אמרי בינה חושן משפט נז

המומחה לרבים פטור הוא מטעם דהי' נקט רשות. והש"ך חולק ע"ז דמומחה וסמוך ודאי פטור. וראיתי בקיצור פסקי הרא"ש ר"פ אחד ד"מ וז"ל כל טעות שבדבר משנה חוזר אפילו שלשתן מומחין אפילו קבלוהו עליהן ונקוטי רשות מבי ריש גלותא ואי ליתיה לבע"ד אי איתיה ולית ליה לשלומי משלם איהו עכ"ל ומבואר כדעת הב"ח והסמ"ע אולם צ"ע להבין דבריו אם אין כאן ט"ס דהא בנקיטי רשות מבי ריש גלותא מבואר מדברי ר"ע לר"ט דלעולם פטור

והא דפטור במומחה וקבלוהו מצינו שני טעמים חדא דהוי אונס הואיל דקבלוהו עליו וכמבואר ברא"ש דהו"ל כטבח אומן שקלקל דבחנם פטור דהו"ל אונס הקרוב לגניבה. ולכך העלה הש"ך דשלשה סמוכין אף שלא קבלוהו עליהן ודנו בכפיה מ"מ כיון דהם אנוסין עפ"י התורה שחיוב עליהן לדון פטורין אף אם נו"נ ביד אולם הנ"י כ' משם הרמב"ן דבנו"נ ביד אף שלשה סמוכין וטעו בד"מ ולית ליה לשלומי חייב דמזיק הוא. וכנראה אין זה דעת רמב"ן כפי אשר הביא הר"ן בחידושיו ריש סנהדרין דבריו דהא דבעינן נקיט רשות הוא דוקא במומחה לרבים שאינו כשר מה"ת אבל הדיינין הכשרים מה"ת הן פטורין לשלם לעולם מה"ת לפי שאין למעלה מהן מכיון שהתורה עשאן דיינין ומבואר שם כמה פעמים דהכשרים מה"ת כמו ג' סמוכין ומומחין עדיף מנקיט רשות וכיון דנקיט רשות מבואר דפטור אף בנו"נ ביד לא יגרע שלשה סמוכין ממנו וכן נראה כיון דנקיט רשות מהני לפטרו מטעם הפקר ב"ד אף בנו"נ ביד ע"כ דכה"ג מצינו בג' סמוכין שהן דיינים הכשרים מה"ת דפטורין דאל"כ למה נפקיר ממון בחנם ועיין ש"מ ריש כתובו' דלא מצינו הפקר ב"ד הפקר היכא דלא פשע דמה"ת יפקירו ממונם ואם נאמר דדייני תורה ג' סמוכין פטורין אף בנו"נ ביד דהוי כאנוסים גם ע"ז שיכופו לקיים הדין שפיר תיקנו וכח לריש גלותא לתת רשות לדיין שידון בכפיה ושיכוף לשלם ויהי' פטור וניחא לכולם הך תקנתא שימצא דיינים אבל אם אך סמוכין יהיו חייבין מה"ד לשלם כשנו"נ ביד או שכפאו לקיים הפ"ד שזה הדין כמו נו"נ ביד כמ"ש בתומים ואז חייבין למה להו לריש גלותא להפקיר ממון בחנם ושיהיה פטור זה שנקיט רשות א"ו דמה"ד דייני תורה לעולם פטורין אף בנו"נ ביד ויש כח לריש גלותא לשויה כדיין של תורה

