אמרי בינה אורח חיים יז

במקום דנאמר לשון יחיד כמו לגבי ראשית הגז (א) בהל' מתנת עני' (פ"ב) קרקע כ"ש חייבת בפא' אפי' הית' של שותפין שנאמר קציר ארצכם אפילו של רבים וע"כ משום דכתיב שדך משמע של יחיד צריך לרבות שותפות וכ"כ הר"י קורקוס שם (ב) הלכות תרומות פ"ז) פירות השותפין חייבת בתרומ' ומעשרות שנאמר מעשרותיכם אפילו של שנים וכתב הרי"ק אע"ג דכתיב דגנך דידך הא שותפות לא הא כתב רחמנא תרומות אפילו של שנים ודגנך למעוטי שותפות גוי. ולכאור' דבריו מקושי הבנה הא שותפות גוי קיי"ל דחייב בתרומ' כמבואר רמב"ם (פ"א) מתרומות והטעם אע"ג דכתיב דגנך ולא דיגון גוי היינו כשלקח שדה מישראל ומרחו או דגנך ולא דגן גוי אשמעינן דיש קנין לגוי בא"י להפקיע מידי מעשר וחלקו של גוי פטור וחלקו ישראל חייב וכמ"ש רש"י חולין שם עכ"פ צריך להבין לאיזה תכלית הביא הרמב"ם לרבות לחייב פירות השותפין מדכתיב מעשרותיכם דא"צ לגבי שותפות ישראל (ג) בהלכות בכורים (פ"ב ה"ח) פירות של שותפים חייבים בבכורים שנאמר בכורי כל אשר בארצך והביא הרי"ק סוגית הש"ס אע"ג דכתיב מארצך צריך לרבות לחייב של שותפים מאשר בארציכם וארצך למעוטי חו"ל יקשה למה לרבויא כלל לשותפות ישראל למה דקיי"ל כרבנן דשותפות ישראל חייב בראשי' הגז ול"ב מיוחד לך אע"ג דכתי' צאנך. וראיתי ביש"ש חולין שם שכתב מדקאמר בש"ס ארצך למעוטי חו"ל שותפות גוי ג"כ חייב מדליכא מעוטי וכמו דחייב בשותפות גוי בתרומ' ומכ"ש בכורים דהא הפירות ראוין לחלק ותמה על רמב"ם דהא מדכתיב בראשית הגז סתם דשותפות חייב ע"כ הכונ' על שותפות ישראל דשם ליכא רבויא על שותפות ולמה סתים לגבי בכורים דשם אף שותפות נכרי מהראוי לחייבו כמו גבי תרומ': (ד) בבכורים (פ"ט ה"ז) לענין מתנות דזרוע ולחיים כתב בהמות השותפים חייבת שנאמר זובחי הזבח ובסוגיא שם מבואר לר"א אע"ג דכתיב ונתן כ' מאת זובחי הזבח ופריך טעמא דכ' רחמנא הא לא"ה ה"א ניליף מראשית הגז אדרבא ניליף מתרומ' ומשני אה"נ ומאת זובחי הזבח לכדרבא הדין עם הטבח וא"כ לדידן דגם רה"ג של שותפים חייבין ול"ב כלל לרבות למה להרמב"ם להביא הקרא דזובחי הזבח ועיי"ש ברי"ק ובפ"ח (סי' ס"א) כתב דדרך הרמב"ם ליקח הדרש' פשוט' ביותר אולם בכ"ז קשה ל"ל כלל להביא דרש כיון דאף בראה"ג חייב בשותפות איך יעלה עה"ד מדכתיב ונתן לומר שותפים לא (ה) בהלכות בכורות (פ"ד) כ' בהמות השותפים חייבת בבכור' ל"נ בקרך וצאנך אלא למעט שותפות גוי ובש"ס שם לר"א דפוטר שותפות ישראל מדכתיב בקרך פריך הא כתיב בקרכם וצאנכם ומשני דכולהו ישראל משמע דלרבנן משמע בקרך למעט שותפות גוי ובקרכם לרבות שותפות ישראל וכ' הכ"מ דפסק כת"ק וקשה ל"ל כלל הריבוי לרבות שותפות כיון דלרבנן חייבים שותפים בראשית הגז אף דלית להו ריבוי כלל ואמרינן דצאנך הוא רק למעט שותפות גוי

