אמרי בינה אורח חיים מח

של הפקר דלית להו כלל בעלים הוי מוקצ' זה אינו דהא מבואר מדברי הש"ס עירובין ) דף מ"ה) למאן דאמר חפצי הפקר קונים שביתה אם ירדו גשמים מעיו"ט חוץ לעיר יש להם אלפים אמה לכל רוח ומבואר דשרי לטלטל ול"ה מוקצה ושם איירי דאינם סמוכים לעיר ואין דעת אנשי העיר עליהן דאל"כ הוי כרגלי אנשי העיר ולא קנו שבית' במקומן וכן מבואר במג"א (סוף סי' תקט"ו) דפירות הפקר שבאו מחוץ לתחום מותר לאכלן אע"פ שלא הי' דעתו עלי' והבי' ראי' מש"ס הנ"ל ומדברי ר"ן ביצה (דף ל"ח) עי"ש ותמהני על בעל הצל"ח שכ' בביצה (דף י') במתני' דזימן שחורים דשל הפקר הוי מוקצה והביא ראי' מדברי הר"ן ומג"א כאן מדכ' דאין הגוי מקצה מדעתו כלום משמע דשל הפקר הוי מוקצה ולא כן מבואר מהנ"ל והר"ן קאמר דלא תימא דהבעלים אקצו מדעתן בפירוש קמ"ל דלגבי גוי אמרינן מסתמא בכל דבר דלא הקצה מדעתו אבל באמת גם של הפקר אין צריך הכנ' ולית בי' משום מוקצ' ועי' ב"י (סי' ש"ח) ובדרישה

כל מוקצה מותר בנגיעה בעלמא שאינו מנדנדו כמבואר רמ"א (סי' ש"ח ס"ג) ועיין רמ"א (סי' תקי"ג) ובמג"א שם דדוקא בביצה שנולדה ביו"ט מבואר בירושלמי דביצה ובלבד שלא יגע בביצה ובמ"מ (פכ"ו משבת) כ' דכל שאינו מנענע ליכא איסור אלא שמא ינענע ע"י הכלי והסכימו האחרונים דרק בביצה שהוא דבר עגול חיישינן שיתנדנד ולא בדבר אחר וקשה מירושלמי ר"פ משילין מצדתא הווין פריסין והויין משתרפין גו שמש' אתון שאלון לרב מהו מטלטלתון אמר לון אסור ליגע בהון. הרי דאף בשאר דברים שאינם מתגלגלים כמו מצודות ג"כ אסור בנגיעה ועי"ש במגדל עוז דס"ל דנגיע' מותרת דאף אם יטלטל הוי טלטול מן הצד והירושלמי ס"ל כמ"ד דטלטול מן הצד שמי' טלטול ועי' מג"א (סי' שכ"א סק"ד) שכ' לאסור בשר שחל יום ג' להיות בשבת להדיח כדי שלא יאסור לבישול וכ' שם כמה טעמים ועוד כיון דבשר חי אסור לטלטולה הוא הדין דאסור ליתן מים עליו. ולכאורה הא ל"ה רק כנגיעה במוקצה של הבשר דאנן קי"ל כלי ניטל אף לצורך דבר שאינו ניטל וליכא איסור בנטילת המים והבשר אינו מטלטל רק שנגע ע"י דבר אחר וראיתי בנו"ב מהד"ת או"ח (סי' כ"ז) שעמד ע"ז וצ"ל דזה ודאי דעל ידי שפיכת המים יודח הבשר או י"ל דדעת המג"א דהוי כמשמש במוקצה ועי' מג"א (סי' תק"ט) שהאריך לבאר דאף דטלטול מוקצה לצורך אוכל נפש מותר ביו"ט מ"מ אסור להשתמש בו כמו שכ' תוס' ביצה (דף ל"א) ובמהרש"א (דף ל"ג) ואף דמוקצה אינו אסור בהנאה ובלא שימוש מותר מ"מ השימוש אסור ויבואר אי"ה בדיני יו"ט א"כ י"ל אף דמוקצה מותר בנגיע' מ"מ לשמש בו אסור וכאן משמש במוקצה ע"י נגיעת מים שמרכך הבשר אולם למ"ש בביאורי הגר"א (סי' ש"ח) להוכיח דמוקצה מותר בנגיע' ממתני' דשבת (סוף פכ"ג) סכין ומדיחין אותו ובלבד שלא יזיז בו אבר משמע דאף לשמש במוקצה ע"י נגיעתו מותר ויש לחלק קצת

סי' י"ד. אסור לבטל כלי מהיכנו בשבת כמבואר שבת (דף מ"ג) וש"ע (סי' ש"י ס"ו) אולם לבטל הכלי על מקצת שבת מבואר מש"ע (סי' רס"ו ס"ט) דמותר ועי' ר"ן ר"פ מי שהחשיך שהקשה מהא דפריך הש"ס שבת (דף מ"ג) נותנין כלי תחת הנר לקבל בו ניצוצות והא שאני ניצוצות דאפשר לנערם ועוד הקש' מפרכת הש"ס מדלף עי"ש. והמג"א (סי' רס"ה) כ' וז"ל וקושית הנצוצות נ"ל דלק"מ דעכ"פ אי אפשר לנערו מיד עד שיכבו ומשני אין בהם ממש ומיד הם כבים גם שאר קושיות הר"ן יש ליישב עכ"ל ובודאי כונתו על הקושי' מדלף וכונתו ליישב דעכ"פ כשמעמיד הכלי רוצה שיתמלא ואינו רוצה להוציאה לחוץ ולשפוך דביני וביני ידלוף הגשם ואם יריקנה לכלי אחר יבטל על שעה הכלי האחרת וכמ"ש מהרש"א שם בשיטת תוס' הטעם לגבי שמן המנטף עי"ש ותמהני שרבינו עק"א ז"ל בגליון משניות שבת (אות ס"ב) תמה על המג"א דמה יתרץ על קושיא זו וכן בגליון המג"א כתב כזאת הא קושיא זו היא קושית הר"ן ורמז אליה המג"א והיינו דבמקום דרוצה לבטל הכלי אף רגע אחת שישאר הוי תורת ביטול כלי מהיכנו רק כונת הג"א מה שאינו רוצה להשהות אף רגע אחת דומה להא (דסי' רס"ו ס"ט) עוד הקשה רבינו עק"א ז"ל על הג"א המובא במג"א שם דאם יש בכלי דבר היתר דאי אפשר לנערו מותר להניחו תחת הנר לקבל השמן דיכול לטלטלו אגב היתר א"כ איך משכחת דאין נותנים כלי תחת הנר הא ל"ה ביטול כלי דכשירצה לטלטל הכלי יניח בו ההיתר ומשום דהוי בסיס שעה א' ליכא דהא קי"ל אין מוקצ' לחצי שבת וכמ"ש בזה הטו"ז (סוף סי' ש"י) ונראה ליישב דהא התוס' בשבת (דף מ"ג) הקשו במה דקאמר הש"ס טבל מוכן הוא דאם עבר ותקנו מתוקן ה"נ כשמניח כלי תחת תרנגולת לקבל ביצתה נימא שאם עבר והסיר הביצ' מותר הכלי לטלטל וא"כ בטלת תורת בטול כלי מהיכנו ומתרצי דהא כמו שהכלי עם הביצה אין לה היתר אבל טבל י"ל היתר על ידי תיקון א"כ י"ל אף היכא דיכול להסיר האיסור מהיתר ג"כ הוי בטול כלי מהיכנו כיון דמ"מ כמו שהוא עכשיו עם הביצה א"א לטלטלו רק עד שיסיר האיסור ולא דמי לטבל כיון דאינו מסיר האיסור רק שהאיסור יכול להיות היתר בזה אף דלכתחלה אסור לתקן הטבל מ"מ כיון דליכ' רק איסור דרבנן מהני אם עבר אבל היכ' דבידו להסיר האיסור מ"מ כיון שרגע אחת מבטלו בידים אסור וכן נמי אף דבידו להניח דבר היתר מ"מ כיון דצריך לעשות מעשה מצד אחר בגוף הכלי להחזירו לההיתר חשיב ב"כ ואינו דומה לטבל דבזה אינו עוש' מעש' בגוף הכלי וראיתי בקרבן עדה ירושלמי פ' משילין שעמד ע"ד ד"מ ומג"א (סי' של"ה) שכ' דמותר לתת כלי עם מים תחת עביט של ענבים שיתבטל היין במים ראשון ראשון דא"כ אף עביט של ענבים יש היתר הא יש לו תקנה ע"י ביטול דומיא דטבל עי"ש. ודבריו תמוהין דא"כ תהדר קושית התוס' דלעולם יש היתר לאיסורו וע"כ כיון דכמו שהוא עכשיו אין לה היתר כן נמי לתת כלי בלא מים כמו שהוא עכשיו אין לה היתר ואם יתן שם מים צריך לעשות מעש' בגוף הכלי ומלבד זה אם ישים מים יתבטל שם היין ממנו ויחזור גוף היין להיתר א"כ אין תיקון לשם יין שיחזור להיתר ולכך אסור וא"ד לטבל כלל ואף למ"ש המג"א דאף כשיתערב רוב יין ג"כ אמרינן ראשון ראשון בטיל מ"מ הכל הוא מטעם דכבר נתבטל קמא קמא דנפל ורק לענין בכמ"ה נסמוך על זה אבל לא כשמקבל היין בהכלי אין בידו שוב לבטל וכבר נעשה הבכמ"ה

והנה בטעמא דאין מבטלין כלי מהיכנו כ' רש"י מס' שבת שם דהוא משום בונה דהוי כעין בנין כיון דאסור לטלטל הכלי הוי כמחברו במקום שהוא ובשבת (דף קנ"ד) כתב רש"י כשמניח הכרים וכסתות תחת דבר שאינו ניטל שוב לא יטלם משם ודמי לסותר וכתב הפנ"י דבכלי כיון דגם השתא יכול להשתמש בה ולהניח בה איזה דבר ואין כאן סתירה רק כיון דאינו יכול לטלטל ממקומו הוי כבונ' משא"כ בכרים וכסתות דאין דרך בנין בהם לכך פי' רש"י הטעם משום סותר דאינם ראוים לתשמישן הראשון עי"ש ולפי זה נראה אם מניח דבר האסור תוך כלי המחוברת לקרקע אף דל"ה כבונה כיון דבלא זה כבר מחובר הוא מ"מ חשיב כסותר כיון דמבטל הכלי המחוברת מתשמישה הראשון ע"י שמניח בו דבר אסור בשלמא בכל כלי אם משים בו דבר היתר אינו כסותר כיון דיכול ליטול משם ג"כ אבל כשמניח דבר האסור לטול משם וצריך שישאר שם על כל שבת הוי כסותר ועי' מג"א (סי' של"ה סק"ד) שכ' ואפשר דמיירי שא"א להעמידו כאן כגון שהוא מחובר שם במקומה ובגליון רע"א ז"ל שם הניח דבריו בצ"ע דכששופך תוך כלי מחובר מה שייכות לבכמ"ה הא בלא"ה אי אפשר לטלטלו עכ"ד ולעד"נ בפשיטות דאף במחובר שייך איסור ביטול כלי מהיכנו מטעם דהוי כסותר וכמבואר מדברי רש"י הנ"ל ועי' מ"ז (סי' רס"ה סק"א) ולא אבין דבריו שכתב דלטעם סותר אם נותן בכלי היתר דבר האסור באכילה ושרי בטלטול כמו נודר הנא' משמן לאכיל' אסור ליתן תוך כלי בשבת כיון דשוב לא ישמש בהכלי היתר אכילה שלא תערב עם זה ולא אדע כיון דמותר לטלטל הוי כמו שמניח דבר המותר בהכלי דאין בזה מחזי כסותר כיון דיכול לטלו משם ואינו מוכרח שינוח שם כל היום

עוד ראיתי בגליון רע"א ז"ל (סי' של"ה) שהקשה על הש"ע (ס"ד) אם יזוב תירוש כו' ואינו רשאי לתת כלי תחתיו מפני שמבטלו מהיכנו למה דפסק בש"ע (סי' רס"ו ס"ט) לשתרי להניח כלי תחתיו ע"ד כשיתמלא לחזור ולשופכו אל הגיגית דכיון דל"ה עלי' בה"ש וגם אין דעתו להניח שם כל השבת וצ"ע עכ"ל. ולא אבין קושיא זו מלבד דא"ד להך דסי' רס"ו דשם יכול לנערו מיד ואינו מבטל כלל מהיכנו משא"כ להניח כלי תחת הגיגית מבטלו עכ"פ לשעה דרוצה שיקבל הכלי ויתמלא כדי שלא יפסיד וכמו"ש לעיל לענין דלף בלא"ה לא אדע הא אינו רשאי לטלטלו ועי' תוס' ביצה (דל"ה ע"ב) ד"ה שופך שהקש' לס"ד דאיירי בדלף שאינו ראוי היכי מטלטל לי' הא הוי ככלכלה ואבן בתוכו וכתבו דשרי משום דהוי כגרף של רעי וא"כ אם לא יכנוס שם מטתו ל"ה כגרף של רעי יהי' אסור לו לטלטל הכלי ולשפוך היין לגיגית רק שישאר בתוך הכלי והוי שפיר מבטל כלי מהיכנו

וראיתי בא"א (רס"ה ס"ק ג) שכ' ואני עני מסופק אם נתן כלי שיש בו יי"ש וכדומה לקבל שמן הנוטף אם אסור לטלטל הכלי אם לאו כו' והספק הוא אם בעינן ס' ככל מבא"מ א"ד דוקא באכילה כי חיך אוכל יטעם והוי כניכר משא"כ טלטול מוקצה י"ל ברוב' בטל כה"ג א"ד אין ביטול לחצאין עיי"ש. ולענ"ד יש מקום להוכיח דבטל לענין טלטול מדברי תוס' בכורות (דף כ"ב) ד"ה הנך דלא אתמר טעם כעיקר לענין טומאה וכן נבלה בטילי בשחיטה לענין טומאה אפילו חזר ונתבטל הכל ביחד עכ"ל הרי אף מה דלענין איסור לא נתבטל מטעם טעם כעיקר או מטעם דחשיב מין במינו כמו נבלה שנתערב בשחוטה דלענין אכילה הוי כמין במינו דלא נתבטל לר' יהודא מ"מ לענין טומא' נתבטל מטעם הואיל דאפשר לנבלה שתהיה כשחוטה חשיב לענין זה מבא"מ וכ"כ הרא"ה סוף מס' ביצה דהך דנבלה בטלה בשחוטה רק לענין טומאה אתמר דל"ח מב"מ ובכ"ז חזינן אף דבר דלא נתבטל לענין אכילה מ"מ לענין טומאה נתבטל וכן מבואר בר"ש (פ"ב מ"ג) דטבול יום דהא דאין כל המקפה נפסלת דתחשב כתרומה מחמת טעם כעיקר משום דעיקרה חולין היא ובחולין קנגע ולענין איסור אכילה דוקא הוא דהוי כעיקר ומביא ראי' מהא דאין טע"כ ליחשב שחוטה כנבלה לענין טומא'