אמרי בינה אורח חיים קלד

מהני מסלפ"ת עי"ש ולמ"ש אינו דומה לביצים דזה הוי דבר מקרי והזדמן משא"כ בעזים חולבת דומה לעגלים דלכ"ע אינו נאמן במסלפ"ת כמו"ש הואיל דהוי דבר ההוה ושכיח צריכין לחוש להסר המכשלה אף במי שיזדמן בהמעוט כן נמי לענין עזים חולבת דהוי דבר הרגיל ושכיח לקנות בכל עת מנכרים וכיון דהחמירו חז"ל שלא למיזל בתר רובא ל"מ אף אם נתוסף עוד רובא דמסלפ"ת

וראיתי בנו"ב מהדו"ק באה"ע (סי' ל"א) דעלה ע"ד לומר דביש רגלים לדבר נאמן נכרי באיסור דרבנן אף בלא מסלפ"ת והביא ראיה מיו"ד (סי' קפ"ז ס"ח) וצ"ע לכאורה דבריו הא מכאן מנכרי שהביא ביצים וכן מהך דעזים מבואר אף היכא דהרוב מסייעו א"נ ואף בביצים ביו"ט דעלמא שאינו אחר שבת דליכא כלל חשש דאורייתא ובלא מסלפ"ת א"נ והראיה שהביא מיו"ד (קפ"ז) מבואר מבואר שם במקור הדין בהגהות מיימני דרופא נאמן משום דלא מרעא נפשיה אבל לא אחר גם י"ל שם כיון דלא אסרו חז"ל לרואה ג"פ מחמת תשמיש רק משום חזקה סמכינן אחזקה להתיר אבל בשאר איסורי דרבנן א"נ וזכרתי שראיתי בתשובת פ"מ שכ' ג"כ סברא זו לחלק בין היכא דעיקר האיסור הוא ע"י חזק' או לא

ובגוף הדבר דמחמיר הרמ"א שלא למיזל בתר רובא דעלמא בדשיל"מ והוא מדברי הר"ן ביצה ראיתי במל"מ (פ"ז) ממעילה שהקשה מהא דפסחים (דף י') תיבה שנשתמשו בה מעות חולין ומעות מעשר אם רוב חולין חולין וכן בב"מ (דף כ"ו) מעות שנמצאו ובירושלם בשאר ימות השנה חולין ומשום דאזלינן בתר רובא כמ"ש רש"י שם ומע"ב בירושל' הוי דשלימ"ת וכן הקשה מהא דכ' הרא"ש חולין פ' או"ב משם בה"ג דבהמה שנשחטה אמה היום ונתערבה באחרות מכה אותם וטורדם וכל דפריש מרובא פריש והא התם הוי דשיל"מ וב"ח חשיבי ולא בטלו ואפ"ה אמרינן כל דפריש: ועיין או"ה (כלל כ"ו ס"ד) וז"ל אע"ג דברי' א"ב ברו' מ"מ נתרת שפיר היכא דיש לתלות ברובא דהתירא כגון שנוכל לומר בה ס"ס הולכין אחר רוב מ"ד אמעשר שני שא"ב ברוב ואפ"ה היכא דאיכא לתלותו ברובא דהתירה שרינן ליה כמו במעות שנמצא לפני סוחרי בהמות לפני הר הבי' חולין דתלינן ברובא דהשתא וכן בשאר ימות השנה כשנמצא בירושלם והכא אמרינן פ"ק חולין דבכ"ד אנו הולכים אחר הרוב עכ"ל. הרי דהרגיש ג"כ דתולין ברובא דהתירא אף בדבר שיל"מ ממע"ש וכקושי' המל"מ

ולכאורה י"ל דכל הטעם דמחמיר הר"ן וחוכך בזה הוא דרוב לאו בירור הוא דודאי י"ל דאתרמי מהמעוט רק חק התורה וגזה"כ למיזל בתר רובא ובאם אח"כ יתברר או שיבא אליהו ויאמר שמן המעוט בא לידו ודאי עשה איסור בשוגג רק כ"ז שלא יודע לנו מותר לסמוך ע"ז בזה י"ל דהיכא דיש לו מתירין החמירו חז"ל שלא לסמוך על הרוב ולחוש לזה וכמו דבכ"מ ספק דרבנן הוא לקולא ולמה שכ' בס' מג"א לדעת הרמב"ם דכל מילי דרבנן אוקמי על לאו דלא תסור והרמב"ן במנין המצות השיג עליו דא"כ אמאי ספק דרבנן לקולא כיון דיש בזה איסור דאורייתא וכתב בעל מגילת אסתר דכך הותנה החכמים מיד בגזירתם שלא להשות לדיני תורה ולהקל בספיקתן. וא"כ נראה דספק דרבנן אף אם יתברר אח"כ שעשה איסור ג"כ אין לו שום עונש ול"צ לכפרה כיון דעל הספק לא אסרו חז"ל כלל. ובכל זאת חדית לן רב אשי דהיכא דהוי דשילמ"ת לא נקל ומשוינן לס' תורה לאסור מספק כן נמי י"ל כיון דמצינו בכמה דברים שהחמירו חכמים שלא למיזל בתר רובא כמו ביוחסין וכן לענין ממון קיי"ל כרב דאין הולכין בממון אחר הרוב הרי דל"ה בירור גמור י"ל דגם באיסור היכא דהוי דבר שיל"מ החמירו חז"ל שלא לסמוך על הרוב

ולפי"ז היה נראה היכא דהוי רוב וחזקה דמעיקרא דבזה לדעת כמה פוסקים מוציאין ממון כמבואר בראשונים (פ"א) דכתובות ובבעה"מ ורמב"ן פ"ב שם חזינן דע"ז העדיפו חכז"ל לסמוך ולדון ע"י רוב וחזקה אף להוציא ממון וממילא הוי כברור גמור ובזה כ"ע מודים דאף בדשילמ"ת באיסורין לא מחמרינן ונסמוך על רוב וחזקה וא"כ א"ש כל קושית המל"מ דבמעות הנמצא הוי חזקה דמעקרא דהי' להמעות חזקת חולין דלא נעשה ונברא בקדושת מעשר ובין דיש חזקה דמעיקרא ורוב מותר אף היכא דהוי דשילמ"ת וכן בבהמה שנשחטה אמה היום ונתערבה באחרות כשניידי אמרינן שפיר כל דפריש מרובא פריש לאוקמי על חזקה כיון דיש למה דפריש חזקת היתר ג"כ ואמרינן דמה דפריש מרובא פריש וכמו שהיה מותר מעקרא לשחטו היום כן גם עכשיו לא נאסר ונשאר בהיתר הראשון ובזה לא החמירו לחוש אף דיש לו מתירין הואיל דרוב וחזקה מסייעי להדדי ועיין צל"ח סוגיא דרח"ס הכהני' (אות ק"ח) דרצה לחדש היכא דיש חזקת היתר ובאיסור דרבנן מותר אף בדבר שילמ"ת דדוקא בביצה ס' נולדה ביו"ט דאנו מספקינן אימתי נולד' וליכא חזקת היתר בזה החמירו אבל היכא דיש מכבר חזקת היתר ועכשיו נולד ספק מותר עי"ש ולכאורה הא רובא וחזקה רובא עדיף וכיון דפסקינן להחמיר ברוב לחוד במקום דהוי דשילמ"ת כ"כ מהראוי להחמיר בחזקה ג"כ אולם במקום דיש רוב וחזקה בזה י"ל דלא מחמרינן וכבר הבאתי למעלה דברי הים של שלמה דלגבי תרי רובא לא החמירו וכ"כ י"ל במקום רוב וחזקה

וראיתי עוד בצל"ח פסחים (דף ז') דכ' דאם נאמר הטעם דחמץ בפסח לא בטיל דהוי דשילמ"ת ע"כ צריך לומר דבתר רובא דעלמא אזלינן מהא דפסחים ט' צבורין מצה ואחד חמץ כו' פירש ואתי עכבר ושקיל היינו סיפא ולדעת התוס' שם הוא לענין היתר אכיל' ואמרינן כל דפריש מרובא פריש אף בדשילמ"ת עי"ש ולענ"ד אינו ראי' דהא באמת הר"ן פ' כל שעה הקשה איך הוי חמץ דשיל"מ הא אף לר"ש אסור אחר הפסח מטעם קנס ותירץ כיון דהתערובות מותר הוי דשילמ"ת וכוונתו דלאחר הפסח לאו משום ביטול ברוב יהיה מותר רק דע"י תערובות לא קניס ר"ש ועיין בס' מקו"ח (סי' תמ"ז סק"ה) וא"כ בתשעה ציבורין דאנו דנין על החתיכה בעינא אנו צריכין גם אחר הפסח לבא לידי רוב ולהתיר מטעם דכל דפריש מרובא פריש ולא שייך לאסרו היום מטעם דשילמ"ת כיון דגם אחר הפסח יהיה מן ההכרח לבא להתיר אך מטעם דכל דפריש וזה פשוט

ומדברי רש"י יבמות (דף קט"ו ע"ב) משמע דאזלינן בתר רובא אף בדשילמ"ת דכ' שם על הא דמבואר שם מצא כלי וכ' עליו קוף קרבן כו' טית טבל ר"י אומר הרי אלו חולין וכתב רש"י דאזלינן בתר רובא ומשמע דר"י פליג אף על טבל ג"כ ואף דטבל הוי דשילמ"ת אעפ"כ אזלינן בתר רובא ואף דלא קיי"ל שם כר' יוסי היינו משום דל"ח לשמא פינן אבל ע"ז דאזלינן בתר רובא דעלמא לא פליגי רבנן. וכן נרא' קצת ראיה דהא להסוברים דע"א א"נ במקום דאתחזק איסורא כ"כ אינו נאמן נגד רוב כמו שכ' בס' פנ"י ומקנה קידושין (דף ס"ג) ובאיסורין היכא דלא אתחזק ע"א נאמן אף במקום דהוי דשילמ"ת כמבואר מש"ס כתובו' (דף כ"ד) דע"א נאמן לומר על תבואה דאינו חדש רק ישן אף היכא דבלא עדותו הוי ספק ומ"מ עד אחד נאמן אף דהוי דשילמ"ת א"כ כמו כן מהראוי לומר דאזלינן בתר רובא דעלמא אף דהוי דשילמ"ת ויש לחלק בזה

