אמרי בינה אורח חיים יח

אין כאן חיוב משקצר אין כאן פאה ומשני תפתר קלח א' ובה חמשה שבלים הרי דעכ"פ צריך שיקצר וישאר דבר מה אחר הקציר ובכה"ג צריך לרבות לחייבו באם יש השיעור ע"י צירוף שניהם ובשותפות נכרי י"ל אם יש בחלק הישראל כשיעור דחייב ועיין (פ"ד הכ"ה) מהלכות מתנות עניים ישראל וגוי שהיו שותפים בכרם חלקו של ישראל חייב בעוללות וחלקו ש"נ פטור וע"ש בהרי"ק דכל מה שיש בחלק ישראל עוללות יתן לעניים ולקט ופרט ושכחה אפשר דחצי לעניים וחצי להנכרי הרי אף דבכרם לא יש רבויא אדרבא כתיב רק כרמך וע"כ צ"ל דנלמד מפאה דכתובי' יחד בפ' קדושים ק"ו לפאה דאם יש בחלק הישראל כשיעור דחייב אף בשותפות גוי והפ"ח בספר מים חיים עמד ע"ד הרמב"ם למה לא כתב הדין דשותפות גוי ג"כ מחויב ולמ"ש בחיוב פאה בא ללמד דסגי בשיעור א' בשותפות ישראל דלזה מהני הריבוי' דקצירכם ובשות' גוי בכה"ג ליכא חיוב ובאם יש בחלקו של ישראל לבד כשיעור ודאי דחייב וסמך עצמו על מה שכתב לגבי כרם דחייב בעוללות. וכן לגבי תו"מ הביא הרמב"ם הריבויא לחייב בשותפות להורות ששיעור א' עולה לחייב שני ישראלים ואף בתרומה דחל החיוב להפריש אף מחיטה אח' מ"מ לנתינ' יש שיעור מה"ת אף דכל שהוא מוצי' מידי טבלו מ"מ נתינ' צריך שיהי' דבר חשוב לקיים מצות נתינ' ובמ"א בררתי שכן דעת רמב"ם וכמו שמבואר בתוס' רי"ד קידושין סופ"ב וכמ"כ בבכורי' שותפים חייבי' משום שנאמ' בכורי כל דמארצך אף דידענו דשותפין ישראלי' חייבין מ"מ י"ל דהיינו אם יש בכל חלק עכ"פ פרי שלם אבל לצרף בין שניהם לחייבם בשיעור אחד לא היינו יודעים לכך הביא קרא דבכורי כל להורות דבישראל מצטרפין שניהם לחיוב ובשל נכרי אם יש בשל ישראל כשיעור סתם הרמב"ם. ואתי נמי שפיר הא דהביא לענין זרוע ולחיים הקרא מאת זובחי הזבח די"ל דרבנן לית להו ג"ש דנתינה מתרומה ואדרבא מראשית הגז נוכל ללמוד דבעינן שיעור חיוב לכ"א לכך הבי' קר' דמאת זובחי הזבח דשותפין ישראל חייבין אף שאין כאן רק שיעור א' לשניהן:

ואף דהרמב"ם פוסק כר"א דראה"ג אינו נוהג בחו"ל וע"כ דיליף הג"ש נתינה נתינה מ"מ לא לכל ענין היא הג"ש הזאת וכמו שכ' הרי"ק שם דהא פוסק האומר כל גזותי ראשית דבריו קיימין וזה דלא כר"א וגם הא בש"ס קאמר אי מה תרומה גדל בחיוב חייב גדל בפטור פטור אף ראשי' הגז נמי ובכ"ז פוסק הרמב"ם דהלוקח צאן לגיזתן חייב כו' הואיל והגוזז ישראל שאין החיוב אלא בשעת הגזיזה ותמהני על רבינו הגדול מרן עקיבא איגר ז"ל בגליון משניות פי"א שכ' מסתפקנא אם גם בא"י בלוקח צאן מנכרי דפטור כיון דנהגינן כר"א ומלבד דגם בש"ס אינו מבואר בבירור דכך הוא רק בתורת שאלה שאל אי מה תרומה וגם הא הרמב"ם וש"ע פסקו להדיא דאף הגדל בפטור חייב בראשי' הגז בלוקח צאן לגיזה וע"כ דפסק כרבנן דאין לדמות ראשית הגז לדגן לכ"ד דאע"ג דאמרינן נהוג עלמא כר"א בראשית הגז היינו לענין שלא יהי' נוהג אל' בארץ ולכל שאר דינים קי"ל כר"א עי"ש וביקר תפארת מרדב"ז וכן לענין זרוע ולחיים פוסק כרבנן דנוהג אף בחו"ל וכיון דג"ש דונתן אינו מבורר כל כך ולא ידענו אם נלמוד מתרומה לחייב שותפין לכך הביא הרמב"ם קרא דמאת זובחי הזבח]

ולפי"ז א"ש דצריך הרמב"ם וש"ע לרבות לגבי ציצית לחייב טלית של שותפין מן בגדיהם דהיינו אף אם אין בו בהטלי' בחלק של כל א' כשיעור לכסות בו וע"י שיעורו לבד לא יתחייב בציצית ונמצ' מתכס' בחלקו של חבירו וכתיב כסותך אשר תכס' בה וטלית שאולה פטור לכך מרבינן מן בגדיהם דחייבו התורה כשיש לו חלק בו ושוב לא יקשה דילמא קרא דבגדיהם בא להורות היכא שהחיוב חל על שניהם באם שניהם מתכסים בו כקושית רע"א ז"ל דממ"נ אם אין בו לכ"א כשיעור להתכסות בו ממיל' אם מתכסים יחד ליכא חיוב כלל דאשר תכס' בה כתיב ואם אינו ראוי לכסות שניהם ליכא חיוב ואם יש לכ"א כשיעור לכסות בו לזה ל"צ לרבות מן בגדיהם דאף דכתיב כסותך ל"ב מיוחד לו לבדו כמו גבי ראשית הגז לדידן דקי"ל כרבנן אף דכתיב צאנך סגי ביש שיעור לכ"א אף דאין הצאן מיוחד כן נמי לענין ציצית כסותך הוא א"ו בגדיהם אתי לרבות דאף אם אין בו לכ"א כדי שיעור לכסות מ"מ כשא' מתכס' בו חייב בציצית. ובזה מובן דברי תוספות ור"ן סוכה (דף כ"ז) בהא דאמרינן שם דאדם יוצא ידי חובתו בסוכתו ש"ח דכתיב כל האזרח בישראל מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת ופירוש רש"י דא"א שתהי' של כולם דלא מטי ש"פ לכ"א אלא ע"י שאלה וכתבו תוס' דעל חנם דחק כיון דכתיב לך למעוטי משמע למעט אף שותפות כמו כל הני דפ' ראשית הגז ואפילו באתרוג דכתיב ביה לכם משמע לשון רבים בעינן שיהי' כולו שלו ולא מקצתו ול"ד לבגדיכם דשל שותפין בכלל משום דצריך לכתוב בלשון רבים ולקחתם וכתבו אח"כ וכן כתב הר"ן לישב דברי רש"י דצריך לפרש כן כי היכי דלא נוקי רבויא דכל האזרח לרבות של שותפות ומיעוט' דלך למעוטי שאול' כמו דמרבינן גבי ציצי' טלי' של שותפין מדכתי' לכם [היינו בגדיהם לשון רבים] וממעטינן שאולה מדכתיב כסותך ובתשובת ריב"ש (סימן שמ"ז) כתב וז"ל ואני אומר דאין מן טלית קושי' דהתם רחמנ' אמר שלא ישתמש אדם בטלי' שהוא שלו אלא בהטיל בו ציצית ואפשר שנחייבהו בשל