אמרי בינה אורח חיים קלה

שאמרו דלמא לאו אביו זה הוי רוב מן הסברא הוי כמו ודאי עי"ש. אולם ממ"ש רש"י חולין (דף י"ב) דאחרי רבים להטות משמע בין רובא דאית' קמן בין רובא דליתא קמן דמ"ש האי מהאי הרי דשוין הן ואדרבא חזינן דרובא דאיתא קמן עדיף דל"א בזה אף מדרבנן סמוך מיעוטא לחזקה כמבואר קידושין (דף פ') וברובא דליתא קמן אמרינן עכ"פ מדרבנן לכמה פוסקים סמוך מיעוטא לחזקה וא"כ לא נוכל להעדיף עוד יותר רובא דליתא קמן ולומר דמתורת ודאי התירה התורה וברובא דאיתא קמן יהיה בתורת ספק או זה וזה מתורת ודאי או זה וזה מתורת ספק עכ"פ לגבי דשיל"מ אין לחלק בזה רק באופן שכתבתי למעלה דברובא וחזקה יש לומ' דלא החמירו חכמים לחוש אף בדשיל"מ

והנה בתוס' ביצה (דף י' ע"ב) בד"ה איכא חד דמערב בה הקשה ולבטיל ברובא וי"ל דבע"ח ל"ב דחשיבי א"נ הו"ל דשיל"מ לאחר יו"ט ואפילו באלף ל"ב. והקשו בשעה"מ ובצל"ח אמאי קתני במתניתין אסורים דמשמע דל"ל תקנתא אמאי נכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש כמו דמבואר בטיו"ד (סי' י"ז) באותו וא"ב ועיין פ"ח (סי' ק"י) דאף במפרישן במתכוון מותר ולא גזרינן שמא יקח מן הקבוע כיון דליכא איסור עולם רק ליומו וה"נ דכוונתו ובשעה"מ צידד לומר דכאן חיישינן ביותר כיון דזימנין מאתמול בהול משום שמחת יו"ט. ועוד צידדו לומר דאסור לעשות כן ביו"ט דמחזי כמתקן כיון שמביאו לידי היתר ודומה למ"ש התה"ד משם האו"ז דאסור לבטל איסורין ביו"ט וחקרו אם גם בנכבשינהו דאינו עושה מעשה בגוף האיסור שייך מתקן עי"ש וביות' נראה דל"ש מתקן רק במבטל האיסור דנעשה מן האיסור היתר אבל בנכבשינהו דאינו מהפך האיסור והיתר רק דמברר ואמרינן כל דפריש ואמרינן דזה לא נאסר מעולם זה מותר ביו"ט ומצאתי להדיא מבוא' באור זרוע הלכות יו"ט שכ' על דין דמתניתין שנים ומצא שלשה וקתני אסורין דמשמע אין להם תקנה להתירא ול"א נפריח אחד ונאמר דהא הוא דאתא מעלמא ומכאן תשובה על הוראתו של רי"צ שכתבתי פ' גה"נ עכ"ל הרי דסובר הא"ז בעצמו אם הי' מהני להפריח אחד רשאי לעשות ביו"ט אף דהתה"ד מביא משמו שאסור לבטל איסור ביו"ט ע"כ לחלק דזה לאו בכלל מבטל ומתקן איסור הוא וא"כ שוב יקשה עכ"פ נכבשינהו ומ"ש הצל"ח דלא משכחת שאם לא יראה ניחוש לאתי מעלמא זה דוחק גדול אם רואה מסביב שלא יש מעלמא יכול לכבשינה. אולם אם נאמר דבדבר שיל"מ לא אזלינן אף בתר רובא דאיתא קמן אתי שפיר והתוס' דכתבו לתרץ דמטעם דבע"ח חשיב ולא בטיל ולא כתבו מיד מטעם דשיל"מ כבר פירש שם השעה"מ דלמאן דסובר בדרבנן אף דשיל"מ בטיל כתבו לתרץ מטעם דבע"ח חשיבי וי"ל דסברו דרק לענין ביטול חד בתרי דהאיסור נהפך להיתר בזה לא החמירו באיסור דרבנן להנך אמוראי לאסו' דשיל"מ אבל שלא למיזל בתר רובא דכיון דהוי רק מס' וס' כזה לא אסר' התורה ומ"מ כשיתברר שמן המיעוט הוא עשה איסור בזה לכ"ע לא סמכינן על רובא בדשיל"מ לדעת תוס' בתירוץ הראשון ודוחק

