אמרי בינה אורח חיים קב

בלע ואינו נקרא איסור' א"כ בלח בלח כשנתערב קודם פסח מה"ט אינו חוזר וניעור דהא הוי כנולד האיסור בתערובות דלא מקרי דשיל"מ בכה"ג ומה"ט יש לדון דמבואר (סי' תנ"ב) דתוך הפסח אי אפשר להגעיל כלי ולכאורה למ"ש המג"א ) ריש סי' תנ"א) משם הראב"ן דלכך מותר כלי חמץ אחה"פ ולא הוי כחמץ שעבר עליו הפסח משום דלא הוי ניכר ואינו בעין וראיתי בראב"ן (דף נ"ח ע"ד) שכ' דאיסור הבלוע בכלי כמי שאינו דמי כ"ז שבלוע עד שיצא ולכשיצא אוסר דכשם שטומאה בלועה כמאן דליתא דמייא ואינה מטמאת עד דנפקא כך איסור הבלוע לא אסר עד דנפיק דהא חמץ בפסח אי מטמין ליה עבר בב"י ובי"מ ואם הוא בלוע בקדרה לא עבר ומותר לשהותו עד אחה"פ וכי נפק לאחה"פ היתר הוא ואי הו' נפק בפסח הוה אסר ה"נ ל"ש וא"ת א"כ דאיסור הבלוע כמאן דליתי' דמי אמאי אסרה תורה כלי חרס אשר תבושל בו ישבר לישהייה עד למחר ולשתרי דהא לא הותיר כלל דהבלוע כמאן דליתי' ולמחר הוי נותן טעם לפגם ולשתרי תירץ ולטעמיך יגעילנו או ילבינו ביומו אלא העידה התורה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם דעם פליטתו חוזר ובולע מיד ולא מועיל לו הגעל' וכיון דהכי כי הוה מבשל בי' למחר הוי מבטל איסור לכתחלה כו' ועוד דאין כאן ביטול כלל דהא אין בלועו יוצא מדפנו ומשום דנותר יש בו כרת אמרה תורה ישבר ע"כ. מבואר דבעוד הבלוע בדפנו אינו חל עליו איסור חמץ כלל רק כשפולט וכיון דכל הטעם דאין להגעיל תוך הפסח הוא מטעם דהמים בולעים החמץ ושוב בולע הכלי ואף דהוי נו"ט לפגם מ"מ אסור בפסח ועיין ד"מ שם משם תשובת רשב"א וכיון דכתבו דהיכא דיש שום קולא סמכינן לומר דחמץ מקרי התירא בלע כמ"ש הח"י שם א"כ אם מגעיל תוך הפסח דעל הבליעה ל"ה חל כלל איסור חמץ רק כשפולט ואז נולד בתערובות ולא ניכר איסור מעולם בפני עצמו ושפיר מתבטל אמנם הא הרמב"ם סובר דחו"נ וסובר דחמץ מקרי התירא בלע כמ"ש המ"מ ) פ"ה) ולדידי' עיקר הטעם דחמץ במשהו משום דשיל"מ ע"כ צריך לומר דמ"מ לא מקרי לא ניכר האיסור מעולם ולכן להגעיל אחר זמן איסור נמי אף דהוי נו"ט לפגם ומשהו מ"מ אוסר ולא מקרי נולד האיסור בתערובות

ועל פי סברת ראב"ן מובן מה דיש להתעורר להסוברים דחמץ מקרי התירא בלע ושפוד ואסכלא מגעילן אף בפסח הא כל הטעם דמהני בקדשים הגעלה לכלים שמשתמשין ע"י האור הואיל דהוי התירא בלע הוא משום דאחר הגעלה לא נשאר רק מעט ואינו ראוי לחול עליו שם נותר וכשבלע איסור דכבר חל עליו שמא דאיסור' צריך להוציא הכל א"כ כשמגעיל אח"ז איסור כבר חל עליו שם חמץ ומה מהני הגעלה אף דהתירא בלע ועיין בח"מ ) סי' תנ"ב סק"ג) ולדברי ראב"ן א"ש דבעוד הבליעה תוך הכלי לא חל כלל איסור חמץ רק כשפולט לכן מהני הגעלה דעל פליט' מועטת לא חל שם איסור אח"כ וכן מובן מה דקש' לכאורה על הר"ן סוף ע"ז דכ' שם בשיטת רש"י דסובר לינת לילה פוגמת והקש' התוס' א"כ למה צריך בקדשים מריקה ושטיפה הא הוי נו"ט לפגם וכ' הר"ן דהא דהקפידה התורה אינו מטעם דהפליטה נאסרת רק לבער הנותר וכמו בנותר שהוא בעינא צריך שריפה כמו כן בכלי חרס צריך שבירה עי"ש וקשה הא רש"י במתני' דזבחים (דף צ"ה ע"ב) כתב וא"ת הרי הבלוע נעש' נותר ופולטו בהיתר לאח"ז מודה ר"ש כו' הרי דהקש' דיאסור ההיתר מטעם פליטה. ולדברי ראב"ן א"ש דבאמת כ"ז שלא פלט ונשאר בלוע בכלי לא חל עליו נותר רק בשעת פליטה והא דקאמר בש"ס פסחים התורה העיד' על כלי חרס שא"י מידי דופיו לעולם דילמ' באמת כל מה שפולט פולט בפעם ראשון ומה שאינו פולט בפעם ראשון שוב לא יפלוט לעולם רק בקדשים צריך שבירה לבער הנותר ולמ"ש הר"ן ע"כ צריך לומר כיון דעל מה שלא יצא לא חל עליו איסור נותר והשביר' הוא שלא ישתמש בו עוד דכשיצא יחול א"כ ע"כ דאינו יוצא מדפיו לעולם בפ"א רק פולט מעט מעט דאל"כ יגעילנה

ויש לפרש דברי תרגום יהונתן (פרשת צו) דכתב וכלי חרס ישבר מטול דלא יבשל בו חילא ואינו מובן הא בלא"ה כשמבשל אח"כ פולט ועי' במשבצות מ"ש עליו וי"ל כונתו למ"ש בפי' קומץ למנחה שם דבקדשי' הואיל דכתיב למשחה כדרך שמלכים אוכלים מיפסל אף ע"י נ"ט לפגם וא"ש נמי קושית תו' על רש"י הנ"ז דסובר לינת לילה פוגם ובקדשים אף ע"י נ"ט לפגם מיפסל. וזה נמי כוונת הת"י דמטול דלא יבשל בי' חילא דהוא כלי שרת לכך צריך שבירה דבקדשים אף נו"ט לפגם מיפסל ועיין ריטב"א ע"ז דכתב הטעם דל"מ בחמץ הגעלה אף דהתירא בלע משום דבקדשים נשאר עכ"פ משהו ושם בעינן נו"ט וחמץ דהוא במשהו אסור עי"ש ולא אבין הא ע"כ סובר דסברת התירא בלע הוא אף אם חל עליו אח"כ שם איסור דאל"כ יהני הגעלה בכל איסורין לשפוד ואסכלא דלא נשאר רק משהו ואי דמ"מ אין מבטלין איסור לכתחילה בקדשים נמי נימא הכא וע"כ דסובר דהתירא בלע קיל האיסור ולא איכפת לן במשהו הנשאר וצריך להבן טעם הדבר

אך מדברי הטור (סוף סי' ת"נ) נראה קצת דגם על הבלוע שבכלי חל איסור חמץ דכ' דאסור להשכיר כלי לנכרי בפסח שיבשל בהם חמץ מפני שרוצה בקיומו של איסור ע"י ד"א שלא יבקע הכלי ועוד כיון שהכלי עצמו אסור בהנאה אסור להשכירו לכתחילה ולא דמי למשכיר חמורו דהחמור אינו אסור אבל הכלי עצמו אסור וע"ש במג"א שהקדירה בלוע מחמץ ובמקו"ח שם כתב בכוונתו דלא תקשה הא הכלי מותר בהנאה דהא מותר ליתן לתוכו דבר יבש כמבואר יו"ד (סי' צ"ד) לזה כתב דהכלי בלוע מחמץ ונהנה מהבלו' דהנכרי נותן יותר בעד כלי שהו' שבע מלבלו' ודבריו תמוהין הא מותר למכור כלי הבלוע מבשר וחלב לנכרי כמו דמבו' בפשיטות באו"ה (כלל כ"א ד"ז) דכל איסורי הנאה שנבלעו בהיתר כגון כלים שנתבשל בהן בשר בחלב יכול למוכרו לגוי ומסתימת דבריו מבואר דאין הבדל בין כלי חרס לכלי מתכות ועיין פ"ח ) סוף סי' ת"נ) כנראה שלא ראה דברי או"ה ובתשובת חתם סופר חיו"ד (סי' צ"ח) נשאל על זה והאריך שם בטעם ההיתר ותמהני הא הדברים מבוארים באו"ה שם עכ"פ מבואר דזה לא ניתן להאמר שהנכרי יתן דמים בשביל שהכלי שבע מלבלוע וע"כ כונת המג"א בדעת הטור שכ' שהכלי עצמו אסור בהנאה היינו שנראה כמשכיר איסור הנאה עכ"פ מבואר דהטור סובר דהבלוע בכלי חל עליו שם איסור הנא' ודלא כדברי ראב"ן דלדעתו לא חל כלל שם איסו' על דבר הנבלע בכלי ובאמת יש להתבונן בדברי הטור דכנראה אינו אוסר רק להשכיר הכלי לגוי שיבשל בו חמץ אבל לבשל בו היתר אינו אוסר ולשני טעמים שנתן יש נ"מ דלטעם א' משום דרוצה בקיומו ע"י ד"א וכפי שפי' המג"א והמקו"ח ממילא לבשל בו היתר דהיינו דבר שא"ב חימוץ הי' מותר להשכיר ולטעם הב' שהכלי עצמו אסור בהנאה הי' אסור אף להשכיר לבשל בו דבר שאין בו חמץ ובפרט למ"ש המקו"ח דהנכרי נותן יותר בעד כלי שהוא שבע מלבלוע הי' אסור אף להשכיר לבשל בו דבר שאין בו חמץ וע"כ צריך לומר דבאמת עיקר הטעם הוא משום דרוצה בקיומו ע"י ד"א וטעם השני נקט הטור לסניף בעלמא וא"כ י"ל דכונתו על הבליעה שיפלוט הכלי דאז חל עליו שם איסור אף דבא בתוך התערובות מ"מ על הבלוע חל שם איסור הנאה ועדיין צ"ע

והנה דעת רשב"א בתשובה דכמו דמשהו אוסר כן גם נו"ט לפגם אוסר וגם דחו"נ וכתב הפ"ח אע"פ שהרשב"א בתשובה ) סי' רס"ב) כתב שאין מגעילין כלי חמץ בפסח אפילו אינו ב"י שנו"ט לפגם אסור בפסח משמ' דקודם פסח שפיר דמי אע"פ שהרשב"א מכת האוסרי' חו"נ ליתא דלא דמי דשאני התם דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא עכ"ד (ס"ק ו') ויש להתעורר הא מבואר בת"ה דעת רשב"א דהביא דעת ר"י דאם מגעיל קודם זמן איסורו מותר אף בב"י דהוי נ"ט בר נ"ט וכ' עליו ואינו מחוור כל הצורך דחמץ הוי שמו עליו לכך נראה שצריך ליזהר אף בכלי חמץ שלא להגעיל קודם זמן איסורו אלא כלי שאינו ב"י או במים רבים שיבטל כל הכלי בהם כשאר איסורין עי"ש הרי דסובר דל"מ נ"ט בר נ"ט לגבי חמץ ועי' מג"א (ס"ק כ"ד). ובדברי רשב"א בתשובה (סי' תפ"ה וסי' י"ג) מבואר דאף בטעם חו"נ ודלא כמ"ש המג"א ) (ס"ק י"ג) א"כ יקשה מה מהני כשמגעיל ב"י והוי במים לבטל נגד כל הכלי הא מ"מ שוב חוזר ובולע וחו"נ בפסח וגם מה מהני אם הכלי אינו ב"י הא לדידי' משהו חו"נ אף בנו"ט לפגם אולם לדעת ראב"ן הנ"ל י"ל דהא הא דנו"ט לפגם לא מתבטל לדעת רשב"א והפ"ח שם הקשה דאי באיסור נו"ט לפגם איכא איסור' היכי ילפינן לה מנבלה מוסרחת דפקע איסורא לגמרי דהא עפרא בעלמא הוא וע"כ הטעם כיון דאינו נהנה מן האיסו' כמ"ש הר"ן בע"ז א"כ ליתא לאיסורו אולם דבריו תמוהין הא דעת הרשב"א דמטעם ביטול אתינן עלה בנו"ט לפגם דלא ילפינן ממשרת דטעם כעיקר רק בטע' לשבח ולא לפגם דבטע' לשבח הוי כניכר האיסו' דחשיבות אוכל הוא בטעמו ואי הוא לפגם א"ב חשיבות ולא חשיב כניכר האיסור ושוב חד בתרי בטיל. ולפ"ז בחמץ דאף יבש ביבש דאין בו טעם לא אמרינן חד בתרי בטיל לדעת הרשב"א לכן גם נו"ט לפגם אוסר והא דדעת המחבר דנו"ט לפגם מותר בפסח ע"כ דסובר להלכה דיבש ביבש מתבטל וכ"כ הכו"פ יו"ד (סי' ק"ג) עי"ש ובתשובת רבינו עק"א ז"ל (סי' קפ"ג) ולפי זה י"ל אף לדעת רשב"א דסובר חו"נ היינו ע"כ הטעם דזמן מעורר האיסור כמ"ש הראב"ד וכבר העירותי בהגהותי לד"ח הא דדעת רמב"ם דטעמא דחמץ במשהו הוא משום לתא דדשיל"מ וגם סובר חו"נ ולא אמרינן הא באיסור הנולד בתערובות לא נאמר חומרא דדשיל"מ ע"כ הטעם דמה דזמן איסור מעותד לבא עדיף וחשבינן הזמן כאילו היה עכשיו ולא נתבטל אם הי' עכשיו זמן איסור כן נמי אף דנתערב בזמן ההיתר מ"מ כיון דנתערב בו חמץ שאם היה נופל בזמן איסור הי' אסור אמרינן ג"כ דחו"נ. אולם זה דוקא אם נתערב דבר שהי' עליו שם חמץ אבל כלי הבלוע אף כשיבא זמן איסורו לא חל עליו שם האיסור דהוי כמבוער וכמ"ש הראב"ן דעל בלוע אינו חל כלל שמא דאיסורא רק בפסח אסור לבשל דכשיוצא מן הכלי חל אז שמא דאיסור' עליו ואף דנתבטל ובא מיד בתערובות מ"מ אסור כיון דהיה חל שם איסור על הבלוע קודם שנבלע בכלי אבל אם מגעיל הכלי ויוצא איסור דמה שחוזר ובולע הכלי הוא בתערובות ולעולם אי אפשר להנות בפני עצמו בזה אף דפולט אח"כ ממה שבלע ממים מ"מ כיון שבלע בתערובת ואי אפשר ליהנות מן האיסור בלתי תערובות היתר וכ"ז שהוא תוך הכלי לא חל עליו שמא דאיסורא וכשפולט פולט בתערובות בכה"ג לא החמירו כלל והעיקר נראה דלכך מותר להשתמש בכלי אחר הגעלה