אמרי בינה אורח חיים יט

ואין סברא דקאי על גוי מ"מ בציצית ג"כ דמרבינן מדכתי' בגדיהם כתיב דבר אל בנ"י ועשו י"ל דלא קאי על שותפות גוי ועיין ב"י דמביא בשם רבינו ירוחם הטעם דשל שותפות חייבת בציצית משום דכתיב ועשו לשון רבים ולא כתיב שם לך כמו גבי סוכה ומעשר והב"י תמה עליו הא בש"ס למדו מדכתיב בגדיהם ובס' א"ר מפרש דברי ר"י דודאי ידע מהש"ס אלא דקשיא ליה על הש"ס דלמא כתב קרא בגדיהם לשון רבים משום דקאי ארישא דקרא דכתיב לשון רבים לזה מפרש דמזה באמת נמי למד דה"ל לכתוב נמי רישא דקרא לשון יחיד אלא משום דרצה למעט מכסותך נקט הש"ס על בגדיהם. א"כ לדבריו ודאי מדכתיב דבר אל בני ישראל ועשו קאי רק על שותפות ישראל ולא שותפ"ג וק"ו הוא ממזוזה דהא לכה"פ לא ממעטינן מביתך דכתיב גבי מזוזה שוכר בית אחרים מטעם דלא מסתבר למעוטי בית אחרים כיון דלשימור עביד וכמו שכתבו תו' מנחו' (דף מ"ד) ד"ה טלית ובכ"ז שותפות נכרי פטור ק"ו לגבי ציצית דלכ"ע טלית שאולה פטור מה"ת לעולם ומן כסותך ממעטינן לא מרבינן מבגדי' רק שותפות ישראל. וכן נראה ג"כ שיטת רש"י דשוכר בית חייב מה"ת דכ' במ' ב"מ שם מזוזה חובת הדר היא דדרשינן ביתך דרך ביאתך למי שנכנס ויוצא לה זה הדר בה ועיין רש"י ע"ז (דף כ"א) ובספר יראים (סי' ח"י) כ' דרך ביאתך ליוצא ונכנס הקפיד הכתוב וסברו אף דכתי' ב"פ ביתך מ"מ לא הקפידה התורה רק על הדר בו ול"ב שיהי' שלו כיון דלא מצינו בש"ס דדרשו לגבי מזוזה מקרא דביתך דבעינן שיהי' שלו וע' בהגהות מיימני (פ"ה) הלכות מזוזה דהביא דברי הר"י דשכירת בתים מגוי פטור ממזוזה דכ' ביתך ולא בית אחרים כדאמרינן גבי טלית שאו' וכ' אך קשה אמאי לא דרשינן ביתך ולא בית אחרים ויפטור כששכר ישראל מישראל כמו דדרשינן כסותך ולא כסות אחרי' ואם תתרץ דחשבי' ליה ביתו דשכירות קניא כמו כן שאלה קניא וכ' ודעת רבינו המחבר דחייב אפילו בבית גוי כ"ז שהוא בתוכו עכ"ל. ובתשובת רע"א ז"ל שם העיר בזה דלהסוברים שכירות קניא קצת למה ממעטינן מן כסותך ולא שאולה נימא דקני קצת דשואל לא גרע משוכר ומקרי כסותך וזה ממש קושית הגה"מ. ויש לומר דהא עכ"פ כתיב בגדיהם לרבות שותפות ואם שאלה קניא למחשב כסותך בגדיהם למה לי. ובאמת י"ל אם מקני ליה קנין לזמן ממש מקרי כסותך ול"ב קנין עולם וכמו לגבי ראשית הגז דמהני אם קונה הצאן לזמן וע"כ מדכתיב גז צאנך היינו שבשעת הגיזה יהיה קרי צאנך כן נמי לגבי כסות כיון דכתיב אשר תכסה בה סגי שיהי' שלו בקנין לזמן ול"מ לדעת רבינו אביגדור שבתשובת רא"ש (כלל ל"ה) דגם גבי אתרוג סגי בקנין לזמן דולקחתם