עוד כ' שם השעה"מ לפרש דברי התוס' בתירוץ הראשון דמעיקר' ס"ד כדעת המרדכי דלא מיקרי דשיל"מ רק דבר שכשיעבור זמן האיסו' יהיה נשאר בהיתרא לעולם אבל מה דחוזר ונאסר לשנה הבאה כחמץ בפסח ל"ה דשיל"מ וכ' המ"כ דלפי"ז מוקצה אינו בכלל דשיל"מ כיון דחוזר ונאסר לשבת הבא וסברי תוס' בתירץ הראשון כיון דחוזר ונאסר ליו"ט הבא אם לא אזמין להו לכך הוכרחו לתרץ משום בע"ח ובתירוץ השני סברי תוס' דלא כסברת מרדכי רק כיון דעכ"פ יהיה מותר לאחר יו"ט הוי דשיל"מ ולא בטיל אלו דבריו ובצל"ח חקר ג"כ בזה אם אומר זו"ז אני נוטל למחר ולא נטלו ונשאר על יו"ט אחר שאם נאמר דצריך הכנה שנית ל"ה דשיל"מ להסוברים דמה דחוזר ונאסר ל"ה דשיל"מ אמנם י"ל כיון שזימנו גלי דעתיה שאינו מחזיקם לגדל יונים ונשארו ממיל' מוכנים

ולענ"ד איפכ' מסתבר' דאם נאמר דל"ב הכנה מחדש אז דהוי כחוזר לאיסורו דהא הוא לא זימן רק השנים והשלישי לא זימן ונשאר מוקצה בלתי מוכן וכל הטעם דדבר החוזר לאיסורו לא מקרי דשיל"מ היינו כיון דאם יהיה נשאר יהיה שוב מן ההכרח לבא לידי ביטול אמרינן דגם היום נתבטל ודעת הסוברים דחמץ בפסח ל"ה דשיל"מ משום דחוזר ונאס' היינו הטעם ע"כ דמה שיהיה נשאר עד אחר הפסח לא יהיה חוזר וניעו' בפסח הבא והיינו כיון דנתבטל קודם הפסח ולא אמרינן שיאכל אותו קודם פסח ולא יהיה נצרך לביטול זה לא אמרינן רק כיון שמעורב ממיל' מותר לאכול בפסח ומה שיהיה מותר יהיה ע"י ביטול הרוב היינו ע"י תערובות לכך גם היום מותר וכאן ג"כ הא דיהיה מותרין ליו"ט הבא יהי' ע"י ביטול ברוב החד דמעורב בהב' שכבר מוכנים הן א"כ גם היום נסמוך על ביטול. אמנם אם נאמר דבעי הכנה מחדש על יו"ט אחר ואינו מועיל הכנה של כבר דכן מסתבר כיון דנשארו פקע הכנתם אז לכ"ע הוי דשיל"מ שימתין על אחר יו"ט ויהיה מותר ולא שייך לומר שיחזור ויהי' נאסר ליו"ט הבא דע"כ לא כתבו סברא זו רק לגבי חמץ כיון שזה התערובות לא יעמוד לעולם בהתירו ולפסח הבא יחזור גוף איסו' החמץ המתערב לאיסורו הראשון ושוב אתה צריך לבטלו וכיון שעכ"פ יצטרך לבא להביטול גם היום יאכלנו על ידי הביטול משא"כ בהנך יונים מה שיהיו חוזרים ונאסרים ליו"ט הבא לא משום חד דמעורב ביה הוא רק מצד עצמותן כולם בעי הכנה חדשה ולא מצד חד דמעורב דעל יו"ט הבא כולם שוין ואין כאן דבר המותר א"כ למה יהיה צריך היום לביטול כיון דיש לו מתירין על אחר יו"ט ועל יו"ט הבא בהכנה מחדש וכיון דאם יהיה נשארים על אחר יו"ט לא יהיה נצרך לבא לעולם לידי ביטול שפיר הוי דשילמ"ת שלא יהיה נצרך לבא לידי ביטול ברוב דמה שיהיה צריך הכנה מחדש לא מצד התערובות הוא רק אף מה שמותר היום חוזר לאיסורו בזה לכ"ע אין חסרון בצד שיש לו מתירין ואינו דומה לחמץ דההיתר לא יחזור לאיסורו רק האיסור ואך הביטול יתירנו בזה אמרינן דגם היום סמכינן על ביטול ברוב אבל באם האיסור היום לא יגרום צורך ביטול ברוב אח"כ הוי שפיר דבר שיש לו מתירין. אך אם נאמר דלא פקע מן השנים ההכנ' בזה י"ל דחוזר ונאסר ליו"ט הבא היינו החד דמעורב ויהי' נצרך לבא להביטול ברוב וסמכינן גם היום על הביטול ואף די"ל דיו"ט הבא יהי' מותר ול"ש לומר דשיל"מ דאז יהיה כנולד האיסור בתערובו' כיון דאינו ניכר האיסור מקוד' יו"ט הבא מ"מ עכ"פ צריך לבא לידי ביטול ברוב

ואם נאמר דגם ביבש ביבש אם נולד האיסור בתערובות לא מחמרינן בדבר שיל"מ יש לומר בפשיטות מה דהתוס' לא תירצו מיד דלא בטיל מטעם דשיל"מ דלר"פ דסובר לעיל בספק מציאות לא מחמרינן בדרבנן בדשיל"מ ורב אשי חדית לן זאת דגם בס' מציאות מחמרינן בדשיל"מ כמ"ש המחברים. א"כ כאן דיש לפנינו ספק אימתי נתערבו הגוזלות דיכול להיות דנתערב עוד מבעוד יום קודם חלות האיסו' מוקצה על יו"ט ואם כן הא הוי כנולד האיסור בתערובות כיון דל"ה בפ"ע בזמן חלות האיסור היינו קדושת יו"ט ובזה נתבטל ברוב המוכנים לכך מתרצי משום דבע"ח חשיבי ולא נתבטל והוי כעומד האיסור בפ"ע וכיון דכבר חל האיסור אז לא מהני דנכבשינהו דניידי דשוב הוי דשיל"מ. ובתירוץ השני כתבו דעכ"פ כיון דהוי ספק דלמא נתערב החד ביו"ט בזמן שכבר חל האיסור ואז שפיר הוי דשיל"מ ומספק אסור. אולם כבר כתבתי בס' דברי חיים בהגהותי ביו"ד (סי' ט"ו) להוכיח במישור דרק לגבי יין שבגיגית היוצא בשבת בזה דהוי לח בלח סובר המרדכי דלא מחמרינן בדשיל"מ אבל ביבש ביבש דהוי כ"א בפ"ע מחמרינן בדשיל"מ וגם אם נימא דאף ביבש ביבש הדין כן כמו שנראה מדברי או"ה דגם בדברים החשובי' דלא נתבטלו בנולד איסור בתערובות בטיל אף לגבי בע"ח וכמו שכתב החות יאיר מובא בפ"מ יו"ד א"כ ע"כ הא דמתרצי תוס' דבע"ח חשיבי ול"ב היינו או דלא יש ספק אם נתערב ביו"ט או דאף מספק אסור או דפליגי בזה על דינו של האו"ה דבאמת הרמ"א לא הבי' דינו רק לגבי דשיל"מ וממילא י"ל דהיינו רק בלח בלח ולא ביבש ביבש עוד י"ל דהתוס' בתירוץ הא' סבר דרק ביצה שלא הכין אותה ביו"ט אמרינן אם רוצה לאכול היום שלא יאכלנה דהוי דשילמ"ת אבל ביונים שהזמינם לצורך שמחת יו"ט וצריך להם היום לשמחת יו"ט ל"ש לומר עד שתאכלנו באיסור ימתין עד למחר כיון דצריך להן היום לקיים מצות שמחת יו"ט יש לומר דלא מחמרינן לכן תירצו משום בע"ח ובתירוץ השני סברי דבכ"מ שייך דשילמ"ת

