אמרי בינה אורח חיים קט

בלבד א"מ דהוי כפגם ולא נהנה וצ"ל לשיטתו הא דאמר בש"ס פסחים הנ"ל הא דמעל המסיק היינו ג"כ כיון שהסיק התנור נהנה במה שמוכן לפניו בכ"ע לאפות הפת והא דפריך רבא בפשיטות דילמא איירי הבעי' דרמב"ח היכא שאחד הסיק עצי הקדש בהתנור ואח"כ אפה אחר הפת בזה שאל את הפת אסורה אם לא דבכה"ג לא מעל המסיק צ"ל דבאמת הש"ס היה יכול לתרץ כן וחדא מנייהו נקט כשנפלה דליקה מאלי'

וכן מבואר שיטה זאת בראב"ד בפירושו על תו"כ פ' ויקרא (פר' י"א) דבמוציא מרשות הק' ולא נהנה לא מעל והקשה ע"ז בנותן ש"פ של הקדש לחבירו אמאי מעל הא הפוגם אינו נהנה וכן שליח שלא עשה שליחותו אמאי מעל וכ' כיון דמתנה אית בי' טוה"נ הנותן פוגם ונהנה ואעפ"י שאין בטה"נ ש"פ הרי אנו אומרי' שהנאת חבירו והנאתו מצטרפין ושליח כיון ששינה שליחותו כמאן דזבני לנפשי' דמי והוא הנוטל פרוטה מן ההקדש ומשנה אותו לחולין ואעפ"י שחוזר ונותן המקח לבעלים הראשונים כמו שנותן מתנה משלו הוא וכבר מעל בה משעת מקחו עכ"ד ולכאורה אינו מובן הא השליח לא נתכוין לקנות לעצמו רק בעד המשלחו ומה הנאה יש לו ואף דהדין בכ"מ בשליח ששינה מדעת הבעלים כשלא הודיע להמוכר שהוא שליח על השליח לתקן העיות והמקח קיים כמבואר ח"מ (סיקפ"ב) ואין ביד המשלח לחזור מהמקח ע"כ הטעם כיון שמסר המעות ביד השליח והאמין לו וסמך דעתו עליו דעתו היה שאף אם יעשה עיות יהי' המקח קיים רק השליח יתקן מה שעיות וכ"כ בס' נתיב' המשפט (סי' קפ"ג ס"ק ד' וסי' קפ"ה סק"ה) אבל מ"מ השליח לא זכה במקחו כיון דלא התכוון כלל לקנות לעצמו רק בעד המשלח רק נגד המוכר נתקיים המקח ואין המשלח יכול לבטל המקח א"כ מה הנאה שייך להשליח לחייבו במעילה ולמיחשב כמאן דזבנה לנפשיה כיון דא"ר כלל לזכות וגם יקשה בנזכר בעה"ב ולא נזכר השליח דמעל השליח מה הנאה יש להשליח והן להטעם שכתב רש"י קדושין (דף נ') דכיון דהמשלח הי' מזיד רמיא מעילה על השליח ככל התורה דאשלד"ע והעוש' חייב יקשה מ"מ הא השליח לא יש לו הנאה בשלמא אם השליח הוא ע"ד גדול י"ל דחשוב הנאה לו במה שהמשלח מחזיק לו טובה שעשה שליחותו אבל אם ליכא אלא פרוטה אין כאן שיעור הנאות פרוט' לדברי הראב"ד ואמאי מעל. ולמ"ש רש"י חגיגה (דף י') דשליח חייב כיון דנזכר בעה"ב לא ניחא לי' וביטל השליחות ודאי קשה הא עכ"פ לא יש הנאה להשליח וצ"ל דמ"מ במה דעביד שליחותו דמשלח חשיב הנאה פרוטה

ולפי"ז י"ל דהלעיסה לא מחשב להנאה של כלום ולא מעל דהוי כמזיק הקדש דבמה שמוכן לפניו לאכל ליכא שוה פרוטה ואינו מועיל עד שנהנה גרונו ואז שפיר בעי ג"כ שיהיה שלו וכמ"ש לעיל ולשיטת התו' דש"ר בלבד מביא לידי מעילה וכן ג"כ שינוי מעשה ע"כ צ"ל הא דמזיק פטור בהקדש היינו בדבר דלית בזה כונת הנאה משא"כ דבר שעומד לכך כגון עצים להסקה כיון ששרפן לצורך הסקה מעל וקנינהו בלא שום קנין והנאה כלל א"כ כשלעסה ג"כ לאו בכלל מזיק הוא כיון דלעסה לצורך אכילה ודרך כונת הנאה והדרא קושיא לדוכתי' במצה של הקדש אמאי א"י נימא דבלעיס' מעל ושוב הוי מצתכם וגם מצהב"ע לא שייך לסברת הריטב"א וכן אף לר"ש שייך לגבי משום ב"ת חמץ ויבואר עוד אי"ה

סי' כ"ג השאגת ארי' (ס"ס צ"ד) הקש' על הרא"ש הנז' דא"י במצה גזולה דהא במצה לא כתיב מצתכם רק מגז"ש לחם לחם מחלה ידענו ובחלה מבואר בש"ס ב"ק דאף גזילה מחויב בחלה דאביי סובר בשיטת ראב"י שינוי במקומו עומדת ואין זה מברך אלא מנאץ אבל שם חלה חל על העיסה. ובמקו"ח כ' דמצד הנגזל חייב שם בחלה דאפילו בעשה עיסה מקמח חבירו שלא מדעת איטבל לחלה יעו"ש ויבואר זה לקמן. ולכאורה קשה אם נאמר דהחיוב חלה היא מצד הנגזל מה קאמר א"ז מברך אלא מנאץ הא לא חל ע"ז כלל שם חלה דאיך יכול להפריש שלא מדעת בעלים דהא בעינן מה אתם לדעת אף שלוחכ' לדעת וברא"ש מס' ברכות [דף מ"ה] הביא ראי' לדעת ראב"ד דחייב לברך על אכילת איסור מדקאמר ראב"י א"ז מברך אלא מנאץ משמע שחייב לברך אלא שברכתו הוא ניאוץ ועיין בלח"מ [פ"א] מברכות וקשה הא לדברי אביי בש"ס ב"ק שם דראב"י סובר שינוי אינו קונה ע"כ הכוונה דאינו רשאי לברך דהא נוטל חלה מעיסת אחרים דלא חל כלל שם חלה וכן הקשה מרן רבינו עקיבא איגר ז"ל בחידושיו בדו"ח שם והניח דברי הרא"ש בצ"ע

ונראה דהא בלא"ה צריך להבין כוונת ראב"י דהברכה הוי ניאוץ הא לא נפיק העיסה מתורת טבל דהפרשתו לא מהני וי"ל להמבואר תוס' ב"ק (דף ס"ט] דאף דיאוש אינו קונה מ"מ כל המחזיק בו זכה בו רק דל"ה הפקר לפטור ממעשר כיון דצריך להגזלן לקיים מצות השבה ועיין מ"ש אאמ"ו ז"ל בחי' שבסוף ס' דברי משפט סי' שס"א להוכיח דכוונת התוס' דהזוכה צריך להחזיר גוף החפץ גם כבר הוכחתי שדעת הראשונים דע"י יאוש יצא מרשות הבעלים אף קודם שבא לרשות זוכה ודלא כמ"ש האחרונים עיין מ"ש בהגהותי לד"ח דיני גזילה [סי' י"ג] ולפ"ז אביי דסובר ב"ק [ד' ס"ו] דיאוש א"ק. אבל מ"מ יצא מרשות הנגזל ואם גזל חיטין וטחנן ולשה אף דשינוי במקומו עומד ול"ק הגזלן הוי כעיסת הפקר דלא נתחייב בחלה דעריסותיכם כתי' רק הואיל דאין שום אדם יכול לזכות בהעיסה