אמרי בינה אורח חיים יא

להוטל על בעלת ג' דפסול ששם עשוי בפיסול דאין שם שייכות תיקון על הפסול כמו הכא ובמטיל על מוטלת כשר כיון שיש תיקון בביטול ולכאורה עדיין יקשה הא הרמב"ם לא ס"ל סברת תוספות דע"י שחותך הראשונים יהי' כמעשה להכשיר וא"כ כיון דכ"ז שאינו חותך הראשוני' לא מתכשר למה ל"ה כנעש' בפסול וגם למ"ש כיון דאסור ללבוש הבגד יהי' מאיז' צד שיהי' לא מקרי חיוב לענין ציצי' דלא קרינן בי' תכס' כיון דאינו ראוי לכסוי וכיצד יכשרו האחרונים ע"י שחותך הראשונים אולם נראה דכונת הטו"ז הוא דבשלמא במטיל לבעלת ג' דעדיין לא יש חיוב בעולם ודאי הוי נעשו בפסול דעדיין לא חל החיוב ואף דעושה במכוין שיהי' לציצית אחרי שיהי' קרן הד' ויתחייב בציצית מ"מ כיון דעכשיו לא יש חיוב בעולם על הבגד מבעל שלש קרינן בי' אח"כ כשחל החיוב מן העשוי ואף דבידו להבי' א"ע לידי חיוב מ"מ כל זמן שלא יש חיוב על הבגד הוי כנעש' בפסול משא"כ במטיל למוטלת ונתכוין לבטל הראשונים דהטלית עכשיו בחיוב ציצית ומטיל האחרונים שיוציאו מידי חיובו אחר שיחתוך הראשונים כיון דחושב הראשונים כרצועות בעלמ' ובידו להסירם מהני עשיית האחרוני' בהכשר על זמן שיחתוך הראשוני' ואף דכ"ז שהראשונים ישנם אסור ללבוש הבגד מ"מ כיון דגם עכשיו בטרם שעוש' האחרונים נתחייב בציצית רק שכבר יש לו הראשוני' יכול להחליף שישארו האחרוני' ויסיר הראשוני' ונעשו בהכשר על זמן שיהי' רשאי ללבוש הבגד דהיינו כשיסיר הראשונים וממילא מובן דדוק' אם חותך הראשונים מתכשר בהאחרונים הנעשין בהכשר על זמן חיוב אבל אם חותך האחרונים לא מתכשר בהראשונים דהן נעשין על שעת חיוב ובעוד שהאחרונים תלוים בהבגד אסור ללבשו מטעם דהוי כב"ת וא"כ הבגד נפקע מחיוב ציצית כיון דאינו רשאי לכסות בו ממילא אחר כך כשחותך האחרונים הוי מן העשוי ואף דבכל זמן שישנם הציצית מפקי' החיוב מ"מ כיון דנעשו מן הסתם על כל עת חיוב ואף להסוברי' דכסו' יום פטור בלילה וא"ח רק כשלובשו ביום ול"א דכיון דבנתיים הי' זמן פטור הוי מן העשוי ז"א דמיד נעשו הציצית על כל זמן חיוב משא"כ בנדון זה דנפקע החי' ע"י מעשיו שתלה בו את האחרונים ואינו ראוי לכסות בו בתרוויהו חזרו הראשונים להיות כנעשו אח"כ ממילא בפסול ולא מטעם ביטול הוא דנימא דכבר נתבטלו דודאי ל"ש ביטול בזה רק כיון שנתוסף ונאסר בלבישה נתבטלו ממילא רק אם חותך הראשונים כשרים האחרונים הנעשין לצורך זה ולפ"ז ג"כ אתי שפיר באם נתכוין להוסיף דכתב הרמב"ם דבטל את הכל היינו כיון שנעשו לצורך חיוב דהשתא נפקע הבגד בכלל מחיובו כיון דאינו ראוי להתכסות בו מצד עבירת ב"ת וכשחתך ונתחייב בציצית הוי כנעש' ממילא וא"ש בזה נמי הא דלא מוקי בש"ס סנהדרין בהטיל למוטלת דבזה ל"ש אם הוסיף גורע כיון דמכל וכל נפקע החיוב ע"י התוספות וזקן ממרא א"ח רק אם הוסיף גורע המצוה המוטלת עליו כמו בתפילין דמוקי שם הש"ס מה שאין כן אם הוסיף ד' ציצית נפסל הטלית להלביש בו נפקע המצו' דלא קרינן ביה אשר תכסה מצד האיסור אך קצת יש לגמגם בזה הא אף דנתכוין להוסיף מ"מ הבגד ראוי להתכסות בו באם יכוין שלא לצאת ידי מצוה דאף אם נאמר מצות א"צ כונה או מדאורייתא לכ"ע א"צ כונה כדעת כמה אחרונים ואינו ראוי להלביש בו הא מ"מ אם יתכוין רק לצא' בא' משניה' ויחשב השני' כמו רצועות א"כ ראוי להתכסות בו וחייב בציצית ואולי דעת רמב"ם דאף