אמרי בינה אורח חיים כא

לגרוע המצוה מטעם מהב"ע אלא ודאי כיון דמשכחת המצוה בלתי עבירה ואין המצוה העבירה רק מצד אחר דנתכוין ליהנות או אף דלא נתכוין מ"מ הוי פס"ר וכמ"ש ריטב"א שם ואף לדעת הר"ן חולין דלגבי הנאה לא איכפת לן בפס"ר כתבתי במ"א לבאר דבאיסור נדרים דהוי איסור חפצה מודה הר"ן דאסור בפס"ר מ"מ אסור רק לכתחלה אבל בדיעבד אם עבר לא מפסל מטעם מהב"ע כיון דהי' יכול לעשות המצו' בלעדי הנאת הגוף הוי כדבר אחר גרם ועיין מ"ש אאמ"ו ז"ל בדברי חיים דיני ר"ה (סי' ג') בדברי הכלבו דכ' במודר הנאה משופר דאסור הוא בעצמו לתקוע דיש הרבה נהנין כשתוקעים ובדיעבד יצא ולא הוי מהב"ע וכ' משום דבידו לעשות המצו' ושלא ליהנות ודומה לדברי תוס' סוכה הנ"ל ואנכי העירותי שם בהגהותי דהיכא דהעבירה והמצוה נעשין כאחד אין לחלק בזה כמבואר מדברי תוס' במצה של טבל ולמ"ש דברי אאמ"ו ז"ל נכונים וברורים דבכה"ג אף דנעשה העבירה והמצוה כאחד לא מפסל המצוה משום העבירה כיון דאין העבירה על המצוה. וא"ש נמי בתפילין וכנ"ל

סי' י' ראיתי בספר שא"ר (סי' ל"ז) שחקר במי שאין לו זרוע דפטור מן התפילין אם חייב בשל ראש דאף דשל יד אינו מעכב את של ראש י"ל דוקא אם נתחייב בשניהם דראוי לקיים בו וקשרתם והדר ולטוטפות בין עיניך כ"ז שבין עיניך יהיו שתים ואם אין לו של יד מ"מ ראוי לבילה הוא אבל היכא דפטור משל יד ואינו ראוי לבילה דכ"ז שבין עיניך י"ל דהבילה כ"ז שבין עיניך מעכבת בו ופטור אף מש"ר והביא ראיה מש"ס ערכין הכל חייבין בתפילין כהנים אצטריך לי' סד"א הואיל וכ' וקשרתם כו' כ"ד במצוה דיד איתא במצוה דראש והני כהנים הואיל וליתנהו במצוה דיד דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין בשרו אימא במצוה דראש נמי לא לחייבו קמ"ל דלא מעכבי אהדדי הרי דכהנים בשעת עבודה אע"ג דפטורים בש"י משום חציצה ואינו ראוי לבילה דכ"ז שבין עיניך אפ"ה חייבין בשל ראש והה"ד לאין לו זרוע דחייב בשל ראש. ולכאורה יש להשיב על ראיה זאת דשם עכ"פ שייך בו ראוי לבילה דכ"ז שבין עיניך דיש לו זרוע ויכול להניח של יד ג"כ רק ארי' דרביע עלי' מחמת שלא יהי' חציצה בין בשרו לבגדי כהונה והש"א בעצמו (סי' ו') הביא דברי שבולי לקט במתפלל ושמע קדיש או קדושה דרבינו אברהם כתב היכא אמרינן שומע כעונה במקום שיכול לענות אבל העומד בתפילה דא"י לענות לא יצא בשמיעה ודמי לדר"ז כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו ומרבוות' ס"ל דישתוק וישמע וכן דעת ר"ת ור"י בתוס' סוכה (דף ל"ח) וכ' בעצמו הטעם כיון דראוי הוא לענות אלא דארי' דרביע עלי' מחמת איסור הפסקה חשיב ראוי לבילה וה"נ דכוותי' דיכול לקיים בו כ"ז שבין עיניך דיש לו זרוע רק אריה דרביע עלי' איסור הנחת של יד למען שלא יהי' דבר חוצץ לגבי בגדי כהונה. ועיין טו"ז (סי' ל"ב) משם הב"ח במונח דבר בס"ת על האות או דבוק דאף בשבת דאסור להסירו מ"מ חשיב ראוי לבילה הואיל דאינו מעכב רק איסור דרביע עלי' ובאמת מדברי ר"ן וריטב"א סוכה שם מבואר דאף מניעת העונה מטעם איסור הפסקה חשיב אינו ראוי לבילה. ולכאורה יש להוכיח כן מש"ס חולין ר"פ כסוי הדם מוקדשין מ"ט לא אילימא כו' צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה והכא לא אפשר היכי לעבד ליתב וליבטלי' קמוסיף אבנין לא לבטלי' קא הוי חציצה נהי דלמטה ל"א למעלה אפשר כו' כדר' זירא כל הראוי לבילה הרי דאף דראוי לתן עפר למטה רק ארי' רביע עלי' מטעם איסור דא"י לבטליה דמוסף אבנין ואם לא לבטליה יהי' חציצה אבל בעצם ראוי ליתן עפר למטה מ"מ כיון דמטעם איסור לגבי קרבן אין ראוי ליתן עפר למטה מצות עפר למטה מעכבת בו וה"נ דכוותי' ודוחק לחלק בין אם אינו ראוי לבילה מדאורייתא דאז מעכב אף אם אינו ראוי מטעם ארי' דרב' עליה והיכא דאינו ראוי רק מדרבנן כמו בנידון דב"ח דמדאורייתא ראוי לבילה רק מדרבנן אינו ראוי בזה היכא דהוא רק מטעם דארי' דרבי' עליו חשיב ראוי לבילה וכן באם באמצע התפלה שומע קדיש הוי שומ' כעונה דראוי לענות רק מדרבנן ארי' רביע עליה ועיין ס' בני יעקב דף קנ"ג ע"ד) דכ' אלא שאני מסופק אם בעי ראוי לבילה במידי דרבנן דדילמא ל"ב אלא בחליצה והת"נ דהוי דאורייתא אבל במגילה דרבנן יש פנים לכאן ולכאן ומדברי הש"ל ור"ן וריטב"א הנז' בשמע קדיש וקדוש' והוא באמצע התפלה דלא אמרינן בי' שומע כעונה מטעם דאינו ראוי לבילה מבואר דגם במצוה דרבנן כן הוא וטעם החולקים משום דרק אריה דרביע עלי' וכמ"ש השא"ר וזה מהני בדרבנן משא"כ בהך דכסוי דם כיון דמדאוריית' לאו ראוי לבילה אף שהוא מטעם ארי' דרבי' עלי' וא"כ א"ש ראיות השא"ר מש"ס ערכין

אך בתוס' חולין שם כתבו והא דאמרינן דטמאין משלחין קרבנותיהן אע"ג דאינו סומך ולא אמרינן דנבעי ראוי לסמיכ' שמא יש שום יתור דלא בעינן אפי' ראוי א"נ הא חזי בימי טהר' ויש להבין הא מ"מ עכשיו אין הקרבן ראוי לסמיכה ומה מהני מה דחזי בימי טהרה הא בכסוי הדם ג"כ חזי לעפר רק לצורך קרבן דעכשיו לא חזי לעפר למטה לא הוי ראוי וצ"ל דשם מ"מ באותו אופן שיהי' קרבן כשר לא חזי לעפר למטה הוי ארי' רביע משא"כ בקרבן שמשלחין טמאין גברא וקרבן חזו לסמיכה רק השתא בימי טומאתו לא חזי וכיון דבעצם ראוי רק מחמת ארי' דרבי' עליו השת' אינו ראוי וכשיטה' יהי' ראוי אף קרבן זה לסמיכ' חשיב ראוי לבילה וא"כ כהנים בשעת עבודתן נמי י"ל אף אם בעינן שיהי' ראוי לתפלה של יד מ"מ חשיב ראוי דגברא חזי דיש לו זרוע רק בשעת עבודה לא חזי מטעם דארי' דרביע עליו מקרי ראוי לתפילין ש"י אבל מי שאין לו זרוע לעולם י"ל כיון דלעולם לא חזי לשל יד פטור אף מש"ר וכמו דמשמע מפשטות לשון הש"ס אין לו זרוע פטור מן התפילין ומאי קמ"ל אלא ודאי דאשמועינן דפטור אף מש"ר וכן ראיתי בספר בשמים ראש (סי' ק') וכתב והיינו דבעי לאשמועינן וטעמא רבה איכא דכל שאינו בוקשרתם ואינו בוהי' לאות על ידיך אינו בוהיו לטוטפות בין עיניך וכ' עוד דבין בחסר יד ימין ובין בחסר יד שמאל שהתורה לא אמרה שיהי' לו שליח לקשור לו תפילין ולא חייבתו בזה וכתב אמנם אפשר שיקשור בשמאל דאל"כ בנקטע יד ימין והזרוע קיימת נמי פטור ומדבריו למדנו במי שאין לו כח בידיו לקשור התפילין ולהניח של ראש דהיינו אם הוא (געלעהמט) פטור מתפילין ואם אחר מניח על ידו וקושר ועל ראשו אינו יכול לברך דלא חייבתו התורה שיהי' לו שליח לקשור לו תפילין ובאמת מה שכ' דהיינו דבעי לאשמועינן אינו ראי' למה שפי' רש"י מנחות אין לו זרוע שמאל דהי' ס"ד שיניח בימין קמ"ל דפטור דבעי ידכה וכן משמע מסדר הברייתות בש"ס שם אבל לעולם י"ל דבשל ראש חייב כיון דתרי מצות הן כמבואר בש"ס שם (דף מ"ד) תפילה ש"י אינה מעכבת ש"ר אמר ר"ח ל"ש אלא שיש לו אבל אין לו מעכבת אמרו לו אמרת כו' אמר להו לא אלא מאן דלית ליה תרי מצות חד מצוה נמי לא ליעבד ומעיקר' מאי סבר גזיר' שמא יפשע הרי אף דכתיב וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות ב"ע כ"ז שבין עיניך יהיו שתים ופי' רש"י והיו משמע שתים א"כ נימא דשניהם יחד צריך להיות כמו דכתיב והיו ולמה אינן מעכבות זו את זו וע"כ מדכתיב במקום אחר והיה לאות ע"י ועוד והיה לך לאות ע"י ולזכרון בין עיניך הרי דכל חד באפי נפשי' מצו' היא ולכך אינן מעכבות זו את זו ומה דכתיב וקשרתם לאות ע"י והיו לטוטפות ב"ע קבלו חז"ל שהוא שבזמן ששל יד ביד תן של ראש בראש כמו שכתב בספרי והיינו שלא לחלוץ אבל אם אינו רוצה להניח רק אחד אינה מעכבת ולא בעינן שתים וכמו שכתבו תוס' מס' ערכין שם אם כן מנ"ל לחדש ולומר דבעינן שיהי' ראוי לבילה כיון דאיצטריך קרא לכ"ז שבין עיניך יהיו שתים ובקראי אחריני כתיב דכל חד מצוה באפי נפש' היא ועיין תו' חולין שם דלענין כיסוי ובקריא' דחליצה ובכורים וראוי לשמוע דהפרת בעל סברא הוא בכל הני דיש שום דרשה בהן דלאו דוק' ולא מעכבא מ"מ ראוי בעינן וזה הכל מה שהוא חלק ממצוה אחת הוא סברא אבל כיון דשני מצות הן ולא מצינו בש"ס דבעינן שיהי' דוק' ראוי לשתים מנ"ל לומר דבעינן שיהי' דוקא ראוי לשתים וכן נראה מרמב"ם ורי"ף דלא הביאו כלל הא דאין לו זרוע דפטור וע"כ דסמכו עצמם ע"ז דבעינן שיניח של יד על יד כהה דהוא שמאל וממילא אם אין לו זרוע פטור אבל אם נאמר דפטור גם בשל ראש למה לא הביאו דין זה דאין לו זרוע שמאלית פטור אף משל ראש אלא ודאי דלעולם לא הי' ס"ד לפוטרו משל ראש וכדעת הש"ג שהביא הש"א שם ובאמת יש להתבונן בדברי רמב"ם שלא הביא כלל הדין דכשהוא חולץ חולץ של ראש תחלה דכ"ז שבין עיניך יהיו שתים רק בפ"ד מתפילין (הלכה ח) מרמז כשחולץ אדם תפיליו להצניען בכלי לא יניח של יד מלמטה ושל ראש מלמעלה בשביל שלא יפגע בשל ראש תחל' לפי שאין לובשין של ראש קודם של יד אבל זה דכ"ז שבין עיניך יהיו שתים לא הביא כלל וכנראה דכל דרשות אלו הוו רק אסמכתא ובאמת הא דקאמר בש"ס בשלמא כשהוא מניח מניח של יד ואח"כ של ראש דכתי' וקשרת' לאות ע"י והדר והיו לטוטפו' בין עיניך הא דלא הביא הש"ס קראי דפרשת בא דכתיב והי' לך לאות ע"י ולזכרון בין עיניך וכן ולטוטפות בין עיניך ע"כ דשם מה שהקדים בפסוק של יד לשל ראש אינו ראי' רק עיקר הראי' מדכתיב והיו משמ' שתים וכמ"ש רש"י אולם בבעה"מ סוף ר"ה בהא דסח בין של יד לש"ר מברך שתים נראה דהי' לו גירסא אחרת בש"ס דיליף מדכתיב והיה לאות על ידכה ולזכרון בין עיניך וכן נראה בשאלתות דר"א גאון פ' בא ועיין א"ר (סימן כ"ז) [והא דכתב בבעה"מ והיו לאות על ידכה ולזכרון בין עיניך ע"כ ט"ס דשם לא כתיב והיו לשון רבים רק והיה] עכ"פ יש לעיין למה לא הביא הרמב"ם זה וע"כ דזה הוי אסמכתא בעלמא ושתי מצות הן ואינו מעכב אף אם אינו ראוי לשל יד ועדיין צ"ע אם יברך באין לו זרוע על של ראש

עוד כ' שם השא"ר למידק אשמעתא דערכין דמשמע דכהנים בשעת עבודה חייבין בשל ראש ובזבחים (דף י"ט) מבואר דפטורין אף משל ראש ומטעם עוסק במצוה פטור מן המצוה ולדעת תוס' ורא"ש הא דעוסק במצוה פטור ה"מ באינו יכול לקיים את שניהם א"כ י"ל האי דערכין ביכול איירי כגון שהניח כבר תפילין קודם שהתחיל בעבודה ועי"ז שהתפילין בראשו אינו מבטל מן העבודה ובזבחים איירי שלא הניח עדיין ואם יתעסק בהנחת תפילין עי"ז יתאחר מלעבוד עבודה מש"ה פטור אבל להר"ן סוכה ושאר פוסקים דס"ל דעוסק במצוה פטור מן המצוה