אמרי בינה חושן משפט נא

הריב"ש (סי' ת"צ) דנשאל משופט א"י בריב שהיה בין שני ישראלים ובקש אחד לקבל עדות מישראל וא"י והשופט אמר לו אל הנתבע אם רוצה שישאל לעדיו ויגמור הדין עפ"י עדותם ואמר הן ואח"כ העידו העדים כנגדו וחזר וטען שאין עדותם מועיל כי היהודים המה שונאיו והא"י אינם כשרים להעיד בדין תורת משה ושאל השר השופט אם יש ממש בטענותיו אחרי שנתקבלו העדים לבקשתו והודה בפני השופט שיגמור הדין ע"פ עדותם. והשיב דשונא כשר להעיד ובפרט שקבל עליו וא"י לחזור דלגבי עדות הוי קבלות עדות כלאחר גמר דין וא"י לחזור ולכך גם העדות של הא"י כיון שקבלו עליהם ונתקבל עדותן א"י לחזור עיי"ש ומדבריו נראה ג"כ אף דל"ה קנין שם מ"מ אחר שכבר נתקבל עדותן א"י לחזור ובאמת יש להבין דבריו כיון דעדיין ל"ה גמר דין רק קבלות עדות ואסור לדון לכתחילה בפניהם ואף אם קבל קנין יכול לחזור שלא לדון בפניהם מה"ת לא יהיה יכול לחזור מקבלתו שקבל עליו עדותן של א"י. וצריך לומר כיון דאינו חוזר מגוף הדבר שלא לדון לפני השופט מהני קבלתו שקבל עליו עדותן של א"י ג"כ וא"י לחזור אחר שכבר קבל עדותן וצ"ע

ועיין תשובת רמ"א (סי' נ"ב) דכ' כשישראל דן עם חבירו לפני עכו"ם אסור להעדים להעיד אעפ"י שהוא כדין משום דמסייע לעוברי עבירה ואסור מדרבנן ובשער משפט (סי' כ"ו) חולק עליו כיון דיודעים דהנתבע חייב מחזיקים ידי עוברי עביר' שגוזל ממון חבירו דאח"כ אין הב"ד נזקקין. ואין בדבריו לדחות דברי רבינו הרמ"א הנ"ל דהא אין בזה השבת אבידה דהא אף התובע בעצמו אף להציל ממונו אסור לו לילך לדון לפניהם עד שיתנו לו הב"ד רשות באופן שא"י להצילו ואם נתנו לו הב"ד רשות כבר כ' הרמ"א (סי' כ"ו) דיש רשות אף לב"ד לילך ולהעיד בפני עכו"ם והרמ"א בתשובה איירי באופן שהתובע אינו רוצה לילך לתבוע בפני ב"ד ישראל ובזה ודאי אסור לילך להיות מסייע לעוב' עבירה אף דבלא"ה מייקר שם אלילים מ"מ א"צ להשיב לו אבידה בזה ולסייע לו ולהוסיף לדון לפניהם בקבלות עדות מישראל דזה הוי כדין וחמור עוד ממסייע. ועיין פירוש המשניות לרמב"ם (פ"ו) ממס' תרומות דאף מסייע לעובר עבירה אסמיך אקרא אל תשת ידך עם רשע עיי"ש ועיין מ"ש בספרי ח"ר דיני טריפות (סוף סי' ז') וזכר לדבר דכתיב אל תשת ידך עם רשע להיות עד ודברי הרמ"א ברורים