לכך נרא' דהכל מיושב בדיבור א' שהוסיף הרמב"ם (פ"ו מבכורים גבי ראשית הגז דב' השותפין חייבין והוא שיהי' בחלק כ"א מהן כשיעור אבל חמש צאן בלבד של שותפין פטורין וכ' הכ"מ שנלמד מדין חלה והניח בצ"ע ופסק כן ביו"ד בש"ע (סי' של"ג) דחמש צאן בלבד של שני שותפין פטורין בלי שום חלק ולכאור' למ"ש רש"י חולין שם הטעם לרבנן דממעטינן מן צאנך שותפות גוי ולא שותפות ישראל דלגבי ישראל מיוחד לך קרינן ביה הואיל ושניהם ב"ח וכל ישראל קרוין בלשון יחיד מפשטות הדברים נרא' דמצטרף שיעור אחד לחייבן אף דלא יש לכל א' די חיובי מ"מ כיון דבצרוף הצאן של שניהם יש בהם שיעור החיוב חייבין: אך י"ל דמה"ת לנו לחייבן בזה די"ל דלגבי ישראל מיוחד לך קרינן אף דאינו מבורר איזהו של כל אחד מ"מ כיון דשניהם ב"ח נינהו חייבין לקיים המצוה דרואין אותן כאלו היו נפרדין ואינו מעכב מה שאין הצאן מיוחדין אבל באם אין לכ"א כדי שיעור לחייבו באם היו נפרדים ולא היו משותפים אינו מוסיף השותפות שנשתתפו לחייבן

ולכאורה יש להוכיח דדעת רש"י דאף באין שיעור החיוב לכ"א נמי חייבין דהא צריך להבין דמאי פריך הש"ס לרבא דלא איצטרך צאנך למעט הקדש אלא צאנך למאי אתי ומשני לכדתניא בהמות השותפין כו' והא קתני שם במתניתין הלוקח גז צאנו של נכרי פטור מראשית הגז ופירש רש"י דגז צאנך כתיב והאי צאן לאו דידיה הוא ואצאן דידי' קפיד קרא ולאו אגיזין דידי' הרי דלמדו דין זה דלוקח גז מחובר מן הצאן לפטור מדכתיב צאנך בשלמא לר' מני בר פטיש י"ל אף דקאמר צאנך למעוטי הקדש בחד מיעוט ממעט ג"כ של גוי כמו דמצינו כמה פעמים ולרבא י"ל אף דל"צ למעט הקדש מ"מ של גוי נפקי שפיר מצאנך ולדעת רמב"ם דדוקא בלוקח גז צאן של גוי אחר שגזזן הגוי פטור י"ל דלא יליף מצאנך וכמ"ש הכ"מ (פ"י) מבכורות אבל לפירש רש"י קשה וע"כ צריך לומר דקושית הש"ס הי' אלא צאנך למאי אתי היינו דקתני לשון יחיד למה לא נכתב צאנכם ואם אתא למעט הקדש א"ש דקתני צאנך דאם הי' כתוב צאנכם היינו סובר' לחייבו לר"ש דקדשים שחייב באחריותן כדידי' דמי לכך כתב צאנך מיוחד לך אבל לרבא דהקדש ל"צ קרא רק למעט בלוקח מגוי הגיזין במחובר לכתוב צאנכם ולמה קאמר מיוחד לך ומשני לכדתניא ולרבנן למעוטי שותפות עכו"ם. ואם נאמר דשותפות ישראל א"ח רק כשיש לכל אחד כשיעור הי' לו להש"ס לומר דצאנך אצטרך למעט אף שותפות ישראל דא"ח רק כשיש לכל אחד ה' צאן ואם ה' כ' צאנכם היינו מרב' לחייבם אף ע"י צירוף יחד משא"כ מדכתיב צאנך היינו שיעור לכל אחד לחייבו אולם אינו מוכרח די"ל זה ל"ה קש' דלכתב צאנכם רק דפריך צאנך למאי אתי היינו רבא לשיטתו דפוסק כרל"ק דקנין פירו' לאו כקנין הגוף ואף הקונה הגוף לזמן ל"ה רק כקנין פירות כמבו' ר"ן נדרים (ד' כ"ט) דכל קנין לזמן ל"ה רק ק"פ ובראשית הגז כשקנה הצאן לגוז חייב כמו דמבואר בש"ס (ד' קל"ח) הא צאנו לגוז חייב וקאמר כגון שהקנן לו כל ל' יום והיינו שיהיו כל הגופים קנוין לו עד תשלום כל הגיזים כמו שכ' רש"י שם וכן קיי"ל וע"כ דדרשו גז צאנך שסגי שבשעת הגיז' יהי' קנוי' לו אף בקנין לזמן ופריך שפיר כיון דלמעט הקדש ל"צ לרבא צאנך למאי אתא למה כתב' תור' צאנך דמשמע שיהי' שלו לעולם ככל קנין הגוף דבעינן שיהי' שלו לעולם ומשני דלעולם קאי רק על שעת גיזה רק אתא למעט שותפות עכו"ם דאין צאן מיוחד לו אף בשעת גיזה. ועוד יש לישב באופן אחר דברי רש"י עכ"פ יהי' איך שיהי' בש"ע לא הביא רק דעת הרמב"ם דשותפות ישראל אינו חייב עד שיהי' לאחד שיעור שלם

ואם נאמר כך בדעת רש"י דסובר ג"כ דאף דישראל ב"ח הוא מ"מ כיון דכתיב לשון יחיד צריך שיהי' שיעור לכל א' מיושב מה דיש להעיר במעשר בהמ' דדרשינן לפטור אף שותפות ישראל בש"ס בכורות (דף נ"ו) מדכתיב יהי' לך ואם אינו ענין לבכור תנהו ענין למעש' בהמ' ולדעת רש"י אף הטלאים שנולדו ברשות השותפין פטורין אף דשניהם ב"ח ואמאי לא נימא דרק למעט שותפות גוי אתי ולא שותפות ישראל ואולי באמת פטורין דוקא כשלא יש שיעור לכאו"א אולם זה דוחק ומצאתי בחידושי מהרי"ט אלגזי הלכות בכורות (פ"א) דהקש' ע"ד רש"י כן וכ' דלמעט שותפות גוי לא אצטריך קרא דיש ללמוד מגז"ש דהבער' הבער' מבכור כמבוא' בש"ס בכורות (דף ל"ב) ג"ש הזאת וי"ל דמטע' זה הרמב"ם הל' בכורות (פ"ו) דדעתו כשנשתתפו פטורין ממעשר אבל הנולדי' להם בשותפות לאחר מכן מאלו הבהמות בין לשותפין בין לאחין חייבין במעשר ולא כתב דצריך שיהי' לכ"א מן השותפין כשיעור חיוב לעשר הוא מה"ט דרק למעט שותפות ישראל אתי קרא דיהי' לך מגוף הבהמות שנשתתפו אבל הולדות אף דהם בשותפות חייבין אף בשיעור אח' דנלמד מגז"ש דהבערה מבכור דשותפות ישראל חייב וסגי בשיעור אחד מדכתיב בקרם

והר"י קורקוס שם כתב אף דלגבי חיוב חלה א"צ שיעור לכ"א דהא אף בישראל השותף עם הגוי אם יש בחלק הישראל כשיעור חייב בחלה שם לא כתיב מיעוט למעט גוי אדרבה כתיב עריסותכם דמרב' של שותפות הילכך מרבינן לי' אפיל' אם יש בכולו כשיעור ועיסת הגוי לא ממעטינא ליה אלא בשאין בשל ישראל כשיעור הא עם ישראל אף אם אין בחלק כ"א כשיעור מצטרף אבל בראשית הגז כתיב צאנך למעט שותפות גוי בודאי כשיש בחלק ישראל כשיעור הוא דאיצטרך קרא דאם כשאין בשל ישראל כשיעור פשיטא דשל גוי לא צריך קרא למעוטי דמתרומה ילפינן א"ו קרא כשיש בחלק ישראל כשיעור הוא ומינ' דשותפ' ישראל מרבינן בכה"ג והוסיף לומר טעם בדבר דבעיסה כשיש בחלק ישראל כשיעור יכול ליקח חלקו וכמאן דמפלגא דמי ועריסותיכם קרינן בי' אבל צאן כיון דבכל אחת יש לגוי חלק לאו צאנך הוא שאינו מיוחד לו ודוקא בשותף ישראל אבל בשותף גוי פטור והניח בצ"ע למה סתם הרמב"ם ולכאורה מצינו גם לענין ראשית הגז רבוי לרבות שותפות דבספרי פר' קרח דריש כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן זה תרומה ותרומת מעשר ראשיתם זה ראשית הגז אשר יתנו זה הזרוע והלחיים והקיבה ע"כ אולם ע"כ דלא חש הרמב"ם לדרשה הזאת כיון דבש"ס דילן קאמר למעט מצאנך וכן לגבי זרוע ולחיים לא הביא הש"ס אף לר"א לחייב בשותפות מרבוי דיתנו ועיין בהרא"ם פרש' קרח דכ' על דרשה הזאת דהוא רחוק מדרכי הפשט ולכך לא חש הרמב"ם לדרשה הזאת ולכן הבדיל בין חיוב חלה דכתיב עריסותיכם לרבות שותפות דבישראל חייבין אף כשאין לכל אחד כדי שיעור החיוב ובשל נכרי לא מיפטר רק אם אין בחלק ישראל כדי שיעור ובראשית הגז אף בישראל' המשותפים לא חייבן התור' רק אם יש לכל אחד כשיעור ולא בשיש שיעור ע"י צירוף שניהם יחד וי"ל דסתם אף שותפות גוי דספוקי מספקא לי' אם לסמוך על הדרש דספרי דדרש ראשיתם על ראשי' הגז וכ"ז כיון דלא נמצא דרש מפורש לרבות פוטר בבירור בשותפות ישראל אם אין לכ"א כדי שיעור החיוב

ולפי"ז א"ש ע"נ כל המקומות הנ"ז דלגבי פאה צריך לרבות מארציכם דשותפים חייבין והיינו אף מדכתיב שדך לא ממעטינן שותפות ישראל מ"מ היינו אם יש כדי חיוב לכל אחד מהן אבל אם ליכא לכל א' שיעור חשיב לחייבו רק בצירוף שניהם יחד נמצא השיעור לא ידענו אם חייבין לכך הביא הריבוי מן ובקוצרכם קציר ארציכם לחייבן אף בצירוף שיעור בחלקי שניהם יחד וכמו לגבי חלה ואף דכתב קרקע כ"ש חייבת בפאה כבר כתבו הרי"ק ורדב"ז דברי ירושלמי דמקשי עד שלא קצר