ויש מקום לומר דמה דחוכך הר"ן לאסור בדשילמ"ת ושלא למיזל בתר רובא היינו דוקא באיסור אכילה דבזה אף מתעסק חייב כמו דקיי"ל המתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה בזה כיון דאם יתברר אח"כ שאסור היה לאכול עושה איסור בשוגג עכ"פ ועיין ספר דברי אמת דהעלה בראיות ברורות דהא דרמב"ם סובר דכל דרבנן אוקי על איסור דאורייתא מלא תסור הוא דוקא מה שתיקנו כל סנהדרין אצל לשכת הגזית אבל מה שתקנו אח"כ לאו בכלל דאורייתא הוא וא"כ ל"צ למימר כסברת המג"א דכך התנו בתקנתם ולא אסרו ס' אף אם יתברר אח"כ שעשה איסור ולכך שייך שפיר לומר עד שתאכלנה באיסור תאכלנה בהיתר אבל במקום דמתעסק פטור כמו דשוחט אותו ואת בנו ביום אחד דאם מתעסק לשחוט בהמה אחרת ושחט את בנה דפטור ועיין תוס' שבת (דף ע"ב) דהיכא דנתכוין לדבר ההיתר ועשה בדבר איסור הוי מתעסק בעלמא וכן בנתכוין לשחוט בהמות חולין ושחט קדשים הוי מתעסק א"כ במקום דשוחט מטעם כל דפריש מרובא פריש אף אם יתודע אח"כ דזאת היה בנה מ"מ לא הוי רק מתעסק כיון דלא נתכוין רק על הרוב אולם למה שביאר רבינו עקיבא ז"ל בתשובה (סי' ה') דמתעסק פטור רק מקרבן אבל מ"מ איסורא עביד עי"ש באורך א"כ לא מתיישב בזה קושית המל"מ מהא דנתערב בהמה שנשחטה אמה היום. עוד י"ל סברא אחרת דהיכא דבהכרח אף אם ימתין למחר יצטרך ג"כ לסמוך על הרוב מצד איסור א' בזה סמכינן גם היום על הרוב אף דספק זה הוי דשילמ"ת מ"מ כיון דבין כך ובין כך אף אם ימתין על מחר יצטרך לסמוך על הרוב למה ימתין ולפי"ז כיון דקיי"ל דאין אנו צריכין לבדוק אחר ח"י טריפות וסמכינן על רוב בהמות כשרות בזה אף אם איתרמי עוד חשש אחר איסור לשחוט היום מצד דדלמא נשחטה האם היום סמכינן שפיר על הרוב כיון דאף אם ימתין על מחר יצטרך ג"כ לסמוך על רוב בהמות כשרות הם וכן גם היום על הרוב כשרים לשחוט היום. עוד נראה דאם הרוב אתחזק מכבר קודם שנולד ספק זה בזה לכ"ע אזלינן בתר רובא אף דנולד ס' אח"כ והוי דשילמ"ת ובזה מיושב מה דיש להעיר עוד מש"ס חולין (דף פ"ו) על דברי הר"ן הנז' דשם ג"כ כיון דרוב מעשיהן מקולקלין ונתחזק לאסור מה ששחטו חשו"ק מותר שפיר לשחוט אחריהן האם ועיין חידושי רע"א ז"ל עירובין (דף ל"ב) ובלא"ה י"ל שם הוי רוב וחזקה וא"ל דנימא דהוי מחצה על מחצה וסמוך פלגא לחזקה והוי רובא לחוד הא כבר כתב שם הריטב"א דפלגא ופלגא מצומצם ליכא למימר דבהא ודאי אי אפשר לצמצם אלא או רובם מקולקלין או רובם מתוקנים ודלא כמו"ש מהרש"א שם א"כ אין לומר רק רוב ובצירוף חזקה הוי בירור גמור אף לגבי ממון ומותר אף בדבר שילמ"ת ועוד יש ליישב משם בכמה אנפי אכ"מ

וראיתי בשעה"מ (פ"ד מיו"ט) שכ' בדעת הר"ן דברובא דאיתא קמן דאלם ומוכח טפי מודה הר"ן דאזלינן בתרייהו רק ברובא דליתא קמן מחמיר הר"ן ומיישב בזה קושית המל"מ מאו"ב עי"ש ולענ"ד למ"ש הש"מ ב"מ (דף ז') משם הרא"ש גבי קפץ אחד מן המנויין דכל דפריש מרובא פריש אינו ודאי והתורה אמרה עשירי ודאי ולא עשירי ס' עי"ש הרי דגם רובא דאיתא קמן אינו ודאי רק התורה התירה ספק כזה ובמקו' דצריך להיות ודאי אינו מועיל רובא דאיתא קמן א"כ כמו דספק דרבנן לא גזרו חכמים בכ"מ והיתר גמור הוא ובכ"ז במקום דהוי דשילמ"ת אסרו כן נמי אף ברובא דאיתא קמן ובס' ש"ש (ש"ב פ"ט) העלה דרק רובא דאיתא קמן לאו ודאי הוא דאינו תליא מסברא דיכול להיות דפירש מן המועט כמו ממרובה אבל ברוב הבא מן הסברא דרוב הוא כן כמו רובא