אמרי בינה אורח חיים קכה

העיקר לצורך הדיוט וכן לדעת הר"י נמי אף דאינו יכול להנות בשעת מלאכה מ"מ אזלינן בתר עיקר מחשבתו וכיון דאם אין כאן בשר לאכול אסור לזרוק הרי דעיקר צורך הזריקה להתיר הבשר ודומה לשלמי שמחה ומזה גם כן נראה דלא כסברת הא"מ דאם נאמר דאסור לעשות מלאכה בדבר שאינו שלו ולא זכו בו עדיין הבעלים א"כ אמאי בעבר ושחט יהיה מותר לזרוק

אגב אבאר מה שיש להקשות הא דנקט הש"ס האיבעי' דוקא למ"ד נו"נ אין קרבין ביו"ט הא להמבואר שם מש"ס בסוגי' הקדום דאף למ"ד נדרים ונדבות קרבין ביו"ט מ"מ זה דוקא היכא דיש ג"כ צורך הדיוט לאכול אח"כ הבשר אבל בעולת נדבה לכ"ע אין קרבין וכן כתבו תוס' מס' חגיגה (דף ח') להדיא. ואף דבשבת (דף קי"ד) קאמר בש"ס כשתמצא לומר לדברי ר' ישמעאל דלמד עולת שבת בשבתו דחלבי שבת קרבים ביוה"כ דסובר דנו"נ קרבין ביו"ט ושם בעולה איירי וכן תמה בס' דו"ח להגרע"א ז"ל אולם י"ל לאבא שאול דאמר ומה במקום שכירתך סתומה כירת רבך פתוחה במקום שכירתך פתוחה א"ד שכירת רבך פתוחה וכן בדין שלא יהיה שולחנך מלא ושולחן רבך ריקם ומטעם זה סובר דנו"נ קרבין ביו"ט לדידיה לאו משום צורך הדיוט מקריבין רק בשביל צורך גבוה לבד דלא דריש לכם ולא לגבוה רק לכם ולא לעכו"מ וסובר דאף עולת נדבה קריבה ביו"ט וכן מבואר להדיא בירושלמי שם א"ל ב"ש והא כבר נאמר אך אשר כו' הוא לבדו יעשה לכם א"ל ב"ה משם ראיה לכם אינו נעשה אבל נעשה הוא לגבוה ועיי"ש במפרש דלגבוה אף מה שאינו נאכל כלל עושין וא"כ בש"ס דשבת דקאמר לכשתמצא לומר לדברי ר"י נו"נ קרבין היינו אף עולת נדבה. ומ"ש תוס' חגיגה דעולת נדבה אינו קריבה דכן דעת רשב' י"ט) דלכ"ע עולה שאינו של יו"ט אינו קריבה והיינו למאן דדרש לכם ולא לגבוה רק נו"נ שרי מדכ' לה' כל לה' אמרינן דרק נו"נ שיש עכ"פ צורך הדיוט אח"כ ולא עולה אבל מאן דלא דרש לכם ולא לגבוה הכל מותר ביו"ט עכ"פ להמבואר לרשב"א דעולת נדבה לכ"ע אין שוחטין א"כ למה פליגי רק למ"ד נונ"ד אין קריבין ביו"ט הא יש מקום למחלוקתם אליבא דכ"ע בעולת נדבה וראיתי בצל"ח שם שכ' ואולי שלמים איצטרך ליה דלרבא זורק לאכול בשר וקמ"ל שמותר לאכול הבשר קודם הקטרת האימורין ביו"ט וכמ"ש תוס' שם ועדיין קשה הא זה מבואר בברייתא המובא שם כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן הדם יזרוק והבשר יאכל ואע"ג דאיתנהו וכמ"ש תוס'

