אמרי בינה אורח חיים קיח

עדיין כל מלאכות שאדם נהנה בהם ואינן עושין אלא הנאה לגוף כגון הדלקת הנר ומדורה ורחיצת כל גופו בחמין יהי' מותרת כי זה מעונג השבת לכך נאמר ל"ת אש לאסור הכל עכ"ל הרי אף דאפיה ובישול נאסר להם בפירוש מ"מ לענין שאר צרכי הנאות הגוף צריך קרא מיוחד לאסור ממילא במקום דהותר מלאכת אפיה כמו ביו"ט דגם שאר צרכי הגוף בכלל ומותרין לעשות ביו"ט

אולם מדברי רמב"ן בת"א מבואר להדיא דאף לדידן דפסקינן כר"י מ"מ לעשות מדורה להתחמם ושאר צרכי הנאות הגוף דמותר ביו"ט הוא רק מטעם מתוך שכ' שם לגבי הוצאות המת לקבורה ביו"ט דהוי כהוצאות אבנים לבנין שאין ב"ה אומרים מתוך משום דל"ש מתוך שהותרה אלא לצורך היום להנאת הגוף ממש דומה לאכילה כגון מדורה להתחמם כנגדה עיי"ש הרי דרק מטעם מתוך מותר ולא נכלל בכלל ההיתר של או"נ וצריך לומר ג"כ דכ' כן לדידן דמחמרינן שלא לפסוק כר"י רק לגבי או"נ וכמו שכ' במלחמות הנ"ל ובביאור עה"ת מפרש אליבא דר' יהודא דלדידיה דדרש מלכם לכל צרכיכם י"ל דצרכי או"נ והנאות הגוף שוין. אך מ"מ מנ"ל להתיר יותר צרכי הנאות הגוף לגבי שבת מצרכי או"נ וביו"ט אף דהותרה צרכי או"נ מ"מ צרכי הנאות הגוף אסור לרבנן רק מטעם מתוך ולר"י ילפינן מדכתיב לכם ולגבי שבת דאסרה התורה בפירוש צרכי אכילה מדכ' את אשר תאפו אפו ואשר תבשלו בשלו היה ס"ד דלצרכי הנאות הגוף יהיה מותר לעשות מלאכה עד שצריך קרא לזה לא תבערו אש

ברם בילקוט איתא שם הגירסא שומע אני אינו רשאי להדליק לו את את הנר ולהטמין לו את החמין לעשות לו את המדורה מע"ש ת"ל ל"ת אש ביום השבת ביום השבת אי אתה מבעיר אבל אתה מעביר מע"ש ד"א ביום השבת אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר ביו"ט ועי"ש בז"ר מבעל מג"א די"ל דסד"א הואיל שהבערה אינו או"נ יהא אסור ביו"ט קמ"ל עי"ש. ולגירסא הזאת ל"צ קרא לאסור צרכי הנאות הגוף לעשות בשבת עכ"פ לדעת רמב"ן בת"א ור"ן הנאות צרכי הגוף מותר רק מצד מתוך. ומ"מ לרבה דהיה ס"ד דלא ס"ל לב"ה מתוך אעפ"כ מותר לעשות מדורה היינו מטעם די"ל דס"ל כר"י דדריש מלכם לכל צרכיכם

