אמרי בינה אורח חיים כג

לא הי' כתוב לכם ודאי יוצאים שותפין אם אחד כותב לעצמו ולשותפיו בשליחותם או אחר כותב בשליחות כולם וגם השתא דכתיב לכם חקרו המחברים די"ל דיוצאים אם קנו בשותפות דגבי אתרוג כתבו תוס' סוכה אף דכתיב לכם לשון רבים היינו משום דצריך לכתוב ולקחתם לקיחה תמה אבל לענין ס"ת י"ל מדכתיב לכם לשון רבים יוצאין שותפין וכמו כן לגבי מזוזה אף אם נאמר דהחיוב לכתוב בעצמו או בשליחותו נוכל לקיים בשעריך ג"כ אף רבים יוצאים במזוזה א' של שותפין הנכתב בשליחותם וביותר יקשה להא דמבואר בש"ס מנחות ) דף ל"ד) יכול יכתבנה על אבנים נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה מה להלן על הספר אף כאן על הספר וברש"י פי' דהגז"ש מגט דכתיב וכתב לה ספר ובתוס' כתבו דדרש מכתיבה דמשנה תורה שמלך כותב או מכתיב דפ' סוטה ולדעת רמב"ן דכ' דמזוזה ותפילין לא בעינן לשמה מדלא כתוב לכם יקשה אם הגז"ש מכתיב' דמשנה תור' א"כ אין גז"ש למחצה ונבעי ג"כ כתיב' לשמ' וכן שלא יתנאה בשל אבותיו כמו ס"ת דמלך ואי הג"ש הוא מכתיבה דפרשת סוטה הא קי"ל מגילת סוטה שכתבה שלא לשמה פסול' כמבואר רמב"ם (פ"ג מסוטה) והוא מדכתיב ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת שיהיו כל מעשיה לשמה. א"כ נילף משם לגבי מזוזה דבעי לשמה וגם אם נאמר הגז"ש מגט לבעי לשמה ודאתיין עלי' אם בעינן שיהי' על קלף שלו דוקא אם נאמר הגז"ש מגט א"כ כמו דלגבי גט קי"ל כתבו על איסורי הנאה ונתן לה וכשר כן נמי י"ל לענין מזוזה והדברים צריכים ביאור רחב

והת"ש בחלק בכור שור שבת (דף ק"ח) כ' ע"פ שבארנו בשאל' א' אם מותר לכתוב תפילין ע"ג עור בהמה טהורה שנעבדה ונעשית ע"ז והעלינו לא מבעי למ"ש כאן לפנינו דבעינן מן המותר בפיך פשיט' דאסור אלא אפי' לפי' התוס' דהכונ' על מין המותר בפיך וא"כ לעבד ג"כ מין המותר הוא ואי משום דאסור בהנאה מצות לאו להנות ניתנו אבל מ"מ יש לאסור משום דע"ז איתקש למת איכא למימר דלכולי מילתא כמת דבדאורייתא לחומרא מקשינן ומת פשיטא דאין כותבין על עורו תפילין דלאו מין המותר הוא ונכדו בשערי תשובה (סי' ל"ב ס"ק י"ו) העתיק דבריו דר"ל בתשובה הוכיח דבעינן מותר בפיך ממש ודלא כמו"ש תוס' דקאי על מין ותמהני הא דברי תוס' מבוארים בירושלמי מס' מגילה דפריך והא קתני כותבין ע"ג נבילות וטריפות מינא דאת נותן בפיך ומ"ש דאיתקש למת קשה חדא א"כ בתמורה ) דף כ"ט) דקאמר בש"ס מנ"ל דנעבד מותר להדיוט אמר ר"ה דאמר קרא ממשק' ישראל מן המותר לישראל ואי ס"ד איסורו להדיוט ל"ל קרא למעטינהו מגבוה ושקיל וטרי בש"ס שם ולמה לא קאמר דאי ס"ד דאסור להדיוט א"כ איתקש למת ולא הוי מין המותר בפיך ואם פסול למצו' ק"ו לקרבן אולם באמת הך הקישא למת הוא רק מדרבנן כמבואר בשבת (דפ"ג ע"ב) וברמב"ם הלכות אבות הטומאה. אכן אם נאמר דבעינן מותר בפיך ממש למה לקרא ממשקה ישראל אלא ודאי דסגי מינא דהתירא ועוד למ"ש הר"ן (פ"ב דר"ה) דשופר בעי ג"כ להיות מין המותר בפיך הואיל דהוי כלפנים והמג"א (סי' תקפ"ו) כ' דילפינן מן תפילין דאתקש כל התורה לתפילין וא"כ למה לן הטעם בלולב ושופר דלא יצא בשל ע"ז מטעם כתותי מיכתת שיעורי' ולגבי שופר נראה מדברי הרא"ש מסכת ר"ה דהא דבעי שיעור' הוא רק מדרבנן וכמ"ש הפ"מ (סי' תקפ"ו) וא"כ לא הוי רק פסול דרבנן תפ"ל בלא"ה של ע"ז פסול דאיתקש למת ול"ה מין המותר בפיך א"ו אף דאיתקש למת הוא רק לענין טומאה ואיסור הנאה אבל לא לשוי' מין אחר אשר לא כן הוא והוא מין המותר בפיך