ברם זה לי יותר משלשים שנה נתקשתי מהא דמבואר בטור יו"ד (סי' של"ו) משם רמב"ן בת"א ברופא אומן שריפא ברשות ב"ד והזיק ה"ז גולה וכ' דרופא הוא כדיין המצווה לדון ואם טעה בלא הודע אין עליו עונש כלל ואם טעה ונודע לב"ד שטעה אף דבדיין אם דן ברשות ב"ד פטור ברופא ג"כ בדיני אדם פטור מן התשלומין אלא שאינו פטור בדיני שמים עד שישלם הנזק ויגלה על המיתה הואיל ונודע שטעה והזיק או המית בידים וכן אמרו בתוספתא רופא אומן שריפא ברשות ב"ד פטור מדיני אדם ודינו מסור לשמים וכתב ומ"מ בלא הודע שלו א"ח כלום כמו שהדיין פטור לגמרי בין מדיני אדם בין מעונש שמים עיי"ש עכ"פ מבואר דבד"ש רופא חייב ואמאי כיון דהוי אנוס גמור והא ודאי מוכח מתנחומין של ר"ע שניחם לר"ט שאמר הלכה חמורך טרפון וא"ל פטור אתה דמומחה אתה וכל המומחה לרבים פטור ע"כ דאף בד"ש ג"כ פטור דאל"כ הוי תנחומין של הבל דודאי ר"ט הי' רוצה לשלם בד"ש ובפרט להמבואר בש"מ ב"ק ר"פ הכונס דכל מזיק שחייב בד"ש פסול לעדות עד דמשלם ההיזק ודאי חס לר"ט דלא יבקש לצאת ידי חובתו בד"ש א"ו כיון דמומחה פטור הוא אף בד"ש ובפרט למ"ש הרי"ף דפטור מטעם אנוס דאל"כ אין לך אדם שאינו מומחה שנעשה דיין לעולם א"כ מומחה ג"כ לא ירצה לעשות דיין כיון דאם יטעה יהיה עכ"פ חייב בד"ש א"ו דפטור לגמרי וכן משמע מדברי רמב"ן בת"א הנז' דכתב שהדיין פטור לגמרי בין מדיני אדם בין מעונש שמים ואמאי ברופא יתחייב בד"ש אלא ע"כ צריך לומר דאיירי ברופא שעשה הרפואה בעצמו ובידים והוי כמו בדיין אם נו"נ ביד ולכך חייב בדיני שמים א"כ מוכח עכ"פ דבנו"נ חייב ואמאי כתב הטור דפטור וכן מבואר להדיא בדברי רמ"ה סנהדרין דבטעה בד"מ בשלשה סמוכין אע"ג דלא קבלינהו עליה פטורין ולמה ברופא גולה ע"י

והא לא קשה לדעת תוס' ורא"ש דסוגיא סנהדרין דפריך רב המנונא לר"ש דלימא ליה ר"ע לר"ט טועה בדבר משנה חוזר כיון דאלו הואי פרה דינך לאו דינא ולא כלום עבדת השתא נמי לאו כלום עבדת הוא אליבא דרבנן דלא דנו דינא דגרמי אבל לר"מ דדן דינא דגרמי חייב ולא פריך כלל והוצרך ר"ע לומר פטור אתה שכל המומחה לרבים פטור מלשלם. נאמר אף לרבנן דלא דנו דיני דגרמי מ"מ בד"ש מודים דחייב בכל גרם היזק א"כ מאי פריך הא שפיר הוצרך לומר מטעם דכל המומחה לרבים פטור מלשלם היינו אף בד"ש ואם היה אומר לו דאלו הואי פרה דינך לאו דינא ולאו כלום עבדת עדיין ל"ה ר"ט יצא בפטור בד"ש. די"ל להמבואר במהרי"ט (ח"א סי' צ"ה) דכל הנך דמבואר ר"פ הכונס דפטורין מדיני אדם וחייבין בד"ש היינו דוקא אם כוונתו היה להזיק ולא בשוגג ואף דבנזקי אדם לא חלקת בין שוגג למזיד בין מתכוין לאינו מתכוין ה"מ במידי דבמזיד חייב מדינא אף בשוגג חייב דאדם מועד לעולם אבל בדבר דאפילו במזיד פטור בדיני אדם לא מחייבין ליה בדיני שמים אלא לפי שכוונתו להזיק כי כל לבבות דורש ד' אבל לא ענש על השוגג עיי"ש וע"כ הא דרופא חייב בדיני שמים אף דאין כוונתו להזיק הוא בשביל דעשה מעשה בידים וא"כ כיון דר"ט לא האכילו בידים לכלבים ולא נו"נ ביד רק ע"פ שפיר פטור אף בד"ש לרבנן דלא דנו דינא דגרמי אף אם ל"ה מומחה הי' פטור ושפיר פריך רב המנונא והוצרך לומר חדא ועוד

ובזה מיושב מאי דקשה לכאורה בדברי תוס' גיטין (דף נ"ג) דהקשה ר' אפרים בטימא את הטהור אמאי ישלם מביתו הא שוגג הוי וכתבו מאן דמוקי כר"מ ניחא דקניס שוגג אטו מזיד אבל למאן דמוקי כרבנן ובנגע שרץ קשה ותירצו דהוי כמו מזיד דמה לו לטמא כדי להחזיק דבריו וקשה דא"כ לרבנן בלא נו"נ ביד אף אם קם דינא פטור דהוי שוגג ומה מפחיד ר"ט והש"ס קאמר אא"ב קם דינא היינו דקא מפחיד ר"ט אלא אי אמרת חוזר אלו הוי קמן הדר השתא נמי לאו כלום וכ' דסוגי' אזל' לרבנן דלר"מ חייב ול"א אלו הוי קמן הוי הדר וע"כ דאיירי בלא נו"נ ביד כמו"ש תוס' סנהדרין דאל"כ טובא עביד ובקם דינא הדיבור הוא כמעשה ויקשה מ"מ הא ר"ט ל"ה רק שוגג ובשוגג לא יהא רק כמטמא בידים דפטור דהוי היזק שאינו ניכר וא"ל דס"ל כרבנן דלא דייני דיני דגרמי ובהא דקנסינן שוגג אטו מזיד ס"ל כר"מ נימא דס"ל לגמרי כר"מ וכן ראיתי בחיבור אחד על הסוגיא דשקה"ד דעמד ע"ז ונשאר בצ"ע. ולמ"ש אתי שפיר ול"ק כלל דודאי ר"ט היה רוצה לצאת ידי שמים כנ"ל וע"ז אמר הלכה חמורך ואף דהוי שוגג בהזיק שאינו ניכר מ"מ לציד"ש חייב לשלם אם נאמר קם דינא אבל אם הדר דינא ואילו הוי קמן הוי הדר בזה כיון דס"ל כרבנן דלא דייני דד"ג פטור אף בד"ש מטעם דל"ה כוונתו להזיק וכמו שכתב מהרי"ט אבל אם קם דינא ודיבורו הוי כמזיק בידים בזה אף דהוי בשוגג מ"מ חייב בד"ש כיון דבמזיד חייב מדינא. ושפיר פטרו ר"ע מטעם דאלו הוי קמן הוי הדר וס"ל כרבנן דלא דייני דינא דגרמי ובאין כוונתו להזיק דהוי שוגג פטור אף בדיני שמים ועוד דמומחה הוא ובמומחה פטור אף בד"ש כנ"ל

הדרן לדברינו כנראה דרופא איירי דעשה בידים ולכך חייב בדיני שמים וי"ל דבדיין ג"כ עכ"פ בנו"נ ביד דהוי כפושע דמה לו להיות נו"נ ביד להחזיק דינו אפשר דחייב בד"ש. אולם מדברי הרמ"ה והטור נראה דבדיין אף בד"ש פטור. ולכאורה י"ל דהא הפוסקים מדמין דיין שטעה לטבח אומן שקלקל דפטור ושם בשכר חייב וכבר כ' הקצוה"ח דעכשיו כיון שנשתרבב המנהג בחו"ל דהדיינין מקבלין שכירתם על כל פס"ד והוי כמו טבח אומן שקלקל דבשכר חייב כן נמי חייבין לשלם וא"כ י"ל דשם ברופא אומן ודאי איירי שריפא בשכר דאסיא דמגן מגן שוי' ולכך חייב וגולה ע"י ומ"מ בדיני אדם א"ח וי"ל אף דמה"ד היה ראוי לחייבו אף בדיני אדם פטרו חכמים בדיני אדם בשוגג אף דאדם מועד לעולם דאם נחייבנו אתי לאמנועי מלרפאות. וכן מבואר תוספתא מס' גיטין (פ' ג') רופא אומן שריפא ברשות ב"ד והזיק שוגג פטור מזיד חייב מפני תיקון העולם הרי דמה"ד הי' לנו לחייבו אף בדיני אדם מטעם אדם מועד לעולם ואיירי ברופא אומן היינו שעושה מעשה בעצמו כמו הקזה או לחתוך בשר רע וכדומה מה שעושה בידים דומיא מה שכ' שם המחתך את העובר במעי האשה ברשות ב"ד והזיק שוגג פטור מזיד חייב. או מטעם שמסתמא איירי בשכר לכך היה ראוי לחייבו אף בשוגג אף שהוא אומן ומומחה מ"מ פטור מפני תיקון העולם. וכן תוספתא דב"ק המובא ברמב"ן הנ"ל הוא ג"כ כשעושה בידים לרפאות וטעה והזיק וגם שמקבל שכר. והא דאיתא שם בתוספתא דבהרג ה"ז גולה קשה לכאורה שהרי מצוה לרפאות ולמה יגרע מהרב הרודה את תלמידו ואב המכה את בנו ושליח ב"ד שאין גולין משום דעסקו במצוה וצריך לומר דזה גרע והוי כמו פושע שא"צ לעשות באופן זה. שוב מצאתי בתשב"ץ (ח"ג סי' פ"ב) דעמד ע"ז וכתב ואיכא לאפלוגי בינייהו כדמוכח התם. ועיי"ש עוד בדבריו וראיתי שם שכתב כי פירוש רופא אומן שרופא החבורות במלאכת היד ששגגתו וזדונו הוא חבלה ורציחה בברזל שהעידה התורה שאפילו מחט א"צ אומד ולשון אומן הוא המחתך בברזל כמו המל שנקרא אומן אבל רופא חולים במשקה ובמשלשלים ובמרקחת ובמרחצאות והנחות אינו נקרא רופא אומן אלא רופא סתם ואינו בכלל זה שאינו בא לידי חבלה להתחייב בנזקין ואם