אך קשה ממתניתין דיו"ט (דף ל"ב) אין פותחין את הנר מפני שהוא עושה כלי ואין עושין פחמין ביו"ט ואין חותכין את הפתילה ר' יהודא אומר חותכה באור מדסיפא ר' יהודא רישא לאו ר' יהודא ומבוא' דלרבנן אף דלא דרשי לכם מ"מ מותר לעשות הבערה כדי להזיע קודם גזירה כמבואר שם בגמרא פחמין פשיטא למאי חזי תני ר' חייא ל"נ אלא למוסרן לאוליירין לבו ביום ובו ביום מי שרי כדאמר רבא להזיע ועיי"ש ברש"י הטעם דאין עושין פחמין דאינהו נמי כלי נינהו לצורפי זהב עיי"ש ומשמע דמדרבנן הוי האיסור אבל מד"ת הי' מותר וכן מבואר מדברי הרא"ש מס' שבת (פ"ג ס"ז) שכתב דהבערה משום זיעה מותרת מן התורה כדמוכח מס' יו"ט דאפילו לעשות פחמין למוסרן לאוליירין מה"ת מותר עיי"ש הרי מבואר דאף לרבנן דר"י דדרשי הוא ולא מכשירין מותר לעשות פחמין מה"ת לצורך זיעה ואם נאמר דמדורה להתחמם אף דהוי צרכי הנאות הגוף וצרכי כל נפש מ"מ מותר רק מטעם מתוך שהותרה לצורך או"נ יקשה על רבה דהי' ס"ד דב"ה לית ליה מתוך. וראיתי בחי' רשב"א ביצה (דף כ"א) שכתב ג"כ דמהא דמדורה שמעינן דב"ש וב"ה במתוך שהותרה הבערה לצורך פליגי והא דדף י"ב דפליגי אמוראי הכי קאמרי מהא לא תשמעיניה אלא דהכי שמעינן לה אלא דקשיא לי קצת הא דאמר ר"י הבערה ובישול אינו משנה דלב"ה אמרינן מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה שלל"צ ול"ל לר"י למימר מן הוצאה לימא לב"ה אמרי' מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה שלל"צ דהא אמרוה הכא בהדיא וי"ל דברייתא לא שמיע להו עיי"ש א"כ מיושב ג"כ מה שהקשתי ממתניתין דאין עושין פחמין ביו"ט דבאמת ידע רבה דלב"ה מותר מטעם מתוך רק אמר מהא לא תשמעיניה וגם במשנה הזאת אינו מבואר דלב"ה אית לי' מתוך לכך הוכיח ר' יוחנן מהוצאה. אך מ"מ יקשה מהא דרב פפי דאמר לרב פפא מה דעתך מתוך שהותרה הבערה לצורך אלא מעתה יהי' מותר לעשות מוגמר וכבר כתבו תוס' לפרש דהי' סובר דטעמא דב"ה משום דאין עירוב והוצאה ויקשה וכי לא ידע ממתניתין דמדורה ואף אם נאמר דלר"י דדרש לכם מדורה מותר אף בלא מתוך יקשה מהך מתניתין דאין עושין פחמין דמשם מבואר דאף לרבנן דר"י דדרשי הוא ולא מכשירין ולא דרשו לכם לכל צרכיכם ומ"מ מותר לעשות מלאכה לצורך הנאות הגוף וע"כ דאמרינן מתוך

גם מבואר ממתניתין הנ"ל דאף לרבנן דלא דרשו לכם מ"מ בקוע עצים מותר וכמו שכתב הראב"ד בהשגות (פ"ד מיו"ט) דיש מכשירין שהם כאוכל עצמו ותבלין ומלח שנכנסין לאוכל עצמו התירו זה כדרכו וזה ע"י שינוי אפי' לדעת חכמים וכתב ואפשר דבקוע עצים מפני שא"א לאפות ולבשל בלא עצים עשו אותו כדיכת המלח והתירו אותו ע"י שינוי והר"ן כ' דהיתר הבקוע הוא בשביל מתוך דמותר לעשות מדורה ולהתחמם כנגדה ואז נהנה מן המכשירין עצמן ושרי אף באפשר לעשות מאתמול ואף לבשל בהן שרי משום מתוך ועיין ב"י (סי' תק"א) שהקשה הא מדורה אינו מותר רק מטעם מתוך ועיי"ש במג"א מה שמתרץ דבאמת מדורה להתחמם הוי רק כאוכל נפש והותר מטעם מתוך וכיון שמדורה מותרת לבקוע עצים לצורך מדורה כיון שנהנה מהעצים עצמן ל"ד למכשירין וכיון שהותרה בקוע לצורך חימום מותר נמי לצורך בישול. ודבריו מוקשים כיון דלצורך בישול כשאינו נהנה מן העצים ממש רק מן המכשיר אסור לבקוע דקים דלא הותרה מלאכה הזאת לצורך בישול מה"ת יהי' מותר כיון דלצורך חימום לא הותר ההבערה רק מטעם מתוך וחזינן דצרכי הגוף לא הותרה רק מטעם מתוך א"כ אף דגוף הבערה מותר מ"מ מה"ת יהיה מותר לבקוע דק שיהיה טוחן מה שאינו מותר לצורך בישול

וראיתי בפ"מ שם שכ' וז"ל דאף אם נימא דהוי טוחן ולא הותר במתוך כ"א הבערה והוצאה ובישול אבל שאר מלאכות ל"א מתוך מ"מ ע"י שינוי מקופיץ ויד י"ל ל"ה טוחן מה"ת כ"א מדרבנן אמרינן מתוך עכ"ל ותמהני הא להדיא מבואר ברמב"ן מלחמות פרק ג' דבקיעת עצים בקופיץ מלאכה גמורה הוא וכנגדו בשבת חייב סקילה והתירו אותו ביו"ט אעפ"י שאפשר לעשותו מבערב ולא אסרם אף מדבריהם שדרך סעודה כך הוא לבקע בכל יום ומשום עובדן דחול הטריחן עליו בשינוי עיי"ש והיינו כשיטת הראב"ד דבזה לכ"ע אף לרבנן מותר מה דאי אפשר בלעדם לצורך סעודה ומותר אף לבקוע עצים דקים דחייב משום טוחן דודאי לא יסבור הרמב"ן דאם מבקע עצים גדולים דיחייב משום טוחן דלהדיא מבואר שבת (דף ע"ד) האי מאן דסלית סילתי חייב משום טוחן ופירש"י עצים דקים להבעיר אש מבואר דרק בדקים כמו סילתא חייב משו' טוחן אבל לא בגדולים [ולדעת הרי"ף שם ליכא חיוב טוחן רק אם מוציא קמח דק מנימין עי"ש ורמב"ן כשכתב שם במלחמות דאם עשה בשבת חייב סקילה היינו לדעת רש"י דשם מקשי על רש"י ולדעת רש"י חייב משום טוחן אבל ודאי רק בדקין כמו סילתי] אבל מ"מ שמעינן מדברי רמב"ן דאף כשעושה בקופיץ הוי מלאכה גמורה מה"ת ואעפ"כ מותר דדעתו כדעת הראב"ד דמה שצריך לסעודה הוי כאו"נ ממש. והמג"א כתב בשיטת הר"ן דמתרץ מטעם מתוך וסובר דבכל מלאכות השייכים באו"נ אמרינן מתוך ועיין בב"ח שם ובפ"ח דכתבו באמת דהר"ן סובר דמדורה להתחמם מותר אף בלא מתוך ואמרינן מדמותר לבקוע דקים להתחמם מותר אף לבישול ובאמת יש ראיה ממתניתין הנ"ל דאף פחמין מותר לעשות מה"ת כדי להזיע ע"י וע"כ דחימום מותר אף בלא מתוך וכשיטת הראב"ד. ובר"ן שם כתב ואין עושין פחמין משום מכבה ומבואר שם מש"ס דמד"ת מותר וע"כ לאו מטעם מתוך כמ"ש דבמלאכת כיבוי ל"א מתוך ועי"ש בפנ"י ביצה מה שהקשה על תוס' שבת דהוכיחו מסוגיא הנז' דכדי להזיע מותר מדאורייתא לעשות מלאכה טפי מרחיצה וכ' דאינו מוכרח די"ל דהא דמוקמינן לה למוסרן לאוליירין לאו בעושה מלאכה ביו"ט היינו הבערה לצורך פחמין אלא בענין שאש מובער מעיו"ט וביו"ט מטיל הפחמין לתוכו ועיקר האיסור אינו אלא משום דמיחזי כמתקן מנא עי"ש ולא אבין כל דבריו הא בתוס' אינו מבואר שם כלל לראי' רק דמותר להבעיר לצורך זיע ואם מטיל פחמין זה הבערה רק ברא"ש מביא שם דאף לעשות פחמין מותר ואין הכוונה משום הבערה דבאמת י"ל דמבעיר מעיו"ט רק הא כשמתקן פחמין ע"כ מכבה הוא ומבואר דשרי מדאורייתא לעשו' מלאכת כבוי לצורך רחיצה

וראיתי י למי שכתב בדעת הראב"ד דגם כן מטעם מתוך אתי עלה כיון דהותרה טחינה במלח ותבלין לצורך או"נ הותרה נמי בבקוע עצים רק מדרבנן בעי שינוי ואף דל"ה רק מכשירין זה במכשירין דליתא מלאכה זו באו"נ עצמו אבל היכא דאיתא באו"נ עצמו אז מותר מטע' מתוך ובזה אף באפשר לעשותו מעיו"ט וכן לרבנן דאסרו במכשירין זו היכא דלא נמצא כעין מלאכה זו באו"נ עצמו אבל היכא שגם באו"נ עצמו ישנו למלאכה זו אזי לכ"ע מותר מטעם מתוך. ולענ"ד זה אינו דהא מבוא' בגריפת התנור גם כן דתליא בפלוגתא דר' יהודא ורבנן וכ' תוס' (דף כ"ח) דמיירי בתנור חדש שיש בו אבנים ועפר שלא פינו וכשיסיר הוי כמו גמר מלאכתן וחייב משום מכה בפטיש דכל גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש. וכן שפוד שעצם החיוב ג"כ משום דהוי תיקון כלי והיינו מכה בפטיש וכבר מבואר בירושלמי מס' שבת פרק כלל גדול דגם במאכיל בגמרו נמצא מלאכת מכה בפטיש ובהא דקולייס האיספנין שהדחתן זו היא גמר מלאכתן המבואר מס' שבת (דף קמ"ה) עיקר הטעם משום מכה בפטיש כיון דכלי שני אינו מבשל ועיין (סי' שח"י במג"א (ס"ק ט"ו) ובטו"ז שם אות ד' דאם אינו ראוי לאכול בלי הדחה אף בצונן אסור וע"כ מטעם מכה בפטיש כמבואר שם בלבוש ועיין בזה בפ"מ יו"ד במ"ז (סוף סוף סי' ס"ח) ובמה שכ' בדיני שבת (סי' כ"א) א"כ חזינין אף במלאכה השייך באו"נ עצמו מ"מ לרבנן אסור במכשירין וכן לר"י אם אפשר לעשותו בעיו"ט והטעם דל"א בי' מתוך כיון דלהדיא מיעטו התורה לרבנן מדכתיב הוא ולא מכשירין ולר"י באם אפשר לעשותו א"כ גלי התורה דל"א בהו מתוך וכמו שכ' השע"ה בזה באורך ול"א מתוך רק דבר שהוא באו"נ עצמו ובהבערה והוצאה אף דהוי כמכשירין כתב המ"מ הטעם וכבר כתב ג"כ הר"ן הטעם דמוליכין סכין אצל טבח ביו"ט דדינו כאו"נ עצמו והמחבר הנז' כתב הטעם ג"כ דהותר משום מתוך והאריך בזה ודבריו תמוהין הא אף לב"ש דלית להו מתוך מותר להוליך זא"ז ולכך כתבו הראשונים הטעם כיון שמתקן את האוכל נפש הוי כאו"נ עצמו וכן כתב הרא"ה שם וז"ל