אמרי בינה אורח חיים כד

שם חולק על דברי תוס' והביא דבריהם במל"מ (פ"ח) מכלי המקדש ועי' תו"י יומא (דף ס"ט) ד"ה ותפ"ל משום כלאי' דהקשו מ"ש דאיסור כלאים פשיטא לי' דאיכא וגבי מעילה מספקא לי' אם ניתנו ליהנות בהן או לא וטעמא דלב ב"ד מתנה עליהם לא שייך הכא לומר שיהי' קידושין לחצאין וכתבו דלאו קדשי ה' נקראים לענין מעיל' כיון שנתנו ליהנות בהן והוה לי' בלאו דמעילה דומיא דקדשים קלים וקדשי מזבח דלא חזו להקרבה לא הן ולא דמיהן הרי עכ"פ אף דקדושת הגוף הן מ"מ כיון דלא ניתנה תורה למלאכי השרת מהני התנאי אף בקדושת הגוף דומיא דקדשים קלים דאין בהם מעילה ואף דשם עכ"פ אסור מה"ת ליהנות מ"מ תנאה מהני בבגדי כהונה וכדברי תוס' ישנים כ' שם הריטב"א ודבריו סותרין למ"ש בקידושין דבגדי כהונ' מכשירי עבוד' הם ודינם כקדושת דמים שיוצאין לחולין בשוגג וביומא כתב דדינם כקדשים שאין בהם מעילה עכ"פ דעת התוספות דהוי כקדושת הגוף ותנאי מהני דלב ב"ד מתנה מהני ומכ"ש דמהני תנאי בקדוש' דתפילין

סי' י"ג א) כתב בש"ע (סי' פ"ט) אם טעה או עבר והתפלל אחר ד"ש עד חצות אעפ"י שאין לו שכר כתפילה בזמנה שכר תפילה מיהא איכא ויש להסתפק אם חייב לבטל מלמודו או אם עוסק במצוה אחרת ולהתפלל אחר ד' שעות די"ל כיון דעבר זמן תפילה לאו מצוה החובה עליו הוא ויש למצוה אחרת דין קדימה ובש"ס ברכות (דף כ"ו) בהא דר"י אומר עד ד"ש איבעיא להו עד ועד בכלל א"ד עד ולא עד בכלל והקשה בתו' הא כל שיעורי חכמים להחמיר אלמא עד ולא עד בכלל וכתבו דאי אמרינן עד ועד בכלל יש בו גם חומרא שיתפלל ולא אמרינן עבר זמנו בטל קרבנו ואפילו במזיד והתעורר הצל"ח שם דמה חומר' יש אם אמרינן עד ועד בכלל הא גם בתר כן מצי להתפלל ולענין שכרו דינו לשמים איזה שכר יתן לו וכתב דבמזיד ל"מ מצלי כלל והא דכ' רמב"ם אם עבר והתפלל אחר ד' שעות יצא ידי חובת תפלה בדיעבד קאמר שהתפלל אחר ד' שעות אבל לכתחלה אסור לו להתפלל אולם מדברי הש"ע מבואר דאף לכתחלה מותר לו להתפלל ושכר תפלה מיהא איכא דאם לכתחלה יהי' אסור להתפלל אחר ד"ש איזה שכר יקבל עוד בדיעבד וכן מבואר מדברי רמ"א דכ' אחר חצות אסור מבואר דקודם חצות מותר אף לכתחלה אם עבר במזי' ולא התפלל קודם ד"ש וכ"כ בס' א"ר ברם אם נאמר דאינו חובה עליו שיבטל מלימודו וממצוה אחרת כמו קודם ד"ש אתי שפיר דברי תוס' דאם נאמר עד ועד בכלל יש בו חומרא דרמיא עליו החיוב עדיין ואם נאמר עד ולא עד בכלל אף דמצי מצלי מ"מ אינו בתור' חוב ואינו יכול לבטל ממצוה אחרת ועוד יש למצוא כמה נ"מ בזה ואחר חצות דאסור להתפלל כתב המג"א עד שיגיע זמן מנחה ויתפלל מנחה שתים דבאמת זמן מנחה מתחיל אחר חצות והא דזמנה חצי שעה אחר חצות הוא משום שמא יטעה והא"ר העלה כדעת הב"ח אם שגג: ובאמת לא אבין הטעם דהמג"א הא הא דצריך לאקדומי תפלת שעתא ברישא הוא משום דאין מעבירין על המצות וכבר חל עליו וכיון דתקנו חז"ל שלא יתפלל מנחה עד עבור שש ומחצה ובודאי אם התפלל מנחה מיד אחר חצות לא יצא דאף במצו' דאוריית' אם גזרו חז"ל בדבר ועבר ולא עשה כתקנתם לא קיים אף מצוה דאורייתא כמבואר בתוס' סוכה (דף ג') בהא דאמרינן שם אם עשית כן לא קיימת מצות סוכה מימיך א"כ עכ"פ לא חל עליו עדיין החיוב של מנח' ולמה לא יתפלל אז שחרי' אם נאמר דזמנה עד זמן מנחה גדולה ויש ליישב

