אמרי בינה אורח חיים ו

המופלא מו"ה שרגא פייבוש ז"ל בק"ק לונטשיץ יע"א לקחת את בתו לי לאשה היא אשתי הראשונה הצנועה ומאושרה מ' פרידא ז"ל, וחמי ז"ל החזיק בידי לפרנסני וכל מחסורי עליו הי' זכרה לו אלהים לטובה, ומאשתי הראשונה זכיתי להבנות בבני הזכרים המופלגים וברוכים שיחיו, ובבת יקרה ומאושרה תחי' ה' יגן עליהם ועל נשותיהם וי"ח שיחיו ועל חתני היקר וי"ח שיחיו ודור ישרים מהם יבורך, ואשתי הראשונה נגדע לעפר קרנה בע"הר בימי עצומה, וגם אחותה הצנועה ומאושרה מ' עלא ז"ל אשר היתה לי לאשה אחריה לא האריכה ימיה תהי' נשמתם צרורה בצרור החיים, וזכיתי להבנות גם מאתה ז"ל בבן יקר לי ה' יגן עליו ועל יו"ח וביתו שיחיו ויפתח לבם בתורה ועבודת ה', ומאז באתי לבית חמי ז"ל זכיתי להסתופף תחת צל קדשו של אבי אבא אור החיים הגאון הצדיק בעל דברי משפט זצ"ל, והאציל עלי מתוה"ק לחכמני ולהדריכני במעגל התורה והיראה ביותר] זכותם יעמוד לנו עד עולם ולא ימוש התורה הזאת מפינו וזרעינו וצאצאיהם, ועוד נזכה לראות בנשוא נס דגל התורה וקרן עמנו ונחלתינו וארצנו והאל הטוב ירנן לב האלמנה בונה ירושלם ה' ונדחי ישראל יכנס ויקבצם כרועה עדרו בזרוע עוזו לחברם יחד ושבו בנים לגבולם לעלות אל הר הקדש והמקדש כעתירת עבד לעבדי ה' המשתחוה נגד חה"ק בברכים כושלות ורגלים רועדות ועינים מלאות דמעה אל מקום אשר שערי שמים פתוחות ברב תודות על העבר ובלב מלא רגש ותחנונים על העתיד כי ה' יאיר עינינו במאור תורתו כמאמר דהע"ה שלח אורך ואמיתך המה ינחוני יביאוני אל הר קדשך וישוב אל נוהו מקום אשר אהלו בתחלה החותם פה קרתא קדישתא ירושלם תובב"א יום שהוכפל בו כי טוב א' דר"ח אדר יום שנולדתי בו מצפה לישועה לפ"ק

הצעיר מאיר בלאאמ"ו הרב הגאון המנוח מו"ה יצחק ז"ל בעהמ"ס דברי חיים **(מאורה המאירה לנו בהמעשה אשר נעשה וגם ידענו כי לא השלמנו עדיין ומברכים לה' כי נותן התורה בהוה ולעולם נותן לנו כח ועוז להאיר לנו אשר לאורה נסע ונלך ע"ד מאמרם ז"ל אמר הקב"ה נרי בידך ונרך בידי אם אתה משמר את נרי אני משמר נרך אולם מרע"ה שקבל התורה חלקו בשלמות מה ברכה בירך ואצל כל ישראל נקרא ענין קבלת התורה על שם הנותן כי הקב"ה בחר בנו מכל העמים ונתן לנו לא שהמה היו המסבבים לזה רק בגדר מתנה. אולם מרע"ה שערכו הי' ראוי לקבל התורה בהכרח שלא ברך על הנתינה רק על הקבלה. ואמר שבירך להקב"ה שהלבישה ובחר בתורה הזאת להלביש' במעטה תהלה ורצה בעושיה שנתנה באופן שכל איש ישראל יושלם על ידי' בכל הבחינות באופן שאף מחכימת פתי שקטני השכל יושלמו ג"כ ויבואו לחיי עולם ע"י מעשה המצות אם יעשה לשם פעלן ומתקן הנ"ר שלו. וע"י הגיון התורה בודאי יזכה ביותר כמאמר הירושלמי וכל חפציך לא ישוו בה אפי' חפצי שמים ויתקן נשמתו להאירה וכל חלקיה וענפיה ולעלות מעלה מעלה ולהבין אפס קצהו מזיוה בפנימיות והאוחז ס"ת ערום כי ידמה שהגיע לעצמותה של התורה נקבר ערום לא נשלם רק גופו וחלקי נ"ר ונשמתו ישתלם בהגיון התורה ולהבין דבר מתוך דבר וזה מהשאלות הראשונות בעולם העליון פלפלת בחכמה ועיקר החכמ' להבין כי אחר כל הפלפול ומשא ומתן של הלכ' לא באנו אל קצהו ואף בחיצוניות התור' כי עמוק עמוק הוא מי ימצאנו ארוכ' מארץ מדה ק"ו בפנימיות' בכל דבר ודבר אשר הוכינו בסנורים ועינינו לא ראו באור הבהיר:

והרמ"ע כ' סוף ס' יונת אלם שבכ"מ שנאמר שתק רב הי' לו לשוב ע"פ הסוד ולא רצה לגלות [ועיין תשובת חות יאיר (סי' קנ"ב) שהעיר מדברי תוס' ב"ק (דף י"א) מדשתק רב לאו דינא הוא דיש לומר אין ה"נ דלא פסקינן הלכות ע"פ הסודות רק ע"פ הנגלות וברמב"ן ב"ב (דף ס"ב) כתב משם הר"ח דכל היכא דשתיק להו לרב כהנא ורב אסי מודי להו ולא אמרינן משום דלא חש לה כיון דהם לגמרא דרב צריכי לסברי' ל"ה צריכין מיחש הוא חייש להו וכי שתק אודויי מודי להו והרמב"ן מסיק דספקא הוא ובדיני ממונות קולא לנתבע ובאיסורא לחומרא ומ"מ מצינו דאף באיסורי דרבנן לא אזלינן לקולא כמו ביצה (דף ל"ז) ובש"ע או"ח (סי' שצ"ד) ועי"ש בס' קרבן נתנאל ובל"ס הרב רמ"ע ז"ל ידע דלא פסקינן הלכ' ע"פ סודות רק ע"פ הנגלות. רק מצינו שאמרו רז"ל הללו מטמאים והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין אלו ואלו דברי אלהים חיים וכתב הרמ"ע דמה דשתיק הוא שע"פ הפנימיות הי' רב קולע אל השערה ורב הוא ר' אבא תלמיד הגדול מתלמידי רשב"י מבעלי פנימיות וסודות התור' ולא רצה לגלות ואני בעניי הבנתי בזה אשר כמה פעמים מצינו שרב ששת אמר על רב כי ניים ושכב אמר רב להא שמעתא והח"י שם חרה לו על מליצה הזאת באי כבוד וי"ל שר"ש ידע כי כל דברי רב היו בפלס שקל הקדש לומר ע"פ פנימיות התורה גם הנגלות וידוע מ"ש האר"י ז"ל שענין השינה ברא הקב"ה שיצא ממנו נשמתו ומונח רק קיסטא דחיותא. אז ישיג האדם רזין עילאין אשר אי אפשר לו להשיג בעוד נשמתו כלואה כולה בגופו ור"ש השכיל לדבר ואמר אחרי שאין לו הבנה בזה בלי ספק כי ניים ושכב רב ואז השיג דברים אשר אין ביכולת להשיג כשהוא נעור ונשמתו בגופו ואדרבא זה הי' כבודו של רב כי שאיו ושכלו עלה ברוממות השגות אשר נעלה הוא להשיג ולהבין בעוד נשמתו היא בעב הענן מעוטף בגופה לא ח"ו לזלזל בכבודו:

)**