במכוין שלא לצאת לא סגי אם נאמר מצות א"צ כונה ואף אם דעת רמב"ם לדידן דמצות צריכות כונה מלבד באכילת מצה כדעת מפרשי דבריו מ"מ י"ל דסובר דרק מדרבנן בעי כונה ומדאורייתא א"צ כונ' וממילא בזמנו עבר מד"ת על בל תוסיף אף בלא כונה א"כ אינו ראוי לכסות בו גם י"ל אף דלא נתכוין להוסי' מ"מ על בחינ' הזאת שהיטיל בו להוסיף אסור להתכסות בו א"כ לא מקרי אשר תכס' בה דכיון דעומד על דעתו להתכסות באופן זה שאסר' תור' אולם בנתכוין לבטל הראשונים אם נאמר דביטל ל"מ רק מטעם הואיל דאסור להתכסות בו בעודן שישנן שניהם בזה ודאי צ"ל דעיקר הפסול הוא מדרבנן דמד"ת כיון דנתכוין לבטל כשיהי' כמו רצועות ליכ' ב"ת א"כ ראוי להתכסות בו רק מכל מקום כיון דמדרבנן אסו' להלביש בשניהן לא מקרי בי' אשר תכסה בה כיון דעכ"פ ארי' דאיסור דרבנן רמיא עליו אינו ראוי להתכסות בו ואינו עומד להתכסות בו בעוד שניהן על הבגד ממילא נעשו בפסול ומיושב קושית השא"ר שם על הרמב"ם בהא דאמר ר"ז תכלת א"ב משום כלאים ואפילו בטלית פטור' ומפרש הש"ס בהיטל למוטלת דמה רבות' יש דלדברי רמב"ם ע"כ איירי בחתך הראשונים ובעודן על הבגד כיון דהראשוני' אינם ראוים יש בהן משום כלאים. ולמ"ש י"ל דקמ"ל רבותא דמ"מ כיון דאף הראשונים לא נתבטלו רק מדרבנן דמדאורייתא ראוי לכסות בהן בעודן עליהן ול"ש ביטול רק כיון דאסור מדרבנן להתכסות בעוד ששניהם קיימים מקרי אח"כ נעשו בפסול אף באם חתך האחרונים לא חזרו להכשרן אבל זה ל"ה רק מדרבנן ומדאוריית' לא מפסל' לכך אין בו משום כלאים ללקות עליהן כיון דכ"א ראוי אם חתך האחרים כמו שכ' רש"י שם לפירושו. וא"ש הלשון אף בטלית פטורה היינו כשלא חל עליו חיוב כנ"ל דאינו ראוי להתכסות בו

סי' ג'. בדין כלאים בציצית דשרי

הנה דעת ר"ת מובא בתו' חולין (דף דק"י ע"ב) דשרי לגמרי אפילו שלא במקום מצו' כגון טלית שאול' או אש' דאינ' חייבת בציצי' ובתחלה רצה ר"ת לומר דכלאים בבגדי כהונ' לא שרי אלא במקום מצו' ובשעת עבודה לחוד משום דבציצית כתיב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך לומר שבמקום גדילים תלבש שעטנז משמע דכל לבישה שרי רחמנא ובתוס' מנחות (דף מ"א) כתבו ועוד דבטלית שעשוי להנאתו חייב הכתוב כלאי' אבל בגדי כהונ' לא לבוש אלא בעידן עבוד' ובחולין כ' לשון אחר קצת בטלית כל עיקר לבישתו לצורך הנאתו ובבגדי כהונ' עיקר לבישתו לצורך עבודה ובשא"ר (סי' ל') כתב דבריהם סתומים והרא"ש העתיק דבריהם בביאור דכלאים בציצית הותר בטלית המיוחד ללבישה שעיקרו עשוי להנאתו הלכך כ"ז לבישתו הותר בין ביום ובין בליל' אבל לגבי כהני' לא הותר אלא במיוחדין לעבוד' לכך דוקא בעידן עבודה שרי ועדיין הדברים צריכין ביאור

ויש לומר בכונתן דהא כבר התעורר בס' ב"א להקשות לדעת רשב"א נדרים דסובר דאמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו אפי' היכא דיש הנאת הגוף והא דמודר הנאה ממעין דאסור לטבול בימות החמה הוא משום דנהנה לאחר קיום המצוה ובכלאים עיקר האיסור הוא דומיא דלבישה דאית ביה הנאה וכשאינו נהנה ליכא איסור וכשמקיים המצוה לא נחשב הנאת הגוף והוי כמי שאינו נהנה וליכא עבירה והאיך נילף מזה בכ"מ דעשה דוחה לל"ת וכתב לתרץ למ"ש רשב"א נדרים בהא דתשמישך עלי דאפשר באחרת כמו בזו ואינו מותר ההנאת הגוף וה"נ אפשר בשל צמר רק מטעם דהוא חפץ בפשתן ע"כ מטעם דעשה דוחה לל"ת ולפ"ז א"ש לחלק בין כלאים בציצית לכלאים דבגדי כהונ' דבשלמ' בציצית אתעבד איסור אף דמצות לאו ליהנות נתנו מ"מ כיון דיש הנא' בלבישה ואפשר באחר בשל צמר ואעפ"כ התירה התורה לכן כל לבישה שרי רחמנא משא"כ בבגדי כהונה דאי אפשר באחר ומצותו בכך נוכל לומר דלא היתיר' התורה שיתעבד איסור כלאי' רק בשעת וצורך עבוד' דהוי למצוה ומצות לאו להנות ניתנו לכך מותר רק במקום מצוה בשעת עבודה ובאמת בקושית הברית אברהם ל"צ להאי טעמ' הואיל דאפש' בצמר דבלא"ה י"ל ע"כ לא קאמ' הרשב"א דהנא' הגוף מותר לגבי מצוה רק היכא דגוף המצוה לאו ליהנות נתנה ואפשר לקיים המצוה אף אם אינו נהנה כמו בתשמיש דתכלית המצו' של פריה ורביי' יכול להתקיים אף בלעדי הנאת תשמיש ע"ז שפיר הקשה הרשב"א דאף באומר הנאת תשמישך עלי מ"מ הא איכא מצוה והמצוה לא להנאה ניתנה יהי' רשאי לשמש כיון דאינו מכוין להנא' ובטלה לגבי מצו' משא"כ בכלאי' בציצית עיקר חיוב של ציצית הוא על בגד אשר מכסה בה וכשהוא דרך הנאת לבישה א"כ העיקר הוא לצורך הנאתו שרוצה לילך במלבוש של ד' כנפות וחיוב רמיא עליו להטיל בו ציצית וע"י הציצית של צמר איתעבד הבגד של איסור בזה ל"ש מצות לאו ליהנות ניתנו כיון דנעשו של איסור והוא רוצה לכסות א"ע בהבגד לא נוכל לומר דהנאת הגוף בטל לגבי מצוה וזה פשוט וברור וכיון דאעפ"כ התירה התור' מטעם דעש' דוחה לל"ת שפיר כתבו התוס' דבטלית כל עיקר לבישתו לצורך הנאתו ול"ש לגבי' לומר מצוה לאו להנות נתנו וע"כ דהתיר' התורה לכך כל לבישתו מותר משא"כ בבגדי כהונה עיקר לבישתן לצורך עבוד' ובזה אין העיקר הנאת הלבוש ואמרינן מצות לאו להנות ניתנו ואינו מותר רק לצורך עבוד' ואם מלביש אח"כ לכסות בו עובר על ל"ת דכלאים וראיתי בס' משכנות יעקב שהביא ראיה להסוברים דכלאים דבגדי כהונה מותרים אף שלא בשעת עבוד' מיבמות (דף ל"ב) בעל מום ששימש בטומא' ר"ח אמר חייב שתים בר קפרא אומר אינו חייב אלא אחת קפץ ב"ק ונשב' כך שמעתי מרבי ופליגי התם באיסור חל על איסור ולמה לא ילקה ג' דע"כ בבגדי כהונה שימש דאל"כ הו"ל זר ג"כ דאין בגדיהן עליהן א"ו ששימש בבגדי כהונ' וכיון דעבודתו לאו מצו' ליחייב משום כלאי' דאבנט דר' ס"ל דאבנט של הדיוט הי' כלאי' אע"כ משמ' דכלאי' דבגדי כהונ' הותרה לגמרי לכהנים אף שלא בשעת עבודה ואף בבע"מ דאינן בעלי עבודה. וזה ודאי דבר תימא שיהי' מותר אף לבע"מ שזה הוא לענין בגדי כהונה כמו זר אולם י"ל כיון דזה רוצה לעבוד עבודה הכשירה בכהן שאינו בע"מ וחק התורה הוא דאינו יכול לעבוד רק בבגדי כהונ' א"כ הוי לביש' זו דכלאים כדבר שאינו מתכוין כיון דאינו מתכוין לשום הנאת לבישה רק כדי לעבוד עבוד' ואף דממילא נהנ' מ"מ דומה ללובש כלאים כדי להעביר על המכס ואף לדעת רמב"ם דאסור כבר כתב הש"ך יו"ד (סי' ט') הטעם כיון דהלבישה הוא לצורך הנאה עכ"פ כדי להרויח אבל בזה לא יש לו שום הנאה אדרבא יתחייב מלקות רק יצרי' אלבשי' שרוצה לעבור ולעבוד עבוד' מ"מ אינו חייב משום לבישת כלאי' כיון דעיקר כונת הלבישה הוא לצורך דבר אחר ובלא"ה יש לדחות ראי' הזאת די"ל דלא איירי בלאוין שאינן בשביל עבודה והם רק פליגי על שימוש עבודה אם חייב אחת או שתים וע"כ צ"ל כן דהא רבי ס"ל דהזיד במעילה במיתה ומלקות לכ"ע חייב א"כ מועיל דלובש בגדי כהונה ואף די"ל בשלמ' מלאו דכלאים יקש' שפיר דחייב גם על שע'