אמרי בינה אורח חיים קכט

י"ל כיון דעכ"פ מלאכת כבוי לצורך או"נ בפני עצמה לא מצינו באו"נ ולחישת הגחלת וחמימותה המרתיח מעט על ידו בהחרדל יש בו משום מבשל ג"כ דדבר ברור אם משליך גחלת לתוך החרדל מתבשל מעט ואף דל"ה רק חצי שיעור מ"מ שם מלאכת איסור עליו דגם במלאכת שבת ויו"ט ח"ש אסור מה"ת. [ועי' כו"פ (סי' צ"ב) משם הגאון מ' יונה לאנד סופר זצ"ל במ"ש בדברי הרא"ש פ' כירה הלחלוחית שבבשר מתבשל תיכף ברתיחה הראשונה] ומלאכה זו בפני עצמה מותרת לצורך אוכל נפש וכיון דאשתרי מלאכת בישול אם נעשה בהדי מלאכה אחרת כמו כבוי אמרינן הואיל דאשתרי אשתרי אבל בפני עצמו לא מצינו מלאכת כבוי באוכל נפש לכך לא אמרינן מתוך

ועיין ריטב"א סוכה (דף ל"ג) בהא דאין ממעטין ביו"ט כתב ואדק"ל אמאי לא שרינן לי' לכתחלה דנימא מתוך שהותרה ליקוט ענבי' לצורך הותרה נמי שלא לצורך או"נ כשהוא לצורך יו"ט דהא קי"ל דאית להו מתוך בצורך יו"ט ותירץ דלא שרינן מדין מתוך אלא מלאכה דעלמא שאינו עוש' כלי אבל זה שעושה כלי שהוא דבר מסוים והשתא לא עביד מצוה אלא שמתקנו למצוה לא ואינו מובן למה צ"ל דהשת' לא עביד מצוה הא בלאו הכי אין עשה דלולב דוחה לל"ת ועשה דיו"ט ואף שבות דרבנן אינו דוחה מה"ט כמבואר ר"ה (דף ל"ב) ועי"ש בר"ן דשם בלא"ה ל"ה בעידנא ומ"מ בש"ס נקט טעם הפשוט וה"נ למה לי' למימר והשתא לא עביד מצוה הא אף אם נאמר דמתקן מנא שם ל"ה איסור דאורייתא וכמ"ש התוס' שבת (דף ק"ג) מ"מ ג"כ אינו דוחה גם אינו מובן עיקר קושיתו מתוך לא שייך רק בעושה מלאכה ממש אמרינן הואיל דלגבי או"נ התירה התורה מותר אף לצורך אחר אבל במלקט הענבים דהוא מהדס התלוש אין כאן שום מלאכה כשעושה לצורך או"נ ועיקר המלאכה הוא התיקון מנא וזה ל"מ דהותר לצורך אוכל נפש וצריך לומר דסובר דהאיסור דתיקון מנא הוא תולדה דבונה וכמ"ש הפ"ח וסובר דמלאכת בונה הותרה ג"כ לצורך או"נ מטעם דמצינו דמותר לגבן ביו"ט ועי' תו' שבת (דף צ"ה) דהקשו באמת אם נפל ביתו ביו"ט יהיה מותר לבנותו ביו"ט מטעם מתוך וכ' דמדרבנן אסור דהוי עובדא דחול ולהריטב"א לא ניחא לי' תירוץ זה רק דבונה בנין ועושה כלי שהוא דבר מסוים לא הותרה ביו"ט

סי' י"ב בהא דאין סומכין הקדרה בבקעת אף דטלטול מוקצה משום אוכל נפש מותר מ"מ להשתמש בדבר מוקצ' אסור דתשמישו וטלטולו זהו כעין אכילתו דאסור כ"כ המהרש"א ביצה (דף ל"ג) והמג"א (סי' ק"ט) דמה"ט לא התירו לכתחלה לשחוט ולכסות באפר שהוסק ביו"ט והב"ח כ' דכסוי אינו צורך או"נ שהרי יכול לאכול בלא כסוי והמג"א סובר כיון דאסור לשחוט בשביל זה הוי כאי אפשר לאכלו לכך כתב דלהשתמש אסור וקשה על המהרש"א (דף ח') בתוס' ד"ה א"ר יהודה שכ' דלענין כיסוי אוסר רב יהודה בהוסק ביו"ט משום דהאי טלטול אינו משום או"נ וכמ"ש הב"ח ולמה לו זה תפ"ל הא התשמיש אסור כמו באכילה דאסור ולכאורה יש לומר דלכסות לא הוי שימוש רק טלטול בלבד דמצות לאו להנות נתנו וכן מצאתי בס' חידושי הלכות יו"ט לרבינו הכו"פ אולם עדיין קשה מאי ק"ל למהרש"א על רב יהודא הא רב יהודא סובר ר"ה (דף דף כ"ח) להנות נתנה וממילא הוי כתשמיש גמור ודוחק לומר דקושית המרש"א הוא לדידן דקי"ל מצוה לאו ליהנות. ברם דעת המג"א דתשמיש למצוה הוי תשמיש גמור ואינו דומה לשאר איסורי הנאה דאמרינן מצוה ללה"נ ומה"ט מכסין באפר איסורי הנאה כיון דבאמת מוקצה אינו מאיסורי הנאה והנאה דממילא מותר כמ"ש המג"א כמה פעמים רק באכילה ושימוש בידים אסרו חז"ל וכמ"ש רשב"א שבת (דף כ"ט) ועיין מג"א (סי' תק"א ס"ק י"ב) וע"כ לאו מטע' הנאה נאסר השימוש כיון דבאמת הנאה בלא שימוש מותר וכיון דעצם השימוש נאסר ממילא אף תשמיש מצוה נאסר ול"ש לומר בכעין זה מצוה לאו לה"נ והא דאם שחט דמותר לכסות באפר כירה כמ"ש תוס' ובש"ע (תצ"ח) משם הירושלמי מבואר הטעם שם בירושלמי דכיון שהתחיל במצו' אומרי' לו מרוק ואף אם אין עשה דוחה ל"ת אא"כ היתה כתובה בצדה מ"מ כיון שהתחיל במצוה אומרי' לו מרוק עי"ש ומשמע אף אם ימתין לכסות עד הלילה לא יתייבש הדם מ"מ רשאי לכסות כיון דכבר התחיל במצוה

ובס' קה"י מהגאון בעל חות דעת כ' דאף לגבי שופר ולולב כגון לעלות באילן וכיוצ' שבותין אסור לגבי מוקצ' כיון שהתירו איסור טלטול מוקצ' לצורך או"נ מותר ג"כ לצורך מצוה ועוד דטלטול מטעם הוצאה הוא וכמו גבי הוצאה חשיב מצוה צורך היום ואמרינן מתוך כן בטלטול והא דאסור לתקוע בשופר של מוקצה כמ"ש המג"א (תקפ"ו ס"ק כ"ו) כ' דוקא טלטול שהוא משום גזירת הוצאה מותר מטעם מתוך לצורך מצוה אבל ליהנות ממוקצה דאסור מטעם דאסמכינהו אקרא דויכינו אסור לצורך מצוה ואף דמצוה לאו לה"נ מ"מ בתק"ש יש הנאות הגוף אסור ולפי"ז ערבה דנתלשה ביו"ט הראשון מותר לצורך מצוה ודלא כמ"א (סי' תרנ"ה) ולכסו' ע"כ איירי במקום דאי אפשר לכסות בלילה והוי כצורך היום ול"ד לשריפ' קדשים ע"כ דבריו. וכוון במקצת לדברי שעה"מ הלכת יו"ט וכבר כתבתי בזה בהגהותי לקונטרס מ"ח בספר דברי חיים (סי' כ"ב) ועתה אוסיף לבאר ולענ"ד דבריו תמוהין דאם נאמר דלכסות ל"ה שימוש רק