ולכאורה הייתי אומר למה שכתב שם הצל"ח להקשות איך יאכל הבשר הא הוי מוקצה כיון דנו"נ אין קריבין ביו"ט בשלמ' בכבשי עצרת לא אתקצאי דראוין לשחוט לשמן אבל נו"נ אתקצאי בה"ש ומתרץ דלא אתקצאי בה"ש כיון דהיו ראוין להקריבן לשם שלמי שמחה כמו שכתבו תוס' מס' חגיגה דרק אחר שהקריב ש"ש אין מקרבין נו"נ ולפי"ז י"ל הא בש"מ שם ובחידושי הרא"ה הקשו אמאי כשנטמא הבשר לרבה לא זריק הא אין שבות במקדש וכתבו דה"מ בקרבן הבא ברשות ובהיתר אבל קרבן זה דאסור והקריבו באיסור לא התירו שבות וא"כ י"ל הא לרבר"ה זורק ע"מ להקטיר את האימורין לערב היינו דמתירן השבו' במקדש אף היכא דעבר וי"ל דרק שבות אחד מותר ולא העמידו דבריה' לאסור במקדש אבל שני שבותין אסור וכמו שכתב הרע"ב מס' עירובין דאף דלא גזרו על שבות בה"ש מ"מ על שני שבותין גזרו כן בשבו' במקד' וכ"כ בחידושי אבן העוזר עירובין דף ל"ה) וכן כתב בתשובת רבינו הגדול מרן עק"א ז"ל (סי' קנ"ט) שכ"כ דעל ב' שבותין גזרו במקדש א"כ בעולת נדבה דאתקצאי בה"ש הוי הזריקה שני שבותין שבות דזריקה דהוי כמתקן ושבות דטלטול ושימוש דם המוקצה ואף דטלטול הדם בא מקודם מ"מ אח"כ כשזורק בא ביחד ושימוש מוקצה בכה"ג אף דהוי צורך מצוה מ"מ הוי שימוש מוקצה האסור כמבואר במג"א (סי' תק"ט) לענין כסוי דם וא"כ בא השני שבותין ביחד ולכך לגבי עולת נדבה לכ"ע לא יזרוק אולם אחר העיון נראה שז"א ומוכח מכאן דבמקדש אף על שני שבותין לא גזרו דהא גם בשלמי נדבה כשזורק הדם הוי ג"כ ב' שבותין חדא שבות דזריקה דהוי כמתקן שמתיר הקרבן וגם יש בו משום שבות שהוא צובע באדמומית הדם ע"ג המזבח ואף שאינו דבר המתקיים מ"מ אף דלא הוי משום זה מלאכה דאורייתא אבל מדרבנן אסור כמו דמשמע מדברי רמב"ם (פ"ט) משבת וכן ראיתי בצל"ח פסחים (דף ס"ז) דכתב כן להדיא דבכל זריקה ע"ג המזבח הוי שבות דרבנן אף דכבר אתכשר הקרבן מ"מ. הוי שבות משום צובע עי"ש ועיין מ"א (סוף סי' ש"כ) ובא"ר שם (ס"ק כ"ז) דדרך לכלוך ואין דרך לצבוע באלו דברים שרי עי"ש וי"ל דלגבי מזבח נמי דרך לכלוך ומותר אבל לדעת המג"א שם אסור. וא"כ לדידהו מוכח מכאן דאף שני שבותין מותר במקדש והדרא הקושיא לדוכתא למה לא פליגי בעבר ושחט עולת נדבה אם זורקין את הדם כדי להקטיר האימורין לערב או לא

ונראה קצת לצדד דלגבי עולות נדבה תרוויהו מודים דזורקין את הדם דהא בהא דשני כבשי עצרת דקתני אם היה שבת לא יזרוק כתבו תוס' מנחות (דף מ"א) ואין לדמותו למה שהתיר לרדותה קודם שיבא לידי חיוב שבת עכ"ל והכונה דדוקא לגבי הדביק פת בתנור דאם ירדנה לא עשה מלאכה אבל כאן אף אם יזרוק הדם לא יתבטל המלאכה דכבר נעשה השחיטה שלא לצורך וכ"כ הצל"ח פסחים (דף ע"ח) וכתב שם דמה"ט לר"י שם דפוטר בשחטן לשם פסח דטעה בד"מ ועשה מצוה כ"ד פטור דרשאי לזרוק הדם כיון דאם יזרוק יהיה פטור מחטאת שעשה מצוה כ"ד עיי"ש ולפי"ז י"ל דהא מבואר לעיל (דף י"ב) בשוחט עולת נדבה ביו"ט דלב"ה פטור מטעם מתוך וכתבו תוס' אף דאסור מטעם לכם ולא לגבוה מ"מ כיון דמסברא חיצונית היה מותר דאוכל נפש מותר לא אהדריה רק לאיסור עשה וכתבו שם דבעולת נדבה אף דליכא צורך קצת מ"מ איכא נמי שמחת יו"ט שלא יהיה שלחנך מלא ושלחן רבך ריקן עי"ש. ולכאורה הא ל"ה שלחן מלא כיון דאין מניחין לו לזרוק הדם ואדרבא הקרבן יהיה נפסל וא"ד להא דכתבו שם תוס' במבשל גיד דכיון שדעתו לאכלו הוי צורך קצת דשם לא תליא רק בדעתו דמי ימחה בידו אבל לזרוק הדם לא יזרקו הכהנים וא"כ אף לב"ה ל"ה צו"ק והי' מן הדין שיהיה חייב מלקות. אמנם י"ל דזורקין הדם כדי שיזכה ויסלק האיסור מלאכה דאורייתא דעבר על לאו דל"ת מלאכה דאם הדם יהי' יתבטל עכ"פ הלאו כיון דיהיה שלחן רבך מלא ע"י זריקת הדם ואף דמ"מ עשה איסור מטעם לכם ולא לגבוה לא יעבור רק על איסור עשה וגם אם לא יזרוק הדם יהיה הקרבן פסול ועובר ג"כ בלאו שהביא קדשים לבית הפסול לכך יזרוק לבית הלל ואינו לוקה דהוי צורך קצת שלא יהיה שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם וזה א"ש בעולת נדבה משא"כ בשלמי נדבה אם נטמאה הבשר בזה פליגי דלרבה לא יזרוק כיון דלא יסלק איסור העשה שעבר מצד לכם ולא לגבוה דאף אם יזרוק הדם יעבור ג"כ על עשה הזאת ואף אם לא יזרוק לא יהיה עובר על הלאו דל"ת מלאכה כיון דהיה צו"ק שיהי' לו בשר לאכול רק אח"כ בא המקרה שנטמאה הבשר ומ"מ בשעת שחיט' היה צורך קצת לכך כיון דבין אם יזרוק בין אם לא יזרוק לא יהי' השוחט עובר בלאו רק בעשה לכך לא יזרוק ורבר"ה סובר דאף לתקן להקריב האימורין לערב לא גזרו על שבות במקדש ויזרוק אבל בשוחט עולת נדבה דאם לא יזרוק לא יהיה אף צורך קצת ויעבור על הלאו דל"ת מלאכ' וגם שהביא קדשים לבית הפסול בזה לכ"ע יזרוק כן יש לומר אמנם זה דוקא אם עבר ושחט בשוגג בזה אמרינן שיזרוק כדי שיפטור אבל אם עבר במזיד בזה ל"א חטא בשביל שיזכה חבירו כמבואר תוס' עירובין (דף ל"ב) ועיין מג"א (סי' רנ"ד ס"ק כ"א) ולכך לא נקט הפלוגתא בעולה כיון דבעולה יש נ"מ בין עבר בשוגג למזיד אך לעיל דקתני השוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה דאיירי במזיד הדרא הקושיא לדוכתא הא אף לב"ה חייב כיון דל"ה צו"ק וי"ל

סי' ו' כתב בש"ע (תצ"ח סי"א) דאפי' יש לישראל ולגוי בשותפות שתי בהמות יכול לשחוט שתיהן ביו"ט ובמ"א שם משם הב"י ומ"ש הטעם שאי אפשר לחלוק שיטול זה א' וזה א' שא"א שיהי' שוות בכל ענינים וכ' המג"א א"כ אם העכו"ם רוצה ליתן לו הגדולה והטובה אסור לשחוט השניה. ובימי ילדותי גמגמתי בזה דיכול הישראל לומר דלמא הגדולה והטובה תהיה טריפה ואין רוצה ליקח רק מכל אחת החצי אח"כ כעת שיצא לאור העולם ספר אור זרוע הגדול מצאתי להדיא בכ' דאפי' הן שוות דינא הוא שיכול הישראל לומר אני רוצה ליקח חלק מכל אחת ואחת והביא כן משם רבינו יצחק בן אשר וכתב ועוד נ"ל דדלמ' תמצא של ישראל טריפה וימנע משמחת יו"ט עכ"ד הרי להדיא דלא כדעת המג"א

סי ז' בש"ע (תצ"ח ס"ז) בהמה מסוכנת כו' כדי לאכול ממנו כזית גלי מבעוד יום וברמ"א אפי' אין שהות לנתח' ולבדקה ובטו"ז משם הטור דלא נזכר צלי דפוסק כר"ע דאף חי סגי. ולכאורה יש להתבונן אם סגי ביכול לאכול כזית חי אף בלא בישל או צלי א"כ אמאי התירה לו לאכול כדרך הנאתו בלי בדיקה וברא"ש מס' ביצה הוכיח מזה דאם נאבדה הריאה ג"כ מותר כיון דמתירין לאכול בלא בדיקה משום הפסד ממון ומנ"ל כיון דלדעת הטור דפוסק כר"ע דלמא לא התירו לו רק דוקא לאכול חי דהוי שלא כדרך אכילה. אך י"ל דיש הוכחה דר"ע לא בא להחמיר רק להקל דהת"ק סובר דביו"ט לא התירו משום הפסד לעשות מלאכה ביו"ט רק כשהוא לצורך וכדרך עושה מלאכה לצורך או"נ דהיינו צלי וכזית דנקט ודאי לאו דוקא דלא ס"ד שלא יהיה רשאי לשחוט בשביל שרוצה לאכול אף כ"ש דאף דכתיב בתורה את אשר יאכל כו' יעשה לכם וסתם אכילה בכזית מ"מ מדכ' יאכל פי' הסמ"ג דאף לצורך הנאה מותר וכן הרמב"ן ורשב"א כתבו מדכתיב נפש אף לצורך הנאה מותר לעשות מלאכה ביו"ט ובהנאה לית בי' שיעור כמו דמבואר בירושלמי (פ"ו) דתרומות דמודה רל"ק באיסור הנאה אף דסובר חצי שיעור מותר מה"ת היינו איסור אכילה אבל איסור הנאה מודה דאף ח"ש אסור מצד הנאה א"כ אם שוחט בשביל שיאכל חצי שיעור ג"כ מותר. ועוד דלא גרע מצורך קצת ומותר מטעם מתוך א"ו דכזית לאו דוקא רק אולי אשמעינן רבותא דאף כזית יכול לאכול וע"כ במקום הפסד לא אסרו לאכול לפני בדיקה דכיון שבהכרח הצריכו חז"ל להתיר לאכול דבר מה מן הבהמה קודם בדיקה כיון דאין שהות ואם לא ישחטנה יפסיד נסתלק האיסור מכל וכל ויכול לאכול אף כזית ואף כדרך אכילה וממילא מוכח