ולענ"ד נראה מטעם אחר לאסור קלף דאיסור הנאה אף אם נאמר דלא בעינן שיהי' שלו דהנה נראה אם אחד לקח עורות של חבירו ועיבדם לדידן דבעי עיבוד לשמה דל"מ דכמו דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו כן אינו מועיל הכונה דעושה מעשה עיבוד לשמה וכמו באזמני' וצר בי' דמבואר במג"א סי' מ"ב) דאין אדם אוסר דשא"ש כן נמי לענין עיבוד כיון דצריך שיעבד לשמה ולהמשיך על כל עשייתן קדושה אינו מועיל הכונה והדיבור לשמה על דבר שאינו שלו ואף אם מתרצה אח"כ הבעלים של העור מ"מ כיון דהעיבוד הי' שלא מדעתו לא חשיב העיבוד לשמן אף דהוי כעשה מעשה העיבוד מ"מ בזה דומה למקדיש דבר שאינו שלו וא"כ ממיל' באיסורי הנא' להסוברים דל"ה לכם וכהפקר הוא ממילא לא מהני העיבוד למחשב כלשמן אולם י"ל דדוקא מה שהוא של חבירו דכח אחר מעכב אינו יכול לאסור משא"כ של הפקר והארכתי בפרט זה במקום אחר ויבואר אי"ה בחלק יו"ד ומ"מ אף אם נאמר דיכול אדם לאסור דבר של הפקר אבל להקדיש דבר של הפקר אינו יכול דאיש כי יקדיש את ביתו כתיב מה ביתו שלו ממש וממילא אף בעשה מעשה אינו מועיל וה"נ ענין עיבוד לשמה הוי כמו דמשיך על העור איכות קדושה שיתקדש לצורך זה ולא מצי בדשא"ש. וכמו כן להסוברים דאיסור הנאה אינו שלו ולגבי אתרוג לא קרינן בי' לכם ה"נ ל"מ העיבוד לשמה ועיין מ"ש לעיל לענין ציצית כנראה מדברי הפ"מ שם דטויה לשמה בעי שיהי' שלו בשעת טוי' ומ"מ י"ל דבאיסור הנאה הי' מהני הטוי' לשמה כיון דאין כח אחר מעכב ולכך כתב הכ"מ פ"א מציצית) הטעם דשל עיר הנדחת פסול דכתותי מיכתת שיעורי' ולולא זאת הי' מהני הטויה לשמה וצ"ע בזה

ודע דגוף הדבר דצריך עיבוד לשמה בס"ת ותפילין כנראה הוא רק מדרבנן כמו שכת' הפ"מ וכן כ' המבי"ט בקרית ספר וכן נראה מדברי רמב"ן מלחמות (פ"א דסוכה) וחידושי הר"ן סנהדרין (דף מ"ד) דכתבו דבס"ת בעי לשמה משום דכתיב כתבו לכם דרשינן לכם עשייה לשמה ובתפילין ומזוזה דלא רבי קרא לא בעינן עיבוד לשמן וא"כ בס"ת לא כתיב לכם רק בכתבו ומנין לעיבוד רק כיון דבעי כתיבה לשמן כ"כ החמירו רז"ל אף על עיבוד וכנראה מדברי הר"ן שם שכ' לחיבוב המצוה וכבר כ' בש"ג משם הא"ז א"י מאין לנו דתפילין בעו לשמה העיבוד בין למצוה ובין לעכב ואינו דומה למצה וסוכה שהם גוף המצוה אבל עיבוד עור א"י מהיכא תיתי מדאורייתא דגבי ציצית דרשינן לך לשם חובך ואי דתפילין איתקש למזוזה וס"ת ומזוזה ילפינן כתיבה כתיבה מגט דכתיב וכתב לה לשמ' הא בגט גופי' לא בעי עיבוד לשמה ועיין תוס' מנחות (דמ"א) וכנרא' דהוא רק מדרבנן מטעם חיבוב מצו' ונ"מ למה שכירכרו האחרונים לחוש לאם עיבדו העור לסתו"מ דלא מצי לברר אח"כ דאין ברירה מדאורייתא ואם לא הוי רק מדרבנן אמרינן יש ברירה ובאמת מבואר בדברי קרית ספר הנדפס מחדש מבעל המאירי דאין צריך לפרט שנותן לשם ס"ת או תפילין רק דרך כלל לשם כתיבת דבר שבקדושה

סי' י"ב כתב בש"ע (סימן מ"ב) אסור לשנות תפילין של ראש לעשותן של יד לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ואם היו חדשים שעדיין לא הניחם מותר לשנות וכן הוא ברמב"ם (פ"ג מתפילין) ולכאורה יש להתבונן מנ"ל דמותר אף לכתחלה לשנות כגון ביש לו של יד אף אם לא יטלה מכסה עור על של ראש הא בש"ס מנחות (דף ל"ד ע"ב) ומודה לי ר"י ברבי שאם אין לו תפילין ש"י ויש לו שתי תפילין ש"ר שטולה עור על אחת מהן ומניחה ופריך הש"ס איני והא שלח ר"ח משמי' דר"י של ראש אין עושין אותה ש"י לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ומשני לא קשי' הא בעתיקא הא בחדתא וא"כ כיון דקאמר שאם אין לו תפילין ש"י נימא אף בחדתא דוקא מי שאין לו מותר לשנות אבל מנ"ל דאף ביש לו מותר ונראה דהי' לרמב"ם הוכחה דבחדתא אף אם יש לו רשאי לשנות והא דקאמר שאם אין לו תפילין ש"י ויש לו שתי תפילין ש"ר שטולה ע"כ לאו דוקא באם אין לו וביש לו יהי' אסור רק אורח' דמילת' נקט מי שאין לו דביש לו טורח זה למה דאי ס"ד דדוק' מי שאין לו רשאי לשנות וביש לו אסו' מאי מקשה הש"ס איני מהא דשלח ר"ח משמי' דר"י של ראש אין עושין ש"י הא קאמר הטעם לפי שאין מורידין דילמא רק לכתחל' אין מורידין אבל אם אין לו של יד נימא כיון דמצוה דאוריית' מוטל עליו להניח ש"י ועושה על צד ההכרח רשאי להוריד לא מבעיא אם נאמר דהא דאין מורידין הוא רק מדרבנן כמו שעלה ע"ד הפ"מ במ"ז (סי' מ"ב) י"ל לא העמידו דבריהם במקום שצריך לקיים מצוה דאורייתא כגון באין לו ש"י אתי עשה דמצות תפילין ודוח' לאיסור דאין מורידין אלא אף אם נאמ' דאסור מדאוריית' להוריד כמו דמסיק שם הפ"מ וכן כ' להדיא המבי"ט בס' קרית ספר מ"מ אינו בגדר עשה או ל"ת ועשה דתפילין חמור' ודחי לאיסור זה דאין מורידין אף דלא הוי בעידנא וגם יכול לעשות שיהי' בעידנא אלא ודאי דע"כ סתמא דש"ס סברה דמאי דקאמר מי שאין לו תפילין ש"י לאו דוקא רק אורחא דמילתא נקט ולכך פריך מהא דשלח ר"ח משמי' דר"י וכיון דמשני דבחדתא רשאי להוריד ממילא אף אם יש לו רשאי ולאו דוקא נקט מי שאין לו שוב מצאתי בס' אור זרוע הגדול הלכות תפילין (סי' תקע"א) שכ' אף בחדתא נראה בעיני דדוקא על ידי הדחק התירו לעשות כן כדקתני מי שאין לו תפילין של יד ומדהשמיט הרמב"ם לשון זה ע"כ לאו דוקא ואף ביש לו רשאי לשנות וכמ"ש

עוד ראיתי שם בא"ז שהביא משם מורו רבינו שמחה דהא דקאמר בש"ס ולמ"ד הזמנ' מילתא היא דאתני עלייהו מעיקר' דזה דוק' בלא לבשן מעולם אבל לבשן לא מהני תנאה דמעיקרא דאמרינן ביומא (פ"א) ילבש להביא בגדי כה"ג שכשרים לכהן הדיוט א"ר שתי תשובות בדבר חדא בגדים שנשתמשו בהם קדושה חמורה ישתמשו בהם קדושה קלה ואי תנאה דמעיקרא מהני היכא דמשתמש בהם קדושה חמורה להורידה אין לך תנאי גדול מזה דמעיקרא להני איתקין אחר עבודתו של כה"ג שישתמש בהן כהן הדיוט אלא כי מהני תנאה דוקא להוציא מתורת הזמנה אבל להוציא מתורת מעשה לא מהני והא דמהני תנאה כמבואר מס' מגילה דוקא בתשמישי קדושה דאין בהם אלא כמו קדושת דמים בעלמ' אבל בקדושה גופא דיש בהם קדושת הגוף לא מהני תנא' דמעיקרא בתר דנשתמשו בהם עכ"ל ובש"ע כ' בפשיטות דמהני תנא' אף אם לבשן ובב"י הביא זאת בשם הר"יא. ובפ"מ במ"ז התעורר בזה והביא משם הצ"צ עי"ש ולכאורה יש ראי' דמהני תנאי מהא דמבואר קידושין (דף נ"ד) דכתנות כהונ' ניתנו ליהנות בהן לפי שלא ניתנ' תורה למלאכי השרת וע"ש ברש"י דלכך הקדישו תחלה ליהנות בהן שוגגין ובתוס' מבואר שם דבגדי כהונה כלי שרת הן ויש בהן מועל אחר מועל אחר שנתחנכו לעבודה הרי דקדושת הגוף הן ואעפ"כ מהני בהם תנאי וטעמ' דלב ב"ד מתנ' עליהם והם קדושת הגוף לחצאין ובאמת בריטב"א