טלטול בלבד ובמקום מצוה מותר למה יהיה אסור לשחוט לכתחילה וכמו שהקש' המג"א וע"כ דלכסות הוי כמו שימוש ואף דמצוה לאו לה"נ מ"מ כיון דעצם השימוש בלי הכנה אסרו חז"ל ממילא נאסר ג"כ לגבי מצוה אף דל"ה הנא' מ"מ שם תשמיש עליו ומ"ש בשופר דהוי הנאות הגוף מבואר שם במג"א (ס"ק כ"ד) מדברי הטור להיפך דכ' דלכך אם הביא מחוץ לתחום תוקעין בו משום דשרי לטלטלו ולא אסרו חז"ל למי שהובא בשבילו אלא באכילה ובהנאה ומצוה לאו לה"נ הרי דל"ח הנאות הגוף רק מצוה ולאו לה"נ ואעפ"כ רק הואיל דמותר לטלטלו אבל אם אסור לטלטלו אסור לתקוע בו הרי דטלטול מוקצה אסור במקום מצוה. וגם אף לדעת הכלבו שם גבי מודר הנאה משופר דאדם אחר תוקע לו ולא הוא דחשיב הנאות הגוף כבר בארתי במ"א דאף דהוי לא אפשר ולא מכווין דמותר לענין הנאות הגוף כמ"ש הר"ן פ' גה"נ וכבר עמד ע"ד הט"א מהמודר הנאה מן המעיין דאסור לטבול בימות החמה ובדברי ר"ן נדרים (דף ט"ו) וכתבתי דדוקא באיסור קונמות שהוא איסור חפצי ומתעסק ג"כ עשאו בו כמכווין כמו לגבי מעילה כמבואר פסחים (דף ל"ג) לכך אסור אף אם מכוין למצוה כיון דיש לו הנאות הגוף משא"כ בשאר איסורין ולפי"ז אף אם נאמר דאסור לתקוע בדבר מוקצה מטעם דיש לו הנאות הגוף מ"מ איסו' הנאה דמוקצה לא עדיף משאר איסורי הנאה דאורייתא דלא נאסר אף בפסיק רישא וא"כ אם נאמר דטלטול מותר במקום מצוה יהי' רשאי לתקוע ועוד אף להתוס' החולקים על ר"ן חולין הנז' ואסרו בפס"ר בלא אפשר ולא קמכוין כמבואר פסחים (דף כ"ה ע"ב) מ"מ באיסור הנאה דמוקצ' דהוא רק דרבנן י"ל דמודים כ"ע בכה"ג דלא אסרו הנאה דלא קמכוין אף דהוי פס"ר א"ו דגוף התשמיש אסרו חז"ל אף בתשמיש מוקצה ולכך אסור לתקוע והדרי הקושיא אמאי מותר לכסות באפר כירה וע"כ מטעם המבוא' בירושלמי דכיון שהתחיל אומרים לו מרוק וממילא אף באפשר להמתין עד הערב מותר לקיים עכשיו המצוה לכסות סמוך לשחיטה. ועוד י"ל כיון דלא ידע מאתמול אם יצטרך לו היום הוי כחובת היום ממש ומותר הטלטול מטעם מתוך שהתירו לצורך או"נ משא"כ בשופר ולולב דידע מאתמול שיהיה צריך לו היום הוי כמו מכשירין שאפשר לעשותו מאתמול ועיין ביאורי הגרא"ו (סי' תמ"ו ס"ק ג') ובמה שכתבתי לעיל (סי' א') דמה"ט הכריע הש"ע שלא להקל ולומר מתוך לגבי מוצא חמץ ביו"ט ולגבי מת מקיל (סי' תקכ"ו) בהוצאה ולהחם חמין דמת הוי כחובת היום גוף המצוה ולא ידע מאתמול משא"כ מוציא חמץ ביו"ט דומה למכשירין שאפשר לעשות מעיו"ט ואף דלא פשע ולא ידע מאתמול מבואר ירושלמי פסחים ושבת דשם מכשירין אפשר לעשותו מעיו"ט כן נמי בחמץ אף דבדק ולא פשע מ"מ כיון דאפשר היה למצוא בעיו"ט אינו דוחה אף איסור טלטול ואפר לכסות אף דהי' לו להכין בעיו"ט מ"מ לא חל עליו שום חיוב לכן די שהחמירו שלא ישחוט לכתחילה ואם שחט יכסה ודוחה מצות כיסוי לטלטול ושימוש דמוקצה

; גם מ"ש בערבה שנתלשה ביו"ט ראשון מותר אף דל"ה בעידנא ורשב"א אוסר דוקא ביו"ט ב' ואיירי היכא דאי אפשר להיות בעידנא. כבר כתבתי שמה בהגהותי להשיג על השעה"מ דסובר ג"כ דהמג"א מלבו הוציא זאת לאסור אף ביו"ט הראשון אבל דעת הרשב"א לאסור רק בי"ט ב' הואיל דהוא מדרבנן ומאי אולמא דהאי מהאי וכתבתי דמש"ס נזיר (דף כ"ט) דקאמר לר"ל דאיש מדיר את בנו בנזיר כדי לחנכו ואמאי מגלח ועביד הקפה דסבר הקפת כל הראש הוא מדרבנן ואתי חינוך דרבנן ודחי הקפה וכן לענין חולין בעזרה וכהן דאכיל מלוקה הרי כמו דמצוה דאורייתא דוחה לל"ת כן מצוה דרבנן דוחה לדרבנן א"ו דהרשב"א אוסר גם ביו"ט א' וראי' מדברי הטור (סי' תרנ"ה) גוי שהביא לולב לישראל ביו"ט מחוץ לתחום כ' הרשב"א שמותר ליטלו שלא אסרו חכמי' רק למי שהובא בשבילו ואפי' הוא מותר לטלטלו עי"ש וזה איירי ביו"ט א' ואעפ"כ כ' הואיל דרשאי לטלטלו וכן מצוה לאו להנות נתנה הא אם הי' נאסר לו בטלטול או אמרינן מצוה לה"נ הי' אסור וכן כ' הרשב"א בתשובה (סי' תתמ"ז) ככל דברי הטור בשמו ומשמע שם בהדיא דקאי על יו"ט א' ואעפ"כ אם הי' נאסר בטלטול אסור לטלו אף שיתבטל ע"י זה מצוה דאורייתא מ"מ העמידו חז"ל דבריהם במקום דאורייתא בשב ואל תעשה ומ"ש המג"א שם ונ"ל היינו אף דהשאלה לרשב"א הי' בי"ט ב' מ"מ הרשב"א אוסר גם ביו"ט א' ועיין רשב"א (סי' רצ"ט) שכ' ואין לנו בהיתר השבותין אלא מה שמנו דלעתים יקילו בו ולעתים יחמירו ויעמידו דבריהם אפי' בדברים חמורים ע"כ אין לנו בהם היתר אלא מה שמנו בפירוש עכ"ל וכיון דלא מצינו רק בכסוי להתיר טלטול לצורך כסוי לכן אין ללמוד מזה למ"א ובפרט שיש סברות לחלק וכמ"ש. ועי' רש"י ותוס' ריש פרק לולב וערבה על קושית הש"ס טלטול בעלמא הוא דלכאורה הי' נראה דבשביל טלטול לא אסרו חז"ל אולם כבר ביאר שם הריטב"א דכשאסרו חז"ל מוקצה לא אסרו לולב ביו"ט לצאת בו ואינו ראי' באם נזדמן מוקצה ממש להיתר למצוה דאורייתא וראיתי למי שהעיר מש"ס פסחים (דף ס"ט) בהזאה דאינו דוחה שבת ופריך טלטול בעלמא הוא ומאי קושיא הא באמת אסור לטלטל מוקצה ולמ"ש לא קש' דהתם נמי כיון דמצוה וחובת היום הוא ואי אפשר לעשותו מערב י"ט