אמרי בינה אורח חיים קמ

להקשות בזה י"ל דחל הקנין

וכד נעיין בנידון זה מצאנו הדברים מבוארים בש"ס נדרים סוף פרק השותפין בעובדא דההוא גברא דהוה לי' ברא כו' אסרי' לנכסי' עלי' אמרו לי' ואי הואי ב"ב צורבא מרבנן מאי א"ל ליקני הדין ואי הואי ב"ב צורבא מרבנן ליקני לי' מאי אמרי פומבדיתאי קני ע"מ להקנות הוא וכל קני ע"מ להקנות לא קני ור"נ אמר קני דהא סודרא קני ע"מ להקנות הוא וברשב"א שם הקשה על ר"נ והאיך אפשר לבן לקנות אלו הנכסים כלל דהא אסרן עליו האב בהנאה וכיון שכן האיך הוא יכול להקנותן לבנו לכי הוי צוד"ר שאם הוא לא קנאם איך יכול להקנותם ויש לומר דהיינו דקא קשיא להו לפומבדיתאי ור"נ דאמר דקני ס"ל דכיון דאין הבן קונה נכסים אלו להנאתו כלל אלא להקנותן לבנו לא נכנס זה בכלל איסורו כלל ומיהו קנה להקנותן עכ"ל ומבואר ברמב"ם הלכות נדרים דפוסק כר"נ הרי אף דע"כ האב לא קני לשום דבר רק להקנותן לבנו וע"כ דזה לא חשיב הנאה אף דתליא בידו אם להקנותן לבנו ולקים התנאי או לא מ"מ לא יש לו שום טוה"נ כיון דאם לא יקנה לבנו אח"כ לא קני גם הוא דאם גם זה חשיב הנאה הי' אסור במודר הנאה וע"כ דלא יש לו שום תועלת מזכיתו וחל הקנין והיינו כיון דהדבר בעצם שוה ממון אינו דומ' לדברי תוס' גיטין הנז' וכן קי"ל באמת בח"מ (סי' קצ"ה) בסודר דאי תפיס לי' לא מתפס הרי דנקרא שם קנין ואם נאמר דקנין אתרוג במתנה ע"מ להחזיר הוי ג"כ כמו קני ע"מ להקנות לדעת הרא"ש והרשב"א והריטב"א דצריך להקנות בהחזרה ולא יועיל שיהיה שלו עד שיצא בו דזה הוי קנין פירות כיון דהוי רק קנין לזמן וע"כ דקונה לחלוטין לכ"ד רק תנאי מילתא אחריתא הוא וצריך להקנות בהחזרה ואם נאמר דכיון דחל הקנין נקרא שם בעלים והוי לכם אף דלא יהי' לו שום תועלת ממתנתו א"כ למה במודר הנאה מחבירו אסור ליתן לו במתנ' ע"מ להחזיר הא יש לו שם בעלים אם קונה ע"מ להקנות וזה מותר במודר הנאה והיתר אכילה סגי במה דמותר באכילה לאחרים כנ"ל ודין ממון לא בעי א"ו דלענין שיחשב לכם בעינן שיהי' לו איזה זכות. ועי"ש בר"ן לדעת פומבדיתאי דקני ע"מ להקנות לא קני כתב אע"ג דמעמ"לה שמה מתנה התם שאני הרי הוא זוכה בה לשעתו ומשתמש ממנ' אבל הכא דלא אקני ליה לבריה כי היכי דליזכי בהו כלל לא קני מבואר דלפומבדיתאי קני ע"מ להקנות ל"ק רק מעמל"ה יש לו זכות להשתמש ובר"ן ורשב"א ורא"ש שם נראה דלא קי"ל כר"נ כנראה לדעתם קני ע"מ להקנות ל"ק והא דסודרא אי תפיס לא מתפס לדעתם קנין חליפין ענין אחר הוא דאינו מדין קנין וכמו שתמה שם הרשב"א על רב אשי דקונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה עי"ש ולדעתם שוב י"ל דכל קנין שאין לזוכה בו צד זכות בדבר ואיזה שימוש לא מהני וממילא באתרוג לא הוי לכם. ובש"ע יו"ד ( סי' רכ"ג) פוסק כדעת הרמב"ם דבן הבן זכה ועי"ש ש"ך (ס"ק ג) שהביא דעת הרא"ש והר"ן דל"ק ולדרכינו תליא דין זה באתרוג אם לא יש לו שום טוה"נ וזכיה רק לצאת בו ולא יותר במחלוקת הפוסקים אם קני ע"מ להקנות קני או לא

אולם אחר הענין יש לחלק דמעמל"ה אף אם לא יהי' לו שום שימוש כלל מ"מ שמה מתנה דזוכה בה לשעתו ומשתמש דנקיט הר"ן לאו דוקא וקצת משמע כן דאל"כ מה הוכחה מסודרא דילמא שם חל דעל כל פנים בשעתא משתמש ודוחק לומר דבסודרא דאי תפיס לא מיתפס נאמר דאף קנין ושימוש לשעתו לית לי' ביה. והטעם דמהני במעמ"ל דהא חזינן לדעת הרא"ש והרשב"א דצריך הקנאה בהחזרה ומתנה לזמן לא מהני דלא הוי רק קנין פירות לבד ורק קנין עולם צריך ותנאי מילתא אחריתא הוא וההבדל בין לזמן לתנאי דלזמן אף אם רוצה אח"כ להקנות לו שיהי' שלו לעולם צריך קנין חדש והוי שיור אצל הבעלים הראשונים משא"כ גדר תנאי מילתא אחריתא הוא ואם מחל לו התנאי הנותן אחר כך מהני וא"צ קנין חדש נמצא דקנין זה הוא קנין עולם רק מצד תנאי שיתקיים לכך מהני וחשיב שלו גם לענין אתרוג אף אם אין לו בו שום שימוש מ"מ הקנין קנין עולם הוא באם ימחול לו אח"כ התנאי ולפי זה במודר הנא' לא מצי להקנות לו אף במעמל"ה כיון דעצם הקנין הוא קנין עולם באם ימחול לו התנאי ובמודר הנאה אסור לו שימחול לו התנאי דאז יקנה קנין עולם ומהניהו לכך שפיר כתב הרשב"א דאינו יוצא ולא ק' קושית המח"א כמובן

אך עדיין יש לגמגם דלמ"ש הרא"ש סוכה דאתרוג דומה לגט וכמו בגט באיצטלא דל"מ החזרת דמים דאיצטלא דוקא ולא משום הרוחה כן באתרוג ל"מ לקיום התנאי חזרת דמים רק האתרוג דוקא כמו כן י"ל כיון דהתנאי ל"ה להרוחה רק בקפידות האתרוג דוקא ל"מ מחולין לך כמו לגבי איצטל' דא"י לומר הריני כאלו התקבלתי וכן העלה אאמ"ו ז"ל בחידושיו לח"מ שבסוף ספר דברי משפט (סי' רמ"א ס"ק ג) ע"ש דברים נכונים וכן ראיתי שהעיר בזה בספר ח"א (כלל קנ"א ס"ה) ועי"ש בנ"א דל"מ באתרוג הריני כאלו התקבלתי כקיום התנאי ולפי"ז לא נשאר שוב קנין ע"י התנאי כיון דלא יכול להיות קנין עולם ולומר מחולין לך והריני כאלו התקבלתי א"כ אם א"י לשמש בשום דבר על מה יחול הקנין כנ"ל דהוי רק כקני ע"מ להקנות. הן אמת בהגהותי בדברי חיים דיני מתנה (ס' א') פקפקתי קצת בזה די"ל דל"ה הקפיד' מהנותן דוקא על אתרוג זה די"ל באם מחזיר לו עוד דעדיף מיניה יפה ומהודר הוי כקיום התנאי דל"ש לומר לצעורי קא מכוין וע"ש אך מ"מ מצד סבר' זאת בלבד קשה להכרי' בדין זה

ובאמת יש לומר דקנין מתנה עמלה"ח קני קנין עולם וזכות ולא נצרך דוקא לתועלת זה כשימחול התנאי דעוד יש אופן לדעת הרא"ש בתשובה המובא בטור אה"ע (סי' ל"ח) דכל תנאים שבעולם יכול לבטל התנאי לאו מצד מחילה בלבד דמה"ט דעת רשב"א דתנאי שאינו של ממון דא"י למחול רק בשל ממון הוא מטעם הריני כאלו התקבלתי כמבוא' ר"ן נדרים וכתובות סוגיא דקדשה ע"ת ולדעת הרא"ש כיון דתנאי חדוש הוא ומצד הסברא אין בכח התנאי לבטל המעשה וילפינן רק מתנאי ב"ג וב"ר ומה"ט צריך להיות דומיא וילפינן כל דיני תנאים וכיון דחידוש הוא אתי דיבור ומבטל דיבור ומצד בטול התנאי חל המעשה למפרע אף בלא קיום התנאי ולדבריו אף לגבי גט דל"מ מחולין מ"מ אם מבטל התנאי ועקרו מעיקרא מהני וכן מבואר בתשובת רא"ש (כלל מ"ו ס"ב) ויש בענין זה אריכות גדול בדברי האחרונים בא"ע (סי' קמ"ג) בדברי הב"ח וב"ש ובת"ג שם סק"ה דלא סברי כן עכ"פ לדעת הרא"ש יש לומר אף באתרוג אם ל"מ מחולין והריני כאלו התקבלתי הואיל דהתנאי ל"ה להרוחה רק בקפידא מ"מ לבטל התנאי מעיקרא בכחו וממילא נשאר האתרוג של הזוכה וקנין זה לא קנין קני ע"מ להקנות הוא בלבד ואף אם אין לו שום תוספת זכות מלבד לצאת בו הוי קנין המועיל כיון דיכול להיות קנין עולם בביטל התנאי

אולם דעת הרשב"א גיטין (דף ע"ז) ומ"מ פ"ח מגירושין דבגט דלא אתכוין להרוחה אף ביטול התנאי ל"מ לעקור מעיקר' ולדבריה' באתרוג ג"כ דל"מ הרי אני כאלו התקבלתי לא משכחת שיחול הקנין בלא קיום התנאי ואם קני ע"מ להקנות ל"מ שוב מוכרח לומר שיהי' לו איז' זכות וזה דוחק גדול לומר דזכות המצוה לצאת יהיה חשיבת שיחול קנין ע"ז ובמודר הנאה אסור אף דמצוה ללה"נ מ"מ אם נאמר דלזה יהי' קנין שוב הוי טוה"נ זה דוחק גדול כמובן מעצמו. ובתו' סוכה (דף מ"א) דמתנ' עמלה"ח נמי יכול להקדיש כ"ז שבידו ובתירוץ השני כ' דלא בהקדש תלוי רק במתנות בית חורין שלא נתנה לו שיהנה המקבל שום הנאה שבעולם אלא שיהיה מותר לאבי' זה ודאי הערמה בעלמא ול"ש מתנה שהרי לא זכה בה לענין עצמו לשום דבר וא"כ מה הקנה לו אבל הכא דמזכה ליה שיהנה בו שמי' מתנה משמע ג"כ דצריך לקנות שיהנה בו ומצוה ללה"נ ואדרבא במתנות ב"ח נימא ג"כ דמקנה לו שיהי' הוא הבעלים ושלו יאכיל את אבי' אלא כיון דלית ליה הנאה אחרת רק זאת לאו הנאה הי' ולא זכה לעצמו לשום דבר וה"נ אם לית ליה רשות מבלעדי המצוה לא זכה לשום דבר ולא שמה מתנה. ובתירוץ הראשון דכתבו דבידו להקדיש להיות קדוש כ"ז שהוא בידו עד שיחזיר י"ל אין כוונתו הקדש ממש דלא פקע בכדי. ועיין בכפ"ת. ובשעה"מ פירש דרבא ס"ל קדושת דמים פקע בכדי. אולם מדברי רש"י עירובין שהביא שם מבואר דל"נ לומר דרבא בעצמו יסבור דפקע בכדי ורק כמ"ש הריטב"א משם הראב"ד דיכול להקדי' טוה"נ שיש לו בהאתרוג זה ונותן לו דמי הנאה להקדש ומשמע נמי דצריך עכ"פ שיהיה לו איזה טוה"נ ואם מקפיד ומתנה שלא לתת לאחרים איזה טוה"נ יש לו דמצות לאו להנות ניתנו ובתוס' ב"ב (דף קל"ד) כתבו דיכול להקדישו כ"ז שהוא בידו שלא יהנו אחרים ממנו וכנראה זה ודאי ל"ה טוה"נ כ"כ רק שבידו לתת לאחרים ובידו למנוע אבל בשביל שיכול לאסו' על אחרים ל"ה טוה"נ דאל"כ למה כתבו להקדשו כ"ז שבידו שלא יהנו אחרים ממנו ומשמע קצת דדוקא כ"ז שהוא בידו לא יהנו אחרים ולכאור' למה לא יכול לאסרו לעולם על אחרים אף לאחר שיחזרנ' כיון דהי' שלו אז וקיום התנאי ועל הנותן לא אסור וכבר העיר בזה בס' פה"ב א"ו דזה ל"ה זכו' מה שיכול לאסור רק להקדיש טוה"נ שי"ל והקדש אינו זוכה רק כ"ז שיש כחו בו וכשיחזירנ' צריך שיהי' ש"ב הראשונים ואיז' זכות יהי' שוב להקדש

