אמרי בינה אורח חיים קמא

אבל מתנה בשיור זה ענין אחר ומה מדמה הרא"ש זה לזה ויש לדחוק

עכ"פ לענין אתרוג בנותן מתנה עמלה"ח מהראוי לחוש להסוברים דקני ע"מ להקנות בלבד כשלא יש לו שום זכות דל"מ דל"ה לכם אם אין לו להמקבל איזה זכות והראיה מתשובת הרשב"א דבמודר מחבירו אסור לתת לו במתנה עמלה"ח הוא ראיה גדולה אף לדעת הרא"ש והר"ן דהא מבואר אי לאו דסודרא הדריה למר' הוה מהני קני ע"מ להקנו' אם הי' מקנה לו לברי' מיד שיזכה שיקנה לבנו אח"כ ומותר אף דאסרינהו לנכסיה עליו ואמאי אסור באתרוג א"ו דאם ל"ל שום זכות רק למצו' בלבד ל"ה לכם לענין אתרוג ואף אם נאמר דאיסור הנאה גרע היינו מה דאסור לכל או בנוד' מנכסי עצמו דהוי כהפק' ויד כ"א בו אבל במודר הנא' מחבירו דל"ה הפקר ואם מקנה לו ע"מ להקנו' לו בחזר' זוכ' בו ואין ביד אחרי' לזכו' דהקנה רק לו לבדו ולמה א"י הא יש לו קנין בעולם ע"מ להקנות א"ו קנין בלא שום טוה"נ רק למצוה לבד ל"ה קנין כלל ונכונים דברי הגאון בעל ח"ד ואאמ"ו ז"ל נחוש לדבריהם להחמיר בשל תורה

עוד קצת ראיה דלכ"ע צריך שיהיה שלו באתרוג לאיזה זכות ממה דקאמר בש"ס מ"ב א"ב מע"ש בירושלם אליבא דר"מ ולמה לא קאמר נ"מ אליבא דידן בנותן מתנה ע"מ להחזיר ומתנה שלא יהיה שלו רק לברך עליה דהיתר אכילה הוי כיון דבעצם מותר באכילה ודין ממון ל"ה ואם נאמר דאף למ"ד דבעי דין ממון יוצא בכה"ג זה ודאי ל"נ כמובן א"כ מוכח דאף אם דין ממון נ"ב מ"מ זכי' לאיזה דבר צריך לכ"ע

וז"ל ר' ישעי' בפסקיו למס' סוכה ואי קשה כיון שחייב להחזיר א"כ אינו יכול להקדישו והיכי הוי מתנה ונפק בי' כו' אבל אם נתן אדם לחבירו שדהו במתנה על זמן פלוני בכל לב ע"מ שיחיזרהו אחר אותו זמן קנה והוא אוכל פירות ואם רוצה להקדישו עד אותו זמן יכול להקדישו עד אותו זמן וההקדש אוכל פירות מידי דהוי אשדה מקנה שאינו קנוי לו אלא עד היובל וה"נ באתרוג נתנו לו עד זמן ולא מתנה לחלוטין שיכול להקדישו לגמרי ובודאי אילו היה שוה פרוטה עד אותו זמן שיטלנה היה יכול להקדישו עד אותו זמן והיה משתכר ההקדש באותה פרוטה אלא שאינו דבר השוה ממון ומפני זה אינו מוקדש ולא מפני שא"י דרשאי הוא אלא שאינו שוה כלום הלכך מתנה היא וקרינן ביה לכם עי"ש אין להוכיח מדבריו דל"צ שיהיה לו בו איזה זכות דאדרבא מבואר דאם היה שוה פרוט' עד אותו זמן יש לו קנין אף להקדיש דבשאול א"י הואיל דחייב באונסין היינו אף אם יש לו לזמן הזכות ואף להקדישו מ"מ חיוב האונס גורם דל"ה לכם כמ"ש שם אבל במעמלה"ח דא"ח באונס קנין לזמן הוי שלו אבל מ"מ צריך שיהיה לו בו איזה זכות וכבר כתבתי בהגהותי בד"ח דאף אם אינו ש"פ הוי ג"כ דין ממון דמ"מ שלו הוא וחזי לאצטרופי ועיין ש"ס כריתות (דף יוד ע"ב) א"ה ריבעא דפרוטה הוי ה"נ אלא דלאו אורח ארעא לאיתויי פחות מפרוטה למקום הרי דרק משום דלאו אורח ארעא למקום אבל מ"מ שלו הוי ועכ"פ בעינן שיהיה לו איזה זכות

