אמרי בינה אורח חיים יד

דכן הוא דעת רמב"ם דעכ"פ צריך שידע ויתכוין לשחיטה מעליא ולכך קטן פסול מדסתם רמב"ם הל' פסה"מ דשחיטת קטן בקדשים פסול ואף בעומד גדול ע"ג ומשמע כל קטן בכלל ואף במופלא סמוך לאיש ולדברי תוס' דלכך קטן פסול בקדשים שאין לו דעת להבין שהם קדשים וסבר שהם חולין י"ל דמופלא סמוך לאיש דנדרו נדר ביודע לשם מי נדר א"כ התורה אמר' דיש לו דעת ומחשבה לזה ונדרו נדר והקדשו הקדש למה נאמר דאין לו דעת להבין שזה קדשים כיון דאף להתפיס חולין לשם קדשים יש לו דעת אולם להטעם דצריך בקדשים שיכוין לא לחתיכת סימני' בלבד רק לשם זביח' שנצטוו ע"ז וקטן אין לו מחשב' אף במופל' סמוך לאיש שחיטתו פסולה עכ"פ יהי' איך שיהי' גלי לן קרא בקדשים דבעי עכ"פ כונת זביח' וקטן אין לו כונ' ומחשב' ולכך פסול אבל בציצי' ל"ב רק כונת עשייתן שיהי' מכח גבר' דבעינן תעשו ולא מן העשוי זה קאי גם על עשייתן ובלא שום כונה סגי כיון דסתמן לשמן ממילא אף קטן כשר ומ"מ להמבואר בש"ס חולין שם ובש"ח (סי' א) דקטן שא"י לאמן ידו ליכא כח גברא ומעשיו כמעש' קוף בעלמ' הה"ד אם קטן כז' תלה הציצית לכ"ע פסול דעכ"פ תעש' כתיב בהו ובעינן כח גברא וכונ' מעש' בעינן יהי' באיזה אופן סגי כיון דסתמן לשמן אבל תעש' ולא מן העשוי בעינן ועשיית קטן כזה הוי כנעש' ממילא

אך מטעם אחר יש לומר דאף לדעת רמב"ם פסול בקטן די"ל דמודה רמב"ם דלכתחל' בעינן מה"ת לשמה אף בעשייתן מדכתיב גדילי' תעש' לך קאי אף על התלי' רק מדגלי רחמנא דבר אל בני ישראל ועשו גמרינן דישראל שעש' אותן שלא לשמן כשר אבל מכל מקום לכתחל' אף עשייתן צריך שיהי' לשמן וכן נרא' שזה דעת ס' החינוך פ' שלח שכ' אבל עשאה ישראל בלא כונ' דיעבד כשיר' והיינו דודאי קי"ל כשמואל דדרש תעש' לך לשם חובך רק מדגלי קרא דנכרי פסול ממילא ידענו דאינו מעכב הלשמה בעשייתן בדיעבד ואם כן י"ל דקטן פסול דבעינן עכ"פ שיהי' ראוי לעשו' לשמן ואז אינו מעכב ע"ד שאמרו חז"ל ב"מ כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת ובאינו ראוי מעכבת ה"נ דכות' בגדול דבר כונה הוא וראוי הוא שיעש' הדבר לשמן גלי לן קרא דאינו מעכב ובקטן דאינו ראוי לעשות לשמן ולקיים תעשה לך לשם חובך מעכב ופסול וכה"ג מצאתי בספר טהרת קדש ריש זבחים שכתב בדעת רש"י דמה"ט קטן פסול לשחיטת קדשים דנהי דסתמא כשר היינו דיעבד ולכתחל' מדאורייתא בעינן שיחשוב בפי' לשמן וראוי לכך מיהת בעינן אף בדיעבד ובאינו ראוי לחשוב לשמו אף בדיעבד פסול וה"נ דכוות' ובספ' א"ר