ובש"ס ביצה (דף יוד) בזימן שחורים ולבנים ומצא לבנים במקום שחורים ושחורים במקום לבנים דאסורים קאמר בש"ס לימא מסייע ליה לר"ח דאמר רוב וקרוב הלך אחר הרוב. והקשו המפרשי' חדא דלמא שקולין הוי והוי ספק ואסור מטעם דהוי ספק מוכן. ועוד דלמא לעולם קרוב עדיף רק כמו דיש לומר דלא אזלינן בתר רובא במקום דהוי דשילמ"ת כמו כן ל"מ אף קרוב ועיין מ"ש בזה אאמ"ו ז"ל דיני יו"ט (סי' ח) ובס' יד יהודא ח"מ (סי' ר"ס) ולמ"ש י"ל דאם רוב וקרוב בכ"מ קרוב עדיף רק בדשיל"מ נאמר להחמיר שלא לסמוך על קרוב י"ל דשם מסייע לו חזקת היתר כיון דקודם יו"ט היו כל הגוזלות שלו מותרים לשחוט רק כשבא יו"ט נאסרו כולן רק אותן שהזמין ועתה אין אנו דנין על יתר הגוזלות רק על הנמצאות בקן והס' אם הן אלו שהזמינם ולא נאסרו עליו לשחטם ביו"ט או דלמא הנך אזדו לעלמא והני אחריני נינהו מחזקינן לאלו הנמצאות בחזקת היתר ואמרינן דאלו לא נאסרה לעולם ודומה להא דמבואר במס' נדה (דף ח"י) בט' חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת נבלה בנמצא הלך אחר הרוב וכתבו תוס' אפי' נמצא קרוב לחנות המוכרת נבלה דרוב עדיף ור"ח קמ"ל אפילו בקורבא דמוכחא. ותו כתבו בנמצא דהלך אחר הרוב אף דיש חזקה כנגד הרוב דבהמה בחזקת איסור עומדת עי"ש הרי כיון דאין אנו דנין רק על החתיכה שפירש יש לאותה חתיכה שם חזקה דמעיקרא אף דבכ"מ דאזלינן בתר חזקה היינו שלא לשנות הדבר ממה שהיינו מחזיקין קודם שנולד הספק אבל במקום דלא ידענו אם חתיכה הזאת של היתר או של איסור היה מקום לומר דל"ש לאוקמי על החזקה כיון דידענו שהיה בפנינו איסור והיתר והחזק' אינו מבררת מאיזהו פירש. דומה להא דכתב הכנה"ג יו"ד (סי' ח"י) מובא בפ"מ שם דבס' דדינא ל"ש לאוקמי על החזקה דהחזקה לא ישנה את הדין ובמ"א כתבתי להוכיח דלא כן דעת הראשונים כיון דכל חזקה דמעיקרא אינו מטעם ודאי רק מצד חק התורה שלא לבדות השתנות וכ"ז שנוכל להחזיק לאשר החזקנו מעיקרא מחזקינן אבל אין החזקה מבררת שכן היא רק שלא לבדות השתנות כן נמי בספיקא דדינא אף דנולד המקרה אשר אנחנו מסופקין אם נשתנה מהיתר לאיסור מ"מ כ"ז שלא ידענו אם אסור הוא או לא מחזקינן להיתר כאשר החזקנו עד עתה ול"ש לומר דהחזקה