לכם משלכם משעת לקיחה קפיד רחמנא שיהיה משלו והא איכא וה"נ דרשינן מלכם לרבות השותפ' וה"מ שותפין שלקחוהו לשם מצוה דהא בלקיחה דמצוה הכ' מדבר ועלה קאי לכם אבל לקיחתו לסחורה לא מקרי לכם אלא א"כ יכול לאכלו עי"ש וה"נ לגבי ציצית אף דממעטינן מן כסותך טלית שאולה היינו שאלה בלבד אבל קנין הגוף לזמן מקרי כסותך דכאן עדיף דמרבינן מן בגדיהם שות' אלא אף לדעת הרא"ש והעומדים בשיטתו וכן קי"ל (סי' תרנ"ח) דמתנ' עמל"ה צריך הקנאה בהחזרה דאל"כ הוי כשאלה בעלמא היינו באתרוג דבעינן לכם ממש לכל דרכי הנאות ולקחתם כתיב לקיחה תמה ולכם שיהיה לקיחה לכ"א וכמו שכ' תוס' סוכה הנ"ל אבל לגבי ציצית סגי אם הוא קנין לזמן בשעה שמכסה בו וכנ"ל ולו יהי שהוא של שותפות מרבינן מן בגדיהם אבל שאלה לבד ע"כ גרע כיון דאין לו בה קנין כ"כ ממעטי' ומדגלי קרא בגדיהם ולא כתיב כסותכם לשון רבים

וכבר כתבתי בהגהותי בד"ח דיני מתנות (סי' א') לבאר דברי הרא"ש דסובר מעמלה"ח בעינן הקנאה בהחזרה דל"ש לומר דמקנה לו לחבירו הגוף לזמן ולא שייר לו לעצמו כלום דא"כ במה יזכה בו הנותן אח"כ הא שייך לומר בו כיון דפסקו פסקא כמו"ש חידושי ר"ן פ' המגרש משם הרא"ה דמי שנותן קרקע לחבירו גוף ופירות לזמן זוכה בו לעול' דכיון דפסקו פסקה כמו באומר לאשתו היום אי את אשתי ולמחר את אשתי דאמרינן כיון דפסקה פסקה ואף הטוש"ע ח"מ (סי' רי"ב) דכתבו הקונה לזמן בונה והורם היינו מה שהוא לצרכו ואם מכר חוזר המוכר ולוקח מן הלוקח כשכלה הזמן היינו שייר לו זכות זה מעכשיו אבל אם לא שייר לו לעצמו שום זכות אמרינן כיון דפסקה פסקה וא"כ בנותן ע"מ להחזיר אם לא שייר לו הנותן זכות כלל כיצד יחזור אח"כ להנותן הא כיון דפסקה פסקה ואם שיירו להם הבעלים איזה זכות מעכשיו שוב ל"ה לכם לגבי אתרוג ולא עדיף מאתרוג השותפין דל"ה לכם לצאת בו ביו"ט הראשון לכך ע"כ צ"ל דלא שייר לו ובמה יזכה אח"כ ע"כ דצריך הקנאה בהחזר' ובזה מיושב קושית הקצה"ח (סי' רנ"ז) דהא בלוקח קרקע לזמן לרל"ק דק"פ לאו כקה"ג מביא בכורים ואינו קורא וכ' הרשב"ם ב"ב דקרינן ביה מארצך הרי דקנין הגוף לשעה קרינן ביה ארצך ולמ"ש אינו דומה כלל לבכורים דשם מרבינן לחייב שותפין להביא וכיון דקונה לזמן הגוף אף דנשתייר מעכשיו זכות של המוכר דאל"כ נאמר כיון דפסקה פסקה מ"מ ל"ג מאם היו שניהם משותפים בהקרקע דג"כ חייב בבכורים משא"כ לענין אתרוג בעינן שיהיה שלו לגמרי לבדו בלי שום שותפות וזכות אחרים לכך א"י בקנין הגוף לזמן כיון דע"כ נשתייר כח הנותן מהשתא כדי שלא נאמר כיון דפסקה פסקה והארכתי שם עוד ליישב בזה כל קושיית הקצה"ח וממילא לענין ציצית כיון דטלית של שותפין חייב בציצית גם קנין לזמן סגי לחייבו כיון דאף בגד של שותפים ישראלים חייב בציצית. אולם ממה דכ' הרא"ש בשאל טלית מצוייצת מחבירו דמברך מיד דאדעתא דהכי השאילה לו שיברך עליה ואם אי אפשר לברך אא"כ תיהיה שלו אמרינן דהוי כנתנו לו במתנה ע"מ להחזיר ועיין ט"ז (סי' י"ד ס"ק ד') כנראה דבהקנה לו לזמן לא סגי ולא אדע למה הא ל"צ לומר שהקנה לו במעמלה"ח רק דהקנה לו לשעה וקנין לזמן סגי בזה אף דלשאר בשיור זכותו דנותן מ"מ לא גרע מטלית של שותפין. ואולי נ"מ באם שאל מן מי שאינו בר חיוב כמו אשה לכך נקט מילתא דפסיקא לן דבכל ענין שיהיה צריך להיות שלו נותנו לו. ולגבי מי שבר חיוב הוא הנותן באמת סגי אם נתנו לו בקנין הגוף לזמן ולגבי מי שאינו בר חיוב דבזה לא סגי קנין לזמן כיון דאז יהיה ע"י שיור זכותו כמו של שותפות עם אינו בר חיוב בזה אמרינן דמקנה לו במעמלה"ח עכ"פ להכרעת הרמ"א יו"ד לגבי מזוזה דשותפות נכרי פטור ק"ו לגבי ציצית ואף לדעת הר"ן נדרים דבאין בו דין חלוקה אמרינן יש ברירה ובשלו משמש מ"מ זה דוקא לענין מודר הנאה אבל היכא דכתיב מעוטא י"ל דגרע מקנין לזמן כיון דלא נסתלק שם בעלי' ועיין תשובת הרשב"ש שם בנידון סוכות השותפין ודוק מיניה ואוקי באתרן

אך מ"מ זה דוק' באין בחלקו של הישראל המשתמ' בהבג' כדי שיעו' חיוב ציצית אבל אם יש בחלקו כדי לכסות בו חייב בציצית וי"ל דהרמ"א סמך עצמו ע"ד המרדכי ) פ' ח' דחולין) שהשיב ר"ח לרבינו אביגדור דכמו לענין נגעים בית השותפין מטמ' בנגעי' ומרבינן שותפו' ישראל ולא ממעט שותפות גוי ואפ"ה שותפות דגוי לא מטמא והטעם כיון דיש להגוי חלק בו ולאו בר טמויי בנגעים הוא אין כאן בית שלם לגבי טומא' דבעינן בית שלם בזוויותיו וכן לגבי מזוז' אין כאן בית שלם להתחייב במזוז' ואנן בעינן בית שלם דהא ממעט בית שאין בו ד' אמו' וכן שער שלם בעינן וכי שקלת לחלק גוי הוי חצי בית וכל פורת' ופורת' יש בו חלק דגוי ל"צ קרא למעוטי והים של שלמה חולין שם מחלק בין נגעים למזוזה דשם תלוי הענין בקירות הבית וכיון דלא אמרינן ברירה בדאורייתא ל"ה הנגע בקירותיו אבל במזוזה חובת הדר כל היכא שיש בית דירה לזה ובית דירה לזה חייב ומה בזה שהחצי הוא של גוי מ"מ אחר שיכנס דרך השער חייב במזוזה וא"ד לסתר חציה דאין שם שער עליו ותדע דלא ילפינן מזוז' מנגעים דאל"כ ימיכם שבא לרבות שותפות נילף נמי מנגעים ולרבנן דלא דרשו מיעוטא אלא לשותפות גוי אפילו היכא דליכ' רבוייא כמו גבי ראשית הגז דכתיב צאנך דלא ממעטי רבנן אלא שותפות דגוי וא"כ ימיכם למה לי וא"ל דרבנן לא דרשי האי רבוי' דהא ביומא משמע דלכ"ע דרשינן ימיכם לרבות שותפות א"כ מרבינן כל שותפות אפי' דגוי ודוחק לומר דמש"ה כתיב ימיכם לרבות שותפות כי היכי דתידוק מיניה דשותפות דגוי פטור א"כ ביתך אייתר לדרך ביאתך חדא דלמה לנו לדחוק כולי האי אמאי לא נימא דימיכם מרבה של שותפו' וביתך אתי לדרך ביאתך ועוד ליכתוב מיעוטי אחריני למעט שותפות דגוי ול"צ רבוייא דימיכם כמו בראשית הגז ע"ש עוד בדבריו. והרמ"א דפוסק כדברי המרדכי סובר דדומ' לנגעים ובודאי אם יש בית דירה לזה בפ"ע ולזה בפ"ע י"ל דחייב וכמו שוכר ואף עדיף מני' לחייבו תוך ל' אבל אם דרים ביחד כיון דחצי שם גוי עליו פטור אף דיש שם שער עליו ומ"ש היש"ש דנילף שותפות ישראל לחייב מנגעים ולא צריך לימיכם ודאי אין כונתו דמיותר ימיכם דהא ביומא שם דריש מימיכם לבה"כנ ולנשים גם כן רק דקשה לו למה הביא הברייתא כלל לדרוש שותפות ישראל מימיכם אולם הא צריך לדרוש מימיכם ג"כ לשותפות דמביתיך נאמר עכ"פ באין בו רק ד' על ד' בשותפות ובחלק כל א' אין בו שיעור חיוב צריך לדרוש דמ"מ שני ישראלים חייבים אף דא"ב רק שיעור אח' דלגבי ראשית הגז ממעטינן ג"כ מצאנך אף שותפות ישראל אם אין לכ"א שיעור חיוב הואיל דלא יש שם לרבות ומזה שפיר ממעטינן לשותפות גוי אף אם יש בכל אח' כשיעור וראיתי בס' דמשק אליעזר חולין שם אף הוא הולך בשיטת היש"ש לחייב במזוז' ורצה לחלק מנגעי' דשם ממעטינן שותפות דהאיך ינתצו ביתו של הגוי בלי רשותו משא"כ במזוזה מה איכפת לגוי שותפו שזה עושה מזוזה כיון שאינו מפסיד כלום בביתו ומה"ט כ' דטלית דשותפות גוי אינו חייב בציצית שיפסיד כסות הגוי בלא רשותו ואם הגוי נותן לו רשות שישמש בהבגד אף לפי שעה והשותפות קיימת כיון שיודע בטוב יהודי חייב בציצי' עי"ש ולפי"ז י"ל לדבריו אף דאין בו כדי שיעו' לכסו' בחלקו של ישראל חייב אולם להכר' הרמ"א לגבי מזוזה דלעולם פטור וכנראה אף אם יש חלק ושיעור החיוב בחלקו של ישראל כן נמי בטלי' י"ל דפטור אף אם יש בו כשיעור דלעולם כל מאי דמצינו למעט מן כסותך ממעטינן ומרבינן מבגדיהם רק שותפות ישראל ואמרינן תפסת מועט תפסת וכמו לגבי סוכה דממעטינן מלך גזולה ומרבינן שאול' ובכ"ז כמה קולמוסין נשתברו לדע' אם כשר' בשותפו' ישראל ואף דשם כ' הריב"ש דאין סבר' להכשיר שאול' ולפסול שותפות דעדיף מ"מ היכא דשאולה פטורה אף דמרבינן שותפו' ישראל אין לרבות אף שותפות נכרי ולענין הדין ודאי אין לברך על טלי' כזה ואף אם הוא בשותפות עם אשה י"ל דפטור כיון דאינה ב"ח: