אמרי בינה אורח חיים כב

אפילו ביכול לקיים את שניהם יקשה. והנה כדבריו ראיתי בגליון הש"ס ערכין שם בכ"י רבינו בצלאל אשכנזי שהעתיק כן משם תוס' וז"ל משמע שהכהנים חייבין בתפילין בעידן עבודה ותימא דאמרינן זבחים כהנים בעבודתן כו' פטורים מתפילין ואומר הר"ם דהתם כשמבטלין מעשות העבודה פטורין מטעם דכל העוסק במצוה פטור מן המצוה אבל כשיש שהות להניח קודם עבודה חייבין להניחם ושיהיו עליהם בשעת עבודה עכ"ל ובכה"ג אף הר"ן מודה כמבואר בדבריו מס' סוכה דדוקא עוסק במצו' פטור ולא במקיי' מצו' וחתן אע"ג דאפשר לי' ליתובי דעתי' ולקיים את שתיהם מ"מ כל שהוא עוסק במלאכתו של מקום לא חייבתו תורה לטרוח ולקיים מצוה אחרת אע"פ שאפשר אבל הלובש בטלית ותפילין מודה הר"ן כיון דאינו עוסק במצוה חייב בכל המצות ולהדיא כת' שם דכל שא"צ לטרוח כלל אלא כדרכו במצוה ראשונה יכול לצאת ידי שניה בכה"ג ודאי יצא ידי שתיהם ומהיות טוב אל תקרא רע עי"ש בדבריו וכן רמ"א או"ח (סי' ל"ח) העתיק דברי הר"ן דאם יכול לעשות שתיהם בלא טורח כאחת יעשה שתיהם ועי"ש בביאורי הגר"א וא"כ ודאי בכהן שכבר מלובש בתפילין של ראש וצריך לעבוד עבודה אינו רשאי להסיר השל ראש כיון דיכול לקיים שתיהן בלי טורח וזה פשוט אף לדעת הר"ן ועיין ברע"ב זבחים (פ"ב מ"א) שכ' הלכך כהן בשעת עבודה ל"ה מניח תפילין של יד לפי שהן חוצצים בין הבגד לבשרו אבל תפילין של ראש הי' מניח וקשה הא בש"ס שם מבואר דפטורין אף בשל ראש מטעם עוסק במצוה פטור מן המצוה וכך פסק הרמב"ם (פ"ד מתפילין) אולם בהלכו' כלי מקדש כ' רמב"ם אין הכהן יכול לעבוד בתפילין של יד אבל של ראש אינה חוצצת ואם רצה להניחם בשעת עבודה מניח הרי דתליא ברצונו ואולי גם כונת הרע"ב כן הי' מניח אם רוצה ומ"ש השא"ר דבערכין איירי דמקרבי חטאת העוף על ספק לידה לכך חייב בשל ראש דדילמא לאו קרבן הוא ואין כאן משום עוסק במצוה ולכאורה יש להעיר למ"ש הר"ן בתשוב' גבי אין מתירין את הנדר עד שיחול דאם ספיק' דאוריית' מה"ת לחומרא וחייב שלא יהי' בין השמשות בתוך העיר יכול אז להתיר הנדר דכיון דחל מספיקא מקרי חל הנדר וה"נ כיון דעכ"פ מספיקא חייב להקריב הקרבן מקרי שפיר עוסק במצוה שיהי' פטור מן המצוה אולם כבר קהו האחרונים בדברי הר"ן בתשוב' הנז' דהא מבואר בכמ' מקומות בש"ס דאף דספיקא דאורייתא לחומרא מ"מ לא נוכל למיזל להקל עי"ז כמו ב"ב (דף פ"א) דפריך וליחוש דילמא לאו בכורים נינהו וקא מעייל חולין לעזרה דמקדיש להו הרי אף דאם דנין אם קנה קרקע או לא מוקמינן קרקע בחזקת בעלים מ"מ המסתעף מזה אם חייב בבכורים או לא דנין להקל ובס' קהלת יעקב ממהרי"ט אלגזי הקש' מש"ס חולין פ' כסוי הדם חש"ו ששחטו בינן לבין עצמן לרבנן אף דמספיקא אסור באכילה ומדאורייתא לא קרינן ביה אשר יאכל מ"מ חייב בכסוי דשמא כלפי שמייא גלייא דשפיר שחט וראוי לאכילה צריך לחוש לחומרא ולמה בנדר לא נימא ג"כ דילמא קושטא דמילתא דלא חל הנדר ונמצא דהותר הנדר קודם שיחול וזה יש ליישב ע"פ מ"ש תוס' חולין (דף פ"ו) משם ר"ש דמספקא להו לרבנן אי רוב מעשיהן מקולקלין או מתוקנים א"כ אם רוב מעשיהן מקולקלין הוי ודאי טריפה ואי רוב מעשיהן מתוקנים ודאי כשרה לכך אזלינן לחומרא לחייב בכסוי משא"כ בנידון דר"ן כיון דעכ"פ מכח הנדר חייב לצאת קודם שבת מקרי שפיר חל הנדר אולם זה אינו דלהך צד דדעת הנודר היה רק שלא יהי' שבת בעיר אבל לא שיצא מקודם אף דמספק חייב לצאת מ"מ להך צד דל"ה זה דעת הנודר לא חל עדיין הנדר ואיך נתיר לו קודם שיחול דגם מה שאסור מהספק לצאת א"ז חלות הנדר ודאי דאל"כ נימא כיון דדעת הנודר הי' ע"פ חיוב התורה וכיון דחיוב התורה מספיקא שחייב לצאת קודם שבת א"כ גם דעת הנודר הי' כן ונימא דחל הנדר בודאי דלא נוכל לומר דכונת הנודר הי' שיהי' אסור מספק ולא יתחייב אם יעבור דזה בלתי באפשרות להתנות ע"מ שכתוב בתורה שהנדר יחול ולא יתחייב זה א"א וע"כ כיון דאינו חייב מלקות הוא מצד הספק דלא ידענו הדין או כונת הנודר אם כן אם כלפי שמייא גלייא דלא חל עדיין מאי מהני במה דחייב מן הספק שיהי' נקר' חל הנדר כיון דהא דאין מתירין את הנדר עד שיחול הוא מה"ת כמו דמבואר מדברי הר"ן שם ובשאר הראשונים ודלא כדע' הר"ם חביב בתשובת גו"ר ויבואר אי"ה במקומו ואכ"מ

סי' י"א. הפ"מ בפתיחה מסתפק אם כתב סת"מ על עור איסורי הנאה ע"ז אם יוצא בזה דהוי מין המותר בפיך ומצד הנאה מצות לאו ליהנות נתנו ומדכתיב כתבו לכם לומר משלכם לא מצאתי כעת ובנעבד העור הוי שינוי שא"ח לברייתו יהי' מותר אף לכתחלה וצ"ע עכ"ד אולם בספ' תורת חיים סנהדרין (דף כ"א) בהא דאף אם הניח לו אביו ס"ת מצוה לכתוב משלו שנאמר כתבו לכם כתב דמיתורא דלכם קדריש דמשמע משלכם בעינן וכתב מטעם זה דהכותב ס"ת לעצמו ונותנה לבה"כנ ומקדישה לאו שפיר עביד דכיון דלאו שלו הוא שוב אינו יוצא בו ידי חובתו דלכם כתיב שלכם בעינן כמו בארבע' מינין שאין אדם יוצא בשל חבירו מדכתי' ולקחתם לכם ע"ש אך כנרא' הדין עם הפ"מ כיון דל"מ שדרשו חז"ל דרוש זה מכתבו לכם ואדרבא מבואר ברמב"ן מלחמות פ"א דסוכה דכתב בכתיבה ועיבוד לשמה לגבי תפילין ומזוזות לא מייתר בהו קרא לכתוב לשמה ואילו בס"ת כתיב כתבו לכם והיינו לשם חובתכם והאי דאמר רבה מצוה לכתוב משלו דכתי' כתבו לכם ההיא מכתבו נפק' וגבי מלך כתי' וכתב לו לשמו שלא יתנאה בשל אחרים וכ"כ חידושי הר"ן סנהדרין (דף מ"ז) ואם נאמר דמלכם דרשינן דשלכם בעינן עדיין מנ"ל לדרוש על לשמ' ומבואר בש"ס סוכה (דף ט"ו) בהא דדרשינן גדילים תעשה לך לשם חובך הוא משום דלמעט גזולה כתיב קרא אחרינא ועשו להם משלהם ובסוכ' חג הסוכו' תעשה לך מבעי למעוטי גזולה לכך לא דרשינן לך לשם חובך וא"כ אם נדרוש כתבו לכם משלכם לא נוכל לדרוש על לשמ' אלא ודאי דלא דרשינן לזה רק לשם חובתכם ואולי י"ל כמו שכ' בירושלמי המובא ב"י או"ח (סי' תקפ"ו) דשופר הגזול כשר מדכתי' יום תרוע' יהי' לכם מכל מקום דלכם לא קאי על השופר וה"נ על הכתיב' לא קאי לכם דאף די"ל דקאי על הכתב הדיו והקלף מ"מ אולי ידע רמב"ן מ"ט דלא דרשו חכמים בכתבו לכם דבעי שיהי' משלכם ודרשו על לשם חובתכם אולם ברמ"ה סנהדרין שם כ' וז"ל אפי' הדיוט נמי שהניחו לו אבותיו ס"ת מחוייב למכתב ס"ת לנפשיה מדילי' שנאמר כתבו לכם משלכם עכ"ל מבואר דמלכם דרשינן וכמ"ש התו"ח ולכאורה יש קצת להוכיח דלאו מכתבו דרשינן שיכתוב לנפשי' רק מלכם דהא גבי מזוזה כתיב וכתבתם א"כ נאמר ג"כ אפי' הניח לו אביו בתים עם מזוזות שיתחייב לכתוב מחדש וראיתי בפנים יפות על התורה פ' ואתחנן דעמד ע"ז וכ' לתרץ דהא סת"מ שכתבה אשה פסולה אף דגם אשה חייבת במזוזה מדכתיב למען ירבו ימיכם מ"מ לכל ענין כתיבה פסולה כמו שכתב הש"ך יו"ד דלא כדרישה וא"כ מוכח דחיוב מזוזה לאו חובת גברא הוא אם דר בהבית שיצטרך לכתוב מחדש ודי אם יש שם מזוז' דהא אשה אינה יכול' לכתוב וכל מצו' דלא מצי עביד בעצמו ל"מ למעבד ע"י שלוחו ובדבריו מיושב ג"כ מה דהקשה השא"ר ע"ד הרמב"ם דכ' דנשים אינן חייבות במצוה דכתיבת ס"ת ואמאי הא לאו בת"ת תליא ותרי מילי נינהו עי"ש (סימן ל"ה) ולפי הנ"ל א"ש כיון דהמצוה הוא שיכתוב לנפשי' או בעצמו או על ידי שלוחו וכיון דליתא בנפשה דאשה פסולה לכתוב וזה ילפינן מוכתבת' וקשרתם דכל מידי דמצות כתיבה אשה פסולה הואיל דאינה בקשירה א"כ בהכרח דפטורה ממצות כתבו לכם דכל מידי דל"מ למעבד בעצמה אינה יכולה למעבד ע"י שליח

אולם מה דפשיטא לי' לבעל הפלאה דמצות כתיבת ס"ת לעצמו בעי שליחות הדבר צריך תלמוד דהנה הרמב"ם במנין המצות מצוה ח"י כתב ואם אי אפשר לו לכתבו צריך שיקנהו או ישכור מי שיכתבהו לו והוא אמרו כתבו לכם את השירה הזאת מבואר מדבריו אף דלא יצא ידי חובת המצוה במה שהניחו לו אבותיו ועדיין רמיא עליו המצוה מ"מ יוצא אף אם כבר כתבו הסופר שלא לחובתו ובא זה וקנה ג"כ יוצא ידי חובת שליחות אולם הדברים צריכים טעם מה נ"מ לבין בא לו בירוש' מאבותיו או אם קנהו וצריך לומר דירושה בא ממילא בלא מעשיו ואם האב מנחיל לבניו דור אחר דור ויהי' סגי בזה לא יתרבו ספרי תורה וכיון דהכתוב אומר כתבו לכם הקפידה שיהי' לכל א' וא' ס"ת משלו אבל לא דהחיוב רמיא עליו שיכתבהו בשליחותו הן אמת דברמב"ם ריש הלכות ס"ת כ' מצוה על כל איש מישראל לכתוב ס"ת לעצמו כו' ואע"פ שהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו ואם א"י לכתוב אחרים כותבים לו ולא כ' שיקנהו ומזה מוכיח ההפלאה דדוקא בשליחותו צריך שיכתוב אולם אינו נראה שיצטרך דוקא שליחות רק שישתדל שיהי' לו ס"ת ע"י מעשיו ודברי הרמב"ם במנין המצות הם לעד נאמן דסגי אם קנה וא"כ ע"כ הא דבמזוזה לא מצינו שיהיה חייב לקנות ולהניח הוא מטעם דוכתבתם לא משמע שיהיה חייב לצות לכתוב רק שתהי' הכתיבה על המזוזה משא"כ בס"ת דכתיב כתבו לכם ממילת לכם ילפינן שיהי' לכ"א חיוב או לכתוב לו או שיקנה וא"כ ממיל' ידענו מלכם דבעינן שיהי' שלו וראיתי ברמב"ן גיטין ר"פ כל הגט בגט דכתיב וכתב לה ספר כריתות אי כתב רחמנ' וכתב לחוד ה"א לאו משום לשמ' אלא בעינן כתיבת בעל או שלוחו אבל השתא דכתיב לה גלי על וכתב דלאו משום כתיבתו קפיד אלא משום דאינו כרות לשמה אא"כ כשכתבו בעל או אחר ברשותו אף על פי שאינו שליח ממש עי"ש וה"נ לשיטתו דדרש לכם על לשמה לשם חובתכם גלי על וכתבו דלא בעי שליחות דוקא ואי לא הוי כתב לכם רק כתבו בלחוד ה"א דקפיד רחמנ' על כתיבתו או שליחותו א"כ במזוז' דלא כתיב רק וכתבתם קשה אמאי יוצא אם הניח לו אביו בתים עם מזוזות וגם אף אם קנה מזוזה נימא דלא יצא דבעינן שיכתוב הוא או שלוחו כמשמעות וכתבתם ובפנים יפות שם תירץ עוד על קושיתו מדכתיב וכתבתם על מזוזות ביתיך ובשעריך בלשון יחיד ואם נימא דצריך לכתוב כל אחד בעצמו או ע"י שלוחו א"כ יצטרך אותו בית כמה מזוזות וכ"ש בשעריך שער העיר צריך כ"א מעיר לכתוב מזוזה וקרא משמע כתיבה אחת על מזוזה ע"כ דלאו חובת גברא הוא אלא חובת הדירה היא ולא אדע איזה משמעות מזה הא מ"מ י"ל חובת דירה הוא לאלה שדרים שיכתבו בשליחותם בשותפות מזוזה אחת ואף דלא בעינן מזוזה לכל א' מ"מ אלו שחייבי' במזוזה יכתבו מזוזה אחת ע"י שליח ואף בס"ת אם