ב) בש"ע (סי' ע"ב ס"ב) אין מוציאין את המת סמוך לק"ש כו' וכתב המג"א מדסתם כאן ש"מ דס"ל דאף סמוך לק"ש של ערבית אסור ומ"מ נ"ל דיש להקל בשל ערבית כמ"ש תלמידי רבינו יונה דאם לא יקברנו היום יעבור על לא תלין לכאורה משמע מדבריו דאף אם יש שהות בלילה לקברו אחר ק"ש מ"מ כיון שנכנס מקצת לילה עובר ג"כ על לא תלין וכן כ' לדינ' החכמת אדם בקונטרס מצבת משה (ס"ק י"ב) דאף אם מת קודם שקיעת החמה ומלינים עד הלילה אפי' קוברים בלילה עוברים על עש' כי קבור תקברנו ביום ההוא ואפשר דגם עוברים על לא תלין מלבד העשה דדוקא בשכר שכיר דכתיב לא תלין עד בוקר וכן לא ילין חלב חגי עד בוקר ולכן זמנו כל הלילה אבל הכא דלא כתיב עד בוקר כל שעה ושעה בלילה עובר עליו וכן ראיתי בס' רביד הזהב על התורה פ' כי תצא דכת' דא"נ לומר דהוצרך הכתוב לומר ביום ההוא דאי לא תלין הו"א דכל הלילה עד קרוב לאור הבוקר ילין הא ליתא מדדרשינן מס' פסחים לא ילין חלב חגי עד בוקר עד בוקר הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין ש"מ דאי לא הו' כתיב עד בוקר ל"ה ס"ד דמקצת לילה ילין אולם תמהני הא מבואר ברש"י מס' ב"מ (דף ק"י ע"ב) ד"ה ממשמע שנאמר שאין לינה קרויה עד הבוקר שנאמר ולא ילין לבוקר וכל לינה שבמקרא לינת לילה הוא הרי להדיא דמשם ילפינן דכל לינה שבמקרא לינת לילה הוא ומדכתיב גבי לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר דרשינן דאינו עובר אלא עד בוקר ראשון ובלאו הכי אף אם לא היה כתיב עד בוקר היינו יודעים דכל הלילה קרויה לינה וממילא לענין לאו דלא תלין לגבי מת אף דלא כתיב עד בוקר בעי לינת ליל' שוב ראיתי בתשובת רדב"ז (ח"א סי' שי"א) דנשאל ע"ז על מה סמכו שימות המת בחצי היום ואין קוברין אותו עד חצי הלילה והשיב דכל לינה האמורה בתורה אינה אלא כל הלילה והביא דברי ש"ס ב"מ הנ"ל ומ"מ מצות עשה לקבור כל הרוגי ב"ד ביום ההריגה אבל במקצת הלילה אינו עובר וכ' דדוקא בהרוגי ב"ד איכא לאו ועשה אבל גבי מלין את מתו אין שם אלא לאו לבד וכתב ולכן לא הזכירו התלמוד והפוסקים אלא כל המלין את מתו עובר בלאו והי' להם לומר ומ"ע לקברו ביום המיתה והאריך שם בטעם הדבר הואיל דיש אנפי אם מת סמוך לשקיעת החמה דלא שייך לקיים העשה דאי אפשר מש"ה לא הזכירו בו עשה כלל ותמהני הא להדיא מבואר בס' מנין המצות לרמב"ם (מצוה רל"א) משם הספרי כי קבור תקברנו מצות עשה והה"ד בשאר מתים ר"ל שיקבור כל מתי ישראל ביום מותם ואף דהרמב"ם ביד החזקה הלכות אבל (פ"ד) כת' רק המלין את מתו עובר בל"ת כבר כתב שם הלח"מ דנמשך אחר לשון המשנה אבל לעולם דעובר גם בעשה ודברי רמב"ם במנין המצות הם לעד נאמן וכגירסת הילקוט וקצת יש לדקדק הא נ"מ רבתי למ"ש דעל ל"ת אינו עובר רק במלין כל הלילה ועל עשה עובר אם לא קברו ביומו אם באפשרות עכ"פ כנראה דעל לאו אינו עובר רק במלין כל הלילה ועל עשה עובר מיד ואולי גם דעת המג"א דמ"ש יעבור על לא תלין היינו אם אינו קוברו בלילה וכן צריך לומר בדברי הרמ"ה חידושי סנהדרין (דף מ"ז) דמפרש בהא דקאמר בש"ס משהין אותו עד סמוך לשקיעת החמה וגומרין את דינו וממיתין אותו ואח"כ תולין אותו ופי' רש"י דאין תולין אותו שחרית שמא יתרשלו