והנה בנתיבות (סי' כ"ו ס"ק ג') כ' דהא דאם א"ר לבא לב"ד נוטל רשות מב"ד ומציל בדיני עכו"ם מיד בע"ד דמיירי באופן דידוע החוב לדייני ישראל כגון במלוה בשטר וכיוצא דבמע"פ אי אפשר לדייני ישראל ליתן רשות להוציא דאימור אינו חייב לו כ"כ רק משמתין אותו כשאינו רוצה לבא עי"ש בדבריו. ומלבד דסוגיא דעלמא אזלי בתר איפכא ונותנין בכל ב"ד רשות ללכת בערכאות נגד מסרב דאל"כ לא שבקת חיי וכ"א שיש לו דו"ד עם חבירו אם אינו ידוע להב"ד מחוב ברור יפסיד את שלו כי גם אם משמתין אותו לא ישגיח בזה וימצא מסייעים בעוה"ר בפרט בחו"ל אשר גם זה אסור מחק המלכות לעשות ובנפש הדיינים הוא וא"כ יאכל הלה ולחדי. מבואר מדברי רמב"ם סוף הלכות סנהדרין דלא כדבריו דכ' היתה יד העכו"ם תקיפה ובע"ד אלם וא"י להוציא ממנו בדייני ישראל יתבענו לדייני ישראל תחילה אם לא רצה לבא נוטל רשות מב"ד ומציל בדיני עכו"ם מיד הבעל דינו ומדסתם שיתבענו לדייני ישראל מבואר אף דצריך לתבוע ואינו ברור וידוע לב"ד אם לא יש טו"ת ביניהם היינו שהחוב ברור ועיי"ש בהג"מ פירוש ר' יוסף ט"ע ז"ל הא דגרסינן פ' החובל קרית לחברך ולא ענך רמי גודא רבה שדי ביה כלומר קרית לחברך לדין ישראל ולא רצה לבא השלך עליו הכותל הגדול שלא יוכל להשמט כלומר שיבא עליו בידי עכו"ם משמע אף אם רק קרית ליה לדין ישראל ואין הב"ד יודעין עדיין אם כנים דבריו שחייב לו מ"מ שרי למרמי גודא רבה וכן מבואר מדברי רא"ש ב"ק (דף צ"ב) שכתב משם ר"פ גאון ראובן שיש לו תביעה על שמעון ומסרב לבוא עמו לדין שרשאי להביאו לערכאות של עכו"ם כדי להוציא את שלו מת"י ומדכתב תביעה משמע אעפ"י שאינו ברור לנו אם הדין עמו מ"מ כיון שיש לו תביעה ומסרב לבוא לב"ד רשאי להביאו לערכאות של עכו"ם כדי להוציא את שלו וכן מבואר להדיא במהריב"ל מובא בגדולי תרומה שער (ס"ב ח"א) דהבעה"ת שם הביא דברי רש"ג באם חייבהו ב"ד דיש לזקנים ותלמידים רשות שילכו לפני השופט ויעידו שזה חייב לזה אם א"י להוציא ממנו וכ' המריב"ל ז"ל דלכאורה נראה דהרמב"ם חולק על ר"ש גאון ז"ל דהרי לא כתב דהב"ד מטפלין עמו להציל מבע"ד אלא שיש מקום לחלק ולומר דהרמב"ם איירי היכא דלא בא האלם לב"ד דכיון דלא נתברר הדבר אם הוא חייב אם לאו אלא שא"ר לעמוד בדין לפני דייני ישראל מש"ה אין חייבין לטפל בענין אלא שנותנים לו רשות להתדיין בערכאות שלהם להציל מבע"ד אבל אה"נ דיודה הרמב"ם היכא דנתברר הדבר וחייבוהו ב"ד בחוב או בפקדון ואותו האיש גברא אלמא ולא ציית דינא דחייב ב"ד להטפל בדבר ויוציאו לאור משפטו וע"ש בג"ת דגם ר"ש גאון לא בא לחייב לב"ד להטפל בדבר רק לומר שיש להם רשות ומצוה קעבדי דלא נימא שמייקרים אותם בלכתם להעיד בפניהם ודוקא בעה"ד עצמו יכול להשתדל לפניהם להציל ממונו קמ"ל דאינהו נמי יש להם רשות והרמב"ם דכתב שב"ד נותנים לו רשות היינו כשהוא עצמו יכול ע"י הערכאות דמ"מ צריך רשות ב"ד עיי"ש אבל בזה דסובר המריב"ל דע"י רשות ב"ד יכול להשתדל לילך לערכאות אם איני רוצה לעמוד לפני ב"ד אף דלא נתברר הדבר אם הוא חייב או לאו ליכא חולק ולכ"ע נותנים לו רשות להציל העשוק מיד עושקו אם אינו רוצה לעמוד לפני ב"ד דאל"כ לא שבקת חי' וחזקה אין אדם תובע אא"כ יש לו ועיין בתשובת בעי חיי מבעל כנה"ג דמבואר כן כ"פ. ועוד הא אף בשטר אם הלה אומר שיש לו טו"ת נגד השטר ג"כ ל"ה דין ברור ועיין תשובת רמ"א שם וגם (סי' ק"ח) דמשמע ג"כ באם א"ר לבא לב"ד אף בחוב שאינו ברור לב"ד נותני' לו רשות אם אחר פירסם הדבר שאינו רוצה לדון בדייני ישראל ומדחי אל דחי וכן מבואר מדברי האורים (סי' כ"ו ס"ק ז') שכתב שנוהגים כשהשליח ב"ד מתרה בו ואמר שא"ר לבא נותנים רשות לכשכנגדו לקבול עליו בערכאות דהואיל דאפשר דחבירו יזכה בדין א"ה ג"כ לא פסיקו דהוי מילתא דממון וסגי בחד הרי מבואר דאף בלא נודע להב"ד מחוב ברור ג"כ נותנים רשות למסרב לבא וכן מבואר בתשובת משפטי שמואל (סי' קי"ד) דכיון שאינו רוצה לעמוד עמו לדת כמי שנתחייב דמי ורשאי ללכת בערכאות והכי אזיל סוגיא דעלמא ודלא כנתיבות

והיכא דאחד הלך בערכאות והשני הלך לבטל מה שעשה הראשון שלא כדין בערכאות כגון שעשה בהסתר ובלי ידיעת האחר שיש לו תביעות עליו והלך להבריח הנכסים וכדומה להחליש כח הצד שכנגדו מבואר בתשובת כנסת יחזקאל (סי' צ"ז) דבכה"ג פשיטא שא"צ רשות ב"ד כלל וא"צ שום התראה בעולם וע"ש דמחויב אף להחזיר לו כל הוצאותיו. ובהיותי בחו"ל שמעתי שרבני קשישאי דנו אם אחד תובע לחבירו בערכאות בלי רשות ב"ד ויצא השכנגדו חייב לשלם לו כפי תביעתו וההוצאה ותובע אותו לדיני ישראל שהעביר עליו הדרך ולא קרא אותו לפני דייני ישראל וגם הלך בלא רשות ב"ד לכן א"ר לשלם לו ההוצאה ודנו שההוצאה הראשונה מה שעשה זה שהלך שלא ברשות הפסיד אבל ההוצאה שאח"כ נעשה כשזה עמד עמו לפני שופטי ערכאות את זה חייבו לשלם כפי דיניהם כיון דלא קרא הנתבע להתובע אח"כ שיסלק ממנו הארי ושילך עמו לפני דייני ישראל הוי הוא כהלך שלא ברשות להתדיין בערכאות דכיון דזה עשה שלא כדין והלך בלא רשות ב"ד ל"ה לו להוסיף פחם ואש והיה לו לקרוא אותו לפני דייני ישראל ולהתרות לו שמוכן לעמוד עמו לדת לפני ב"ד שידונו ביניהם כדת של תורה וכשלא עשה כן הפסיד הוצאותיו של אח"כ וגם חייב לשלם כפי משפט ערכאות כל הוצאות. ואני לא האמנתי כזאת דלא משמע כן מדברי הפוסקים וגדולה מזו דעת פוסקים דאם יצא חייב בערכאות אם הוא צועק עליו אח"כ לדון בד"י אין נזקקין לו. מכ"ש דלא אמרינן שהנתבע היה לו לצעוק עליו בב"ד אחרי שקרא והזמין אותו לערכאות ובשביל זה יפסיד וישלם להעושה שלא כדין ובלא רשות ב"ד ועיי"ש בכנסת יחזקאל דמשמע ג"כ שם דלא הפסיד זה בשביל שלא צעק עליו שילך עמו לפני דייני ישראל וכן יש להוכיח מדברי רדב"ז (ח"א סי' קע"ב)

ואם יצא חייב בב"ד ישראל כ' הכנה"ג משם רש"ך (סי' קצ"ב) דרשאי להוליכו לפני הערכאות שלא ברשות ב"ד להציל את שלו ובאורים הביא דבריו בסיגנון אחר דהיינו שיש בידו פס"ד מב"ד ישראל דיכול לכופו ע"י עכו"ם לקיים הפס"ד וגם על זה כ' דצ"ע כיון דלא מצי למיעבד דינא לנפשיה ולהציל שלו ע"י עכו"ם אם לא בגברא אלם. וי"ל כיון דמצינו דבעכו"מ מכין אותו ואומרי' לו עשה מה שישראל אומרים לך א"כ ה"נ כיון דיש בידו פס"ד מב"ד ישראל והעכו"ם כופה אותו לציית דין ישראל אין בזה משפט שיהי' אסור מטעם לפניהם ולא לפני עכו"ם כיון דאומר לו שיעשה מה שהב"ד חייבוהו. וראיתי בהגהות הריק"ש ז"ל שכתב אף ביצא חייב מב"ד ישראל וסירב לפרוע אעפ"כ צריך נטילת רשות ודברי הרש"ך לא נתחוורה לי עכ"ל

עוד ראיתי במהריק"ש (סי' ס"א ס"ו) שכ' על הא דכ' שם בש"ע בשטר שכ' בו שיש רשות למלוה לירד לנכסיו של לוה בלא רשות ב"ד דאינו רשאי לעבור עד"ת לירד לנכסיו אלא בב"ד ואם לא מצא דיין שרוצה לדונו אז יש לו רשות לעשות דין לעצמו וכ' הריק"ש ז"ל מזה למדתי למוליך את חבירו בערכאות של עכו"ם כשלא מצא