אמרי בינה אורח חיים קמב

לכך גם באתרוג ע"מ להחזיר מהני אף דלא יכול להקדישו. אבל הרוקח י"ל דסובר כר"א שם דסובר אם תפיס מיתפס וקני ע"מ להקנות ל"מ לכך מתנה עמלה"ח ג"כ ל"מ באם א"י להקדיש אולם יקשה על רב אשי דאף דסובר קני ע"מ להקנות ל"מ ומ"מ אמר ב"ב דף קל"ז) חזינן אי אמר לי מידי דחזי לי קאמר ומבואר דמהני מעמל"ה באינו יכול להקדיש. וראיתי בשעה"מ הל' לולב שהביא משם ס' בני אהרן דהקשה כן על הר"ש איך יפרש דברי רב אשי בשור זה נתן לך ע"מ שתחזריהו לי דמהני וכ' לתרץ דבשור כיון דמהני חזרות דמים שפיר יכול להקדישו אבל באתרוג דל"מ חזרות דמים על זה הי' עיקר הקושי' כיון דא"י להקדיש לא יהיה מתנה וכתב דהר"ן בקידושין דהקשה על מעמל"ה מהא דכל מתנה שא"י להקדישו סובר דכשהוא בעין החזרת דמים ל"ה חזרה עי"ש וקשה לכאורה אם נאמר דבדברי רבא לא גרסינן לי מאי הקשה הש"ס פ"א דקידושין על רבא דאמר הילך מנה ע"מ שתחזריהו לי במכר ל"ק כו' בתרומה יצא ידי נתינה מה קסבר רבא אי מעמל"ה שמי' מתנה אמאי ל"ק ואי ל"ש מתנה אמאי יצא. ועוד הא רבא סובר שמיה מתנה. דאמר רבא הילך אתרוג כו'. ומה קושיא הא שם איירי רבא בלא אמר לי ויש בכחו להקדישו אבל במכר וקידושין דאמר לי והא דבתרומה יצא הוא משום דהחזרת דמים מהני ג"כ ושפיר חשיב נתינה ותנאי מילתא אחריתא הוא דגוף התרומה קני' ומחייב א"ע לקיים התנאי להחזיר הן או דמיהן משא"כ במכר וקידושין ופדיון דאיירי באמר הילך מנה שהוא ממון ממש ליכא שום הנאה כיון דחייב להחזיר הן או דמיהן וטבעי חד הוא ומה הנאה יש זוזי שקל וזוזי מהדיר משא"כ תרומה דעכ"פ יש לו קנין בגוף חפץ ובאתרוג דצריך להחזיר הגוף באמת ל"מ לכך לא נקט רבא אתרוג ג"כ וכשאמר באתרוג דיצא איירי בלא אמר לי וכדעת ר"ש ורוקח

ואולי י"ל דמ"מ אף בממון חשיב הנאה בקנינו אף דצריך להחזיר לקיים התנאי הא יכול להחזיר שוה כסף ג"כ וכמו בחפץ דהחזרת דמים הוי החזרה וקיום התנאי כן נמי בתנאי החזרת דמים שוה כסף הוא ככסף לענין זה ועיין בית שמואל אה"ע (סי' כ"ז) ובמקנה שם ובאמת בזוזי דיהב ליה ע"מ להחזיר דקנה במכר יש להתבונן הא הוי ריבית כיון דזוזי יהיב וזוזי שקל וחייב להחזיר לו א"כ מה דמקנה לו הקרק' בשביל זה להוי ריבית ובפרט למ"ש הש"מ ב"מ (דף ס"ה) משם הריטב"א בפירוש ריבית ע"מ להחזיר דאף דמוכר לו קרקע ומתנה ע"מ שאם יבא לו מעות ימכור לו בהחזרה הוי ריבית עי"ש ועיין ריטב"א קידושין (דף ו') שכ' ובמכר קנה ודאי השדה אלא שיש איסור בדבר משום ריבית כדמוכח פ' א"נ עכ"ל. משמע דהרגיש בזה אולם הא אף באשה הוי ריבית כיון דזוזי יהיב וזוזי שקיל ובשביל המתנות מעות מתקדשת. אולם הא כנראה מדברי ריטב"א בש"מ הנ"ל שם עיקר כוונתיה על הלואה דהתורה ירדה לסוף דעתן של אדם דאין דרך מכר בכך ולא כתבה את כספך לא תלוה בנשך רק לא תתן אבל במקנה לו איזה דבר לחלוטין ולצמיתות רק שצריך קנין מהני כסף בע"מ להחזיר ג"כ ל"מ למ"ש הטו"ז ח"מ (סי' ק"צ) דכסף אף דאינו שויה הקרקע ופרעון עושה קנין כאן ג"כ דכיון מקנה לו הכסף לחלוטין ורק בעמלה"ח מועיל ולא הוי כרבית אלא אף לסמ"ע שם דצריך שיהי' שווי הקרקע כמ"ש כסף השדה מ"מ הא נותן דמיהם ותנאי מילת' אחרית' כדעת הרא"ש והריטב"א ואף לדעת הראשוני' דהוי שיור וכ' הקצוה"ח (סי' רמ"א) דמצד שכירות אף בלא כפל התנאי' חייב להחזיר ג"כ ל"ה ריבית קצוצה כיון דאין כוונתו לשם זה רק שיעשה קנין. גם הא לא הוי אגר נטיר דהא אף אם מחזירו מיד ג"כ לא יפחות ולא ייתר דומה למ"ש דתוספות שליש בכתובה לא הוי ריבית כיון דנתחייב מיד ויבוא' עוד אי"ה במ"א ולהיפך יש להתעורר להגורסי' בדברי רבא לי א"כ בש"ס סוכה (דף מ"א) דקאמר ל"ל למימר החזירו קמ"ל מעמלה"ח שמיה מתנה כי הא דאמר רבא כו' הא ר"ג לא נתן בפירוש עמלה"ח רק בסתמא אמרינן דכוונתו היה במתנה עמלה"ח כיון דצריך לו לצאת וכמ"ש הרא"ש שם א"כ י"ל כיון דר"ג כבר יצא בו ביו"ט א' ואח"כ ל"ב לכם י"ל דנתן בעמ"ל ולא שיקנה לו בהחזר' באופן שיכול המקבל למכור ולהקדי' להחזיר לו שיהי' לו אח"כ עוד לצאת אף אם בשאל' ולכך הי' בו לר"ע קנין גמור אבל רבא דאיירי דאמר בפירוש לי מידי דחזי לי ואיירי אף ביו"ט ראשון דצריך עוד לו לצאת בו לא שמענו מעובדא דר"ג דיצא כיון דא"י להקדיש ולמכור והחזרת דמים ג"כ ל"מ ויש ליישב

; ב) והנה למ"ש לעיל לדון דגם באתרוג אף אם נאמר דל"מ החזרת דמים ואם נאמר דאף אם מחזיר אתרוג אחר יפה ומהודר כמו שנתן לו ג"כ ל"ה קיום התנאי וגם מחילת התנאי ל"מ לגבי אתרוג דמ"מ ביטול התנאי לבטלו מעיקרא מ"ל דמהני וכמ"ש הרא"ש בתשובה דאתי דיבור ומבטל דיבור. וא"כ בנאבד באונס דמבואר ש"ע (סי' תרנ"ח) דא"י נימא ג"כ שהנותן יבטל התנאי. אולם למ"ש במ"א ויבואר אי"ה בחלק אה"ע לדון דאם כבר נתבטל המעשה שוב לא מהני ביטל התנאי ולעקרו ועיין ס' בית מאיר (סי' ל"ח) ואבני מילואים (סי' ל"ט) וא"כ אם כבר ליתנהו בעולם כבר נתבטל המעשה ול"מ אף ביטול התנאי ועיין רש"י קידושין (דף ו') דכתב לא החזירו לא יצא דנעשה גזלן למפרע. וכ"כ הרא"ש סוכה דאף שברשות ירד הוא ביטל