אמרי בינה חושן משפט תעד

ועיין ש"ע אה"ע (סי' ל"א) ובח"מ שם. ובחידושי מהרי"ט שם כ' דבב' בני אדם שנתנו לאב פרוטה אפילו אי בתר מקבל אזלינן כל חד וחד אין קניינו כלום וכן במוכר ב' קרקעות לב' בני אדם צריך שכל א' יתן שוה כסף אבל באב שנותן מעות בשביל ב' בניו דמהני מדין עבד כנעני ואיהו שליח דידהו אע"ג דעיקר הקדושין לצורך שנים מ"מ בתר מקבל אזלינן ומקבל ש"פ ולא בא לידו לחצאים וממונו דחד הוא דאין הנותנים גופים מחולקים כו' ואם נאמר בדין ע"כ דאם נתן אחד פרוטה בעד ב' עבדים לרבם דמקנו תרוייהו לעצמן דחשיב ממון לגבי נותן גם בנותן פרוטה בעד שליחות שני בניו לגבי דידיה חשיב ממונא אז דייק שפיר בתר נותן ומקבל דבין לגבי נותן בין לגבי מקבל חשוב ממונא ולא מספקא ליה הכא אלא בשביל בנות אי נאמר דלא מקדשה כל חדא בפמש"פ ובס' א"מ אה"ע שם כ' דלדבריו הה"ד דבנות נמי מצינו למימר בגדולות אלא דאינהו אמרו להנותן שהוא האב של הבנים שיתן הקידושין לאביהם דמהני מדין ערב והאב של הבנים הנותן והאב של הבנות המקבל ומדין שניהם דין ערב ודין ע"כ והו"ל נותן חד ומקבל חד וכ' לדון דבכה"ג אפילו אם אזלינן בתר דידהו דהיינו הבנות כיון דאתינן עלה מדין ערב הו"ל כאלו קבל' כל אחת פרוטה שלימה לדעת רמב"ם בב' שעירבו לאחד דהמלוה יכול למפרע מכל אחד מהם שירצה דאין השעבוד חל לחצאין רק כל א' נכנס בשעבוד הלוה בכולו וצ"ל דהוי כאלו הוציא מעותיו כולו עפי"ז וכולו עפי"ז וה"נ כל א' נעשה ערב בכולו וכאלו הוציא המקדש פרוטה כולו עפי"ז וכולו עפי"ז ואם כן אפילו נימא בתר דידהו אזלינן נמי מהני ליה כיון דהמקדש הוציא פרוטה על ידי כל אחת ואחת משניהם מקודשות בפרוטה אחת מדין ערב

ולע"ד הדברים מוקשים הא ניהו דהערבות כיון דהוא לבטחון ולמשכון ואין השעבוד חל לחצאין אלא כל א' נכנס בשעבוד הלוה בכולו מ"מ סוף סוף אין הערבין חייבין לשלם בכפל רק כל א' החצי ואף דכל א' נכנס בשעבוד הלוה היינו דיכול לגבות הכל ממי שירצה ומ"מ השני חייב להחזיר לזה הראשון ששילם בעדו החצי והמלוה אינו גובה רק ממון אחד ואם כן לגבי קידושין סוף סוף אף דהוי כהוציא פרוטה על ידי כל אחת ואחת משניהם סוף סוף כיון דלא הוציא אלא פרוטה אחת אף דעל ידי ממון אחד יכולין שניהם להשתעבד אבל לענין קידושין לא נוכל לומר דכ"א ואחת קבלה פרוטה. ומלבד זה באינו נותן אלא פרוטה אף באש' אחת אם אמרה תן מנה לפלוני דמתקדשת וכן בקרקע דקונה כיון דהוי מדין ערב אם אינה אומרת רק תן פרוטה תליא במחלוקת הראשונים אם מתקדשת בגוף הפרוטה או רק בטוה"נ כמו שהבי' הרב מח"א דיני ריבית (סי' י"א) דמדברי רש"י וריטב"א קידושין נראה דלא חשיב כאלו הגיע אותו הממון לידה רק בההיא הנאה דש"פ דנהנית וכמו שכ' הרמב"ם דצריך לומר הא"מ בהנאת מתנה זו שנתתי על פיך אם כן באם אינו נותן רק פרוטה אין הטוה"נ שוה פרוטה ועי' שם במח"א ובמה שכ' בהגהותי לדברי חיים (חיו"ד סי' ל"ג) ובספרי ח"ר דיני פדיון הבן (סי' ה') ולדעת הטור דלא הוצרך לומר באותה הנאה רק באומר באותו מנה שנתתי לפלוני דמה שנתנו לאחר ע"פ חשיב כנותן בידה מ"מ פרוטה אחת לא נוכל לחלק לחצאין שיהיה כאלו כל אחת ואחת קבלה פרוטה שלימה ואף לענין לגבות משני ערבין בפרוטה אחת צ"ע