שותפות כיון שקצתה שלו שהרי הוא משתמש בשלו בלא ציצית ויפטרהו בשאולה שאין לו בה כלום אבל בסוכה א"א לומר כן דכיון דחייבה אותו התורה לישב בסוכה שהיא שלו איך נאמר שתפטרהו בחציה שלו ואין כאן אלא חצי סוכה ואנן סוכה שלמה בעינן וכן נמי באתרוג עכ"ל ולמ"ש א"ש דהא בלא"ה צריך להבין דברי התוס' שכתבו כיון דכתיב לך למעוטי שותפין כמו בפרק ראשית הגז הא זה הוא לר' אלעאי אבל לרבנן לא ממעטינן מלש"י וצ"ל דעכ"פ גם לרבנן בעינן שיהי' שיעור לכ"א שיביא אותו לידי חיוב וכנ"ל וכיון דסוכ' נמי בעינן שיעור ממיל' מדכתיב לך הי' החיוב שיהי' לכ"א כשיעור וע"ז כתבו שפיר דמ"מ מכל האזרח היינו אומרי' דשותפין יוצאין הואיל דעכ"פ יש לו חלק כמו גבי ציצית דחייב אף שאין לו בה כדי שיעור לכסות בחלקו חייב כשמכסה בחלקו וחלק חבירו אף דשאולה לא חייבה התורה וחלקו אין בו שיעור לכסות ומ"ש הריב"ש דרחמנא אמר שלא ישתמש אדם בטלית שלו אלא בהטיל בו ציצית ז"א דכבר כתב המרדכי דלא ציותה התורה שלא ישתמש בו בלא ציצית רק חיוב רמיא עליו לקיים המצוה ואף אם נאמר דדעת ריב"ש דחייבה התורה שלא להשתמש בטלית שלו מ"מ היינו אם ראוי לכסות בו וכיון דבחלקו אינו ראוי ועכ"ז מרבינן מן בגדיהם לחייבו בשל שותפות הואיל דקצתו שלו אף דאם הי' משתמש בשלו לבד ליכא שיעור חיוב מ"מ חייב' התורה בשל שותפות כן נמי הי' מקום לומר לגבי חיוב לקיים מצות סוכ' אף דכתיב לך מכל האזרח לא הוי מרבינן רק שותפות ועיין תשובת הרשב"ש (סי' ח') דהעלה לדינא אף לדידן דקי"ל סוכה שאולה כשרה דלך למעט גזולה אעפ"כ סוכת השותפין דקפדי אהדדי פסול' דמדכתי' לך ולא כתיב לכם ממעטינן שותפין והביא שם שכן דעת כמה גדולים והריב"ש שם כ' מצד הסברא טפי עדיפא של שותפין משאול' ועכ"ז כ' דאפשר לומר כן בדעת תו' מדלא כתיב לכם לשון רבים ומהרי"ט אלגזי שם תמה ע"ז דכיון דקי"ל שאולה כשרה מנ"ל למעט מלך של שותפין הא לרבנן אין למעט מזה כ"א שותפות גוי ולא שותפות ישראל ולמ"ש אתי ע"נ דעכ"פ מדלא כתיב לשון רבי' לא ידענו אם אין כשיעור בחלקו לבד שיוצא וכיון דלהנך רבוותא עדיף שאולה דכל ימי שאלה כולה שלו משא"כ שותף אין כולה שלו ובמקום שיושב יש לחבירו חלק בו וקפדי אהדדי לכך סברו דממעטינן מלך

ועתה נחזור לחקירות הגר"ע ז"ל בשותפות עכו"מ ונאמר אם אין בחלקו ש"י לבד כדי חיובו שראוי לכסות בו י"ל דפטור דחלק הגוי אינו מוסיף החיוב כיון דכתיב כסותך ושאולה פטור ודומ' לחיוב דמזוזה להכרעות הרמ"א יו"ד ) סי' רפ"ו) דשותפות גוי פטור ממזוזה דמזוזה הוא ג"כ חובת הדר ואם אין ישראל דר בביתו א"ח ובכ"ז מרבי' מלמען ירבו ימיכם דשותפות ישראל חייבין במזוזה כמבואר יומא (די"א) והיינו אף אם אין דר בו רק ישראל א' וחלקו אין בו ש"ח בכ"ז חייב מרבוי' דימיכם. ועכ"ז אינו חייב בשותפות נכרי וע"כ דמרבינן רק להוסיף דל"ב לכ"א מישראל שיעור אבל בשותף גוי לא מרבינן כן נמי לענין ציצית דשקולין הן בחיובן. הן אמת הגר"ע ז"ל שם בתשובה כתב לדון דהא דכ' הרמ"א בפשיטות דפטור בשותפות גוי אף דהב"י שם הביא דברי רשב"א חידושי חולין דחייב וכתב דהרשב"א דמחייב היא משום דס"ל כהסוברים דשוכר בית אחר ל' חייב מדאורייתא במזוזה דחובת הדר הוא ול"ב ביתך ממש לכך שותפו' חייב לגמרי מיד ולמסקנ' תוס' ורא"ש דשוכר אף לאחר ל' פטור מן התורה דבעינן ביתך דידך ממילא שותפו' נכרי פטור לכך הכריע הרמ"א כדעת המרדכי כיון דכן דעת תוספות ורא"ש ותמהני הא לפנינו מבואר רשב"א חידושי שבת (דף קל"א) דהא דחייב לאחר ל' בין בטלית בין במזוזה הוא מדרבנן דמדאוריית' אין חילוק בין תוך ל' ובין לאחר ל' וע"כ הא דכ' הרשב"א חולין דלכך ל"א ביתך למעוטי שותפות נכרי דמזוזה חובת הדר היא ולשמירה עשויה ואפילו שותפו' נכרי ישראל הדר בה צריך שמיר' היינו אף דשוכר פטור מה"ת מ"מ כיון שיש להישראל חלק ויושב בבית חייב ועי"ש לשון הריטב"א דכ' דא"י למעט שותפות כיון דאף אם הי' הבית כולו של גוי וישראל דר בו חייב במזוז' דקי"ל מזוז' חובת הדר היא וישראל בכ"מ צריך שימור ע"כ צריך לפרש דבריו כיון דהוא מצד שימור אין סברא למעט שותפות גוי שהרי חכמים הוסיפו לחייבו אף בבית כולו של גוי לכן אין סברא למעט שותפות גוי אפילו מדאורייתא והעד לזה דהרי הר"ן בחידושיו שם כתב לתרץ כן משם רשב"א והוסיף דברים מה דלא נזכר בדברי רשב"א וכ' דאטו מי גרע בית של שותפות מבית של גוי שהישראל הדר בו חייב במזוזה והרי בדברי רשב"א מסכ' שבת מבואר דליכא חיוב מה"ת בבית שאינו שלו וע"כ הכוונה כיון דחזינן דחכמים חייבו אף השוכר לא ממעטינן של שותפות אף מדאורייתא ועיין חידושי ריטב"א יומא שם דכ' דשיטת ר"י בעל התוס' דסוף ימיו היא הנכונה דכזקנותו דר' קי"ל דשוכר פטור מה"ת ובש"מ ב"מ (דף ק"א) מבי' ג"כ רק דעת הריטב"א עכ"פ דעת רשב"א וריטב"א דחייבה התורה במזוזה בשו"ג אף אם בעינן ביתיך ושוכר מה"ת פטור ומ"מ הרמ"א הכריע כדעת המרדכי לפטור שותפות גוי והיינו אם משתמשים ביחד או אף בלא דרו יחד מ"מ נ"מ קודם ל' הרי דשותפות גוי גרע וכמו כן י"ל בציצית ואף די"ל לחלק דבמרדכי מבוא' הטעם כיון דמרבינן שותפו' מדכתיב למען ירבו ימיכ'