אמרי בינה אורח חיים נה

בפטיש ולשמואל דסובר דחייב משום מכה בפטיש וכ"כ הרמב"ם (פכ"ג) משבת ועי' לח"מ (פ"י משבת) שכתב דחייב שתים משום בונה ומשום מכה בפטיש הרי מבואר אף שעוש' לצורך השלמ' יש בו ג"כ מכה בפטיש ובהגהות מרדכי פרק הבונה סובר דדעת רב דאמר משום בונה היינו כיון שעוד מחוסר בנין אין בו מכה בפטיש וכיון דאין בנין בכלים אינו חייב כלל דאין נקרא מכה בפטיש אלא בדבר שאינו חסר בנין ובחסרון בנין לא תהא מלאכת מכה בפטיש אולם שמואל דסובר דחייב משום מלאכת מכה בפטיש ולדעת הרמב"ם יש בו תרתי בונה ומכה בפטיש הרי אף במה דיש חסרון מלאכה יש בו ג"כ מכה בפטיש ויקשה כל מבשל יתחייב משום מכה בפטיש ג"כ ואף להסוברים דאין חיוב משום מכה בפטיש כשיש חיוב מלאכה אחרת מ"מ יקשה במבשל בחמי טבריא ובדבר שאינו תולדות האור דפטור יקשה דמ"מ יתחייב משום מב"פ

אך במבשל לא קש' להמבוא' ברש"י (דע"ד ע"ב) בהא דמאן דעביד חבית חייב משום שבע חטאות תנורא משום שמונה וכתב רש"י דגבי חבית ליכא משום מכה בפטיש דמאליה נגמרת מלאכתו בתנור הרי דמכה בפטיש אינו מלאכה רק אם עוש' בידים אבל הנגמר בסיבתו ע"י דבר אחר אין כאן מלאכת מכה בפטיש והה"ד בישול דנגמר הדבר מאליו וקולייס האיספנין שהדחתן הוא גמר מלאכתן ע"כ דמיד על ידי הדחה נגמר מלאכתן שראויין לאכילה שלא ע"י שרייה וכן בהא דאין עיבוד באוכלין בשבת ) (דף ע"ה ע"ב) א"ח משום מכה בפטיש משום דאח"כ נעשה ממילא ובזה י"ל בהא דהקשה המל"מ (פי"א משבת) הא דצריך לדרוש תקרב במלח אף בשבת הא ליכא איסור דאוריית' במליחת בשר ולהנ"ל י"ל משום מלאכת מכה בפטיש והוי כמו תיקון מנא כיון דאין צריך שישהה הרבה רק מיד אולם מש"ס יבמות (דף ל"ג) בזר ששימש בשבת במה מבואר דזה ל"ה כמלאכת מכה בפטיש ואף בהדס שענביו מרובין מעליו אם לקטן דהוי תיקון מנא כמבואר סוכ' (דף צ"ג) כתבו התו' דל"ה מלאכ' דאוריית' עכ"פ מבישול לא קשה כיון דמאליו נגמר ל"ה מכה בפטיש וכמ"ש רש"י בחביתא אולם ברא"ש מס' ביצה (פ"ד אות ט"ו) כתב בקדרה חדשה ומשום ליבון רעפים נגעו בה והיינו משום חיסום דאיכא חיוב חטאת משום מכה בפטיש. הרי אף דמלאכת מכה בפטיש נעשית מאליה מ"מ חייב ודוחק לומר דשם נעשה החיסום מיד וצ"ע בזה

ויש להתבונן אם נאמר דמלאכת מכה בפטיש שייך באוכלין א"כ יהי' אסור למזוג י"ש חזק אם אי אפשר לשתותו מחמת חורפו וחזקו אם לא יתערב עם מים המערבו בשבת במים יתחייב משום מכ' בפטיש ולא כן משמע מש"ס דבימיהם הי' היין חזק דאינו ראוי לשתות בלא מזיגה והיו מוזגין אותו גם בשבת. ובמסכת שבת (דף מ"א) מוליאר הגרוף שותין הימנו בשבת אנטיכי אע"פ שגרופה אין שותין הימנה. ופי' התוס' משם הר"ר פורת שמוזגין המים חמין ביין לפי שהמים אינן כ"כ חמין במוליאר שיתבשל היין מן המים שמוזגים לתוכו אבל אנטיכי אע"פ שגרופ' אין שותין הימנ' לפי שאנטיכי יש בה הבל יותר ומתבשל היין מן המים בשעת מזיגה ועי"ש רשב"א משם רבינו יונה שהקשה ע"ז אפי' באנטיכי הא חמין לתוך צונן מותר ובפנ"י כ' דבמזיגת מים ביין אסור אפי' ע"י עירוי חמין לתוך צונן כיון דהוי גמר מלאכתו בכך לפי שאין היין ראוי לשתות בלא מזיגה דמי קצת למליח ישן וקולייס האיספנין דאפי' ע"י הדחה אסור משום דהוי גמר מלאכתו עי"ש ויקש' דאם אינו ראוי לשתות בלא מזיגה אף בצונן יהיה אסור למזוג משום חיוב מלאכה דמכה בפטיש וכמ"ש הלבוש

סי' כ"ב. ברמ"א שם אם עבר ונתן מלח בכ"ר מותר המאכל דהמלח בטל לגבי מאכל ועיין מ"א ובטו"ז דמסתמא נמלח גם מקודם והוי זוז"ג והט"ז כתב דע"כ לא מצינו זוז"ג רק אם הי' מתערבין טרם שבאו לקדירה דאז נותנים טעם ביחד כמו בשאור משא"כ בנתבשל במלח היתר ולא הספיק לטעמא ואח"כ ע"י מלח איסור בא לו טוב טעם האיסור גרם לחוד ובא"ר השיג עליו ממתניתן דערלה בין שנפל שאור של האיסור בתחילה בין בסוף אינו אוסר עד שיהי' באיסור כדי לחמץ ע"ש

ונראה בדעת הט"ז דאינו דומה יבש שנתערב ונשאר במקומו ואף ניכר הוא במקומו כמו במתניתין שם שנפלו לתוך העיסה ונשאר שם אז אף דנפל האיסור לבסוף מ"מ כיון דאין בו כדי לחמץ בלעדי השאור הראשון ועדין לא נתבטל הראשון אף אם אינו ניכר מ"מ בכ"מ שהוא שמו עליו וסייעו בפעולתו שפיר הוי זוז"ג משא"כ במלח אף דע"י המלח שנותן עכשיו ל"ה מוטעם כ"כ אם ל"ה מלח הראשון מ"מ מה שנתן כבר מתבטל ונתהפך למה שבקדרה מנ"ל שנאמר שיהי' עתה חו"נ ולצרפו להמלח של עכשיו כיון שכבר נתהפך ועיין תשובת מהרי"ל (סי' קס"ו) בשיטת הסוברים דחמץ שנתערב קודם פסח דחו"נ בפסח אף דאחר שש בע"פ צריך לבטל ואז הוי איסור בהיתר כתב הטעם דלקולא ל"א חו"נ עיי"ש ובמ"ש לקמן דיני פסח (סי' י"ג) וה"נ דכוותי' כיון דהמלח ראשון כבר נאבד תוך הקדירה רק שהטעים מעט התבשיל ומ"מ כיון לא נתן בו טעם גמור חשוב כמו האוכל שבקדירה והמלח האחרון המטעים הקדירה גורם האיסור:

ועיין יו"ד (סי' קמ"ב ס"ז) דאם אין הגורמין בב"א ל"ח זוז"ג ובאבני מלואים (ח"ב סי' ח) הקשה מהא דשאור של תרומה דאף אם נפל האיסור בתחילה הוי זוז"ג וכ' לחלק דבשאור שאין בו כדי להחמיץ ואינו ניכר אף מקצת חימוץ רק אח"כ מתעורר השאור הראשון להחמיץ ביחד עם ההיתר והו"ל כאלו באו בב"א. [ובאמת יש להבין בדברי רמב"ם (פט"ז) הלכות מ"א שלא הביא כלל סיום המשנה בין שנפל איסור בתחילה בין בסוף דלעולם אינו אסור עד שיהי' בו כדי לחמץ ולא הביא כלל המתניתן דשאור של חולין ושל תרומה רק הדין של מתניתן דשאור של כ"כ ושל תרומה ובזה י"ל דיש חילוק בין תחילה לסוף דאם נפל של כלאי כרם תחילה אסור משום דהוי איסור הנאה וכיון דלא באו הגורמים בב"א אסור מטעם דכבר נהנה מן האיסור וכמ"ש הא"מ שם משא"כ בתרומה דמותר בהנאה אף אם נפל האיסור בתחילה מותר מטעם זוז"ג ומ"ש הא"מ שם דבשאור של כ"כ משמע אפילו נפל תחילה שאור של כ"כ לא אדע מהיכן הוכיח זה אדרבא כיון שלא הביא הרמב"ם רק צירוף זה וקאמר סתם שנפלו לתוך עיסה לא בזה כח לחמץ ולא בזה ולא חילק מזה י"ל דרק אם נפלו בב"א ולא כשנפל האיסור מקודם ועיין ספר יד יהודא פסחים (דף כ"ח) ומ"מ הנראה אינו דומה שאור להא דנתבשל מעט מקודם דשם ניכר מקצת הבישול משא"כ בשאור וכמו שכתב הא"מ שם וכן מבואר רש"י פסחים (דכ"ז) דכ' שם אף למאי דס"ד דר"א סובר זוז"ג אסור מ"מ אם קדי' וסלקו את האיסור מכיון שנפל בההיתר מיד הואיל שעדיין לא החמיץ בטול ואע"ג דהואיל בו קצת שיכול זה האחרון ליגמור החימוץ ע"י אעפ"כ כבר בטל לו ושוב אחו"נ ומכ"ש לדידן דזוז"ג מותר דבכה"ג ל"צ שיבאו הגורמים בב"א] וזה א"ש בשאור משא"כ במלח לא נוכל לומר דמתעורר הראשון שכבר כלה ונאבד וכיון דאין הגורמים בא בב"א ל"ח זוז"ג ואזלינן אחרי אחרון וביותר להמתבאר בפ"ח יו"ד (סי' צ"ט) דאף בשיש בו בשאור כדי לחמץ דאוסר היינו אם לא נתבטל מקודם שהחמיץ כגון דניכר או בתרומה כ"ז דלא הגביהו אבל אם נתבטל ונתערב בטרם שהחמיץ בזה שוב אינו חו"נ דחימוץ ל"ה כמרגיש הטעם רק לפרסום פעולתו אסרו חז"ל ואמרו דלא נתבטל וזה דוקא אם לא נתבטל מקודם אבל אם נתבטל מקודם שהחמיץ א"ח וניעור. ועמ"ש בזה בדיני פסח א"כ מכ"ש דאם ההיתר כבר נתבטל דאזלינן אחר אחרון האוסר

סי' כג. בנותן בשבת לקערה רותחות שיש בו חומץ וציר מבואר מדברי רש"י פסחים (דף מ') דלר"י אסור ולחכמים מותר ועיי"ש בפנ"י בביאור הסוגיא דשם דע"כ הא דקאמר ר"י לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר אף דמבואר בברייתא דלר"י לקולא וארישא קאי מ"מ גם לחומרא הוא ביש בו חומץ וציר מבשל אף בכלי שני ורבנן בזה לקולא לכך הת"ק דשם דסובר אין מוללין הוא כת"ק דר"י עיי"ש אולם קשה די"ל דכמו דכתבו תוס' דר"י מודה בשאר דברים הרכים דמתבשלין אף בהעבירו מן האור רק תבלין דקשין אינן מתבשלין רק אצל האור כשעומד אצל האש דלמא כ"כ רבנן דסברו אבל נותן לתוך הקערה דהיינו אף שיש בה חומץ וציר מ"מ דלמא דוקא תבלין אינן מתבשלין בכ"ש אף שיש בה חומץ וציר אבל קמח דלמא מתבשל וצ"ל דרבנן סברו דאין חולק בזה ומצאתי בכו"פ (סי' ס"ט) שכתב כן לדעת האו"ה דסובר דכ"ש עם ציר מתבשל וכ' הא דמוללין איירי בתבלין ולא אבין הא מבואר ברש"י שם להדיא דאיירי בקמח ומבואר בגמרא דה"נ לעניין חומץ ואיך כ' דאיירי בתבלין וכן נראה מדברי רמב"ם הלכות מעשר פרק ה') שכתב דנותן לתוך הקערה ל"ה כבישול לעניין חיוב מעשר ולא כתב דאם יש בו חומץ וציר קובע למעשר מבואר דסובר דר"י פליג בזה על החכמי' דאם נאמר דחכמים מודים בזה לר"י דע"כ מודה שם לת"ק דשמן מתבשל בקדירה ומה שאמר שם חומץ ויש בו חומץ וציר היינו דמוסיף דכ"ש מבשל כשיש בו חומץ וציר א"כ אם נאמר דגם הת"ק מודה דכ"ש מבשל דברים רכים כשיש בו חומץ וציר כמ"ש בכו"פ ע"כ דר"י אינו רק מוסיף ואמאי לא כ' כן הרמב"ם א"ו דלת"ק באמת כ"ש אינו מבשל שום דבר אף כשיש בו חומץ וציר ולר"י אף תבלין מבשל בכה"ג, וראיתי בגליון משניו' לרע"א ז"ל (פ"ב) דשבת שכ' לדון דאף לרבנן בקדירה אינו מבשל ממש רק מדרבנן אסור כיון דלר"י מותר לכתחילה ע"כ דלא פליגי דלרבנן יהי' חייב ולר"י יהי' מותר לכתחילה כמבואר שבת (דף קל"ח) דל"מ תנא דיחייב ואידך יאמר דמותר והוליד מזה דבה"ש מותר לרבנן דלא גזרינן על שבות בין השמשות וקשה הא בכ"ש כשיש בו חומץ דאוסר ר"י ע"כ צריך לומר דמדאורייתא אוסר וחייב חטאת דאם נאמר דר"י אוסר רק מדרבנן א"כ שוב יקשה בברייתא דפסחים דאין מולין מאן י"א דשם ע"כ צ"ל דהוי מבשל ממש שלא יניח להחמיץ דשם היא לקולא מה דנאמר דמבשל וא"כ ע"כ דהוי מבשל דאורייתא וחייב חטאת ולרבנן דאמרו אבל נותן לתוך הקערה היינו אף ביש בו חומץ וציר ג"כ שרי אף לכתחילה ועיין חידושי רשב"א שבת שם דהיכא דיחיד מחייב חטאת ורבים שרו לכתחילה ל"ק לי' אלא היכא דיחיד מחייב חטאת ויחיד אחר מתיר לכתחילה ק"ל וכ"ש כשרבים מחייבי חטאת ויחיד מתיר לכתחילה