אמרי בינה אורח חיים לה

תרומה וע"כ צ"ל כיון דכרשיני תרומה בזול ומאכילה הרבה ומתפטמה הבהמה הרבה ויש הנאה לישראל ולכך אסור לכהן להאכיל' אף דלצורך עצמו עושה מ"מ כיון שיש בזה הנאה של כילוי לישראל אסור כן נמי בשל שותפים אסור ואף דהוי לא אפשר ולא מכוין כבר כתבתי ובארתי במ"א דאף למה שנסתפק השואל בתשובת מהרי"ל אם מותר להאכיל איסור הנאה לבהמת חבירו שלמ"ד חבירו דהוי לא אפשר ולא מכוין זה דוקא באיסורין דהוי איסור גבר' אבל באיסור חפץ כמו תרומ' וכדומ' לכ"ע אסור כמו שהארכתי שם ויבואר אי"ה ביו"ד וכן לטעם של פי' המשניות מסכת תרומות שם ור' משה בר' אברהם המובא בר"ש שם דגזה"כ הוא דרק קנין כספו של הכהן אוכל ולהאכיל לבהמת ישראל אסור כמו שאסור להאכיל לזר. וכן מבואר בירושלמי תרומות שם בודאי אסור להאכיל אף בהמה של שותפות כהן וישראל וכן מבואר מדברי ירושלמי שם דקאמר לית כאן תלתן ד"ת לא כן תני מניין לכהן שקנה עבד ולישראל בו שותפות אפילו אחד ממאה בו שאינו מאכילו בתרומה ת"ל וכהן כי יקנה עי"ש הרי דמדמ' שותפות עבד לשותפות בהמ' כמו דאינו מאכיל לעבד כ"כ אינו מאכיל לבהמ' של שותפות כהן וישראל [ובתשובת פנים מאירות ) סי' יו"ד) כ' בפשיטות להיפך וסובר דאם ישראל וכהן קנו בהמה בשותפות דאותן ימים שהיא בבית כהן מותר להאכילה בתרומ' ואף שחלק הישראל ג"כ נהנ' עי"ש ודבריו תמוהין מאד דלפנינו מבואר להיפך] וא"כ מאי פריך הש"ס מכהן ששכר דילמ' לעולם שכירות קניי' אבל מ"מ אינו קנוי לו לגמרי דהא היא רק קנין לזמן ואחר ימי שכירות תהדר לבעלים וגם היום הגוף הוא של הבעלים וא"כ לענין תרומה דרשינן מדכתיב קנין כספו דבעי דוק' המיוחד לו ואם יש בה שותפות כהן וישראל אינו מאכיל' ושכירות אף דקנייא לא עדיף משותפות ולכן אסור להאכילה כרשיני תרומה אבל לענין שביתת בהמתו מדכת' שורך וחמורך ממעטינן שותפות ישראל וגוי לכך קאמר שאלה ושכירות קניי' כיון דיש להנכרי עכשיו זכות השימוש של הבהמה לא קרינן ביה שורך המיוחד לישראל והוי כמו שיש לישראל והגוי שותפות בה ואינו מצווה על שביתתה. וראיתי בס' מח"א הל' שכירות (סי' ו') שכ' דשכירות ממכר הוא והא דכהן ששכר פרה מישראל לא יאכילנה כרשיני תרומה משום דשכירות ל"ק איכ' למדחי ולומר דלעולם ממכר הוא לקנין פירו' וביתו קרינן לי' כל זמן ששכורה אצלו ומצי להקדישו כדאית' בתוספתא המובא בתוס' עירובין (דף כ') אעפ"כ לענין תרומה לא מצי להאכילו משום דכספו המיוחד לו בעינן כדאיתא פרק החובל עכ"ד ודבריו מוקשים א"כ מאי פריך הש"ס דילמא לענין שביתת בהמתו לא קרינן בהמתך מיוחד לך ולענין תרומה לא הוי כספו מיוחד

ונראה דהא רש"י פירש שאלה קנייא לימי שאלתה דכיון דחייב באונסין ה"ה שלו. חזינן דחיוב אונסין גורם שיהיה בגדר קנייה שקנה השואל דאל"כ אמאי חייב באונסין נימא מלאך המות מה לי הכא מה לי התם אלא משום דהוי כמו לוקח ומזלו גרם ועי' רמב"ן ב"ב (דף קס"ח) דהקש' שומרין דחייב רחמנא היכי משכחת לה הא הוי אסמכתא לגבי שואל דלאו בידו היא וכתב וכ"ת התם רחמנא חייביה וכלוקח דמי עד שיחזירנו א"כ איך שו"ח מתנ' להיות כשואל עי"ש הרי דסובר דחיובו של שואל באונסין אף דלא עביד מידי ומה"מ מ"ל הכא ומ"ל התם מ"מ חשיב כלוקח וכן מבואר בש"מ ב"מ ) דף ל"ו) משם הראב"ד וז"ל דאמר משאיל א"נ שבקה מה"מ בביתך הוות קיימא והי' משועבד לך כל ימי שאלה הלכך כי מתה לדידך מתה וכי קיימא לדידך קיימא הרי מבואר דחיוב אונסין הוא משום דנחשב כשלו והוי כאילו מזלו גרם ששלו נאבד. אולם בריטב"א קידושין (דף מ"ז) מביא משם רבו סברא להיפוך דלהכי לא מקני כלי בשאלה במשיכה כיון דלא מיקני ליה גוף הכלי כלל אלא לתשמיש שבו ואינו ראוי לקנות במשיכ' כמו אותיות וכיון שאין התשמיש דבר היוצא מגופו לא שמענו שיהי' נקנה במשיכה ואפי' את"ל דנותן כלי לפירות ותשמיש קונה במשיכ' התם גופא ממש מקנה לפירותיו לאותו זמן ואין המקבל מתנה חייב באונסין מן הסתם תוך הזמן ההוא אא"כ מתחייב בכך דהוי בחיובא אחרינא ואפי' בנותן על מנת כן חיובא הוא דרמי נותן אמקבל אבל גופא אקני לי' משא"כ בשואל דלא מקני ליה גופא דהא מתחייב בסתמא באונסין ואילו הוי קני לי' היכי מחייב סתמא באונסי ממונו אלא ודאי דל"ק גופא ולכך אינו נקנה במשיכה והגבהה והא דמקני בביקוע לאו דינא הוא אלא תקנתא דרבנן עי"ש ולמסקנ' דתקנו משיכ' בשומרין הוי ג"כ רק דרבנן דמד"ת לא מהני משיכ' לענין תשמיש ומבואר מדבריו דאי אפשר לומ' דמיקני גופא של השאלה לתשמיש מדחייב באונסי החפץ הרי דבשביל דחייב באונסין מוכרח לומר דל"ק גופ' וכן מבואר מדברי רבינו ישעי' ברא"ש סוכה (דף מ"א) דלכך יוצא באתרוג במתנה ע"מ להחזיר וחשיב שלו הואיל דאינו חייב באונסין ובשאלה אינו יוצא דלא הוי שלו הואיל דחייב באונסין ולדבריהם ע"כ צריך לומר דלהס"ד דהש"ס דשכירות קנייא היינו דסברו דקונה הגוף לתשמישו והא דחייב באונסין דהוי כלוקח ממש וכאילו הותנה שיתחייב אם לא יחזיר לו הכלי וכל שואל שחייב באונסין הוא משום דהתורה ירדה לסוף דעתו של אדם דרוצה להתחייב א"ע בכך וכמ"ש תוס' כתובות (דף נ"ו) דמטעם זה כל שומ' חייב בחיובו עי"ש והיה ס"ד דשאלה ושכירות קנייא והוי כמו לוקח ממש לזמן השאל' ושכירות גוף לפירות לזמן והוכחה לזה משאל' דחייב באונסין והי' ס"ד דהש"ס דכמו כן שוכר אף דאינו חייב באונסין מ"מ מדמהני משיכה ע"כ דקונ' הגוף לתשמישו ולכך א"ח הבעלים בשביתת בהמתו דלאו שורו הוא כיון דהוי קונה לזמן וראי' דע"כ היה ס"ד דקונה הגוף לזמן דהא לדעת ריטב"א שם דמשיכ' ל"מ אף במקנה הגוף לתשמיש הואיל דאינו דבר היוצא מגופו רק תקנתא דרבנן הוא אם כן נכרי אף דקונה במשיכ' היינו אם קונה גוף הדבר אבל לתשמישו כיון דמה"ד ל"מ משיכה רק מתקנתא דרבנן ובנכרי לא מצינו שעשו תקנה וכ"כ בתומים (סי' ע"ב ס"ק נ"ד) א"כ מאי קאמר שאלה קניי' הא מ"מ לא קנה הנכרי במשיכתו ואף בהתחלת השימוש ג"כ ל"ק א"כ בטרם שמשמש הוי של ישראל ודוחק לומר דהי' ס"ד כיון דעכ"פ בעת שמשמש עם הבהמה קנה הנכרי השימוש כיון דמשמש ברשות דזה ודאי לא היה ס"ד שיהי' חשוב כקונה הגוף כיון דלא קנה כלל בעוד שאינו משמש רק שהישראל הרש' לו לשמש וכ"ז שאינו משמש יכול הישראל לחזור בו ולא הוי אף כקנין פירות בשלמא להנראה מדברי ריטב"א שבש"מ ב"מ (דף צ"ט) דהא דאינו קונ' המשיכ' להשימוש משום דמד"ת לגבי ישראל משיכ' ל"ה קנין רק מעות י"ל דנכרי כיון דקונ' במשיכה מהני המשיכ' אף לתשמיש אבל למ"ש בקידושין משם רבו דאף אם הי' מהני משיכה לקנות מד"ת היינו גוף הדבר אבל לא לענין תשמישו ול"מ רק מתקנת' דרבנן יקשה הא לנכרי לא מצינו דעבדו רבנן תקנת' אלא ודאי הי' ס"ד דהוי כקונה הגוף ממש לזמן והראי' ממה דשואל חייב באונסין וכמ"ש רש"י ולכך מהני המשיכה לקנות הגוף לזמן ולא מקרי שורו דישראל ועיין רשב"א כתובות בקונטרס אחרון שהעלה דשאלה ושכירות גופא קני לי' למילתא ויכול למכור זכותו וקונין ממנו בכסף ושטר וחזק' דהא קרינן בי' ביתו שלו לענין הקדש כו' והא דמסקינן בע"ז דשכירות לא קני' לומר דאע"ג שהיא שכור' ביתו דמשכיר הוא וקרינן בי' לא תביא תועבה אל ביתך ומיהו שוכר נמי כיון דקני ליה גוף לפירותיו יש לו בקרקע כו' עי"ש ולדברים האלה כיון ג"כ המקו"ח (סי' ת"מ) ליישב קושית המג"א על הג"א דסובר דהשוכר בית מנכרי אסור להניח להביא ע"ז תוך ביתו וכן בבהמ' של נכרי השכור' לישראל לענין מחמר והקש' הא שכירות ל"ק וכת' לתרץ דאף דל"ק היינו דלא אלים קנין השכירות להפקיע קה"ג של המשכיר ומקרי בית המשכיר ג"כ מ"מ מקרי ג"כ בי' השוכר דשכירות ליומא ממכר לענין קנין פירות ומבואר מדבריהם דלס"ד דשכירות קנייא להפקיע ג"כ הגוף של השוכר והא דפריך הש"ס מלא לבית דיר' דלמא באמת אינו מפקיע לגמרי רק הואיל דיש להשוכר קה"ג לפירות לא מקרי שורך לענין שבית' בשבת היינו טעמ' דאם קני' הגוף לא מקרי ביתו דישראל ועי' ח"מ (סי' ר"ס) בטור משם הרא"ש דשכירות ליומ' ממכר וחשיב כחצר השותפין. ויקש' אמאי אסור באמת להשכיר לבית דירה הא לא קרינן ביה ולא תביא תועבה אל ביתך דלא חשיב ביתו אולם הא מתרץ הש"ס שאני ע"ז דחמיר דכתיב בי' ולא תביא תועב' ומדברי ריטב"א נרא' דגריס דכתיב בי' ולא ידבק בידך מאומה מן החרם דהא לרוב הפוסקים הלאו דלא תביא תועבה לא איירי באיסור הכנסה רק באיסור הנאה ולהכניס ע"ז בתוך ביתו אינו אסור מדאורייתא רק מדרבנן וקרא אסמכתא כמ"ש תוס' ורא"ש סוף פ"ק דע"ז והא דפריך כי קא מעייל לביתי' דנכרי קא מעייל פירש הריטב"א דלא הוי לרבנן למיסר בהא ומזה מוכח דשכירות ל"ק לגוף ומקרי ביתו דישראל ומתרץ הש"ס דע"ז חמור ואף דשכירות קניא מ"מ שמו עליו וביתך קרינן. ועי' תשובת רע"א ז"ל (סי' ס"ו) שהקש' בקר' דלא תביא תועבה אל ביתך נמעט שותפות נכרי וממילא שוכר מנכרי אי שכירות קניא הוי כשותפות נכרי ולמ"ש הריטב"א ל"ק כמובן

ולפ"ז אף לדידן דאף דשכירות ל"ק מ"מ ליומא ממכר הוא וחשיב כשותפין מ"מ מדרבנן אסור להכניס ע"ז כיון דשמו עליו ופריך הש"ס מהא דלא יאכילנה כרשיני תרומה דאי שכירות קנייא אמאי לא יאכילנה פרה דידיה הוא היינו דעיקר האיסור להאכיל לבהמה של זר כרשיני תרומה מדכ' וכהן כי יקנה נפש קנין כספו ודרשינן נפש ואפי' נפש בהמ' כמ"ש פי' הר"ש פי"א דתרומות וכיון דהנפש מושכר לו וקנ' הגוף אם שכירות קנייא אף דאינו כספו מיוחד לו מ"מ שם הפי' קנין כספו בעד כספו כמו דדרשינן דארוסה לכהן אוכלת בתרומה אף דלאו קנין כספו ממש הוא דלא קני לגוף דאש' כמבואר רשב"א קידושין (דף ג') והפי' קנין כספו בעד כספו כמבואר כתובות (דף נ"ז) עי"ש ברש"י ובש"מ ואף דבהמה של שותפות כהן וישראל אסור להאכילה כרשיני תרומה כנ"ל מ"מ אי שכירות קנייא ע"כ עדיף משותפות דנפש של קנין שאלה ושכירות לזמן של כהן לבדו הוא אלא ש"מ שכירות ל"ק והיינו אף דקנ' גוף לפירות מ"מ לא הוי כלוקח לזמן דל"ק הגוף ממש וממיל' לדעת ריטב"א סתם שואל אינו קונ' אף הגוף לפירות דאל"כ ל"ה חייב באונסין ואסור מטעם כיון דאף הגוף לפירות לא אקני הוי כל גופה של ישראל ולא מקרי נפש בהמה דכהן וכן לענין שביתת בהמה מקרי שורך כיון דהגוף של ישראל ולעולם שותפות דגוי וישראל מקרי שורך מיוחד לך וצ"ע: