אמרי בינה אורח חיים קל

ורגיל להזדמן מצות הזאה בי"ג שחל בשבת או בי"ד לא העמידו דבריהם בשביל טלטול מוקצה ודומה למצות כסוי אך דעת המרדכי ר"פ לולב הגזול דגוי שהביא לולב מחוץ לתחום דמותר וכ' ואפשר כי גם לישראל שהובא בשבילו מותר לצאת בו כיון שהוא דבר מצוה כדאמרינן פרק אלו עוברין יכול לא יביא מן המוקצה וכו' שאין איסור גופו גרם לו אלא איסור דבר אחר עי"ש ובאמת כ"כ הרמב"ם (פכ"ה מאיסורי מזבח) אולם דעת הרשב"א והטור וכמעט כל הראשונים דאף לגבי מצוה גזרו איסור מוקצ' ולדידהו ע"כ צריך לומר דרק לגבי קרבן ובמקדש לא גזרו דהוי כמו שבות דלא גזרו במקדש וכבר הבאתי מ"ש הרשב"א בתשובה דאין לנו בהיתר השבותין אלא מה שמנו כנ"ל וכן נמי י"ל אף טלטול מוקצה לצורך או"נ הוא דוקא היכא דאי אפשר להכין מאתמול כמו לסלק אפר מהכיר' לאפות פשטיד"ה וכדומ' אבל באפשר לעשות מעיו"ט אינו מותר אולם ממה שהוכיחו התוס' מהא דבית שנפחת ור"מ מתיר אף לכתחלה לפתוח מבואר דאף באפשר להכין מעיו"ט מותר וכ"כ בשעה"מ וע"כ בכסוי הטעם כמ"ש המג"א דהוי כמו שימוש במוקצה

ועיין מג"א (סי' ש"ח ס"ק ע"ב) בהא דהביא שם רמ"א לשחוק בכדור בשבת ויש מתירים הביא משם הש"ך דהתוס' לא כתבו להתיר אלא ביו"ט כיון דיש בו צורך קצת אמרינן מתוך שהותרה לצורך אבל לא בשבת וכתב המג"א ול"נ דלא אמרינן מתוך אלא באיסור הוצאה אבל באיסור טלטול שבת ויו"ט שוין ואדרבא י"א דמוקצה אסור ביו"ט וא"כ אי שרי לטלטל כדור ביו"ט ק"ו בשבת ובא"א שם כתב דאם טעם איסור טלטול משום גדר הוצאה י"ל יו"ט קיל עי"ש ובאמת י"ל כמו דטלטול מוקצה לצורך או"נ מותר כמו כן לצורך הנאה אמרינן מתוך וכמ"ש הקה"י אולם למה שכ' המג"א דשימוש במוקצה שיהי' לו הנאה בטלטולו ובמה שמשתמש חשיב כמו אכילה א"ש דזה אינו מותר אף לצורך או"נ ולא שייך בזה מתוך ובקה"י (סי' תק"ט) כתב שם בביאור דברי המרדכי דמותר לכסות הפשטד"ה באפר ונרא' מדבריו דאף שמוש במוקצה לא הוי רק טלטול בעלמא משום גזירת הוצאה ובמקום דהוצא' מותר בצורך היום קצת מטעם מתוך טלטול מוקצה גם כן מותר ולכך מותר לטלטל אבנים לצורך נטילת פירות דחשיב כמו הוצא' ומותר מטעם מתוך והא דאסור לשחוט ולכסות באפר כירה דהקש' המג"א שם דמקרי מכשירין ואסור דאף הוצאה אסור בכה"ג וטלטול שוה להוצאה וכמו דאסור לכבות הנר מפני ד"א דלהתיר התשמיש מקרי מכשירין והה"ד להוציא הנר לר"ה לצורך דבר אחר ג"כ אסור וכמו כן אפר לכסות עי"ש ולענ"ד דברי המג"א מוכרחין דאם נאמר טלטול אבנים לנטילת פירות הוי כהוצאה לצורך או"נ א"כ ע"כ אתה צריך לומר דבהוצאה אף שאינו בגוף או"נ רק במכשירין זמל ינן אמרינן ג"כ מתוך וכמ"ש האחרונים ובשעה"מ ריש הלכות יו"ט בכונת המ"מ. והקה"י עצמו (סי' תצ"ה) דהוצאה אף דאין נעשין באוכל נפש גופי' ואינן רק כמכשירין מ"מ אמרינן בי' מתוך אפי' שלא לצורך אכילה רק לצורך מצות היום עי"ש וא"כ כמו דמותר לטלטל אבנים לנטילת פירות כמו כן יטלטל אפר לכסות והוי כמוציא סכין לשחיטה ולולב לטול בו לקיים מצות לולב ועדיף עוד דעושה בגוף הדבר המצוה במה דמטלטל האפר דזה חשיב כאילו הוציא האפר בזה עושה הצורך היום ואינו דומה למוציא נר לר"ה לצורך היתר ד"א דאינו עוש' בגוף זה המצוה וזה רק מכשיר הצורך ד"א משא"כ בכסוי דם למה יהי' אסור לו לכתחלה לשחוט הא עכ"פ הוי צורך קצת ויקיים המצוה במה שמטלטל ועיין רמב"ן שבת (דף קכ"ד) דבדבר שאינו נהנה בגופה של מלאכה אלא שהוא נעשה מכשירין לדבר הצריך ל"א בי' מתוך כמו מכבה הנר מפני ד"א וכן מכשירי מילה בזמנה ולולב ושופר כולן אסורין ול"א בי' מתוך והוצאת קטן למולו קרי מכשירי מצוה בשבת ולא מיתסרו ביו"ט וכן הולכת בהמה אצל טבח מותר מה"ת אפי' לב"ש הטעם דגבי אוכל נפש הולכת הדבר הנאכל או"נ עצמו הוא דכתי' אשר יאכל לכל נפש וכן הדבר הצריך מותר לב"ה מדין מתוך אבל בשבת דמילה עצמה דוחה הא הוצאת הקטן וכל שאפשר לעשותה מע"ש אסור עי"ש וכן הבאתי לעיל (סי' ב') מדברי חידושי הרא"ה ביצ' דסכין לשחוט הוי כאוכל נפש עצמו וכבוי נר לצורך ד"א כיון דאינו נהנה מגוף המלאכה ונעשה מכשיר לדבר הצריך ל"א בי' מתוך אבל לכסות דם שחיטה אם חשיב צורך היום הא נהנה מגוף הטלטול דמקיים מצות כסוי. אלא ודאי כמו"ש המג"א דזה הוי כמו שאוכל או נהנ' מן המוקצ' וזה אסור אף באוכל נפש ממש דזה לאו משום גדר הוצאה לבד אסורו רק משום דסמכו אקרא דוהכינו דאסור להנות ממה דאינו מוכן מעיו"ט רק טלטול לבד לא גזרו לצוא"נ

וקצת נראה דבטלטול מוקצה אם נאמר משום גדר הוצאה הוא ע"כ דלא אמרינן בי' מתוך דהא התוס' כתובות (דף ז') כ' הטעם דאסור לשרוף במוצא חמץ ביו"ט אף דבהבערה שייך מתוך משום דאסו' מדרבנן משום מוקצה דאסור לטלטלו עי"ש ויקשה הא טלטול מוקצה הוי כמו הוצאה וכיון דטלטול מוקצה לצורך או"נ מותר והוצאה גופה מותר בצורך היום קצת ואמאי אסור לטלטלו וראיתי בס' בית יעקב כתובות שם שעמד ע"ז וע"כ מוכח מזה דבטלטול מוקצה ל"א מתוך דכך גזרו רבנן לאסור מוקצה ובאמת זה הכל לדעת הראב"ד דגדר הוצא' הוא מה שאסרו טלטול מוקצה ביו"ט ודעת הרמב"ם אינו כן וכ' טעמים אחרים ולדבריו ודאי לא שייך בזה מתוך

אגב ראיתי בשעה"מ שתמה על הריטב"א עירובין (דל"ד) שכ' לדחות ראיות הריב"א דמותר לטלטל מוקצה לצורך או"נ ממתני' דביצה הנז' דאמר ר"מ אף פוחת לכתחלה וכתב הריטב"א דליכא ראיה דכיון שניתנו הלבנים אלו בכאן לסתום ולהיות כעין דלת והסתימה הוא בענין שמותר לפתוח אותה אין העפר והלבנה מוקצין ומעתה אין לנו ראיה להתיר טלטול האפר אא"כ הוא בטלטול מן הצד ותמה עליו הא קושית התוס' ותירץ ריב"א היא קושית הגמרא ביצה דפריך איני והא אמר ר"נ ומשני ביו"ט אמרו אבל לא בשבת ומאי פריך מדר"נ שאני התם כיון דשרגינהו גלי דעתיה דלבנין אקצינהו משא"כ גבי בית כיון שניתנו הלבנים האלו לסתום ולהיות כעין דלת אין העפר והלבנה מוקצה. ונראה דהא עכ"פ סתירת אוהל חשיב מדרבנן כמ"ש שם הריטב"א דלכך אסרו בשבת דחמור טפי וביו"ט התירו משום שמחת יו"ט ולכך אף דמוקי באוירא דליבני מ"מ ידע כיון דאסור לסתור זה בשבת דר' הביא פלוגתת ת"ק ור"מ במס' ביצה וגם רבנן ור"מ במה פליגי כיון דרבנן אסרו ע"כ דכיון דבשבת אסור לפתוח לא הוי כעין דלת וממילא אבנים הוו מוקצ' דהוי כמו שרגינהו ואמאי מותר לטלטלן כיון דלאו תורת כלי על הלבנים ע"כ ולא הוי כעין דלת ממש מדאסור בשבת ומשני ביו"ט אמרו אבל לא בשבת והיינו כיון דשרי לסתור זה ביו"ט הוי כיחדו לכלי על יו"ט והוי כעין דלת וכמו דמותר לסתרו ביו"ט ואין כאן סתירה דלא אסרו זה משום שמחת יו"ט שוב ממילא ל"ה מוקצה אף דשרגינהו כיון דהוי כעין דלת תורת כלי עליו

סי' י"ג בש"ע (סי' תק"ז) אבל אם נפלו בתנור בשבת אסור להסיקן ביו"ט שלאחריו ובמג"א שם דבטור משמע דהוי הכנה דאורייתא וביש"ש כתב דהתלישה הוי הכנה גמורה ומ"מ משמע בר"ן דלא הוי הכנה דאורייתא כיון דאילו הי' לו חולה הי' רשאי לבשל באלו העצים א"כ שבת לעצמו הכינה ועיין סימן תקי"ג עכ"ל. ולכאורה קשה על דבריו הא הר"ן לא כתב סברא זאת דלעצמו הכין רק בעגל הנולד בשבת אף דאסור לשחטו בשבת מ"מ כיון דאילו אית לי' חולה בתוך ביתו חזי אף לבריא באומצא עי"ש והיינו דזה ודאי מה שמותר לחולה לא הוי כמכין לעצמו כיון דנשאר באיסורו ולחולה כל איסורין מותרין רק כיון דכל זמן שאסור בשבת לשחוט הוי מוקצה מחמת איסור וכשנסתלק האיסור שחיטה כגון אם יש לו חולה דמותר לשחוט אז חוזר העגל להיות מותר אף לבריא באומצ' שייך לומר דלעצמו הכין אבל בעצים אף אם מבשל לחולה בזה לא הוי הכין לעצמו כיון דלבריא לא הכין כלל ומצאתי בס' קהלת יעקב שעמד ע"ז

אולם לענ"ד נראה דהדין עם המג"א למה דכ' שם (ס"ק ג') להתיר להתחמם בשעת ביעורן דהנאה בא לו מן החום שכבר כלה ומסיק דמוקצה אינו אסור בהנאה ואיסור הסקה משום טלטול עצים הוא א"כ שפיר למד המג"א מדברי הר"ן כמו בעגל אף דאסור לשחוט בשבת מ"מ כיון דיש מציאות שיהנה ממנו בשבת בהיתר כגון אם נשחט לחול' דמותר שוב לבריא לאכול באומצא כיון דנסתלק האיסור ולא אמרי' דמ"מ כיון דאסור לאכול ע"י בישול ל"ה כהכין לעצמו כיון דמ"מ יכול להנות ממנו בשבת הוי כמכין לעצמו כן נמי בעצים שנשרו בשבת אף דאסור בשבת לבשל בהן מ"מ כיון דיש מציאות להנות מן העצים ביומו כגון אם מבשל לצורך חולה יכול לחמם בהעצים הוי כמכין לעצמו כיון דיש מציאות אף לבריא להנות מן העצי' ביומו ובהיתר גמור וקצת י"ל דבעצים גם הר"ן מודה דהוי כמכין לעצמו אף דלגבי עגל הנולד בשבת מבואר שם דדעת הר"ן עצמו דאפשר להחמיר ולאסרו ביו"ט שלאחריו כיון דבשבת עצמו אסור משום מוקצה אינו מכין ליו"ט וסברת המתירין מביא בשם יש חולקין וזה דעת הרשב"א היינו דתליא בהא דמבואר (סי' שי"ח) דדעת הרשב"א בשוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא שלא הקצה אותה מדעתו אלא מחמת איסור שבת אבל כל מה שיתכן שיכין ממנה בלא איסור לא הוקצה ממנה עיין רשב"א חולין ) (דף י"ד) ודעת הר"ן שם כיון דהוי מוקצה מחמת איסור אף כששחטה בהיתר מ"מ כשלא הי' לו חולה בתוך ביתו הוקצה ממנה אף מה שבא אח"כ בהיתר ולכך אוסר נמי בעגל הנולד בשבת ביו"ט שלאחריו כיון דאף אם שחטו בהיתר ביומו אסור לדעתו כמ"ש הב"י (סי' שי"ח) משא"כ בעצים שנשרו אף דנעשו מוקצה מ"מ לא נאסרו בהנאה וכשהסיקו בהיתר גם לדעת הר"ן מותר לחמם בהם והוי כמכין לעצמו ואף דנראה דבנולד העגל ביו"ט גם הר"ן מודה דאם נשחט לחולה בהיתר דמותר לבריא באומצא דדומה למ"ש הר"ן ריש ביצה בהא דפריך הש"ס שבת דעלמא תשתרי אף על פי שהתרנגולת מוקצה מחמת איסור שחיטה מ"מ משום איסור שבת לא יצאת מתורת אוכל דאיסורא הוא דרביע עלי' כארי' בעלמא ולא מיתסר משום מוקצה אלא היא דאיסורא אבל ביצתה דלא נאסרה מעולם שריא עי"ש א"כ עגל הנולד הוי ג"כ כמו ביצה דלא נאסרה מעולם רק כשיצא לאויר העולם נאסר דאסור לשחוט בשבת וכיון שנסתלק איסור זה שוב חוזר להיתר וכששחטו בהיתר כגון לחולה מותר אף לבריא באומצא

ובאמת יש להתבונן בדברי הר"ן שכתב דבשבת עצמו אסור משום