אותו רשות כשלא קיים התנאי ועושה עצמו גזלן למפרע והדברים אינם מובנים הא הוא לא ביטל רק דנאנס ואאמ"ו ז"ל בספרו דברי חיים דיני מתנה (סי' ג') העלה בדברי הרא"ש וטור או"ח דרק בכל מעמלה"ח בממון דמהני קיום התנאי בדמים אף אם החפץ הוא בעין ול"ה הכוונה דוקא על חזרת הגוף דמה לי הן ומה לי דמיהן לכן אף בנאבד באונס יכול לקיים התנאי בנתינת דמים או שוה כסף אחר א"כ מבטל התנאי בידים כשאינו מקיימו ונעשה גזלן ושולח יד למפרע דהא בידו לקיימו ואינו רוצה לקיים התנאי משא"כ באתרוג דל"מ קיום התנאי בדבר אחר אם נאנס אין בידו שוב לקיים התנאי ממילא שוב אינו חייב באונסין ולכך כתב הטור באו"ח ואפילו נאנס בידו בענין שא"י להחזיר ורוצה להחזיר לו הדמים א"י והיינו כיון דלא יהיה בהחזרת הדמים קיום התנאי וממילא אינו יוצא בו שוב אינו חייב לשלם כיון דירד ברשו' ל"ה כשולח יד כיון דאף אם יחזיר דמים לא יתקיים התנאי וכיון דנאנס פטור מלשלם מן הדין והרא"ש דכתב דחייב הוא במקום דהחזרת דמים יהיה קיום התנאי עי"ש בנועם דבריו וכבר הבאתי שמה דברי הב"ח או"ח דנראה מדבריו בדעת רא"ש והטור דגם באתרוג חייב באונסין ועוד כתבתי שם דאם נאמר דרק היכא דהחזרת דמים הוי קיום התנאי אז חייב באונסין א"כ כשאומר ע"מ שתחזיר לי דהדין הוא אם מת הנותן לא הוי קיום התנאי דלי ולא ליורשי וכמו דמבואר בבעה"ת (שער ב' (מובא במל"מ (פ"ג) מזכיה ועיין שעה"מ (פ"ז ה"י) הלכות אישות. א"כ אם מת הנותן ואח"כ נאבד החפץ באונס יודה הרא"ש דפטור מלשלם כיון דאף אם ישלם להיורשים לא יהיה קיום התנאי מה הוה ליה למיעבד ולא הוי כגזלן למפרע דלא ירד אדעתא דגזלנותא ועוד כתבתי שם בזה. ואם נאמר בדעת רש"י דאף בנאבד באונס ל"ה כקיום התנאי וכמו שכתב המל"מ שם דאף דפטור מ"מ קיום התנאי לא הוי א"כ הא דאמר רבא לא החזירו לא יצא באיזה אופן שלא החזירו אף אם נאנס דנאבד באונס ג"כ לא יצא ואם באתרוג לא מהני החזרת דמים אמאי נעשה גזלן למפרע הא ברשות ירד ומה הוי לי' למיעבד ומזה נראה דעת רש"י דאונס חשיב כקיום התנאי וממילא הא דאמר רבא לא החזירו היינו שאכלו או מכרו לאחרים וכמו שכ' הרשב"ם ב"ב (דף קל"ז) להדיא ובזה נעשה שפיר גזלן למפרע. וכן יש להוכיח מדברי תוס' קידושין שם דהקשו אמאי לא יצא הא לא כפלו לתנאי וצריך לומר הא דלא הקשו על תחילת דברי רבא שם דשם י"ל דאיירי בכפלו לתנאי אבל בהילך אתרוג אם איירי בכפלו מה אשמעינן רבא אם לא החזירו לא יצא פשיטא וכן פירשו בספר המקנה ועא"ר. ואם נאמר דבאונס ל"ה קיום