אמרי בינה אורח חיים מ

לכבות אין שומעים לו מפני ששביתתו עליהן ומבואר בש"ס שם בקטן עושה ע"ד אביו שיודע להבחין שזה נוח לאביו ועושה בשבילו וזה ל"ה כאוכל נבילות מדנפשי' דאין ב"ד מצווין להפרישו רק כמיסף לי' בידים וכמבואר בנ"י יבמות סוף פרק החרש דאף בשאר איסורין בעושה ע"ד אביו הוי כמו דספי לי' בידים וכ"כ הש"ג פ' כל כתבי ועי' רשב"א שבת ר"פ מי שהחשיך דזה אסור מה"ת בעושה ע"ד אביו וא"כ ממילא הא דכתוב בתורה לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך היינו בעושה ע"ד אביו וכ"כ הרמב"ן פ' יתרו הזהירנו בשבת שלא יעשו הבנים קטנים מלאכה לדעתינו וברצונינו

ולכאורה קשה הא ילפינן משרצים ודם וטומאת כהנים דאזהיר רחמנא גדולים על הקטנים שלא להאכיל אותם בידים איסורין כמבואר סוף פ' החרש וכמ"ש הב"י או"ח ) סי' שמ"ג) דמשם ילפינן לכל איסורין וא"כ למה צריך קרא באיסורי שבת שלא לצוות לקטן לעשות מלאכ' הא ילפינן כבר מכל איסורין וא"ל דמזה ילפינן בעושה ע"ד אביו חייב אביו להפרישו א"כ לא נילף בכל איסורין משבת דחמור ואיסור סקילה בזה החמירה התורה להפרישו אף בעושה ע"ד אביו משא"כ בשאר איסורין וע"כ הסברא פשוטה בעוש' על דעת אביו הוי כמאכילו בידים א"כ למה צריך קרא כלל בשבת וראיתי בס' מוצל מאש שעמד ע"ז והעלה בצ"ע ובס' חק"ל מקש' עוד למאן דסובר דיש לומר דהנך קראי דדם ושרצים הוא אף אם מעצמן עושים בית דין מצווין לאפרושינהו ומנייהו ילפינן לכל התור' יקשה דנפשוט ממה דצריך קרא לגבי שבת דאי ב"ד מצווין להפרישן בכל איסורין מכ"ש שבת דחמור

ונראה הא ידוע דקטן מעשה יש לו ומחשבה אין לו ואף מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו לית ליה מדאורייתא כמבואר בחולין (דף י"ג) וידוע דבשבת מלאכת מחשבת אסרה התורה ומתעסק בעלמ' פטור ולאו שם מלאכ' הוא רק כשמכוין אל המלאכ' לכן אי לאו דגלי לן קרא בשבת להזהיר גדולים על הקטנים לא היינו יכולים למילף מדם ושרצים דשם אתעבד איסור' אף אם אוכל הקטן בלא כונה כדקיימ' לן מתעסק בחלבים חייב שכן נהנה וכן בטומאה אף בהעדר שום כונה מ"מ נטמא גופו לכך הזהיר' התור' הגדולים על הקטנים משא"כ בשבת היינו אומרים דלא אתעבד שום איסור במעשה הקטן כיון דכל מעשיו הם בלא דעת וכונה וכמעשה בהמה א"כ כמו דהזהירה התורה לישראל על שביתת בהמתו כמו כן הזהיר' על מלאכת חשו"ק ובעושה ע"ד אביו דאז דעת ומחשבת אביו מצרפינן למעשיו של החשו"ק והוי כאילו עושין מעשה מלאכת מחשבת ואף אם עושה ע"ד אחר שאינו אביו ג"כ אסור דכיון דעושה ע"ד אחר מצרפינן מעשה שלו למחשבה של האחר ואסור דאתעבד מלאכה ע"י ואף דבעבד העושה ע"ד אחר מותר כמו שכתבתי לעיל מדברי תשובת רשב"א היינו עבד דיש לו דעת ומחשבה אמרינן אדעתא דנפשי' עבד משא"כ קטן וכבר כתבתי לעיל דעבד קטן י"ל דאסור וכמבואר מדברי רבינו ירוחם מובא בב"י (סי' של"ד) דלאו דוקא בעושה ע"ד אביו רק שדברו בהווה אבל גם בעוש' ע"ד אחר ג"כ בכלל אזהרה דלא תעשה כ"מ וכן נראה מריש פ' מי שהחשיך חמור חשו"ק דכ' תוס' אע"ג דעושה ע"ד אביו אסור ומאי קשיא להו אימא דאיירי בחשו"ק שאינו אביו אלא משמע דסברו דאין חילוק בין עושה על דעת אביו או אחר רק אם עושה ע"ד גדול הוי כמו דנעשה מלאכת מחשבת דמצרפינן מעשה הקטן למחשבתו דישראל הגדול וכן משמע מדברי רש"י יבמות (דף קי"ד) שכ' אבל הנך מפתחות דר"י לא הודיעו שנאבדו שם ולא הכיר בדעתו שנוח לו ולמה לי' לזה דילמא א"ל ר"פ דבר טלי וטליא וליטיילו שם שאינו בנו אלא ודאי דבכ"מ שעושה ע"ד הגדול שביתתן על הגדול. וגילתה לנו התורה למחשב מלאכתו של הקטן בצירוף מחשבת הגדול ואם עושה ע"ד עצמו לאו שם מלאכ' היא כלל מדאורייתא דלאו בר כונה הוא ולא הוי מלאכת מחשבת רק כמתעסק בעלמ' ומ"מ מדרבנן מצד מצות חינוך אסור להרגילן בחילול שבת אפי' בדברים שהם משום שבות כמבואר ברמב"ם וש"ע ) סימן שמ"ג) דאף דל"ה שם מלאכה כלל מ"מ אף מתעסק פטור אבל אסור כאשר העלה רבינו הגדול עק"א ז"ל בתשובה (סימן ח) וממעטינן מחטאת מדכתיב אשר חטא בה אבל עביר' נעשית ומה דממעטינן מטעם מלאכת מחשב' אסרה תורה היכא דליכא מלאכת מחשבת אינו בכלל מלאכה ולא נעש' עבירה כלל והיינו אם נתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר זה רק בשבת פטור מטעם מלאכת מחשבת אבל אם הי' סובר שהוא תלוש והיה מחובר מקרי נעשה מחשבתו רק דפטור מחטאת מטעם דלגבי מלאכ' הוי מתעסק עי"ש ויש לומר דמלאכת קטן לא חשיב מכוין למלאכ' אף דנעש' מחשבתו מ"מ כיון דלית לי' מחשב' הוי רק מתעסק בעלמא ועכ"פ נעשה מלאכת איסור לכך חייב לחנכו ומלבד זה אף אם נאמר דאף מתעסק לא אתעבד איסור כלל כדמשמע קצת מדברי תוס' סנהדרין (דף ס"ב ע"ב) ד"ה להגביה מדהקשו על שמואל דלמה לי' במתעסק בשבת טעמא דמלאכת מחשבת ודילמא להכי נקיט טעמא דמלאכת מחשבת דלא איתעבד איסור מלאכה כלל אלא משמע דגם מתעסק ל"ה איסור ושם מלאכ' ועיין לח"מ (פ"א ה' ח"י משבת) או אם נאמר דמלאכת קטן שאינו עוש' ע"ד אביו לא מקרי מלאכת מחשב' כלל וליכא איסור מלאכת חילול שבת מ"מ מדרבנן מצווה אביו למנעו דלא ליתי וליסרך למען ירגיל אותו שלא יחלל שבת כשיגדל

אגב ראיתי שם בתשובת רעק"א ז"ל שרצה להביא ראיה דמתעסק מקרי עביר' מהא דהמוצא כלאים בבגדו פושטו אפי' בשוק ואם הוא אינו יודע שיש בו כלאים ואחר רואהו צריך להגיד לו אפילו בשוק אי מתעסק ל"ה איסור דאורייתא הא כיון דא"י שבבגדו כלאים הוי מתעסק וכתב לדחות דכלאים דהאיסור הנאת חימום הוי כמו חלבים ועריות דמתעסק חייב ולא זכיתי להבין דבריו הא כיון דשמואל נקט רק חלבים ועריות משמע דדוקא באלו דהוי אכילת איסור דנכנס תוך הגוף ועריות שפועל כל הגוף בזה חייב שכן נהנה ולא בשאר הנאות וראיה לזה מש"ס פסחים ) דף ל"ג) תאמר במעילה שכן אם נתכוין להתחמם בגיזי חולין ונתחמם בגיזי הקדש שמעל ועי"ש ברש"י הטעם דבמעילה וחטאה בשגגה כ"ד כתיב ולא כתיב בה מיעוטא כדכ' בשבת מלאכת מחשבת וכתיב בשאר מצות אשר חטא בה פרט למתעסק וכן איתא שם דחייב במעילה מתעסק כאינו מתעסק בהושיט ידו לכלי ליטול חפץ וסך ידו בשמן של קדש דמעל והכל מטעם דלא יש מיעוט' ומה צריך זה הא חייב מטעם שכן נהנה א"ו דהנאת סיכה וחימום לא חשבינן לחייבו מתעסק כאינו מתעסק אי לאו דוחטאה בשגגה כל דהו כתי'. וכן משמע מדברי רמב"ם פ"א משגגות דלא הוציא לחייב מתעסק רק חלבים ועריות מבואר דהמפטם וסך בשמן המשחה אף דנהנה מ"מ פטור בו מתעסק [ומה שצ"ע בדברי רמב"ם (פ"ו ה"א) ממעילה שכת' לא מעל עד שיפגום בהקדש שוה פרוט' באותו דבר עצמו שנהנ' ויכוין ליהנות ויפגום ויהנה כאחת עכ"ל הא מש"ס פסחים הנ"ל מבואר דבמעיל' אף אינו מתכוין כמתכוין כבר עמדתי בזה במ"א] הרי מבואר דהנאת סיכה וחימום יצא מן הכלל ומתעסק פטור וכן מבואר מדברי הר"ן פ' גיד הנשה דמפרש פלוגתייהו דאביי ורבא בע"ז בבת תיהי אם ריחו מילתא או לאו מילתא דאביי סובר דהוי כשתיה ממש ולכך אסור דהוי כמתעסק בחלבים דחייב ורב' סובר דל"ה כשתי' רק כהנאה בלבד ובאינו מתכוין מותר הרי דמצד הנא' מתעסק פטור רק בחלבים ועריות בלבד חייב ובמ"ש עוד שם לדון אם מתעסק הוי שגגת עבירה יש בזה משום שביתת עבדו אם עבדו אמר שרוצה לקצור זה התלוש והרב ידע שהוא מחובר ע"ש יש להתבונן דאף אם נאמר דלא נעשה איסור מלאכ' במתעסק מ"מ הא עבד דוקא מלאכת רבו אסור ולא על מלאכת עצמו מוזהר רבו א"כ י"ל לענין מלאכת רבו הוי דומי' דבהמתו או קטן שמצווה עליו ומצרפינן מחשבתו למלאכתו כן נמי בעבד ויש לברר בזה אי"ה

סי' ח. הא דלא ספינן לקטן איסור בידים וילפינן מדם ושרצים וטומאה לכל התור' כולה יש להתבונן לכאור' באיסור עשה מנ"ל דלא נוכל למילף מבינייהו דלאוין חמור ובש"ס יבמות (דף קי"ד) דהביא הש"ס מהא דאין חוששין שמא יאכילנו תרומה טמאה אף דל"ה רק איסור עשה כמ"ש רש"י שם נראה דהש"ס מדמה איסור עשה לאיסור וחומר לאו וכן דהביא שם מהא דאין חוששין ביונק שקץ דל"ה ג"כ רק בעשה דהיוצא מן הטמא [ וראיתי בדו"ח שם שעמד בזה בהא דיונק שקץ ולא אדע למה לא הקדים להעיר מהא דתרומה טמאה]. וראיתי בתה"ד (סי' קכ"ה) שהבי' דברי מהר"ם דביטול מ"ע ספינן לי' והקשה מפרכת הש"ס מתרומה טמאה דליכא רק עשה וכת' לחלק בין איסור הבא מכלל עשה לבין ביטול פגם מ"ע עי"ש ומ"מ יקשה מנ"ל לאסור מדאוריית' איסור הבא מכלל עשה כיון דאין בו מלקות ובפ"מ או"ח באשל אברהם (סי' שמ"ג) כת' וז"ל ובמ"ע אם מוזהר י"ל דתליא בפלוגתא לרמב"ם דמינייהו ילפינן יש לומר עשה דקיל אין למדין ולטור דמדרבנן י"ל דאין לחלק בין עשה לל"ת עכ"ל ותמהני הא עכ"פ מבואר בסוגיא לפנינו דאף בעש' מוזהר אולם נרא' דיש מקום לומר דבעש' אינו מוזהר עליהן מדאוריית' רק מדרבנן כיון דלא נוכל למילף מבינייהו דג' קראי ובש"ס דפריך למ"ד דמצווין להפרישו היינו דאם מדאוריית' מצווין להפרישו באיסור ל"ת מ"מ באיסור עשה עכ"פ מדרבנן מצווה להפרישו ומשני בתרומה דרבנן היינו כיון דגוף האיסור ליתא כ"א בעשה לא החמירו בו בדרבנן

ובזה מיושב דברי תוס' פסחים (דף פ"ח) בהא דשה לבית מכל מקום שהקשו איך מאכילין לקטן פסח שלא למנוייו וכתבו דלא אסור כ"א בנבלה ושרץ אבל כה"ג דאיכא חינוך מצוה שרי וקשה הא חינוך לא הוי כ"א מדרבנן ומנ"ל להתיר בשביל חינוך דרבנן איסור תורה למספי להו איסור בידים ועיין במל"מ (סוף פ' ט"ו) ממאכלות אסורות שכתב ודבריהם צריכים תלמוד ובאמת הר"ן נדרים (דף ל"ו) כתב טעם אחר דכל שלא שייך למנוייו ליכא איסור ובמג"א (סי' שמ"ג) הביא דברי תוס' בלי חולק [וחידוש הוא שבס' דו"ח מערכה ח' במס' חגיגה הביא דברי המג"א שכונתו על קושית תוס' פסחים (דף פ"ט) שהקשו דליתי כהן קטן ועל זה קשה הא אין מאכילין איסור לקטן בידים וע"ז סובב דברי המג"א דבמקום חינוך מצוה שרי כמו דמחנכין בתקיעת שופר. והקשה הא תק"ש ל"ה כ"א איסור דרבנן משא"כ איסור שלא למנוייו. באמת המג"א לא רמז רק על דברי תוס' (דף פ"ח) דמבואר להדיא