אמרי בינה אורח חיים קלב

נוכל לצרף ספק זה דדילמא לא נקלט הזרע מיד דהוי נגד הרוב והיכא דספק א' נגד הרוב לא מצרפינן ומ"ש הת"ש דלא משכחת לדעת אם כלו חדשיו דדלמא טועה ולא ראה. נראה דודאי דעת הרמ"א דמשכחת מציאות לדעת דכלו חדשיו אף אם אינו רואה ובזה יהי' אתי שפיר מה שהביא הרמ"א הבעיא אם מהני שחיטה במעי אמו וגם מה דלא הזכיר הרמ"א בסי' ט"ו דאין אנו בקיאין רק בסי' י"ג וגם דברי המג"א א"ש להמבואר ביו"ד ( סי' נ"ז ס' ח"י) וש"ך שם (ס"ק מ"ה) דבדיקת ספק טריפ' הוא אם תתעבר ותלד וא"כ אם ראינו בפרה שהיא ודאי טריפ' ואחר תשעה חדשים ילדה ולד ע"כ כלו חדשיו דטריפה אינה מתעברת ויולדת ולפ"ז בסי' י"ג שם קאי דברי רמ"א באם לא ילדה רק נמצא בן ט' חי ולא שחט האם רק קרעה ובזה כיון שלא הי' לידה מן האם ודאי לא נוכל לדעת אם כלו חדשיו רק ע"י שימת עין שלא עלה עלי' זכר מט' חדשים שעברו על זה לא סמכינן על השגחתינו ולכך לא הזכיר הרמ"א דבר זה דאין אנו בקיאין לדעת אם כלו חדשיו או לא כיון שכבר הזכיר בסי' י"ג אבל ודאי מציאות יש לדעת בבירור אם ראינו טרפות גמורה באמו וילדה ידענו שנתעברה ע"כ קודם שנטרפה ובזה ליכא שום חשש גם כן לדעת אמתי קלטה הזרע כמ"ש הת"ש כיון דע"כ נתעברה קודם שנטרפה ולכך לא הזכיר הרמ"א שם כיון דיש מציאות ולסמוך על בדיקתינו כבר הזכיר הרמ"א וכאן באו"ח דהמחבר סתם ולא הזכיר בפירוש אם האם טריפה ובפרט למ"ש המג"א דבזמן הזה אין טריפה עומדת לכלבים וא"כ בנולד מכשר' ע"ז שפיר כ' המג"א דאין אנו בקיאין בזה לדעת אם כלו חדשיו א"ל כיון דע"כ תלי' בידיעתנו לא סמכינן ע"ז

סי' ט"ו אם שחט תרנגולת ביו"ט שחל אחר שבת ומצא בה ביצים גמורות פסקינן דמותרות דלא כדעת רבינו אפרים המובא בבעה"מ ורמב"ן ריש ביצה דסובר דשמא היתה מתילדא היום ומאתמול נגמר' והוי הכנה והם סברו דהגמר לא הוי הכנ' אם לא נולדה והנה ממה דכ' רבינו אפרים וכשם שספק יו"ט ספק חול אסור כך ספק בשבת נגמרו ס' בו ביום נגמרו אסור דמה צריך להביא ראי' הא לכ"ע ספק דאורייתא לחומר' בשלמא בנולד' בשבת או בי"ט דעלמא דאז ליכא רק איסור דרבנן או מטעם גזירה אטו יו"ט אחר שבת או משום גזירת פירות הנושרין בזה צריך להש"ס לחפש אחר טעם דספקו אסורה משום דהוי דבר שיש לו מתירין אבל בנידון דרבינו אפרים דהוי ספיק' דאוריי' וכן צריך להביא ראיה דאזלינן לחומרא מזה הי' נראה לכאורה דגם לדעת רבינו אפרים אין הספק דאם נגמרה מאתמול אסור מדאורייתא והטעם י"ל למ"ש המרדכי פ' אין צדין דהא דקאמר רב אשי דס' נולדה בחול ספק ביו"ט דאסור מטעם דהוי דבר שיש לו מתירין הוא משום דכי מוקמת לה אחזקתה הרי לא נולד' עי"ש והיינו דעד עתה היתה בחזקת מעוברת וכן כ' בס' מג"ש מס' שבת ( (דף ל"ד) להוכיח דספיקא דרבנן לקול' אף באתחזק איסורא ממה דלא אסרינן ס' ביצה שנולדה בי"ט רק מטעם דשיל"מ ותיפוק לי' דהוי חזקה לחומר' דהיתה במעי אמה וביו"ט נולדה עי"ש ולפ"ז יש לומר גם בשוחט ביו"ט אחר שבת ומצא בה ביצים גמורות אף דיש ספק לפנינו דילמא מאתמול נגמרה ואם לא הי' שוחט התרנגולת הית' מתילד' היום מ"מ מדין תורה מוקמינן על החזק' חזקת מעובר' וזה עדיף מאם ילד' ולא ידענו אימתי דשם כבר נשתנה החזק' דכבר ילדה מ"מ כתבו דהוי חזקה להחזיק בחזקת מעוברת כ"ז שנוכל לומר דהשתא נשתנה מכ"ש היכא דלא ילדה כלל מוקמינן הביצה על חזקת מעוברת היינו דלא נגמרה מאתמול ולא היתה עומדת היום לילד עדיין רק מדרבנן י"ל דמחמרינן דלא מוקמינן על החזקה ומטעם דהוי דשיל"מ ושפיר הביא ראי' כמו ספק יו"ט ס' חול אסור מטעם דשיל"מ אף דלא הוי רק ס' דרבנן כן נמי בספ' דאורייתא אף היכא דיש חזקה להתיר מ"מ מחמרינן מדרבנן

ולפ"ז יש ליישב קצת קושית הרמב"ן שהשיג עליו חדא א"כ מה דקתני בנמצא בה ביצים גמורות מותרות ע"כ לדידיה איירי ביו"ט דעלמ' איך פריך הש"ס לגזור משום הנך דמתילדן ביומיהן הא הוי גזיר' לגזירה ועוד אמאי לא פרכינן ביותר דנגזור גם במצא בה ביצים גמורו' ביו"ט דעלמא אטו יו"ט אחר השבת כמו בביצה הנולדה ולמ"ש י"ל למ"ש הש"ך יו"ד ( סי' נ' ס"ק ג' ) באתילד ריעותא מחיים דלא אמרינן נשחטה הותרה הוא לדעת אביי ורבא יבמות (דף ל"א) אבל רבה דסובר שם אשה זו בחזקת היתר עומדת וסובר אף באתילד ריעותא מחיים מוקמינן על חזקתו ולא מחמרינן רק מדרבנן ולפי זה לרבה גם בשוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות אף ביו"ט אחר שבת מותרות דמוקמינן על חזקת מעוברת אף דאתילד ריעותא מחיים וגם אולי לא סבר רבה דדשיל"מ אסור בספקא וכמו דנראה דגם אביי אינו סובר במס' ביצה (דף ל"ח) הא דדשיל"מ לא בטיל מדמשני שם על קושית הש"ס ולבטיל מים ומלח לגבי עיסה מטעם גזירה שמא יעשה עיסה בשותפות ולא משני כר"א דדשיל"מ לא בטיל א"כ לדידיה מקילין גם בספיקו ולדידהו היינו לרבה ואביי אף בשוחט ביו"ט אחר שבת מותרות לכך פריך אביי ולגזור משום הנך דמתילדן ביומיהן ומתרץ לו דלא שכיחי אבל דעת אביי דסובר שם ביבמות דהיכא דמתילד ריעות' מחיים לא מוקמינן על החזקה וכן למה דחדית לן רב אשי דמחמרינן בס' דרבנן היכא דהוי דשיל"מ ה"ה במצא בה ביצים גמורות דהוי ספק אם נגמרה מאתמול אסור ביו"ט אחר השבת אף דהוי חזקת מעוברת מ"מ מחמרינן מדרבנן דלא למיזל בתר חזק' וגם דהוי דשיל"מ ואליבא דאמת הברייתא דקתני השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות איירי ביו"ט דעלמא אבל בי"ט אחר שבת אסור מדרבנן וכדעת רבינו אפרים דסובר דהגמר במעי התרנגולת הוי ג"כ הכנה אף בלא לידה אמנם דעת בעה"מ והרמב"ן והרא"ש דבלא לידה לא הוי הכנה כלל

עוד נראה קצת דאף אם ידענו בבירור דנגמרו אתמול ואם לא היה שוחטה היום היתה מתילדא ג"כ ליכא כאן הכנה דאוריית' דכבר כתבו הראשונים ריש ביצה דהיכא דנוכל לומר דלעצמו הכין לא נאסר מצד הכנה דרבה וא"כ אף אם שחטה ביו"ט אחר שבת ונגמרו אתמול נוכל לומר דשבת לעצמו הכין כיון דבלא לידה לאכול הביצ' יכול לשחוט התרנגולת ע"י שנים היכא דזה יכול וזה יכול דמותר מדאורייתא א"כ לעצמו הכין ואין כאן הכנה דאורייתא ולא הוי רק הכנה מדרבנן כיון דמדרבנן אי אפשר שיהי' הכנה לעצמו ביום השבת וממילא אם יש ס' אם נגמרה אתמול או היום הוי ס' דרבנן והי' לנו להקל לכך הוצרך רבינו אפרים להביא ראי' מהא דביצה שנולדה ס' יו"ט ס' חול דאסור

