבה פתילה שלא הובהבה מתחילה א"ד לכיבוי דגחלת אף שממילא נעשית כלי דהא לא יועיל לו כלום שיצטרך להסר הפחם רק שהובהבה הפתיל' ולא נאחז בכל הפתילה והדליק ע"ד כן אז בכיבוי זה נעשה פתילה מהובהבת דומה למכבה גחלת והוי מלאכה הצל"ג לכן כתבו רש"י ורע"ב וכ"כ בר"ן שמתכוין ממש לעשות פחם שהדליק מיד בהבהב בעלמא וע"י כיבוי נעשה פחם ול"ש בזה לאמר אף אם לא נתכוין לעשות פחם מ"מ הוי פס"ר דזה אינו דעיקר הדלקה צריך להיות להבהבה למען לא יצטרך להסיר הפחם באם יתאחז האור בגוף הפתילה וזה נמי כונת הטור ואם כבה כדי להבהב דרק כבוי המועיל להבהב מחייבו חטאת

ועוד נראה דהא בש"ס קאמר בפתילה שצריכה להבהב עסקינן דבההיא אף ר"ש מודה דקא מתקן מנא מזה נראה דצורך גופו הוא במה שיש תיקון אל הפתילה וכתב בס' יראים פירוש מכה בפטיש גמר מלאכת הכלי לאחר בנין ולא משום בונה דקייל"ן אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים, ויש להבין הא אף אם לא הוי נאסר מלאכת מכה בפטיש ואף דאין בנין וסתירה בכלים מ"מ יתחייב בשביל מה שכבוי דזה מלאכה בעצמה שהיתה במשכן שעשו צורפי זהב להדליק עצים ולכבותם שיהיו גחלים דזה הוי צל"ג דצורך כיבוי הוא לגוף הדבר לתקנו ע"י כך וזה תיקון יותר ממה של"ה כמו שכתבו תוס' שם א"כ מה לי אם יש בנין וסתירה בכלים או לא וע"כ צ"ל כיון דבאמת עיקר מלאכת כיבוי הי' במשכן במה שיתקן מנא היינו הגחלים ונקראת שם מלאכה גם על הפחמים דנגמרין עי"ז וזאת הכיבוי היתה צל"ג לתקן מנא היינו הגחלת כן כל כיבוי צריך להיות באופן זה דע"י הכבוי נתוסף תועלת יותר ממה שהי' קודם שהבעיר לכן קאמר בש"ס דבפתילה ג"כ שצריכה להבהבה דקא מתקן מנא. ולפי"ז שפיר כתבו רש"י ורע"ב והטור דצריך שיתכון לזה דבפתילה אף אם דולקת באופן שכשיכבה יהי' נח להדליק יותר מאשר לא הי' דולקת כלל ולא יצטרך להסר הפחם מ"מ עיקור תיקון מנא בזה צריך שיתכוין דאל"כ אין זה מלאכה ודומה למ"ש המ"מ בכונת (רמב"ם פ' י"ב) משבת דכתב המכבה גחלת של מתכת פטור ואם נתכוין לצרף חייב והיא תולדת מכבה וכתב המ"מ דכל שאינו מתכוין אין ראוי לאמר בו פס"ר ולחייבו מפני שכשהוא מתכוין הוא עושה מלאכה וכשאינו מתכוין אינו מלאכה כלל שהרי אינו רוצה לעשות ממנו כלי דומה לקטימת קיסם שכל שאינו קוטמו לחצות בו שיניו אע"פ שראוי לכך בקטימתו פטור שכל שהוא מפני תיקון כלי מי שאינו מתקנו פטור ואפילו לר"י המחייב בדבר שאינו מתכוין והיינו דענין מלאכה תלוי ברצונו אם אין רצונו לצרף ל"ה שם מלאכת צירוף אף דמ"מ פס"ר הוא מ"מ אם אינו מתכוין לצרף ל"ה בעצם שם מלאכה כלל וה"נ דכותי במכבה פתילה אף דלא הובהבה מקודם מ"מ אם מכבה בשביל דחס עליה זה הוי אצל"ג רק להציל הפתילה ואף דממילא מתקן הפתילה בזה מ"מ אם אינו מכוין ממש לעשותה כמין פחם עכשיו לאו שם תיקון כלי הוא ובכה"ג לר"ש אינו חייב על כיבוי דאינו דומה לכיבוי דפחמים ואין לומר א"כ אם מכוין לכבות לעשות פחמים או שהפתילה תהי' מהובהבת יתחייב תרתי משום כבוי ומשום תיקון מנא דהוא מכה בפטיש י"ל אה"נ דחייב שני חטאות ואף דגם אם ל"ה בידינו רק ל"ח מלאכות ולר"ש דמלאכה שאצל"ג ל"ה מלאכת מחשבת וכיבוי ל"מ רק לגחלת לתקנה או פתילה שלא הובהבה ויותר לא משכחת א"כ לענין מה נתוסף עוד מלאכ' כיבוי כיון דאף אם ל"ה שם מלאכת כיבוי בעולם מ"מ חייב משום מכה בפטיש מ"מ נ"מ אם הותרה בו משום מלאכת כבוי דחייב וכן לחייבו ב' ועיין לח"מ (פ"י משבת ה"יד) בעושה נקב בלול של תרנגולים דבאמת חייב תרתי משום בונה ומשום מכה בפטיש וה"נ דכותי במלאכת מכבה ובאמת לא אבין דברי ס' יראים שם דבמכבה כתב דתיקון מנא הוא משום מכה בפטיש גמר מלאכה לאסר בנינו ולעיל מיני' כתב בהא דאמרינן פ' הבונה עיל שופתא בקופינא דמרה רב אמר משום בונה מפרש דבאמת פטור לגמרי כיון דיש בו משום בונה דמרה זאת מחוסרת בנין הלכך א"ב איסור משום מכה בפטיש שאין איסור מכה בפטיש אלא בדבר שאינו מחוסר בנין הכאות פטיש היא לאחר גמר בנין ורב אמר משום בונה להסירו מטעם מכה בפטיש שהוא לאחר בנין ומטעם בונה אינו חייב בכלים א"כ אף בפתילה שצריכה להבהבה מה גמר מלאכה איכא כיון דליכא בנין בכלים וצ"ל כיון דעכ"פ נגמרה הפתילה מכבר ונדלקה וע"י הכיבוי הוי גמר מלאכה ואחר בנין אף דאין בנין