דהא צריך להגזלן לקיים מצות השבה ולהגזלן יש בה קנין גזילה ומעכב לאחרים לזכות בה נתחייב העיס' בחלה מצד קנינו של גזלן ולכך מהני הפרשתו להוציא העיסה מידי טבל והואיל דל"ק העיסה שיהא שלו ממש א"ז מברך אלא מנאץ אבל מ"מ חייב לברך רק דהוי ניאוץ וכמ"ש הרא"ש ולרבא אף דהוי מצהבב"ע מ"מ סובר הרא"ש דחייב לברך דעכ"פ נתקן העיסה לצאת מידי טבל חזינן עכ"פ דגזילה חייב בחלה. אך י"ל דרק לאחר יאוש כנ"ל ונתחייב באמת מצד הגזלן אף שאין לו קנין ממש מ"מ כיון שאינו מעכב רשות אחרים רק מצדו מיחשב כמו עריסותיכם אף דלא הוי שלו ממש [ועי' מ"ש לעיל כמ"פ ובהגהותי לד"ח דיני לולב בדברי הר"י קורקוס במע"ש אף דממון גבוה הוא מ"מ דעת הרמב"ם דחייב בחלה] והא דכ' הרא"ש דגזולה פטורה היינו קודם יאוש ואין לומר אם הוא קודם יאוש נתחייב העיסה מצד הנגזל ז"א דנ"מ באם לית ביה כשיעור רק ע"י צירוף עיסתו דסתם בנ"א מקפידים כמבואר יו"ד (סי' שכ"ו) ואם לא היינו ממעטים מדכ' עריסותיכם דבעי' שיהי' שלו הי' חייב בחלה ע"י צירוף עיסתו להשלים השיעור והשתא דכ' עריסותיכם פטור ושפיר ילפינן בגז"ש דמצה גזולה אינו יוצא בו קודם יאוש ולפי"ז היה נראה דאחר יאוש יוצא כמו דמצינו דחייב בחלה. גם י"ל נ"מ בגזל עכו"מ דמצד הנכרי הית' פטורה העיסה מחלה רק מצד הגזלן הישראל הי' ס"ד לחייבו ממעטי' מדכ' עריסותיכם

ובגוף הדבר אם עושה עיסה מקמח חבירו שלא מדעת בעלים אם איטבל לחלה תלי' בפלוגתת ר"י ור"ל בירושלמי סוף מס' מעשרו' הממרח כרי ש"ח שלא מדעתו ר"י אמר נטבל ור"ל אמר לא נטבל וקיי"ל כר"י דאטבל כמבואר ברמב"ם ויו"ד (סי' של"א) ועיין שא"ר (סי'פ"ג) שכ' לתרץ קושיית תוס' פסחים ד' ה' דהש"ס ממעט מלא יראה לך של אחרים ושל גבוה ולגבי חלה דרשינן מתרי עריסותיכם חד למעוטי גוי וחד להקדש וכ' דהא דממעט בחלה מעריסותיכם היינו דוקא של גוי ושל הקדש אבל עיסה שאינו שלו אלא של ישראל אחר חייב בחלה בוודאי א"כ לאו למעוטי של אחרים אתא אלא של גבוה וגוי לכך צריך תרי מיעוטי אבל בחמץ ממעט דלאו דידי' והא דנקט גבוה לרבותא דל"א הואיל ואי בעי מיתשל עלי' ע"ש. ולע"ד עיסה של ישראל אחר דחייב בחלה היינו לר"י אף בלשה שלמ"ד בעלים מ"מ כיון דבעלים בני חיובא המה נתחייב העיסה ומי שזוכה ורוצה לאכול נתחייב ג"כ דכבר מוטל החיוב על העיס' משעת גלגול כיון דנתגלגל ביד בר חיוב ולא משכחת לכאורה למעט של אחרים. אמנם אם קטן גלגל העיסה יש לעיין דהא בשעת גלגל לא נתחייב דלאו בר חיובא הוא ודומה לגלגל עיסה קודם שנתגייר ואחר כך נתגייר דפטור וכמו עיסה של הפקר דאם נעשה עיסה בעוד הקמח הי' הפקר ועשה ישראל עיסה אם לא נתכוין לזכות דפטור כמבואר מדברי רמב"ם (פ"ח מה' בכורים) ע"ש וביו"ד (סי' ש"ל) כן נמי בקטן כיון דלא נעשה אצל ב"ח אפשר דפטורה העיסה מחלה ואינו דומה לתרומה דאם נתמרח ביד הקטן נתחייב בתרומה דאע"ג דכ' דגנך ולא דיגון הפקר ואם נתמרח בשעת הפקר פטור מ"מ דגן של ישראל קטן וודאי נתחייב ועיין שא"ר (סי' צ"ז) הא דמרוח הקדש פוטר מפני שהוא ממון גבוה ולא ממעט לה מפני איסור הנאה שבה נ"מ להא דתנן מס' (פ"א) חלת תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו פטור ופירש שם הר"ש אפילו לא קדשו כלל פטורה הואיל וגלגלן לקדשן ה"נ י"ל לענין תו"מ אם כוון בשעת מרוח אדעתא להקדישן פטור מטעם דדגנך ועריסותיכם כתיב ואף דאכתי לא קדשי ושרי בהנאה עיי"ש ולכאורה אף אם מירחן ישראל אדעתא ליתן לגוי או להאכיל לקטן אינו מחוייב דאף דאסור להאכיל לקטן איסור בידים וטבל אסור להאכילו היינו אם כבר חל שם טבל ואיטבל למעשר או העיסה אם כבר נתחייבה משעת גלגל אבל אם הגלגל או אידגון לתת להאכיל לקטן יש לומר לא נתחייב ואף די"ל קטן מעשה יש לו היינו אם עושה בעצמו אבל אחר המגלגל להאכיל לקטן או לנכרי יש לומר דלא נתחייב ועיין פ"מ (סי' תנ"ד ס"ק ב') דמשמע לי' אם עשה לגוי חייב בחלה מדכתיב באכלכם מלחם הארץ ולא משמע כן מדברי הר"ש הנ"ל וי"ל דפטור כמו בעשאן להקדש. אולם נרא' הא דכתב הר"ש דפטור בעשאן להקדש יש לומר אף דעדיין הוי עריסותכם דשלו הוא יכול לחזור ושלא להקדש פטור מ"מ מחלה כמו עיסת הכלבים בזמן שאין הרועים אוכלים דפטור מחלה וכ' הרמב"ם שם בפי' המשנה מדכ' באכלכם מלחם הארץ וכיון דאינו עושה לאכילת אדם אף דהוי עריסותיכם מ"מ פטור כן נמי בחלת תודה ורקיקי נזיר אף דעדיין לא קדשו ועריסותיכם קרינן ביה מ"מ כיון שלא נעשה לצורך אכילת הדיוט פטורה מדכתב באכלכם מלחם הארץ וראיה לזה מהא דמבואר פסחים (ל"ה) דא"י בפסח בחלת תודה ורקיקי נזיר בעשאן לעצמו ומבואר בש"ס הטעם מדכתב ושמרתם את המצו' ולא שמשומר לזבח ולמה לן לטעם הזה הא כיון דפטור מחלה אינו יוצא ידי חובת מצה בעיסה הזאת כמו עיסת הכלבים. וכמ"ש במתניתין דחלה הנז' אף דילפינן לחם לחם ממצה מ"מ חלת תודה מקרי לחם והיה יוצא בו ידי חובת מצה אי לאו משום דרשא דקרא ושמרתם את המצות והא דפטור מחלה משום דכ' באכלכם כנ"ל אבל באם מירח הכרי לצורך גוי י"ל דגם הר"ש מודה דחייב בתו"מ דדגנך קרינן ביה;