הלום ראיתי בס' חסדי דוד שכתב על התוספתא דסוכה (פ"ב) וז"ל והא דקתני וחבירו לחבירו הא קמ"ל דאע"ג שהי' דעתו של ר"ג שיחזירהו לו דמתנה עמל"ה שמה מתנה מ"מ לא הי' דעתו שיחזירהו לו עד שיצאו כולם כ"כ תוס' ונראה שהי' זה להורות דמתנה גמורה הוי לשעתה דעיקר המתנה היינו שיהי' רשאי המקבל ליתנה לאחרים כנודע ולכך להודיע שכך היה כונת ר"ג הנותן לכך נתנו זה לזה ונ"מ שתהא טובת הנאה לנותן ולא לר"ג אע"פ שהוא בעל האתרוג עכ"ל. וכמה רב גוברי' דהגאון הנ"ל דפשיטא לי' הך מילתא דעיקר המתנה היינו שיהי' רשאי המקבל ליתנה לאחרים והדבר תליא במחלוקת גדולי הראשונים כאשר בארתי בס"ד אולם כ"ע סברי דבעינן שיהי' לו להמקבל איזה טובת הנאה ובלעדו זה לא מקרי לכם ובלי ספק במצוה דאורייתא צריך להזהיר ההמון בזה שידעו ענין נתינת מעמל"ה שלא יקפידו אם יהי' להמקבל איזה טוה"נ ממתנתו בלעדי מצות נטילה ואף דיש עוד באתרוג הנאת ריח להריח בו זה לאו מילתא הוא לחשוב בשביל זה לכם

ומה שכתב מעכ"ת נ"י להקשות על המהרש"א דכתב כיון דשל שותפו' כבר עמד ע"ז בס' כפ"ת, ברם דברי מהרש"א נכונים דהא בלא"ה בפשיטות יש להבין כונתו הא ממה דכ' תוס' ד"ה אתיא לתרץ דצריך קרא לגבי מצה של טבל כשיש יותר מכזית הא מ"מ לכ"ע היתר אכילה בענין וע"כ דסברי תוס' כיון דיש תקנה בהפרשה הוי היתר אכילה וצ"ל דוקא היכא דיכול להפריש מיני' ובי' הוי כאית ביה היתר אכילה דבידו להפריש לסלק האיסור וזה שייך במצה אבל באתרוג דלא סגי ליה להפריש מיני' ובי' דצריך שלם ורק בידו להפריש ממקום אחר סובר המהרש"א דזה ל"ה היתר אכילה כיון דמעורב בו חלק כהן ובפרט אם מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמי' וכמ"ש אאמ"ו ז"ל בד"ח לכך הקשה נימא דנ"מ למאן דבעי היתר אכילה א"י בשל טבל וע"ז שפיר מתרץ דגם דין ממון ליכא אצל ישראל ובטבל של כהן דיכול לפרוש מיני ובי' אז שוב ליכא נ"מ דכמו דהוי דין ממון כ"נ הוי היתר אכילה דיכול להפריש מיני' וביה ולקרא שם. גם י"ל דתוס' סוכה דלא תירצו לגבי מצה דבעי קרא בטבל של כהן ע"כ דסברי דחייב ג"כ להפריש וליתן וכמו שכ' בזה בד"ח דיש בזה מחלוק' הפוסקים ובפסחים דמתרצי דצריך קרא לטבל שביד כהן סברי דהוי שלו אבל בסוכה דתירצו דאיירי שיש כמה זיתים י"ל דסברי דכהן ג"כ חייב להפרי' וליתן וא"כ שוב ליכא נ"מ וז"פ

ומ"ש ע"ד הגאון המנוח בעל ספר זית רענן דכתב לתרץ קו' מהרש"א כיון דמתניתין הוא בכל גוונא תרומה טמאה ואיכא לאשכוחי באופן דל"ש מיכתת שיעורא כגון שקרא שם חוץ מקליפתה החיצונה וכ' מעכ"ת נ"י דשגיאה הוא דלדעת הרי"ף הנימוק בפנים כשר לגבי אתרוג הה"ד אם נתרוקן כשר דחסרון בפנים לא מקרי חסרון ותו ליכא נ"מ בין למ"ד היתר אכילה או דין ממון בפשיטות כנראה דעת הגאון ז"ל אף דעיקר פרי האתרוג לצאת בו הוא הקליפה עם חדרי הזרע מ"מ אם יש בו בשר צריך שיהיה בו היתר אכילה דבכל מה שלוקח צריך שיהיה בו היתר אכילה אלא באמת ז"א כיון דעיקר הלקיחה הוא ע"ש הקליפ' וחדרי זרע שזה בכלל הפרי ולא הבשר וכיון דאם נחסר הבשר כשר מ"מ כשחדרי זרע קיים ממילא לא איכפת לן אם אין בו היתר אכילה אך מה דפשיטא לי' לכבודו דנתרוקן ג"כ כשר אם שכן נראה מדברי פ"מ אולם בס' חו"ד בלקוטים השייכים לסי' (ל"ו) מבואר דדעתו דדוקא נמוק כשר באתרוג ולא בנתרוקן לגמרי ויש לעיין שם בדבריו דודאי קליפה לאו בכלל הפרי רק עם חדרי הזרע י"ל דזה עיקר הפרי השורש והבשר הוא טפל ויש לגמגם שם עוד בדבריו עכ"פ אינו מבואר בפשיטות דנתרוקן כשר כמו נימוק ויש פנים לדברי הס' ז"ר וחשבתי עוד דיש מקום לומר דקרא שם חוץ מקליפה החיצונה וגם על חדרי הזרע והבשר קרא שם ומ"מ ל"ש מיכתת שיעור' דעיקר שיעור האתרוג הוא על גודל הקליפה והבשר. אבל על חדרי הזרע לא נאמר השיעור וכ"ש בחדרי הזרע כשר ודומה למ"ש המ"מ (פי"ז) מהלכת שבת בהא דעושין לחי מאשרה דכל מה שא"צ לרחבו שיעור אלא לארכו בלבד הרי הוא כקוים ומותר בכ"ד ועי"ש בעומק דבריו כן נמי בחדרי זרע לא שייך בו כמיכתת וחסרת השיעור אולם אחר העיון ע"כ צריך גם לחדרי זרע שיעור דהוי כנקודה ואינו כקו ודעת לנבון נקל