הוליד מדברי החינוך הנ"ל דדעת רמב"ם לפסוק כרב דל"ב טוי' לשמה ומש"ה מכשר החינוך בדיעבד ולא משמע כן מדברי רמב"ם דכתב צריכה טוי' לשם ציצית וכו' וסיים ואם עש' פסול משמע דקאי גם על כל מה שמזכיר שם ובס' החינוך לא נזכר טוי' רק עשיית ישראל שלא לשמן דבדיעבד כשר ובלי ספק כוונתו דכל מה דנוכל למעט מלרבות מדכתיב בני ישראל להוציא דשלא לשמן כשר ממעטינן כדי דנוכל לקיים הדרש תעש' לך לשם חובך בכל מאי דאפשר לכן ממעטינן העשי' דבדיעבד כשר שלא בכונ' בעשאן ישראל וממילא קטן פסול מטעם דאינו ראוי לכוין לשמו כמ"ש

ודע דיש להבין בהא דאיבעי' להו חולין שם קטן יש לו מחשב' ומסקי' דאין לו מחשבה מדאורייתא אף במחשבתו ניכרת מתוך מעשיו הא מבואר מס' פרה (פי"ב) הכל כשרין להזות חוץ כו' ותינוק שאין בו דעת ואף דהזיי' צריכה כונ' מ"מ מרבינן מגזה"כ מטהור דקטן יכול להזות ול"ל לרבויי אלא כשיש בו דעת וקטן דממעטינן בקידוש אפילו כשיש בו דעת ועי"ש ברע"ב ותוי"ט וכן מבואר רמב"ם (פ' יו"ד מפרה) דקטן שיש בו דעת כשר להזות והרמב"ם שם סובר דכונה להזות דבעינן הוא שצריך לכוין להזות על הטמ' לטהרו וראב"ד סובר דלא בעי כונה לחולין רק שיכוין לו עכ"פ מבואר משם דלהזות מהני כונתו של קטן שיש בו דעת ולקדש ל"מ ולא ידעתי למה לא הביא הש"ס חולין שם משם וצריך ישוב

והנה הרמ"א (סי' י"ד) כת' להחמיר לכתחל' שיעשו אנשים הציצית כדעת ר"ת וכתב שם המג"א דקטן דינו כאשה ולכאור' י"ל למ"ש תוס' גיטין (דף כ"ב) דקטן הוי בר כריתות הואיל ויהי' לכשיגדיל וכן שוטה אם נשתפ' והא דקתני בבריית' גיטין (דף מ"ה) דקטן פסול לכתיבת סת"מ משום דכתיב וכתבתם וקשרתם ובעינן שיהי' בר קשיר' נימא ג"כ דהא יהי' בר קשירה לכשיגדיל י"ל מדכתיב וקשרתם וכתבתם קשיר' קודם כתיב' ילפינן דבעינן שיהי' בר חיוב לקשיר' בשעת כתיב' אבל בציצית דלא כתיב בהדיא רק ר"ת יליף זאת דבעינן שיהי' ב"ח י"ל דחשו"ק כיון דיבואו לידי חיוב סגי ודומה לשחיטה דשחיטתן כשירה באחרים רואים אותם שלא קלקלו ולא אמרינן מדכתיב וזבחת ואכלת ונכרי דלית' בחיוב זביח' פסול שחיטתו וע"כ דחש"ו דכשר שחיטתן דבני זביח' נינהו כשיגדיל או כשישתפ' אולם משחיט' אין ראי' דשם עיק' הטעם כמ"ש הש"ך יו"ד (סי' א') דחש"ו הוו בני זביח' דאסור להאכיל אותן נבילה וכמ"ש מהרי"ל בתשובה ) סימן קנ"ו) דקטן בר מצות הוא ופקחים מוזהרים עליו ועי' ת"ש שם (ס"ק מ"ט) משא"כ לענין מצו' דלא מוזהרים עליו חשיב אינו בר קשיר' אף שיבא לידי חיוב כשיגדל אך י"ל דוקא לענין כתיב' סת"מ שפיר לא מקרי חש"ו בני קשיר' כיון דאין מוזהרין עליו אלא אביו לבד לחנכו ומדרבנן אבל שלא לעבור ולילך בבגד של ד' כנפות בלא ציצית דאסור מדאורייתא כולם מוזהרים עליו שלא למספי לי' בידים א"כ מקרי ב"ח כמו גבי זביחה ולדעת הרשב"א וסייעתו דאיסור דרבנן יכול למספי לי' לתינוק בידים י"ל דעכשיו דלא יש לנו תכלת וכל חיוב ציצית ע"כ בעוה"ר האידנא לא הוי רק מדרבנן לכמה פוסקים ולילך בהבגד רשאי אף מד"ת דלא ציותה התורה שלא לילך בד' כנפות בלא ציצית רק לעשות ואם א"א שרי א"כ לגבי קטן לא מוזהרים עליו אולם מ"מ יש לומ' כיון דעכ"פ אם הי' לנו תכל' היינו מוזהרים עליו מקרי שפיר בר חיוב אך י"ל דדוק' לענין שלא להאכילו נבלה שהוא איסור לאו וכדומה מה שהן איסורי לאוין אחרים מוזהרין עליו דילפינן מבינייהו דשרצים ודם וטומאת כהנים כמבואר יבמות (דף קי"ד) אבל באיסורי עש' דקיל לא ידענו אם מוזהרי' עליהן מה"ת ואף דמש"ס יבמות מבואר שם דגם על איסורי עשה מוזהרין עליהן שלא למספי בידים י"ל דל"ה רק מדרבנן ויבואר אי"ה לקמן דיני שבת א"כ ל"ח ב"ח לענין ציצית ולכאור' יש קצת ראי' לזה דהא בברייתא דגיטין שם קתני ג"כ מזוזה שכתב' קטן דפסול מטעם וקשרתם וכתבתם ואם נאמר דמקרי ב"ח הואיל וגדולים מוזהרי' עליו שלא להניח אותו לעבור בעש' א"כ נימא לגבי מזוזה נמי דמקרי ב"ח מטעם זה אך זה טעות דהא קתני שם ג"כ אשה אף דאשה ג"כ חייבת במזוזה ואעפ"כ פסולה לכתיב' וע"כ הטעם דוכתבתם קאי ג"כ על מי דהוי ב"ח לגבי תפילין ומי שאינו בוקשרתם אינו בוכתבתם אף לענין מה דמחוייב ועיין ש"ך יו"ד (סי' רפ"א ס"ק ו') משם הדריש'. גם בלא"ה הא דנקט בברייתא קטן נקט אגב אחריני כמו שכתבו תוס' מנחות (דף מ"ב) להקשות ל"ל למעוטי נכרי הא בלא"ה פסול דסתמא לאו לשמו קאי וכתבו דאיצטריך משום עבד ואשה משמ' דאף לקטן לא אצטריך כיון דלאו ב"כ הוא. אולם בתוס' ע"ז (דף כ"ז) ד"ה וכי כתבו להדיא דנקיט עכו"מ אגב אש' וקטן וקצת י"ל למ"ש לעיל במופלא סמוך לאיש הואיל דהקדשו הקדש יכול להתפיס ג"כ קדושת דלשמה י"ל שפיר דלכך קתני קטן דפסול משום דאינו בקשיר' דמטעם זה אף מופל' סמוך לאיש פסול. עכ"פ י"ל דאינו דומה לשחיטה דכשר בקטן ולר"ת דילפינן מתפילין דבעי שיהי' עכשיו ב"ח ל"מ מה שיבא לידי חיוב וכמ"ש המ"א ועי' תוס' ע"ז (דכ"ו ע"ב) ד"ה סמי דמומר לתאבון פסול לכתיבת סת"מ דלא מקרי בר קשיר' ועי' מג"א (סי' ל"ט):

