אמרי בינה אורח חיים קכב

דלכך מותר מלח בשינוי דסובר כמ"מ דאין טחינה אלא בפירות. תם אני ולא אדע היכן כתב זה במ"מ דל"ש טחינה רק בפירות ואף בעפר מבואר בש"ס דשבת דשייך טחינה וכן מלח. ובתוס' ביצה (דף י"ד) כתבו דמלח שלנו א"צ שינוי הואיל והוא עשוי בידי אדם ובמהרש"א שם כתב לא ידענו באיזה מלח איירי ומאין יצא להם חילוק זה אולם הדבר מבואר ברמ"א (סי' שכ"א ס"פ) דדוקא מלח הגס אבל מלח שהיה דק מתחלה ונתבשל ונעשה פתיתין מותר לחתכו בסכין כמו שחותך הפת [יעוי"ש בעו"ש דדוקא בסכין מפני מראית עין ומדברי תוס' מבואר דל"ב שינוי ואולי דוקא ביו"ט ולא בשבת] ובזה ליכא טוחן מה דנעשה ע"י בישול הדיבוק והוי כמו אין טוחן אחר טוחן אבל במלח הגס דאיירי בש"ס ופוסקים דבעי שינוי ודאי הוי טוחן ממש והדוכה בשבת כדרכו חייב משום טוחן ויקשה באמת על דעת תוס' מגילה הנז' דמה מועיל השינוי כיון דהוי מלאכה גמורה

ולכאורה אפשר לומר דמותר מטעם מתוך שהותרה לצורך כגון דברים המפיגין טעמן ומתקלקלין כמו תבלין וכדומה דמותר לדוך ביו"ט א"כ מותר טחינה אמרינן שוב דהתירה אף שלל"צ היינו בצו"ק רק שינוי בעי דמחזי כעובדא דחול משא"כ בהמצניע דחייב מדאורייתא משום דמפרק ותולש ובורר רובן אינן מתקלקלין אבל במלח כיון דכעין שחיקה זו עצמה מותר בתבלין אית ביה משום מתוך אבל בתלישה ובהך דהמצניע שבאותן דרכים עצמן שנעשין ברובן שאינם מתקלקלין כן נעשין גם המתקלקלין ונגררין בתר רובא שגם המתקלקלין אסור מדאורייתא וכמו שכ' הרמב"ן ור"ן לאסור מדרבנן בתותי' וענבים וכן לדעת הרשב"א בעבודת הקודש וכמו שהביא בש"מ ר"פ א"צ ובהרא"ה שם אמרינן סברא זו אף מדאורייתא. אולם אי אפשר לומר כן דהא מבואר בש"ס בברייתא אמר ר"מ לא נחלקו ב"ש וב"ה על הנדוכין שנדוכין כדרכן ומלח עמהן לא נחלקו אלא לדיכה בפ"ע שב"ש אומרים מלח בפך ובעץ פרור לצלי אבל לא לקדירה וב"ה אומרים בכ"ד. ועיי"ש במהרש"ל דהפירוש ומלח עמהן היינו בזא"ז והרמב"ן במלחמות כ' דהפירוש ביחד כיון דבתבלין אי אפשר בשינוי לכן גם מלח א"צ וא"כ מבואר עכ"פ דאף לב"ש דלית להו מתוך ואעפ"כ מותר לדוך אף מלח כדרכן ביחד עם תבלין או בזא"ז ואמאי כיון דהוי מלאכה דאורייתא השחיקה אמאי מותר אף בשינוי מן עובדא דחול ובמתניתן י"ל באמת דבזה פליגי ב"ש וב"ה דשניהם סוברין דדבר שאינו מתקלקל אסור מדאורייתא באפשר לעשותו וכמ"ש תוס' מגילה הנ"ל ולכך ב"ש סובר דמלח רק בפך ובעץ פרור דהוי שינוי גמור דל"ה כתישה רק כלאחר יד דאף בשבת ליכא בזה חיוב ואף דתבלין נדוכין כדרכן מ"מ לית להו מתוך וב"ה דאית להו מתוך לכך מתירין אף מלח. משא"כ בברייתא אי אפשר לומר כן וע"כ כיון דאף לב"ש דלית להו מתוך מותר לדוך מלח עמהן ע"כ דסובר דאין לחלק בין דבר המתקלקל לאינו מתקלקל ומנ"ל דב"ה יסברו דאסור מדאורייתא בכ"מ רק במלח מותר מטעם מתוך. וגם א"כ מאן דסובר דלא פליגי בהא דאין מוציאין לולב וקטן במתוך רק אם יש עירוב והוצאה ליו"ט א"כ אף ב"ה לית להו מתוך ואף עפ"כ מלח נידך ע"י שינוי ויקשה באמת אמאי לדעת תוס' מגילה הנז' דאף אוכל נפש עצמו שאינו מתקלקל אסור מדאורייתא לעשות ביו"ט ומאי מהני שינוי

לכן נראה בכוונת תוס' מגילה הנז' דכוונתם הוא שם כדעת האוסרי' מלאכת קצירה וטחינה מדאורייתא וכמו שהביא היש"ש ר"פ א"צ משם הסמ"ג והיש"ש שם הביא השיטות דרק מדרבנן אסור כ' וז"ל ועדיין אכ"ז מחוור לפי שסוגיא דירושלמי מוכח שהן מה"ת ואף ברייתא שבפ' המצניע כפשטה הכי מוכחא וכ' עוד ואני אומר שהוא מה"ת אף לפי גמרתינו כמ"ש תוס' וה"ט דלא שרינן או"נ אלא מלישה ואילך כשעומ' לאכילה מיד אבל תלישה וטחינה אינה עומדת מיד לאכילה אלא עומדת לימים רבים ולעשות ממנו אוצר וכ"כ הסמ"ג וז"ל אומר ריב"ש מכשירין דין הוא שיהיו מותרים מה"ת בכל ענין אי לא מיעט רחמנא הוא שהרי כך יהיו טובים אם נעשו מאתמול כאלו נעשו היום אבל באו"נ ודאי אסור מה"ת אלא בדבר המתקלקל אם נעשו מאתמול ולהכי גזרינן בפירו' הנושרים כו' אלמא דס"ל דתלישה דאורייתא ואעפ"י שכ' לעיל מיניה מדקתני והמלח במדוך של עץ שמענו שכל מלאכת או"נ מותרת ע"י שינוי אף דבר שאינו מפיג טעמו ואפשר לעשותו מעיו"ט אלמא דמדרבנן הוא דאסרו ולכן מותר ע"י שינוי דאי דאורייתא אפי' ע"י שינוי אסור ומש"ה ל"מ היתר גבי צידה וקצירה וטחינה ותלישה ע"י שינוי אלא בע"כ צ"ל דוקא אלו מלאכות שעומדות מיד לאכילה כגון שחיטה ומלישה ואילך אבל כל שאר מלאכות האלו עומדות לימים רבים לעשות מהן גדיש או לעשות בביתו אוצר להסתפק ממנו או למכור ממנו כגון תלישת פירות וקצירת תבואה ואף טחינה דרך לטחון הרבה מדות ולעשות ממנו קמח הרבה ולעשות לימים רבים ומטחינת פלפלין אינו ראיה לפי שעומדין לאכילה כי הנדוכין מזמן רב מפיגין טעמן ואף שמלח אינו מפיג טעמו מ"מ אין הדרך לעשות ממנו אוצר אחר הדיכה אלא שדכין מה שהוא לצורך יום או יומים כו' וא"כ מ"ש נמי דאו"נ ודאי אסור מדאורייתא לאו באו"נ גמור אלא בטחינה ודישה וצידה וכל הדומה לזה דומיא דתלישה דאיירי בה וא"ל א"כ למאי צריכין אנו לומר דטעמא דתלישה דאסורה מה"ת משום דאפשר לעשותן מאתמול תפ"ל משום דאינה קרויה אוכל נפש כדפי' אה"נ וה"ק כי כל או"נ שאפשר לעשות מעיו"ט ואינו מתקלקל ועומד לימים רבים על הרוב א"כ אפי' הוא בענין שאי אפשר לעשותן מעיו"ט לא מחלקינן באיסור ואסור אף מה"ת וכן דרך התורה בכל המצות שבטיל הטעם המצוה לא בטלה והכלל העולה בידינו קצירה תליש' טחינה צידה וכל הדומה להם שאינה עומדת לאכילה כגון שחיטה ולישה אסורה מדאורייתא ול"מ ליה שינוי אפי' נזדמן לו בענין שאי אפשר לעשותן מבעוד יום ואו"נ ממש אפי' אם אפשר לעשותן מדאורייתא שרי ומדרבנן אסור וע"י שינוי שרי ואם מפיג טעמו שרי אף בלא שינוי עכ"ל היש"ש והטרחתי להעתיק דבריו כי נראה בעליל שזה ג"כ דעת תוס' מגילה הנז' והיינו דכל מה שדרך לעשות לאוצר או להסתפק לימים הרבה אסור מה"ת אף באם אינו עושה רק מעט ליומו ולצורך אותו סעודה מ"מ אזלינן בתר שם מלאכה ומה דהדרך לעשות הרבה זה אסור ותותים וענבי' אף דאינו לוקט לימים הרבה מ"מ הלקיטה והתלישה הוא בפעם אחד לאול' ולעשות משקה וגם הך דהמצניע החולב והמגבן והמחבץ והרודה חלות דבש דרך המלאכה לעשות על ימים הרבה וגם אינו מתקלקל לכך אסור מה"ת ובזה אין חילוק בין אפשר לאי אפשר אבל במכשירין יש לחלק וזה פשוט וברור בדעת תוס' הנ"ל שזהו שיטתם ולא קשה עליהם מדיכת המלח כיון דאין דרך מלאכה הזאת לעשות רק על יום או יומים והוי בכלל או"נ רק שינוי צריך משום עובדא דחול

ובקה"י שם כ' בדעת רש"י פ' אין צדין דסובר כשיטה הזאת דדרך מה שמתקלקל שנעשה ליומא מותר אף אם אפשר לעשותן מעיו"ט ומתרץ בזה קושית הפנ"י פ"א דכתובות בהא דשרי למבעל בתולה ביו"ט משום מתוך הא כיון דלדם צריך הוי מפרק ומפרק לא הותר בי"ט ולא שייך בי' מתוך וכתב הוא לתרץ כיון דאין מלאכת מפרק זו נעשית כענין שאר מפרק שהיא נעשית לימים רבים לכך מותר כמ"ש הר"ן גבי שחיקת פלפלין עי"ש ולכאורה מוכח מדעת רש"י דדוקא אם במין זה לא נעשית המלאכה לימים רבים אבל אם דרך המלאכה הזאת לעשות לימי' רבים אף אם על צד הקרי וההזדמן אינו עושה רק לצורך יומא ובדרך וענין שאינו נעשה לימים רבים אסור וראי' לזה מהא דמבואר בש"ס ביצה (דף י"ב ע"ב) באיסורייתא דחרדלא מהו לפרוכי ביו"ט ומיכל מנייהו ופי' רש"י מי שרי ביו"ט כשחיטה ובישול או דלמא כיון דאפשר מעיו"ט לא דתולדת דישה הוא וקאמר שם אתא לקמי' דרבא אמר לי' מוללין מלילות ומפרכין קטניות ביו"ט ופרש"י דדש כלאחר יד הוא ואפי' בשבת לאו דאוריית' אלא מדרבנן וביו"ט לא גזור ואם נאמר דאם עוש' בדרך וענין שאינו נעשה אלא ליומא אף במין הנעשה לימים רבים ג"כ מותר מה"ת אף בדבר שאינו מתקלקל ואפשר לעשות מעיו"ט מותר א"כ מאי מספקא לי' אף דתולדת דישה הוא הא שחיקת פלפלין ודאי כותש אב מלאכה הוא ותולדה דטוחן ומ"מ מותר כיון שאינו נעשה בדרך שעושה לימים רבים וכן למה צריך רש"י לפרש משום דהוי כלאחר יד דגם בשבת לא הוי אלא מדרבנן הא בלא"ה כיון דאינו עושה בדרך שנעשה מלאכת מפרק מותר וכמו דיכת מלח דג"כ אפשר מעיו"ט ומהיכא תיתי דיהיה אסור אף מדרבנן כיון דעושה ע"י שינוי ג"כ וליומא וביותר לפי' רש"י שם (דף י"ג ע"ב) כיצד מולל דביו"ט קאי כדאמרינן לעיל מוללין מלילות והא ודאי שינוי מעובדא דחול וכיון דמולל גם בשינוי ול"ה מפרק ודש שעושה לימים רבים רק ליומא לכך מותר אף אם הי' חייב בשבת אלא ודאי משמע כיון דמין זה דרכו לעשות לימים רבים אז אסור אף אם אינו עושה בדרך שעושין לי"ר ולכך צריך לטעמא דאף בשבת ל"ה מלאכה דהוי כלא"י ומלח ותבלין הטעם כיון דאותו מין אין דרך לטחון רק ליומ'

ועוד ראי' מהא דמבואר ביבמות (דף קי"ד) אבא שאול אומר נוהגין היינו שיונקים מבהמה טהור' ביו"ט ופריך אי דליכא סכנ' אפי' ביו"ט אסור וקאמר ל"צ דאיכא צערא וקסבר מפרק כלאחר יד הוא שבת דאיסור סקילה גזרו רבנן יו"ט דאיסור לאו לא גזרו רבנן ועי"ש ברש"י דהיונק הוי מפרק ע"י שינוי והיינו כלאחר יד וא"כ למה צריך לטעם דיו"ט איסור לאו ל"ג רבנן תפוק לי' כיון דאינו עושה המלאכה בדרך שעוש' לימים רבים רק מה שיונק בפיו בולע ושותה ובכה"ג אף מלאכת מפרק מותר ביו"ט ולד' הסוברים דאף דישה וטחינה מותר מה"ת ביו"ט אין להקשות מה קאמר יו"ט דאיסור לאו ל"ג רבנן הא אף איסור לאו ליכא וראיתי שעמד ע"ז רבינו הגדול עק"א ז"ל בחידושיו שם אולם כנראה מל' הרמב"ן במלחמות פ' חבית רמז ע"ז וכתב לא שהחולב ביו"ט איסור לאו לצורך או"נ אלא שהמלאכה בעצמה ביו"ט איסור לאו עי"ש. והיינו אף דבכל מקום גזרו רבנן לאסור מפרק מ"מ כיון שהוא כלאחר יד ובמקום צער ל"ג רבנן לאסור כמו דאסרו בכ"מ וזה ניחא לשיטתם אבל אם נאמר דאם אינו עושה כדרך שעושה לימים רבים ליכא איסור כלל כמו שחיקת פלפלין ומלח א"כ להיות יונק מן הבהמ' ליכ' שום איסו' אלא ודאי כיון דגוף המלאכה במין זה דהיינו לחלוב נעשה לימים רבים ולהסתפק אסור אף אם אינו עושה בדרך שעושה לימים רבים ורק משום דהוי כלאחר יד דליכ' אף בשבת מלאכה דאורייתא לכך מותר אך קשה למה קאמר בש"ס דאיכא צערא ומשמע דרק משום צערא מותר ואמאי הא אף שלא במקום צערא מהראוי להיות מותר כמו במוללין מלילות