והנה הנראה מדברי רא"ש נדרים קני ע"מ להקנות מהני ובחליפין אי תפיס לא מיתפיס והוי כמתנה עמלה"ח ובעובדא דשמיט כיפי דלא קנה הוא מטעם דהדרי' סודר למריה ולכן ע"י שטר מהני ובתוס' נדרים מבואר דגם ע"י שטר ל"מ ועיין ב"ח (סי' רפ"ג) רק דעת רשב"א דקני ע"מ להקנות ל"מ וקנין סודר הוא ענין אחר דרך קנין אבל הרא"ש סובר דקני ע"מ להקנות מהני. ויש להבין בדברי רא"ש ב"ב (דף קל"ד) דכתב הא דכל מתנה שא"י להקדישו אינה מתנה הוא רק בנותן סתם אבל אם פריש דבריו אפילו נתן שלא ליתן ושלא למכור ושלא להקדי' ושלא יעשה בו דבר כ"א דבר אחד הוי מתנה לאותו דבר וסיים וה"נ אמר לקמן אתרוג זה ניתן לך במתנה ע"מ שתחזרהו לי אע"פ שאינו יכול להקדישו הוי מתנה רק שיחזרהו לבסוף ומה ראיה הא שם זכה במתנתו לכל דברי' רק שצריך לקיים תנאי ושיחזור ויקנה לו אח"כ ותנאי מילתא אחרית' היא ובש"ע ח"מ (סי' רמ"א) ס"ה כתב ג"כ לחלק בין סתם למפרש וכ' אפילו אם נותנה לו ע"מ כו' או אפילו ע"מ שלא יעשה בו שום דבר אלא דבר פלוני הוי מתנה לאותו דבר שפירש בלבד ובסמ"ע שם (ס"ק ט"ו) דלא גרע ממקנה לו חלק בו וא"ל אני ואתה נהיה בו שותפין דקנה ה"נ ולא אדע הא באתרוג ע"כ צריך לומר דהוי שלו לכל דבר ולא נשאר להנותן שום זכות עכשיו דבשל שותפין א"י וע"כ לא נשאר בו שום שיור זכו' להנותן רק על המקבל לקיים תנאי ולחזור ולהקנות וזה אם מקנה בדרך תנאי