ורבינו עקיבא אייגר ז"ל (סי' ס"ט) בתשובותיו כתב דהוא מדרבנן דאל"כ מ"ש דכשר לשחיטה ומקרי בר זביחה ולא אדע הא בר זביח' הוא שפיר מטעם דאסור להאכילו אינו זבוח ודומ' לחש"ו דמקרי מה"ט בר זביח' משא"כ לענין סת"מ מדכתיב וקשרתם וכתבתם ל"ש זה וכנ"ל

ולדעת ר"ת דיליף מסתו"מ לציצית דכל שאינו בחיוב ציצית פסול לעשותן משמע דהוא מדאוריית' דאם לא הוי ילפות' משם מנין לנו להחמיר מדרבנן ולפ"ז נראה דלמ"ש המג"א דגם קטן דינו כאשה צריך שיהי' בן י"ג ויו"א ושידענו שהביא שתי שערות ולא סמכינן בזה על חזקה דרבא וכמו שכ' המג"א (סי' ל"ט) וראיתי בפ"מ במ"ז (סי' י"ד) דכ' דלר"ת טומטום מ"מ כשר לעשותן דכיון דספק תורה לחומרא מה"ת וישנו בחיוב ודבריו נסתרין מדברי המ"א הנ"ל דמבואר אף דהוי ב"ח מה"ת מספק מ"מ כיון דכלפי שמיא גלייא אם הוא קטן ואינו ב"ח לכך פסול מספק לכתוב לאחרי' והכי נמי דכוות' דאף דחייב מספק כמבואר ש"ע (סי' י"ז) מ"מ אין ספק מוציא מידי ודאי בר חיוב ואולי יש לחלק דבבן י"ג ויו"א ולא ידענו אם הביא ב' שערות י"ל דיש לו חזקת קטנות וגם אם הוא קטן לא שייך גבי' לחייבו מספק דאם לא בא לכלל גדלות ל"ש בו חי"ז דספקא דאורייתא לחומ' ואף חיוב דרבנן ל"ש לגבי קטן כמ"ש רש"י נדה (דף מ"ו ע"ב) דקטן לאו בר קבולי טלי' תקנתא דרבנן וכמו כן לגבי דאורייתא ל"ש לגבי עצמו לומר ספק' דאורי' לחומרא כיון דספק הוא בגוף חיובא במצות משא"כ בטומטום שהגיע לכלל גדלות ורק ספק אשה לו וכיון דחייב מספק י"ל דמקרי ב"ח אולם כנראה דמ"מ אין ספק מוציא מידי ודאי. ועיין פ"מ בא"א (סי' ל"ט) שם סתר משנתו וכת' לגבי תפילין שכתבו טומטום פסולים לזכר ודאי אפי' למ"ד ספקא דאורייתא מה"ת לחומרא וישנו בקשירה כיון דל"ה רק מחמת ספק ונראה דלגבי ציצית גרע ביותר להסוברים דכלאי' בציצית לא שרא רחמנא אלא במקום מצוה וטומטום אע"ג דחייב מה"ת כיון דמספק הוא אסור לגבי' כלאים ואפילו להסוברים דסדין בציצית חייב לעשות לבן של מינו מ"מ בטומטום אין להטיל אפילו לבן בבגד פשתן הואיל ואינו ראוי לבילה דתכלת מה"ת וכמו שכ' הש"א (סי' ל"א) עכ"פ בבגד פשתן אי אפשר בתכל' א"כ לא מקרי ב"ח כיון דמספ' הוא דמחוייב ואסור בכלאים דדילמא נקבה הוא ופסול לדעת ר"ת כמו אשה ואף דלדעת ר"ת כלאים בציצית לגמרי הותרה מ"מ לא הותר רק אש' אם לבש' טלית של איש כיון דאישתרי בכלאי' לאיש אבל לא בטלי' של אשה וכן בטלית של טומטום דכתב הראב"ד דדוקא בציצית שאין בו כלאים אף דלדעתו לגבי בגדי כהונ' לגמרי הותר' ע"כ דסובר דהבגד של אשה או טומטום ל"ש בו הואיל דאשתרי אשתרי וכ"כ המחברים