אמרי בינה אורח חיים קכח

מבואר דחלות חו"ל שכבר נתערב מותר להרבות להוסיף אף ביו"ט ועיין שער המלך הלכות יו"ט

סי' י' אפר כירה שהוסק ביו"ט אסור לשחוט שיכסה בו אא"כ הוא חם שראוי לצלות בו ביצה וכ' תו' ביצה (דף ח') דאף ר"ש מודה דהוי נולד גמור והויא כמיא בעיבא מבלע בליעי עירובין (דף מ"ו) ויש להבין הא מבואר תוס' שם אע"ג דמשקין בפרי נמי מיבלע בליעי ולא מיתסר משום נולד אי לאו גזירה שמא יסחוט מים בעיב' טפי ומשקין בפרי אפי' ל"ה ניכרין כלל ל"ח נולד כיון דמעקרא נמי הוי אוכל אוכלא דאיפרת הוא. וראיתי בפ"מ בפתיחה סוף הל' יו"ט (אות כ"ט דהקשה אמאי אם לאוכלין היוצא מותר הא הוי נולד מעיקרא אוכלא והשתא משקה ול"ש לומר אי בעי אכיל לאשכול כמ"ש תוס' ריש ביצה התם אוכל ואוכל רק בליעי משא"כ אוכל ומשקה אם לא הא דאמר לאוכלין היוצא מותר משקה הבא לאוכל מיירי הא לשתות כך אסור וצ"ע שלא מצאתי כעת בפוסקים עכ"ל ולא אבין הא מבואר בתוס' עירובין שם דאף משקה הזב מותר אי לאו גזירה אבל מטעם נולד לא נאסר דאוכלא דאיפר' הוא ועיין ש"מ ריש ביצה דהקשה נמי הא דחולב אדם עז לתוך הקדירה וכן פירות אמאי לא אסירי משום נולד וכ' וז"ל התם הוי הוכחה טפי כיון דעביד איהו בידים אבל ביצה דממילא לא עי"ש ולדידן דאף ביצה חשיב אוכלא דאיפרת מכ"ש חלב או משקין אף דמעיקרא אוכל והשתא משקה מ"מ כיון דבידו לעשות ל"ח נולד ועיין פ"ח (סי' תק"ה) בדעת רשב"א דהתירו חלב של גוי אף לשתות דא"צ הכן ונולד דביצה שאני דאסחי דעתי דאינשי מיניה דהא לא ידעי אימת ילדה ואף אם כו' ע"כ נולד הוא ואסור דלא פליגי רבנן משא"כ בנולד דחלב שראויה בכל שעה לחלוב אותה ועוד דנולד דביצה ליתי בידן משא"כ בהך נולד דסמיה בידן ולפיכך שרי לגמרי עי"ש עכ"פ מבואר חלב אף של"ה בעולם ונתהוה אח"כ מ"מ כיון דסמיה בידן ל"ה נולד א"כ יקשה אפר נמי הא עצים קיימו להסקה ומוכני' לשרוף ולטלטלן וסמיה בידו לעשות אפר ואמאי כשנעשה אפר אסור לטלטלה וצריך לומר דוקא נולד הבא מאוכל כמו חלב ומשקה אף דנשתנ' מ"מ כיון דסמיה בידו וגם אוכלא דאיפרת הוא לכך מותר אבל דבר דנשתנה לגמרי מאשר היה מקודם ואפר ל"ה בעולם ועתה נשתנה מעצים לאפר בזה אף דסמיה בידו הוי נולד גמור כמו מיא בעיב' דמיבלע בליע כן בזה אף דבידו מ"מ כיון דנשתנה מכו"כ הוי נולד ואינו דומה לחטים ונעשה פת בשבת די"א דמותר בשבת ול"ה מוקצ' דהוי כגמרו בידי אדם כמבוא' (סי' שכ"ה ס"ד) מ"מ שם לא הוי ממש כנולד דחטים חזו לכוס כמבואר שם במג"א משא"כ באפר אם נצטנן ואינו ראוי כלל לאותו דבר שהיה קודם לכן הוי נולד גמור אף דהיה סמיה בידו. ועיין ספר המאירי ביצה (דף ח') דאף אם אמר מעיו"ט אפר הנעשה מעצים אלו למחר אני מכין מעכשיו אין הכנה זו מועלת דאין הכנה במה שאינו ול"ד לעז לחלבה דחלב מותר התם עומדת לחלבה אבל הכא כל עצמה אינה אלא להסיק ואפרה ממילא קאתי דאל"כ אף בלא תנאי הי' לנו למשריה א"ז ל"ד ומוקצ' שאינו בעולם אנו מדמין אותו למוקצה מחמת איסור דל"מ בי' תנאה עכ"ל הרי כמ"ש והא דמותר לטלטל ולשמש בהאפר בעוד שהוא חם דאז עומד למלאכתו הראשונה אף דנשתנה מ"מ כיון דעדיין עומד למלאכתו הראשונה והוי כמו פת הנאפה מקמח שנטחן בשבת כיון דהי' חזי לכוס החטים אף שנשתנה עכשיו לטובה לא איכפת לן

ולפי"ז אתי שפיר מה דקשה טובא הא קיימא לן (סי' תק"ב) אין סומכין את הקדירה בבקעת דלא נתנו עצים אלא להסקה וא"כ מה בכך דראוי לצלות בו והוי כמו עצים עצמן הא עצים ג"כ ל"ה תורת כלי עליו והיה מוקצה לכל דבר ומה שרוצה עכשיו להשתמש באפר לשאר דברים כדין כלי הוי כנולד וכבר הניח זה רבינו עק"א ז"ל בגליונו בצ"ע וגם בצל"ח ביצה שם הרגיש בזה ולמ"ש אתי שפיר דהא באמת סמיה בידו והוי כגמרו בידי אדם רק ע"כ הטע' כיון דנשתנה לגמרי מאשר היה עומד בראשונה ובא דבר שאינו אולם כ"ז דראוי לאותו דבר שהיה עומד גם מקודם ל"ה כנשתנה לגמרי ולא הפסיד תשמישו הראשון וממילא רשאי לכסות ולהשתמש אף למה שעומד עכשיו לכסות ג"כ כיון דל"ה עדיין כנולד גמור כ"ז דראוי לתשמיש הקדום ממילא לענין תשמיש אפר לשאר דברים כדין כלי הוי כגומרו בידי אדם אח"כ עיינתי בדברי חידושי רשב"א ביצה (דף ל"ג) שהקשה אמאי אין סומכין את הקדירה בבקעת כיון שראוין לתשמישן למה לא יטלטלם אף לסמוך הדלת ומ"ש מאפר שהיסק ביו"ט דכ"ש חם וראוי לצלות ביצה מותר לכסות בו ורב אית לי' מוקצה ומתרץ דשם מותר לטלטלו ולשום אותו במקום הביצה לצלות בו שם לכך יכול אף לתת במקום שהדם שם אע"פ שהדם מתכס' בו שהרי ראוי הוא עדיין לצלות בו שם הביצ' אבל כאן א"א להצי' בהן את האור במקום שסמך בה הדלת ואף לא במקו' שנתן אות' סמיכ' לקדיר' שאם יצית בה את האש תשר' הדל' או תפיל את הקדיר' עכ"ל

ויוצא מזה דין חדש אף דלא ניתן עצים אלא להסקה מ"מ אם באותו תשמיש ראוי ג"כ להדליקה שם מותר לסמוך ומה"ט המבשלים ע"ג גחלים יכולים שפיר לסמוך את הקדירה בגחלים כיון דראוי גם שם לתשמישן להדלקה ועיין מג"א דגחלים עוממות לא חזו לטלטלן והיינו ודאי אם אינם ראוין עוד לתשמישן

סי' י"א קיי"ל (סי' תק"א) מסיקין בכלים שלמים ובמג"א שם הקשה לדידן דקיי"ל דיש סתירה גמורה בכלי' אמאי מותר וכ' הטעם דהבערה גופה אב מלאכה היא והותרה לצורך הה"ד סתירה ואף דאסור לבקע כלי לצורך או"נ משום דמלאכה בפ"ע הוא למדנו מדבריו כלל חדש במלאכת יו"ט לצורך או"נ כל היכא דהותרה מלאכה אחת לצורך יו"ט אף דמזדמן בו עוד מלאכה אחרת דלא הותרה לבדה לצורך יו"ט מ"מ היכא דבאין כאחד אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי וכן פירש דבריו הגאון בעל ח"ד בס' קה"י ומדמה כמו ביבמות (ד"ד) במצורע שראה קרי ובזבחים בטמיאי מתים שנעשו זבים עי"ש. ומה"ט נראה לכאורה להתיר אותן המחזיקים בהיתר לשתות טיטון ביו"ט וסוברי' דהוי דבר השוה לכל נפש ממילא אף אם מזדמן שאחד נותן תוכו בושם לגמר שיהיה לו ריח טוב אף דזה ל"ה דבר השוה לכל נפש מ"מ הואיל דאשתרי אשתרי כיון דבלא"ה יש מלאכת הבערה בהטיטון רק דזה הותרה דהוי דבר השוה לכל נפש ממילא אף דמוסיף בהבערה בבושם זה שמערב בו מ"מ הבערה אחת הוא וקצת עדיף מכאן דהואיל דאשתרי הבער' אשתרי ג"כ מלאכת הסתירה אשר בפ"ע לא הותרה מעולם מ"מ אמרינן הואיל דאשתרי אשתרי ק"ו דלא איכפת לן בהוספת הבושם כיון דהבער' אחת הוא ולגבי הטיטון מותר דהוי שוה לכל נפש אשתרי ג"כ בהבושם שמוסיף אף דל"ה שוה לכל נפש. וראיתי בפ"מ בא"א (סי' תקי"א ס"ק ח') שכ' בסתם לאסור לתת בתוכו בושם דאינו שוה לכ"נ ולא הרגיש בדברי מג"א הנז' דיש מקום לומר הואיל דאשתרי אשתרי

ברם יש להקשות מש"ס ביצה (דף ל"ב ע"ב) ר"י אומר חותכה באור ופריך באור נמי קא מתקן מנא תני ר"ח חותכה באור בפי שתי נרות ופרש"י נותן שני ראשיה בתוך שתי נרות אם צריך להדליקן כאחת ומדליק באמצע דלא מוכח דלתקוני מנא מכוין אלא להדלק' בעלמ' עכ"ל ומאי צריך לזה דלא מוכח הא אף אם הי' מלאכה גמורה כיון דהבערה אב מלאכה היא ואשתרי לצורך נימא כיון דאשתרי אשתרי אף דיש בו עוד מלאכה אחרת דמתקן מנא וברא"ש שם מהירושלמי והוא שיהי' צריך לשתיהן וכ"כ בש"ע (סי' תקי"ד ס"ט) ולסברת המג"א ראוי להיות מותר בכל אנפי מטעם הואיל דאשתרי אשתרי ובאמת יש להתבונן בדברי רש"י הא ממילא מתקן מנא והוי פסיק רישי' ועיין מג"א (סי' שי"ד) אם בדרבנן אסור פס"ר ומבואר ברשב"א שבת) דף כ"ח) דאף במלאכה דרבנן באינו מתכוין אסור בפס"ר עי"ש ואולי סברת רש"י לדברי הרשב"א המובא בר"ן סוף פ' האורג דהיכא דמתכוין למלאכת היתר כמו גבי צידת צבי דמכוין לשמור הבית ל"ה מלאכת צידה וכתבתי בהגהותי בס' דברי חיים דיני ר"ה (סי' ד') דסברת הרשב"א הוא כיון דאינו ניכר מלאכת האיסור רק מלאכת ההיתר דנועל ביתו בזה מקרי המעשה ע"ש מלאכת ההיתר עי"ש והכי נמי דכוותה דעיקר מה שניכר מהפעולה הוא מלאכת הדלקה והוי מלאכת היתר אולם מלבד דהר"ן חולק על הרשב"א שם עיין מג"א (סי' שט"ו ס"ק י"א) עוד כתבתי שם די"ל דע"כ לא קאמר הרשב"א במכוין ועושה מלאכת היתר דמותר רק בנועל ביתו דמעשה הזאת לשמור ביתו יכול לעשות באותו רגע בהיתר באם הצבי הולך מביתו או שלא היה שם אבל היכא דאי אפשר לעשות ההיתר בלעדי איסור אף דמכוין להיתר מ"מ כיון דהוי פס"ר למלאכת איסור אסור וישבתי שם בזה קושית הא"ר שם מסוכה (דף ל"ג) ועי"ש וה"נ דכוותה דמ"מ כיון דכמו שמדליק עתה באמצע בלתי אפשר בלא מלאכת איסור הוי פס"ר ועיין ביצה (דף כ"ג) רבא אמר ע"ג גחלת נמי מותר מידי דהוה אבשרא אגומרי ועי"ש ברש"י דמוליד ריח איכא ג"כ ושרי ושם ודאי אינו מכוין להוליד ריח רק למלאכת ההיתר הבערה וצלי' אלא ודאי דמ"מ הוי פס"ר ואפ"ה מותר לכך עישון פירות נמי מותר ולדברי המג"א יקשה מה ראי' מבשרא אגומרי שם מכוין למלאכת הצלי' ומלאכה זו הותרה ביו"ט והואיל ואשתרי אשתרי נמי אף דמוליד ריח בהגחלים משא"כ בעישן פירות בעשן בשמים ואולי י"ל שם נעש' מלאכ' הולדת ריח בדבר אחר לכך לא שייך לומר בזה הואיל דאשתרי אשתרי משא"כ להסיק בכלים דבמה שנעשה מלאכת ההיתר דהיינו ההבערה נעשה נמי מלאכת הסתירה

וכן צריך לומר בהא דאסור לבשל ביו"ט לדעת הרא"ש בקדירה חדשה מפני ליבון הרעפים נימא ג"כ כיון דגוף הבישול הוא אב מלאכה והותרה אשתרי נמי אף דע"י זה נתקן הקדרה וע"כ צריך לחלק דשם הבישול הוא על התבשיל ואין בדבר זה מלאכת האיסור התיקון כלי רק על הכלי ובזה מודה המג"א דלא אמרינן הואיל דאשתרי אשתרי ועיין פ"ח (סי' תצ"ה) שכתב אע"פ שהכבוי הותר לצורך או"נ מ"מ לא אמרינן מתוך דכשצולה בשר על גבי גחלים אותו כבוי אין בו צורך לצליה והקשה ממתוק החרדל בגחלת שכ' רש"י שבת (דף קל"ד) שרגילין לכבות לתוכו גחלת וא"כ הכבוי עצמו הוא צורך אכילה ועיין שעה"מ ריש הלכות יו"ט בביאור ראיתו דאף באמת אסור בגחלת של עץ למתק ע"כ היינו מדרבנן לדעת הרמב"ם דטחינת חטים וכיוצא בו אינו אלא מדרבנן אבל מה"ת מותר ויקשה על הרמב"ם שכתב ואם כבה לוקה עי"ש ולדברי המג"א