והנה מד' מהרי"ט נרא' דמדמה הדברים דקידושין לקנין קרקע וממילא אם אחד נותן פרוטה שיקנו שני אנשים כ"א קרקע תליא ג"כ בדין דקידושין ולכאור' י"ל כמו דבפרוטה א' יכול להקנות ללוקח אף כמה קרקעות כמבואר בירושלמי כתובות פרק אעפ"י שכן אדם קונה שתי קרקעות בפרוטה ואין אדם קונה שתי נשים בש"פ. ובממון כשנותן הכסף שיקנה חבירו דקונה מדין עבד כנעני אם כן מה לי אם הוא בעצמו קונה בשני קרקעות או שני בני אדם ויש לחלק בין קידושין למכר דבקידושין ושין כתיב כי יקח איש אשה ותלוי בדעת המקדש והיא רק מבטלת דעתה ורצונה ושויה נפשיה כהפקר כמבואר בר"ן נדרים וכן אב אף דכתיב את בתי נתתי לאיש קרי' רחמנא נתינה מ"מ אינו כמקנה ומכניסה לרשות הבעל רק מבטל דעתו והבעל קונה לכך מסתפק' לי' להש"ס אף דהמקבל הוא חד מ"מ כיון דמקדש לשתי נשים נפרדות לשני בני אדם הוי כמכניס לכל בעל בעד חצי פרוטה משא"כ בנותן לאחד פרוטה שימכור שני קרקעות לשני בני אדם במכר תליא בדעת המוכר המקנה וכמו דיכול להקנות לאחד כמו כן יכול להקנו' לשנים שכל א' יזכה בקרקע אחד כיון דהנותן נתן ממון הראוי לקנות והמקבל קבל כ"כ כסף הראוי להקנות י"ל דכל א' זוכה במה שמזכהו ואף לפי מה שהוכחתי מדברי הרמב"ם הל' עירובין לעיל (סי' ד') דאף מב"נ א"י לקנות בעד חצי פרוטה אף דאצל המקנה הוא כסף מ"מ י"ל כיון דלגבי הקונה אין כאן כסף לא נעשה מעשה קנין כלל מה שאין כן היכא דהנותן נותן פרוטה שהוא כסף הראוי לקנות ע"י והמקבל קבל כסף הראוי לקנין ויכול להקנות לו להקונה י"ל דאף לשנים יכול להקנות שכל א' יקנה שדה אחת. וצ"ע בזה לדינא

סי' כז הנה לעיל (סי' ז') הבאתי דעת הגאון בעל הפלאה ז"ל דס"ל לחלק בין שאר קנייני ממון לקנין דגט אשה דקנין ממון צריך דרכי קנין ובגט אע"ג דלא הוי דרך זכיה במתנה בגט מקרי ונתן בידה ומשיג על רבינו ב"י דס"ל דצריך להקנות לה כמו בשאר קנינים. ואני בעניי כתבתי שם מה שיש להתבונן בדבריו הרבה. שבתי וראיתי שבדרכו זה הלך גם כן הקצוה"ח (סי' ר') ואחריו אחז צדיק דרכו ה"ה אאמו"ז הגאון הצדיק זצ"ל בדברי משפט (סי' קצ"ז) אמרתי לכתוב בזה כפי מה שהשיגה עכשיו ידי הכהה. הנה כל חילו דהקצוה"ח הא דאמרינן גבי גט אשה גטה וחצירה באין כאחד וכן בשטר שחרור דעבד גטו וידו באין כאחד. ובל"ס אם נתן ביתו לאחר וכ' עליו שטר מתנה ונתן השטר תוך הבית ואמר לו הנני נותן לך הבית עם השטר מתנה שבתוכו דודאי לא קנה כיון דלא יצא עדיין השטר מתנה מרשותו ועל כרחך הא דמהני בגט דלא בעי שיזכה דרך זכיה והקנאה כיון דהוא בעל כרחה רק בעינן ונתן בידה ומה"ט כתבו על איסורי הנאה כשר אף דלית ביה תורת זכיה לכך אמרינן ביה גיטה וידה באין כאחד משום דלא בעי רק נתינה ולדעתי השפילה ראיות אלו אינן מכרעות ואדרבא בלשון הראשונים מצינו כמה פעמים דשוין הן גט אשה למתנה ואף דמהני בעל כרחה ואין זכיה בעל כרחו ועל כרחך דסגי בנתינה זה מטעם אחר כמו שכתב הרשב"א גיטין (דף ע"ה) כיון שאין בעלה קנוי לה ואין הרב קנוי לעבד אלא שיש להן שעבוד כשהוא בא לסלק שעבודו מעליו אם אתה אומר שאינו יכול לסלקו אלא מדעתן אתה מחייב את שלו בעל כרחו לכך הוי נתינה אבל ודאי דצריך דרכי הקנאה להגט ואף בעל כרחה זכתה האשה והעבד בהגט כיון דכורת הדבר נעשה הנייר שלהן ואדרבא גט חמור דצריך שלא יהי' אגוד בו זכות הבעל כלל אבל מ"מ בעינן שיהי' בדרכי זכיה וקנין דמהני במתנה והא דגלי לן רחמנא דאמרינן גיטו וידו באין כאחד הוא משום דאף דעבד הוא כספו של אדון מ"מ יש לו דעת והוא אדם בנפש והנפש אינו של האדון רק דידו כיד רבו בזכייתו וגלי לנו הגז"ש דלה לה מאשה כמו דאשה מתגרשת בגט אף דידה גופו לא קני ליה הבעל והוי הוצאה מרשותו דבעל לרשותה דאשה כמו כן בעבד אף דגופו דיד הוא של אדון מ"מ כיון דבעל נפש הוא באין גיטו וידו כאחד מה שאין כן במניח השטר מתנה בתוך ביתו לא שייך לומר כלל שבאין כאחד בדיבור בעלמא דליכא הוצאה מרשות והכנסה לרשות כמובן אבל לעולם אף דהוא בעל כרחו דעבד מ"מ צריך שיהיה הכנסה לרשותו בדרכי הקנאה כמו במתנה דצריך דרכי קנין

ועיין ש"מ ב"מ (דף י"א) בלשון הרמב"ן בהא דאמרינן שם בש"ס והרי גט דדעת אחרת מקנה וז"ל ומשמע דרב שימי איפכא ס"ל דקסבר דגבי הפקר קני אף בזכיה כ"ד וגבי מתנה וגט בעינן קניה אלימתא. וכן בסוגיא שם דקאמר לענין קטנה דיש לה יד ויש לה חצר ופליגי לענין מציאה מר סבר ילפינן מציאה מגט ומר סבר לא ילפינן ומסיק דפליגי אי ילפינן קטן מקטנה. הרי דמדמינן קנייני דגט לקניינים דממון וכמו דקטנ' אית לה חצר לענין גט גבי מציאה נמי אית לה ואי נימא דגט סגי בנתינה לבד אם כן אף דגלי קרא דסגי בנתינה לחצרה מניין לנו דכיון דהוי רשותה דחצרה קונה לה מה שהיא עצמה אין לה כח לקנות. ועיין פנ"י גיטין (דף ל"ט) דמאן דיליף מציאה מגט הוא משום דגט דהוא בעל כרחה וחוב הוא לה לא חשיב דעא"מ מש"ה יליף דוקא בקטנה ולא בקטן אף דנוכל למילף משחרור דשם כיון דזכות הוא חשוב דעא"מ וכל היכא דשייך דעא"מ ילפינן מגט ושחרור עיין שם הרי מוכח על כרחך דגט ושחרור לא סגי בנתינ' לבד רק בדרכי קנין המועיל בממון. ועיין ריטב"א ב"מ(דף י"ב) בהא דאויר שאין סופו לנוח שכ' הא דמס' גיטין בנשרף דרך עלי' אינה מגורשת משום דאין סופו לנוח כו' וכתב דגבי גט פשיטא לן דכה"ג לאו כלום הוא אע"ג דנכנס בתוך רשותה אלא י"ל דשאני גט כיון דהוי בעל כרחה בעינן שיהא סופו לנוח בחצרה ואי לא"ה לא מיגרשה אבל גבי מתנה דזכות הוא לו ומדעתו משו"ה מיבעי' לי' ואם הי' ס"ל דגט סגי בנתינה לבד הי' לו לומר דבאויר לאו שם נתינה הוא אלא ודאי דנתינה גם כן צריך לקנין לכך מחלק בענין אחר ומכל זה משמע דאף דכתיב בגט נתינה מ"מ אם יש בו דין ממון צריך שיהיה נקנה לה בדרכי קנין כמו בשאר זכיית ממון ואדרבא אף בגט בידה ומשיחה בידו אינה מגורשת אם