אמרי בינה אורח חיים קכו

דבמקום הפסד אם נאבד הריאה מותר ג"כ. ועיין פ"מ במ"ז שכ' להסתפק אם דר במקום שאין שם מי שיודע לבדוק רק לשחוט והבהמה מסוכנת ואם ימתין יסרח הבשר אם מותר ג"כ לאכול והניח בצ"ע בעל כו"פ יו"ד (סי' ל"ט) פשיטא לי' דמותר. וקצת יש להבין למה התירו לו לאכול דהא באמת לדידן דפסקינן דאמרינן הואיל אמרינן אם יש שהות אעפ"י שאינו אוכל הואיל אם בעי אוכל כמבואר במג"א מש"ס פסחים ומשום הפסד ממון התירו לו אף אם אינו אוכל לסמוך על הואיל א"כ לד' הרשב"א והר"ן דסברי דמותר להאכיל איסור דרבנן לקטן ואף במקום דחשו רבנן של"י לידי איסור תורה ג"כ מותר כמבואר מש"ס ורשב"א יבמות דף קי"ד) א"כ אם יש לו קטני' יש לו תקנה שיכול להאכיל' קודם בדיק' ואף אם אין לו קטנים מ"מ נימא הואיל אם מיקלע לי' אורחים קטנים וצ"ל דזה בגדר לא שכיח דל"א הואיל וכן לפוסקים הסוברים דמותר להאכיל איסור דרבנן לחולה שאין בו סכנה שייך ג"כ לומר הואיל אם מיקלע חושאב"ס שכיח וצ"ל דמ"מ לא שכיח שיהיה צריך לבשר זה וכמ"ש לעיל סי' ג'

ויש להסתפק אם חייב לבדוק את הריאה אחר יו"ט מי נימא כיון דאישתרי אישתרי או לא רק אז כיון שאין שהות התירו לו החכמי' לאכול מבלי בדיקה ואז אף אם ימצא אח"כ שטריפה ל"ה בגדר שוגג רק אונס וכמו שכתבו תוס' ביצה שם אבל כשכבר עבר הזמן ויש לו שהות לבדוק אין מתירין לו לאכול בלא בדיקה דאז יהיה כשוגג אם נמצא טריפ' ובפ"מ יו"ד (סי' צ"ד) חקר בכ"מ דמקילין לכבוד שבת אם נשאר ממנו לאחר שבת אם אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי וכבר הערותי במ"א בהגהותי לספר ד"ח חיו"ד סוף (סי' כ"ד) מדברי ירושלמי (פ"ד) דדמאי בהא דתנן שם חשיכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר וכ' בירושלמי מפני אחד שאין אימת שבת עליו הרי אף דמקילין לצורך שבת מ"מ מחמרינן במה שנשתייר אולם יש לחלק כמובן דשם יש תקנה לעשר משא"כ במה שא"ל תקנה ל"מ לאסור מה שכבר הותר ועי' ש"ס חגיגה ע"ב) מדמהימן אקד' מהימן נמי אתרומ' וע"ש ברש"י שגנאי הוא למזבח וזה דוק' בדבר שמחמירין בשאר ימים להחזיקו באיסור אמרינן כיון שכבר החזיקו בהית' מפני כבוד שבת נשאר בהתירו אבל לענין בדיקות הריא' דיש תקנ' לבדוק למה ניקל לאכול בלא בדיקה אולי באמת הוא טריפה ואז אף אם ימצא טריפה לא יהיה כאוכל איסור בשוגג רק כאונס כיון דלא חייבו חז"ל לבדוק אבל לאח"כ חל עליו החיוב לבדוק והכי מסתבר

והנה ביש שהות מבואר בספר אלי' רבה שצריך לידע בודאי שיש שהות ולא מאומדן דעת עי"ש ולכאורה יש לצדד להתיר אף ע"י אומדן דעת ואף אם יש רק ספק נמי מותר לשחוט מטעם ס"ס חדא דלמא יהיה לו שהות ועוד אף אם לא יהיה לו שהות י"ל דלמא לא תפרכס ולא יעשה איסור דהא השא"ר והפנ"י הקשו בהא דבעי בש"ס ביצה (דף ל"ד) בעוף שטרפה בכותל דבעי בדיקה מהו לשחטה ביו"ט מי מחזקינן רעותא ביו"ט או לא הא ממתניתין דמסוכנת דאם יש שהות רשאי לשחט' מבואר דלא מחזקינן רעותא דהא מסוכנת בעי ג"כ בדיקה אם תפרכס או לא ומתרץ הפנ"י דשם מותר משום הפסד ממונו ובאמת אינו מובן הכי נתיר לו ספק איסור דאורייתא משום הפסיד ממון אולם י"ל הא כל שוחט טריפה הוי מקלקל רק התיקון שמוציא מידי אבמה"ח לב"נ או מידי טומאת נבלה כמבואר פסחים (דף ע"ג) א"כ במסוכנת דבלא"ה תמות אין כאן תיקון דאם תפרכס יהיה יכול לאכול ושפיר קשחט ואי לא תפרכס הרי עושה קלקל בחתיכה להפסיד העור ומה שעשה התיקון להוציא מידי אבמה"ח בלא"ה היה נעשה וכיון דליכא רק ספק איסורא דרבנן לכך מותר לשחוט. וכ"כ בס' ח"ס חיו"ד (סי' כ'). ולפי"ז י"ל דאף אם יש ספק אם יש שהות יהיה רשאי לשחטו מטעם ס"ס חדא דלמא יהיה שהות ואף אם לא יהיה שהות דלמא לא תפרכס ותהי' נבלה ולא עשה שום תיקון והיכא דיש ס"ס על איסור דאורייתא חשיב ס"ס כמבואר יו"ד (סי' פ"ג) אך י"ל למ"ש במ"א משם השעה"מ היכא דספק א' יתברר ולא יהי' נשאר רק ס"א אזי אסו' לסמוך על ס"ס דפן יתברר ס"א דהיינו שזה יבא ודאי לידי בירור אם תפרכס או לא ועל ספק זה ל"נ לסמוך להקל כיון דממיל' יתברר ופן תפרכס ויתברר שיהי' שחיטה מעליא ויהי' נשאר רק ס' א' אם יש שהות או אין שהות לכן אינו רשאי לסמוך ע"ז. ובלא"ה יש לגמגם על דברי הח"ס דהא בש"ס חולין קאמר דאם לא פרכסה בידוע שנטולה נשמתה קודם לכן ועיין טו"ז יו"ד (סי' י"ז) דהיינו קודם גמר שחיטה ובלבוש שם מובא בפ"מ דבודאי נתעלפה כשהרגישה השחיטה ויצאה נשמתה קודם גמר שחיטת הרוב יעו"ש ולפי"ז י"ל אף אם לא פרכסה מ"מ תיקון להוציא מידי אבמה"ח דע"י שהרגישה השחיטה נתעלפה ומתה וגרם לה בידים המותה ועיי"ש בש"ד אף בעוף וחצי קנה פגום ג"כ אין להקל דאמרינן מיד הרגיש' שרוצין לשוחטה נתעלפה ומתה וא"כ גרם ג"כ אם מתה בשביל שרצה לשוחטה והרגישה ובזה נטל נשמת ויוכל להיות אם ל"ה שוחטה היתה חיה ומתרפאת וא"כ תיקן להוציא מידי אבמה"ח. אך י"ל דהוי ס"ס דלמא תפרכסה ושפיר קשחט ואם לא תפרכס דלמא בלא"ה היתה מתה ולא תיקן כלום

סי' ח בעוף שנדרס דצריך שהייה מעת לעת ובדיק' אחר שחיט' מבואר בש"ע שם דמותר לשחטו ביו"ט אע"ג דאתילד בי' ריעותא וזה דעת הרמב"ם והרא"ש ודעת ר"ן מובא בטו"ז שם דבעי' לא אפשיטא ואזלינן לחומרא. והנה הרא"ש כתב להוכיח דליבון רעפים אסור משום דצריך לחסמן הוא דהא ריש לקיש סבר כי האי לישנא דקאמר הכא בקדרה חדשה עסקינן ומשום ליבון רעפים נגעו בה. וביש"ש תמה על זה מה בכך דר"ל נקט טעמא דחיסום דילמא תרוויהו איתניהו בדיקה וחיסום ומתרץ בש"א ע"נ כיון דר"ל אוקמי' בקדירה חדשה ושם בשבת קאי לחייבו חטאת הי' לו לומר משום חיסום ולמה נקט משום ליבון רעפים נגעו בה משמע דר"ל אינו סובר גם בליבון רעפים טעם אחר רק טעמא דחיסום וכיון דלדידיה פשיטא ליה דלא איכפת לן במה דצריך לבודקן ולר"י יש ב' לשונות מחזקינן לישנ' דחיסו' גם לר"י ונראה קצת לומר לשיטת הר"ן דלא אפשיטא לי' מזה דר"ל לשיטתו דסובר ביבמות ר"פ החולץ אגלאי מילת' למפרע לא אמרי' א"כ לדידי' לא נוכל לומר טעמא דליבון רעפים האיסור ביו"ט הוא משום דצריך לבדוק והוי טרחא שלא לצורך דיש לומר אח"כ בא סיבה ומקרה שנפקעו או שהניח אותן יותר מדאי ואם הי' מסלקן קודם לכן לא היו נפקעים ואגלי מלתא למפרע ל"א וא"כ שפיר לא מחזקינן ריעותא לומר פן יהי' טרחא שלא לצורך כי אף אם יתברר שטרח שלא לצורך אמרינן דבשעה שטרח ללבן הי' לצורך רק אח"כ בא סיבה ומקרה שנתפקעו ולכך נקט עיקר הטעם איסור ליבון רעפים משום חיסום דהוי מלאכה ממש בבירור אבל לר"י דסובר שם בהחולץ איגלי מלתא למפרע אמרינן לדידי' שפיר י"ל האיסור משום שצריך לבדוק דאם יתפקעו נאמר איגלי מלתא למפרע דלא היו ראוים לליבון והי' טורח שלא לצורך וממה דאמר ר"י לר"ז אנן מפני שצריך לחסמן מתנינן ולא פשט מזה דלא אמר לבודקן דאל"כ למה להו למימר לחסמן י"ל דבליבון רעפים אף אם יפקעו לא יהי' נעשה מלאכה רק מה דטרח שלל"צ והוי רק איסור דרבנן בזה לא חייש משא"כ בעוף הנדרס אם יהי' טריפה יהי' מלאכת נטילת נשמה ממש שלל"צ. וא"כ אף מר"ל דקאמר בליבון רעפים משום חיסום ולא טעם אחר היינו ג"כ משום דל"ה מלאכה וספק איסור דאוריית' משא"כ בנולד ריעותא י"ל דאסור

וראיתי בס' בל"ע מבעל כו"פ שמתרץ קושי' הזאת די"ל טוב' קמ"ל דמשום לבודקן היה מותר ביו"ט שני דהוי ס"ס משא"כ לטעמא דחיסום ל"ה רק חדא ספיקא ואסור אף ביו"ט שני וקשה עליו הא במתני' כלל שם מקודם גם איסור להוציא אש וזה ודאי אסור אף ביו"ט שני ממילא גם ליבון רעפים אסור אף ביו"ט שני והטעם דלא הוי בכה"ג ס"ס כיון דספק אחד יתברר בודאי אם יפקעו או לא ודילמא יפקעו ולא יהי' נשאר רק ספק א' אם הוא יו"ט ויכניס את עצמו בספק איסור וכמו שהבאתי סברא זאת כמה פעמים משם ספר שעה"מ ואף דהוא כתב לגבי דאורייתא מ"מ לגבי איסור דרבנן ג"כ י"ל כן לכן יש לגמגם במה שכתב שם להתיר מוהל חדש ביו"ט שני מה"ט דהוי ס"ס ומלבד דהש"ע יו"ד (סי' רס"ו) אוסר לגבי מילה ס"ס ביו"ט שני. בזה שבודאי יתברר ספק א' דפן לא יעשה כתיקונו ולא יהי' נשאר רק ספק דיו"ט שני לכו"ע אסור. ויש להוכיח סברא זאת מד' הר"ן דסובר דהוי ס' בעיא דלא אפשיטא ואסור לשחוט עוף הנדרס ביו"ט ואמאי הא לדידן יהי' רשאי לשחוט מטעם ס"ס חדא דלמא רשאי להכניס את עצמו בס' ולא מחזקינן ריעותא מספק אף באתיילד ריעותא ואף להך צד דאסור להכניס א"ע בס' מ"מ דלמא תהי' העוף כשירה בבדיקתו ויתברר דלא עשה איסור דהא אף אם נאמר דמחזקינן ריעותא ביו"ט מ"מ אם עבר ושחט ונמצא כשירה הי' מלאכת אוכל נפש דמותר ומתברר דלא עשה שום איסור בשלמא ר' ירמיה שפיר בעי אם אסור בבירור להכניס א"ע בספק או לא אבל השתא דלא נפשט עכ"פ לאיסור יהיה מותר לשחוט מטעם ס"ס א"ו דזה ל"ה ס"ס היכא דס' אחד עומד להתברר ויתברר בודאי וזה ס' השקול אם יהי' כשר או לא ואם יתברר דטריפה הוא לא יהי' נשאר רק ספק א' אם הי' רשאי לשחוט ולהכניס א"ע לס' או לא

והנה המג"א (ס"ק י"ו) כתב אע"ג דצריך בדיקה מ"מ כיון שהיה לו חזקה דכשרות מותר לשחטו ולכאורה יש להבין הא עיקר החזקה הוא דאתיא מכח רובא דרוב בהמות כשרות ובאתיילד ריעותא דצריך בדיקה מנין לנו שגם בזה יש רוב כשרות וכמ"ש הת"ש יו"ד כמה פעמים כזאת. אך י"ל אם היתה שלמה המעל"ע ששהתה קודם יו"ט בזה יש לה חזקת כשרות כמו שהי' יכול לשוחטה קודם יו"ט ולבדוק ולאכול כן גם ביו"ט אף דודאי מלאכ' שלא לצורך אוכל נפש נאסר כשבא קדושת היום אבל ספק או"נ לא נאסר אבל אם לא שהתה מעל"ע קודם יו"ט רק ביו"ט י"ל דאדרבא יש חזקת איסור כמו שהי' אסור לשחוט קודם כלות המעל"ע דאז ודאי טרפה ולא מהני בדיקה כמו כן אסור אף אחר כלות המעל"ע דדלמא תהי' טריפה כיון דעדיין צריך בדיקה ולדעת המהרש"א ביצה (דף ו') באם כלו שמנה ימים לעגל ביו"ט אסור לשחוט מטעם מוקצה הואיל דאתקצאי בין השמשות א"כ ודאי באופן זה בספק בדיקה בלא"ה אסור מטעם מוקצה כיון דבה"ש הי' אסור לשחוט ואף אח"כ ביו"ט עצמו טרם כלות המעל"ע הי' אסור דאז ל"ה מועיל הבדיק'. אולם למ"ש הלל"ח שם להשיג על המהרש"א כיון שנודע למפרע שמותר' היתה גם אתמול אף דל"ה באפשרות בשום אופן להתיר לשחוט אתמול מ"מ כיון דאתברר דהי' בטעות מותר י"ל דגם נפולה אף דתוך מעל"ע