אך יש להשיב עד"ז דעכ"פ תהדר קושית מהרש"א לדוכתי' דאמאי שביק המתרץ סברת המקשה דמאן דבעי דין ממון ל"ב היתר אכילה ונ"מ באם קרא שם חוץ מבשר האתרוג או אף חוץ מחדרי זרע ואי דמתניתין קתני סתם ובכל גוני קתני דא"י בתרומה טמאה דלמא מתניתין אתיא כר"ש ולדידי' כל העומד לשרוף כשרוף והוי כליתא לגמרי ור"ח ור"א פליגי אליבא דרבנן ומה"ט יש להשיב על מ"ש הגאון בספר חמדת שלמה ליישב קושית תוס' ומצא פיתרא בת"ט שקרא שם רק לחצי אתרוג ויש שיעור בהחצי של חולין גם בלא התרומה דמינכר לקיחה ול"ש לומר כתותי מיכתת דהיינו שאינו חשיב שיעור ולא כדמשמע מר"ן דהטעם הו' דהוי אפרא בעלמא וכמאן דליתא וכ' דנ"ל בפשיטות לשיטת רש"י ותוס' ל"ש למימר כתותי מיכתת רק אם כל האתרוג הוא כך אבל אם נשאר שיעור בל"ז ל"ש לומר כתותי מיכתת דאף אם מחשבינן התרומה טמאה למשהו בעלמא אפ"ה הוי שיעור וזה לא ניתן להאמר דצריך שכל כמות האתרוג יהיה בו שיעור דהא השיעור הוא ע"י הצטרפות משא"כ לשיטת הר"ן הוי כמאן דליתא והוי כמו חסר וע"כ קאמר הטעם משום היתר אכילה וצ"ל לכל האתרוג היתר אכילה דאל"כ הוי כמו אתרוג השותפין ול"מ מה שנשאר שיעור בלא זה וזה עדיף ממה שתירצו תוס' דפליגי בנ"מ אליבא דר"מ שלא אליבא דהלכתא ולמ"ש נ"מ לדינא דידן והאריך בזה ולמ"ש א"ל כן דאל"כ תיהדר קושית מהרש"א לדוכתי' ואף אם מתניתין איירי בכ"ג דלמא מתניתין אתיא כר"ש ולדידה ודאי הוי כליתא חלק התרומה וכעפרא בעלמא והוי חסר ויש ליישב למה שכ' השעה"מ הל' גירושין משם תשובת משאת משה דבערלה ותרומה טמאה דליכא עשה מפורשת לשרוף אז אף לר"ש ל"א כל העומד לשרוף כשרוף אולם כנראה לא נתכוון לזה. ובלא"ה דברי הח"ש שם נפלאים ממני דחותר בזה להביא ראיה לשיטת הרמב"ם דהיתר אכילה בעינן לכל שבעה דדוחק לפרש מתניתין דתרומה טמאה בשני ענינים דהיכא דכולה ת"ט פסול כל שבע' מטעם כתותי מיכתת והיכא דרק חלק ממנו תרומה טמאה יפסול רק ביו"ט ראשון ולשיטת רמב"ם א"ש וזה תימא הא לדבריו דיוצא רק בחלק החולין וביו"ט הראשון הוי הפסול בשביל דכל האתרוג צריך שיהיה בו היתר אכילה דאל"כ הוי כאתרוג השותפין ובחה"מ דשל שותפין כשר א"כ איז' פסול יהי' במה דחלק ממנו הוי כתרומה טמאה לו יהי' כליתא וחסר ג"כ כשר: ע"כ תשובתי להרב הנ"ל

(אגב אכתוב איזה הערות בדין אתרוג

) א) הב"י הביא משם הרוקח כשמקנה לחבירו אתרוג ביום א' יאמר ע"מ שתחזירהו ולא יאמר לי דכל מתנה שא"י להקדישה אינה מתנה ותמה הב"י א"כ רבא דנקט הילך אתרוג זה ע"מ שתחזירהו לי לאו דוקא נקיט לי עכ"ל ובאמת כדברי רוקח הביא הרמב"ן ב"ב (דף קל"ד) משם הר"ש דמשום קושיא זו דכל מתנה כו' לא גרס לי והרמב"ן שם סובר כמ"ש תוס' שם דהיכא דמתכוין למתנה גמורה הוי מתנה אף דא"י להקדישה וא"כ אין תימא על רוקח אם אינו גורס בדברי רבא לי והיה מקום לומר דלרבא שמיה מתנה אף אם אומר לי דמשמע בנדרים שם כשהקשה רבא על ר"נ דאומר קני ע"מ להקנות מהני ממעשה דב"ח וקאמר בש"ס זימנין א"ל משום דסעודתו מוכיח זימנין א"ל כר"א דויתר אסור במודר הנאה ומשמע דרבא קיבל מיני' וסובר קני ע"מ להקנות מהני