בקבורתו ויבא לידי שכחה אלא סמוך לשקיעת החמה כדי שיקברוהו מיד והיינו לקיים העשה דתקברנו ביום ההוא דאם יתלו אותו בשחרית הואיל ויש פנאי כל היום חיישינן לשכחה ויתבטל העשה וכנראה דאם הי' הדין דאם מלין אותו עד מקצת הלילה עוברים בלאו לא הו' חיישינן להתרשלות דודאי לא יעברו על לאו דל"ת וברמ"ה מפרש דלכך תולין אותו סמוך לשקיעת החמ' שכיון שאין שהות ביום ממהרין להורידו שלא יעברו עליו בלא תלין נבלתו ואין הכונה אם יקברוהו בלילה שיעברו דודאי אם אינו מלין כל הליל' אינו עובר רק אם לא יקברהו בלילה ויעבור עליו כל הליל' דהיינו שלא יהי' בידם לקוברו בלילה ואף דמצינו דאין ב"ד מתעצלין ולכך לגבי חדש הרחוקים מותרין מחצות היום ואילך ולמה חיישינן כאן שיתרשלו ויעברו על עשה ע"כ צריך לומ' דחיישינן כיון דיש שהות כל היום ושם מותרין לפי שיודעים שהרחוקים סומכין עליהם כמבואר במס' עירובין (דף ל"ב) ותוס' שם

ג). בש"ע (סי' ס"ד) וחזרו האבלים לקבל תנחומין כו' אם יש שהות ביום לקרוא אח"כ וכ' המג"א ואם לאו יקרא ק"ש קודם כיון שעדיין לא התחילו במצו' תנחומין משמע דאם התחילו אף שאין שהות אח"כ הוי כעוסק במצוה וזה אתי שפיר לדעת רבינו יונה מובא בתוי"ט ריש פ' מי שמתו דתנחומי אבלים מדאוריית' דבכלל ג"ח הוי וג"ח מה"ת מדכתיב והודעת להם הדרך אבל לדעת רמב"ם דמבואר מדבריו (פי"ד) הלכות אבל מצות עשה של דבריהם לבקר חולי' ולנחם אבלים ולהוציא המת ולהכניס כלה כו' וכבר כתב הרמ"א (סוף סי' תרפ"ז) דאין שום מצוה דאוריית' לדחות מפני מקרא מגיל' ואמאי נדחית מ"ע דק"ש אולם באמת הא מצינו בש"ס דחולים ומשמשיהן וחתן ושושביניו פטורין מן הסוכה הרי דאף דלא הוי רק דרבנן מ"מ חשיב עוסק במצוה לפטרו אף ממצוה דאורייתא וע"כ הטעם כמו שכ' הרמב"ם שם דאע"פ שכל מצות אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך ועי' ש"ס סוכ' (דף כ"ו) משום ר' שילא אמרו חתן פטור ושושבינים וכל בני החופה חייבין וברש"י ותוס' שם דע"כ סבר דעוסק במצוה אינו פטור ממצוה ואם נאמר לחלק הואיל דהשושבינין אינן עוסקין במצוה דאורייתא הוה להו למימר דחתן פטור מטעם דעוסק במצו' דאוריית' משא"כ אינך אלא ודאי משמע דגם אינך הוו כעוסקין במצו' דאורייתא ואולי משום דת"ק קאמר דפטורים מן התפלה ומן התפילין ור' שילא קאמר על תפלה ג"כ דהשושבינין חייבין ע"כ דליכא הכא עוסק במצוה דתפלה הוא רק מדרבנן ג"כ. ובאמת לא ראיתי ברמב"ם לענין תפילין ותפלה דשושבינין פטורין רק בהלכות סוכ' (פ"ו) כתב חולין ומשמשיהן פטורין וכן חתן וכל השושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכ' כל ז' ימי המשת' וי"ל דרק לענין סוכה דתשבו כעין תדורו כתיב. ועיין פני יהושע מס' סוכה שם דכתב דהתנא אשמועינן לענין סוכה רבותא טפי דאע"ג דכל שעה ושעה עובר על מ"ע דסוכה ועוד דבסוכה איכא נמי איסורא בקום ועשה כשאוכל ושותה וישן חוץ לסוכה עי"ש ודבריו תמוהין דודאי לא הוי רק שב ואל תעשה ודעת רמב"ם י"ל דהואיל דלא הוי רק מצוה דרבנן אינו פוטר אותו ממצוה דאוריית' רק לענין סוכה דאף מצטער פטור דתשבו כעין תדורו אך מ"מ ממ"ש הרמב"ם (פ"ד מק"ש) דהמשמר את המת אע"פ שאינו מתו וכן החופר קבר למת פטור מק"ש מבואר דאף דלא הוי רק דרבנן ג"כ