סי' ט"ז ספק מוכן ביו"ט שני פסק הש"ע (סי' תצ"ז) דמותר מטעם דהוי ספק ספקא ועי"ש במג"א ובש"ך יו"ד (סי' ק"י ס"ק נ"ו) דמבואר מדבריו דאף באיסור דאורייתא לצורך מותר אף במקום דהוי דבר שיש לו מתירין וראיתי בנו"ב מהד"ק או"ח (סי' ל') שעמד על פסק הש"ע יו"ד (סי' רס"ו ס"ח) דספק מילה בזמנ' אינ' דוחה יו"ט שני של גליות ואמאי הא הוי ס"ס וכ' דמה שנרשם טור בשם הרא"ש הוא טעות דהרא"ש מתיר ס"ס אפי' בדאורייתא ובדשיל"מ אם שני ספיקות בגופו כמבואר מדברי הש"ך יו"ד (סי' ק"י) והאריך בזה לדון דמילה שלא בזמנה הוי דשיל"מ ובאמת דבריו תמוהין בזה דהא להך צד שהיא מילה בזמנו רמיא עליו החיוב לקיים מצות עשה דמילה בזמנה ומספק מחוייב למול היום רק מצד אחר הואיל דהוא ס' יו"ט אבל לא נוכל לדון בזה דין דשיל"מ כיון דמצות מילה בזמנה מספק לא יבא לידי היתר ולמה נחמיר נגד הס"ס ולענ"ד י"ל אף לדעת הרא"ש דלגבי חדש לא אסרינן ס"ס אף דהוי דשיל"מ ומהראוי להקל לגבי מילה דאף דשיל"מ לא הוי מ"מ י"ל דספק יו"ט שני אם הוא יו"ט או חול לא נוכל לצרף לס"ס לגבי איסור דאורייתא והש"ע דמיקל הוא דוקא בספק מוכן דהוו רק דרבנן אבל לא לענין ס' דאורייתא והטעם למה שחקר בס' שעה"מ הלכות אישות (פ"ז הי"ב) דאף דס"ס מותר במקום דיכול לברר היינו כ"ז שאינו מברר אבל היכא דממילא עתיד להתברר ס' א' ויהי' נשאר ספק האחר בס' איסור דאורייתא בזה לא סמכינן על ס"ס עי"ש בנועם דבריו ובמ"ש אאמ"ו ז"ל בדברי חיים דיני קידושין (סי' כ"ט) ובמה שכתבתי שם בהגהותי ולפ"ז י"ל דהא אנן דמחמרינן בחו"ל בי"ט שני מטעם מנהג אבותינו חל עלינו כל חומר שהיו נוהגים אבותינו אז בחו"ל מצד ס' כשלא היו בקיאין בקביע דירחא ואז כשהי' ספק היו"ט שני היה אסור אף כשהי' עוד ס' כיון דס' זה אם היום יו"ט או חול זה ס' לכל הענינים וזה יתברר אח"כ אימתי קדשו ב"ד החודש וא"כ יתודע אח"כ צד ס' זה ויוכל להיות שיתברר שהי' יו"ט שני יו"ט גמור ועבר על ס' איסור וצד הס' של האיסור דדילמא מותר הוא לא נוכל לצרף לס' זה דדילמא יתברר דהיום חול כיון דזה הוא ספק השקול מצד אחר וכמובן וממילא אסור להכניס את עצמו לס' איסור כי אם יתברר דהיום קדש עשה ס' איסור רק היכא דגוף האיסור הוא דרבנן רק מצד דשיל"מ מחמרינן בזה היכא דהוי עוד ס' דלמא היום חול מותר כיון דאף אם יתברר שהיום קדש לא עשה איסור דבכ"מ ס' דרבנן להקל משא"כ בס' איסור דאורייתא י"ל דלא נוכל לצרף זה לס"ס כנ"ל כיון דספק א' ודאי יתברר ויהי' נשאר רק ס' אחד לא נוכל להכניס את עצמינו בס' איסור

ולכאורה י"ל עוד למ"ש האו"ה המובא בש"ך יו"ד (סי' ק"י) וביתר ביאור בפ"ח שם דגבינות של ישראל שהי' בבית גוי וס' אם נחלפו דאפי' אם הי' רק ספק לנו אם מעמידן בקיבת נבילה ל"ה ניתרין מכח ס"ס ס' לא הוחלפו ואת"ל הוחלפו שמא לא הועמדה בקיבת נבלה דמאחר שאסרו חכמים גבינות מחמת אותו ס' ודאי אסור הוא והרי היא כאלו ראינו בהדיא שהועמד בקיבת נבילה דאם נודע לנו שהוחלפו היו אסורים בודאי מחמת גבינו' נכרי ואינו נית' בס"ס עד שיהיו ב' ספקות מלבד הספק הראשון שאסרו חכמים והא דאיסור דרבנן ניתר בספק א' הוא דוקא בדבר שעיקר איסורו הוא מדרבנן משום גזיר' אבל גבינות וכיוצא בו דאפי' בלתי גזירות חכמים הי' כאן חשש איסור ע"י גזירות חכמים חשיב כאיסור ודאי. ובשעה"מ (פ"א) מיו"ט הקשה מהא דס' ביו"ט שני דמותר הא אם נודע לנו שנתלש מהיום היה אסור בודאי מכח גזירות חכמים. וכתב לחלק דוקא בגבינות דאיכא חשש איסור תורה לכך ע"י גזירות חכמים חשיבי כאיסור ודאי אבל בס' מוכן דליכא חשש איסור תורה ל"ח גזירה דדהו כודאי איסור וחשיב שפיר ס"ס