התנאי שפיר אשמועינן רבא לא החזירו לא יצא דהיינו יהיה באופן שלא החזירו אף אם נאבד באונס ולעולם י"ל דאיירי בכפלו לתנאי ובכל צד יש רבותא בהחזירו דמעמל"ה שמיה מתנה ובלא החזירו אף דנאבד באונס מ"מ לא יצא ולעולם איירי בכפלו לתנאי א"ו דבאמת בנאנס הוי כקיום התנאי. ועיין באלי' רבה (סתרנ"ח) שהביא שיטות הסוברים דבנאנס יצא למפרע וכתב דיש לסמוך עליהם בסתם דאמרינן דכוונתו היה להחזיר בזה עכ"פ אם נאנס יצא

ג) הב"י הביא דברי הגה"מ שכתב בשם סמ"ג וז"ל א"נ צריך שיאמר ע"מ שתחזירהו לי הרי הוא לך במתנה ואם לאו לא יהא שלך אלא שלא חש להאריך והקשה הרמ"ך דאדרבא אם לא יהא בתנאי כ"ז כ"ש שהמתנ' טובה והתנאי בטל אפילו אם לא יחזיר וכבר נאמרו דברים רבים בזה ובס' המקנה קידושין (דף ו') דחש דלמא הוי ספק אם בעינן דיני תנאים א"כ אם לא יכפול התנאי יהיה ספק אם רשאי להחזיר לו ביו"ט דשמא המתנה קיימת ואסור להחזירו ביו"ט למ"ש המג"א (סי' ש"ו) דרק במעמל"ה דל"ה מתנה גמורה מותר ליתן ביו"ט וצריך לומר דבהחזר' איכא ג"כ או צורך מצוה או משום דל"ה כמתנה גמורה ואם א"צ להחזיר הוי שוב מתנה גמורה לכן צריך שיכפיל התנאי והוי צורך מצוה בהחזר' עי"ש ויש לגמגם בזה דמ"מ כיון דלחומרא בעינן ת"כ ונאמר דמצד שיצא בבירו' צריך להחזירו א"כ שוב הוי צורך מצוה. אולם אם באנו לידי מדה זו נאמר להיפך למ"ש דדוקא במעמל"ה שרי הקנין ביו"ט ולא כשמקנה לחלוטין וסובר דהלכה כר"מ דבעי דיני תנאים א"כ אם לא יהיה כדינו הוי מתנה לחלוטין ולא יהיה צריך להחזיר א"כ נעשה באיסור דלהקנות לחלוטין לצמיתות אינו מותר ביו"ט אף לצורך מצוה

ומצאתי בס' הק' הקנה הקצר (דף ע"ח) וז"ל ודע בני שהנותן אתרוג ולולב לחבירו במעמל"ה לצאת בו צריך לקיים תנאו ואם לאו לא יצא וצריך שיהיה ד' דברים בתנאי ע"מ שתחזירהו לי כבר זכה במתנ' בלקיחה משם ואילך כל הדברים בטלים ולמפרע זה שמחזירהו לו אינו יודע שהוא שלו והו"ל חזרה שלא כדין ולא יצא עם אותו הלולב עד שיתננו השואל להמשאיל מתנ' גמורה וזה צריך בד"מ ובקידושין וגירושין עכ"ל כנרא' הכוונה דאם לא הותנה בדיני תנאים כיון דא"ח להחזיר והמחזירו א"י מזה הוי נתינה בטעות ושוב לא יצא בו השואל היינו הנותן ולתועלת הנותן הוא אבל היודע ובקי בדין מזה לא דברו לחייבו שיתנה בדיני תנאים דוקא ושזה יעכב לגבי המקבל כמו שהבינו בדברי סמ"ג זה אינו כי אם לא יהיה בדיני תנאים עדיף דאינו מבטל בהעדרו המעשה והספר הזה עיקר פלפולו על שם סופו ותכליתו ונתיחס לחד מקדושים קדמונים: