אמרי בינה חושן משפט צג

עפ"י ב' או ג' עדים יקום דבר כתיב רק מצד שווי' נפשה חתיכ' דאיסורא נאמן לכך אין סוקלין ע"י משא"כ היכא דעד אחד מעיד בדבר שנתנה ' התורה נאמנות אז יש קיום לדבר ונתחזק הדבר שהב"ד ידון ע"ז ועיין מ"ש שם אאמ"ו ז"ל ליישב קושית הפנ"י מהא דסוקלין ע"י דאם אב א"נ בהכחשת עדים לית ליה בזה דין כל מקום שהאמינה תורה ע"א שיהי' כשנים דכיון דאחד יכול להכחישו לא נוכל לדון ע"ז דין מיתה ועי"ש מ"ש אני בעניותי להסוברים דאף נגד שנים האב נאמן א"כ ע"כ דאין לו תורת עדות לכך אין סוקלין ע"י עיי"ש בדברים נכונים

והא דכתב הרמב"ם באומר כהן אני כו' אם נשא או נטמא לוקה וכבר כתבתי דלגבי שוי' אנפשי' חד"א ל"מ אף בהוחזק וגם דבש"ע אה"ע משמע אף בלא הוחזק כיון דלא הזכיר וגם שם ל"ש כ"כ הוחזק כיון דא"נ להחזיקו לכהן רק לגבי דנפשיה. אולם בלא"ה קשה שם דהרמב"ם כ' דהנבעלת ס' חללה וביאר המ"מ אם בא על אחת מפסולי כהונה זרעו ספק וכ"כ בש"ע. וקשה הא מבואר בתוס' ורא"ש יבמות (דף מ"ז) בהא דנאמן אתה לפסול עצמך לא לענין אם בא על בת ישראל לפסלה דקיי"ל אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משע"ר רק דמהני עדותו לעצמו דשוי' לנפשי' חד"א ואסור בבת ישראל וכתב הרא"ש וכיוצא בזה מצינו הוא אומ' קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותיה ואעפ"י שהוא אסור אם בא עליהן לא פסלן דלא מיתסר בהן אלא משום דשווינהו אנפשיה חתיכה דאיסורא עיי"ש הרי דא"נ לגבי אחרים כלל ולמה באומר כהן אני זרעו ס' חללה וכבר הרגיש בזה בחידושי הגרא"ו ז"ל שם באה"ע. אמנם ע"כ צ"ל כמו שכתב בס' מח"א הלכות א"ב שם דבאומר כהן אני אינו אומר נגד החזקה ונאמן בתורת עדות לכך לוקין ע"י. ובהגהותי לד"ח הרגשתי על דבריו דא"כ למה אין ע"א נאמן להעלות לכהונה כמבואר שם ברמב"ם אם נאמר דל"ה נגד חזקה ובאמת בר"ן כתובות (פ"ב) תמה ע"ז הא לא הוי נגד חזקה ועיין ספרי פרשת שופטים ע"פ לא יקום ע"א להעלות לכהונה ולהוריד מן הכהונה מניין ת"ל לכל עון ולכל חטאת דמשמע מדאורייתא א"נ ואולי שם איירי נגד קול וכדומה אולם כבר כתבו המחברים דשם הוי נגד רוב דרובא דעלמא לאו כהנים הם וגם חזקה דבמעי אמו זר הוא

אולם ע"כ צ"ל דבאמת עא"נ במקום רוב לברר כאשר האריכו בזה האחרונים וכתבתי בזה במ"א להוכיח מכמה מקומות וגם לומר חזקה דבמעי אמו זר הוא ג"כ טעות הוא דלדבריו היה אז ג"כ חזקה שאחר שיולד ויצא לאויר העולם יהיה כהן וקדש בקדושת כהונה ועיין מ"ש אאמ"ו ז"ל בספרו חיו"ד (סי' ו') להשיג על הס' ש"ש וע"כ הא דאין עד אחד נאמן הוא מצד מעלה דיוחסין. וא"כ מה"ד היה ראוי שיהי' גם הוא נאמן דבמקום דעא"נ גם בעלים בעצמם נאמנים. ואף שכ' בס' פנ"י מס' כתובות ריש סוגי' דפ"פ דאף דע"א נאמן על חתיכה ס' חלב ס' שומן ואף הבע"ד נאמן מ"מ אפשר היכא שהספק בגופה ל"מ כדאשכחן בשבוי' דע"א נאמן בה שלא זינתה והיא עצמה לא מהימנא עיי"ש היינו ע"כ מדרבנן דמעלה עשו ביוחסין דמד"ת נאמנת אף ע"ע וראי' מדברי תוס' ריש גיטין דהקשו אם עא"נ אף באתחזק איסורא ולאו בידו אמאי איצטרך וספרה לה לעצמה ועיין מהרי"ק (סי' ע"ב) הרי דהיכא דעא"נ אף בע"ד ועל גופיה נאמן. וא"כ בבא ואמר כהן אני מה"ד הי' נאמן רק מצד מעלת יוחסין עכ"פ אף דרבנן החמירו מ"מ באנו לבית הספק עכ"פ כיון דלגבי נפשיה מהימן ומה"ד היה ראוי להאמין לו לגמרי אף דמעיד נגד הרוב מ"מ נאמן לברר רק מצד מעלה אינו נאמן לכך זרעו הוי עכ"פ ספק חללה משא"כ באומר לאשה קדשתיך דמה"ד א"נ דאשה הי' לה חזקת פנויה וגם אין דבר שבערוה פחות משנים רק לגבי דנפשיה נאמן להיות אסור בקרובותיה לכך אם בא עליה לא פסלה מן הכהונה וכן באמר נתגיירתי ביני לבין עצמי דהי' מוחזק לישראל וא"נ לפסול גופו דאאמע"ר רק לשויא נפשי' חתיכ' דאיסור' נאמן לכך א"נ לפסול את בת ישראל אם בא עליה כיון דלכ"ע בחזקת ישראל הוא

ובאמת דעת היש"ש בפ' החולץ נראה דרק באומר לאשה קדשתיך והיא מכחשת בזה אינו פוסל אבל באינו מי שיכחיש אותו פוסל אח"כ ודלא כמו"ש הרא"ש והטיו"ד (סי' רס"ח) ובודאי כנראה דבזה גם הרא"ש והטור מודים הבנים שיולדו להם אח"כ המה כמותו דרק הבנים שיש לו א"נ לפסול משא"כ הנולדי' אח"כ וע"כ הטעם דע"ז נאמן שיהיו הבנים שיולדו להם אחר כך כמותו ועיין ב"ש (סי' ו' ס"ק כ"ז) בהא דמבואר שם אשת כהן דאינו נאמנת לומר נאנסתי ואחר שימות בעלה אסורה לכהן שהרי הודית כתב הב"ש דאם נשאת לכהן בניה כשרים דא"נ לפסול בניה דוקא לאב נתן התורה נאמנות ולא לאם ובספר בית מאיר שם השיג עליו מהך דיבמות הנז' דמשמע דהבנים שיולדו לו אח"כ הן כמותו אף דלדבריו נכרי הוא ואין עדות לנכרי עי"ש ולמ"ש אינו ראי' דע"כ צריך לחלק בזה די"ל זרע שיולד אח"כ יש לו כח שיהיו כמותו ע"י הודאתו משא"כ לפסול אחרים אינו פוסל כן נמי בנידון דב"ש א"נ לפסול זרעו של כהן אם נישאת לו אחר מות בעלה הראשון וצ"ע וגם נ"מ באשה שאמרה נתקדשתי לפלוני ופ' מכחיש' דיכולה לשווי' נפש' ח"ד אם נישאת אח"כ לאחר אם הולד הוא ספק ממזר או לא ויש בזה אריכות דברים אכ"מ

וראיתי בס' ש"ש שם (בפי"א) שהקשה למה באומר כהן אני ל"ה זרעו ודאי חללה כמו דנאמן אדם לומר בני זה בן גרושה יעיי"ש אולם נראה למה דמבואר בנ"י מס' ב"ב (דף ל"ד) וז"ל ובאומר על בנו ממזר אין אשתו נאסרת שיפסלו הבנים שיהיו אח"כ משום בני זונה דאימר דשוגגת היתה ואינה נאסרת באשת ישראל ואפי' אמר שהיא מודה א"ל עליה להפסיד כתובתה ולא על הבנים שיולדו אח"כ לפסלם לכהונה עכ"ל וכבר כתבתי בהגהותי לס' ד"ח דיני נחלות (סי' ד') להבין דברי הנ"י דכוונתו על הבנים אם יולדו אח"כ ממנו דלזה ל"מ אמירתו דהשתא לפסול בניו של אח"כ ויהיו בני זונה עיי"ש וה"נ דכוותי' אף דנאמן אף על עובר שבמעי אמו מ"מ היכא דאינו מעיד על הבנים רק ע"ע א"נ ע"י דבורו של השתא לפסול הבנים ואם גם אח"כ אמר שכהן אני כדי לפסול הבת אם הי' מזיד א"נ כמ"ש הנ"י שם דהא דנאמן לומר על בנו שהוא בן גרושה וחלוצה הוא דוקא אם אומר שבא עליה בשוגג אבל לומר שבמזיד לאו כל כמיני' לשווי' נפשו רשע ועיי"ש בד"ח מ"ש בזה בספיקו של רבינו עק"א ז"ל אם אב רשע ופסול נאמן על בנו לפסלו. וראיתי אח"כ שכבר עמד על חקירה הזאת בספר בית מאיר ושם הבאתי ראיה ברורה מש"ס גיטין (דף ע"א) דא"צ תורת עדות ויבואר עוד אי"ה במ"א

סי' ד ראיתי למי שהקשה בהא דיבמות (דף מ"ז) באומר נתגיירתי בלב"ע דנאמן לפסול א"ע וכתב רמב"ם (פי"ד מא"ב) וחוזר וטובל בב"ד וכ"כ בש"ע יו"ד (סי' רס"ח) וקשה למ"ש בש"ע (ס"ג) לרי"ף ורמב"ם אף אם בדיעבד מל ועבל בפני ב' מעכב ואסור בישראלית וא"כ לדבריו שגייר א"ע בינו לב"ע והיינו גם המילה יהיה צריך הטפת דם ברית. וכן כ' באמת בר"ן קידושין (דף ע"ח) וז"ל נאמן אתה לפסול עצמך שאסור אתה לבא בקהל עד שתטיף דם ברית ותטבול בפני שלשה שהרי הודית ושווי' נפשך חתיכה דאיסורא עכ"ל ולמה השמיט הש"ע ענין העפת דם ברית. ונראה דודאי אחרים אסור להם להטיף דם ברית כיון דבחזקת ישראל ואינו נאמן לגבי אחרים רק לשויא נפשי' חד"א ואנן לכל דבר בחזקת ישראל מחזקינן לי' אסור לחבול בו ואף לחבול בעצמו אסור דאין אדם רשאי לחבול בעצמו כמבואר בש"ס ב"ק (דף צ"א) וכן לצוות לאחרים וא"כ בלתי אפשר להאמין לו להטיף דם בברית דאף דלדבריו נכרי הוא ורשאי לחבול בעצמו לשם גירות להתיהד עי"ז מ"מ כיון דא"נ מצד עדות רק לגבי עצמו יכול לשוי' נפשו חד"א ואנו מחזקינן לי' שכבר נתגייר כדין אסור לחבול בו ואף שיגייר א"ע בזה להטיף דם ברית אינו מועיל דלדבריו דנכרי הוא לא ימול ואף למ"ש הש"ע (סי' רס"ד ס"א) דאם מל א"צ לחזור ולמול פעם שנית מבואר בב"י משם ר' מנוח דאפשר אף הרמב"ם מודה שצריך להטיף ממנו דם ברית רק דא"צ לחזור ולחתוך והרמ"א כתב שם דכן עיקר דצריך לחזור ולהטיף. גם אף אם נאמר דבדיעבד א"צ לחזור ולהטיף כשמל אותו נכרי ויכול בעצמו לחזור ולהטיף לשם גירות מ"מ אין מניחין אותו דאף דנאמן לגבי עצמו לשוי' נפשו חד"א היינו לענין איסור נאמן אבל לחבל בעצמו אין מניחין אותו דלענין זה ל"ש נאמנות וכבר כתב מהרי"ק (סי' ע"ב) דלענין ממון אדם נאמן על שלו לאסור או להתיר אף היכא דלא הוי בידו ולגבי גופו א"נ ועיין ספר ש"ש (ש"ו פ"ו) עיי"ש וא"כ לענין זה בלתי באפשרות להאמין לו דאין לו תקנה ובדבר שאין לו תקנה לעולם ל"ש להאמינו לגבי דנפשי' וצ"ע בזה עוד כי לדברי מהרי"ק דעל גופו אינו נאמן להתיר וכן לאיסור א"נ מצד בעלים ועיין ש"ש (ש"ו פח"י) דחקר מנ"ל דאשה נאמנת לומר לבעל טמאה אני לך שראתה כיון דכל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן ואין עא"נ נגד חזקה ועל ספירת שבעה נקיים כבר כ' תוס' ריש גיטין הטע' מוספרה לה אבל לומר טמאה אני לך מנ"ל דא"ל מתורת בעלים דנאמנין בשלהן אפי' נגד חזקה דא"כ לא מקשי תוס' מספירת ז' נקיים וע"כ דל"א בעלים נאמנין בשלהן אלא בממונם וכמ"ש מהרי"ק. והאריך שם דמטעם שוי' נפשי' חד"א אי אפשר לומר דהא הבעל חייב קרבן עיי"ש וכבר כתבתי בהגהותי לד"ח חיו"ד (סי' כ"ג) ליישב זה דאח"כ נאמנת בתורת עדות כיון דכבר איתר' החזקת טהרה מכח שווי' אנפשי' חד"א. והעיקר כתבתי שם