אמרי בינה חושן משפט תעג

הוא של המקדש י"ל דהוי כמתקדשת משלו וא"צ לבא לדין עבד כנעני ובמל"מ שם הביא תשובה אחרת מדברי הרדב"ז באשה חולה וצריכה סמנין לרפואה והביא לה ראובן סמנין שאסורין בהנאה וקדשה בם וכ' אעפ"י שמותרין לה ושוין אצלה ממון מ"מ איהו לאו מידי יהיב לה ואינה מקודשת אא"כ מקדשה באותה הנאה וכתב דלכאורה נראה דסותרין זה לזה. וכדברי רדב"ז מבואר בריטב"א (סוף פ"ב) דקידושין ועיין באבני מילואים אה"ע (סי' כ"ח ס"ק נ"ה) שהביא דבריהם וכתב דבאיסור הנאה אף לאשה אין בה דין ממון אע"ג דהיא חולה וראוי' ליהנות לא עדיף ממעשר שני למ"ד ממון גבוה אינה מקודשת אף דאוכלת ונהנית בהן כיון דאין הממון שלה ומשולחן גבוה קא זכי ה"נ איסור הנאה לאו ממון הוא והא דאוכלת הוא משום דהתורה נתנה רשות משום וחי בהם אבל אין לחולה בהם דין ממון דתורת ממון ליתא באיה"נ ונ"מ בדין זה אם גם לענין קנין כסף לדברי הא"מ אף דהמוכר רשאי ליהנות בו אינו עושה קנין. ויש לגמגם בדבריו ולחלק דבמעשר שני הטעם כמו שכ' הרמב"ם שאין לו לעשות שאר חפציו בו עד שיחלל שנאמר לה' הוא ומצד קדושת ה' שחל עליו לאו ממון הוא לקדש בו מה שאין כן באיסור הנאה הא דאין בו דין ממון אינו משום איסור חפצא רק איסור גברא על ישראל ליהנות בו כמבואר בר"ן נדרים וריטב"א קידושין דכל איסורי תורה הוא איסור גברא ואינו איסור חפצא ומשום דאסור עליו מליהנות בו ממילא אף דלנכרי מותר מ"מ לאו דין ממון בו וכל אחד רשאי לחטוף ממנו להסוברים דלאו שם בעלים עליו אבל בחולה הצריך לזה שוב יש לו ממילא זכיה דאין אחר יכול לגזול ממנו ועיין מ"ש אאמ"ו ז"ל בספרו דברי חיים דיני קידושין (סי' י"א) דאף דהיא חולנית מ"מ זכיה לית לה בו ובעיני הדברים צע"ג כיון דמותר לה מן התורה ואין אחר יכול ליקח ממנה למה לא שייך בו קנין [ובמ"א כתבתי בביאור דברי המכילתא פ' משפטי' ע"פ אם המצא תמצא וז"ל שבעה גנבין הן כו' למעלה מהן גנב איסורי הנאה פטור מלשלם הא זה פשיטא ואיסור הנאה אין בו דין ממון ולא שייך בו קנין ולאו שם גנב הוא וי"ל באיסו' הנאה והוא חולה ושרי לי' מ"מ מתשלומין פטור כיון דאף אם נאמר דהוי שלו ומתקדשת בה מ"מ אסור למוכרו ליהנות ממנו שאר הנאות ואסור לו לקבל חילופיו אף דחילופי איסורי הנאה מותר כבר מבואר בירושלמי שהוא לפי שאין זה דמיהן לכך קמ"ל דהגנב פטור מלשלם אף דהפסידו. מיהו בלא"ה יש לפרש כמו דגונב שור הנסקל מבית השומר דמאן דס"ל דגורם לממון לאו כממון דמי פטור מלשלם]

אבראי הא"מ שם (ס"ק נ"ז) האריך טובא לבאר דברי תוס' ע"ז ר"פ השוכר דכ' דאף דשוה שלכדה"נ או אפרן מ"מ כיון שכ"ז שהוא בעין אסור למוכרו כ"כ אסור לקדש בו אשה דהוי כמו מכירה חשובה ויש בו הנאה כשמקדש את האשה דגמרינן קיחה משדה עפרון שראוי לקנות בו חפץ או שאר הנאות וביאר כיון דחלופי איסורי הנאה אין ביד המוכר אלא או גזל או מתנה ואין זה דמיהן לכך אינו תופס לקידושי אשה דאינו קונה בתורת כסף ומה"ט אף דהיא רשאי ליהנות שהיא חולה מ"מ כיון דהוא אינו רשאי למוכרן אין זה כסף קידושין כמו דאין רשאי לקנות בו שדה ואין זה דמיהן ואינו נקנה בתורת כסף. אולם בריטב"א הנז' מבואר דאם מקדשה בהנאה מקודשת הרי דל"א סברא הזאת דכסף קידושין צריך להיות ראוי שיכול לקנות בו חפץ ושיהיה דמיהן כמו שכ' הא"מ. ועוד לדבריו מהראוי לומר במודרת הנאה מן המקדש דאינה מקודשת כמבואר ברמ"א אה"ע שם מתשובת רשב"א משום דלא קנתה הכסף אבל במקו' דזכתה או באומרת תן מנה לפלוני דמקודשת בהאי הנאה בכה"ג יש לדון דתהיה מקודשת כיון דהנאתה כבר עברה ועל כרחך הטעם משום דלא זכתה בכסף הקידושין וכבר כתבו המפרשים להקשות על תוס' הא דהקשו על הסיפא במכרן וקדש בדמיהן דמקודשת דמשמע בגוף הערלה אסור לקדש ולמה לא הקשו מדקתני המקדש בערלה אינה מקודשת אמאי הא יש בו הנאה שלכדה"נ או באפר והיינו במקום שרשאי ליהנות שלכדה"נ ועל כרחך דסברו דבגוף הערלה בתורת כסף קידושין לא מתקדשה דלא זכתה בו כלל רק בתורת הנאה דבא לידה בגללו על זה הקשו מדקתני רק מכרן וקדשה בדמיהן דגם כן רק מתורת הנאה מתקדשת לדעת רש"י דאסור להמוכר ורק בתורת הנאה שגורם לה למה לא תתקדש גם בערלה ועל זה תירצו כיון דלא הוי דמיהן בעד הערלה בעינא אינו דומה לקיחה דשדה עפרון וזה שייך מה דאסור לכולי עלמא אבל דבר המותר להמקדש ורק לה אסורה ליהנות מטעם הנדר למה לא תתקדש בהנאה שיש לה כמו צחוק לפני או רקוד לפני כיון דכבר עברה הנאה ואיסור דעבדה כבר עביד מהני בפרט באיסור שבדה מלבה ומשמעות דברי הרשב"א הוא דאף בדיעבד לא יש אופן שתתקדש בכסף כשמודרת הנאה רק בשטר מפלפל. ואולי יש לומר כיון דעיקר קידושי כסף ילפינן קיחה קיחה משדה עפרון ושם הוי כסף העובר לסוחר ממש רק כל הנאות דמתקדשת בהן הוא דהוי שוה כסף ואם בלתי באפשרות שתתקדש בכסף ממש כמו בנודרת הנאה שוב אף בהנאת כסף אינה מתקדשת רק בשטר שהוא ענין אחר מהיקש הויה ליציאה. והארכתי בפרטי דברים אלו באה"ע לבאר הכל ע"נ בעזה"י

[ובזה אמרתי ליישב קצת ד' רשב"א ריש יבמות התמוהין למאד שכ' שם לענין המגרש אשתו בעל מנת שלא תנשא לפלוני ונישאת לאחיו של פלוני ומת ונפלה לפני הפלוני ליבום אם נפטרות הצרות וכ' דאף היא עצמה חולצת ואין אני קורא בה כל שאינה ראוי ליבום דזה הוי איסור אחר גרם לה כיון דאין האיסור אלא מחמת התנאי וה"ז כנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה דכופין אותו לחלוץ אף דאינו ראוי ליבום דקיימי עליה בלאו ועשה ואפ"ה הוי עולה ליבום משום דדבר אחר גרם ואינו מובן הא מבואר בש"ס שם (דף כ') דריבה הכתוב יבימתו לחייבו עשה ול"ת דליבעי חליצה כמו אלמנה לכה"ג מן הנשואין דאיסורו מחמת עצמו ולא רמיא ליבום מה"ת ומ"מ בעי חליצה וכמו במודרת הנאה דלא הוי רק עשה ול"ת מ"מ בעינן חליצה מריבוי דיבמתו ועיין שעה"מ הלכות יבום דהניח בצ"ע ובאבני מילואים (ח"ב סי' קע"ז) העמיק והרחיב לתרץ והמעיין לא ימצא מרגוע ולמה שכ' י"ל קצת דהא כבר כ' הרשב"א והריטב"א שם בהא דקאמר בש"ס מסתברא חייבי לאוין תפסי בה קידושין חייבי כריתות לא תפסי בה קידושין ופירש"י לכך חייבי לאוין קרינן בי' לקחת את יבימתה בדיעבד ומפרשי כיון דבעלמא קרינן ביה לקחת בדיעבד שפיר קרינן ביה כאן לקחת למיעבד בה זיקה ולהצריכה חליצה מה שאין כן בחייבי כריתות דלית בה שום לקוחין לא בעלמא ולא ביבמה עיין שם אם כן כיון דכל מה דמרבינן מיבימתו הוא במקום דקרינן בה לקחת דבדיעבד תפסו בה קידושין בזה מיעבד בה זיקה להצריכה חליצה ובחייבי כריתות דלא תפסי מעולם לא קרינן בה לקחת ואם כן י"ל דלכך במודרת הנאה דלא יש באפשרות לקדשה בכסף אף דאם קדשה בשטר או בביאה יש לה בה לקוחין מ"מ קיחה דכתיב בקרא היא קיחה דשדה עפרון דהוי כסף ובנודרת ל"מ קידושי כסף אף דמצד איסור תפסי בה קידושין דלא עדיף מחייבי לאוין מ"מ לא משכחת לקדשה בכסף דלא זכתה בהכסף שוב סובר הרשב"א דלא מרבינן מיבימתו דיש זיקה בחייבי לאוין כיון דלא יש מקום לקדשה בכסף כיון דמרבינן מלקחת צריך שיהיה שייך בה לקיחה וקידושי כסף תפסו לא מרבינן כמו דלא מרבינן חייבי כריתות לכך אתי שפיר דברי הרשב"א דהא דמרבינן בנודרת הנא' הוא רק מטעם דאיסור דבר אחר גרם לה ומטעם דבעצם שייך בה קידושין רק בשביל שאסרה על עצמה כמו כן היכא דתנאי גרם לה חילצת והארכתי בענין זה הרבה בחידושי לאה"ע אין עת האסף כאן]

הדרן לדברינו למה שכ' המל"מ והרדב"ז דמדין עבד כנעני מתקדשת שפיר היכא דשוה אצלה פרוטה ובמל"מ שם האריך בזה דכל הפוסקים מודים לדברי רש"י דסובר חילופי איסורי הנאה אסור למחליף עצמו ואעפ"כ מתקדשת כדקתני מכרן וקדשה בדמיהן דמקודשת אף דהם חולקין וסברו דחלופי איה"נ מותר גם למחליף מ"מ מודים אף דאינו של המקדש מ"מ כיון דאצלה הוא ממון מתקדשת. אך לדעת רש"י דחילופי איסורי הנאה אסור למחליף עצמו הא דהנאה הנמשכת לאחר קידושין מבואר מדבריו ע"ז (דף נ"ה) דמחלק בין קידושין לשאר הנאות ועיין מל"מ שם באורך בזה ולפי"ז לדעת רש"י אם קנה קרקע בכסף שהוא חלופי איסור הנאה אף דשרי הכסף להמוכר מ"מ י"ל דהלוקח לא קנה כיון דאסור ליהנות ממנו וי"ל דאי עביד לא מהני ויש בזה אריכת דברים אכ"מ וראיתי בכנה"ג ח"מ (סי' ק"ץ ס"ק ג') וז"ל מכר איסורי הנאה וקנה בדמיהן הן קרקע והן מטלטלי קנה מורי הרב ז"ל בתשובה כ"י עכ"ל ולא זכיתי לראות הדברים בביאור ולכאור' תליא בדעת רש"י והחולקים ועיין מה שכ' בספרי ח"ר דיני פסח (סי' י"ג) ויבואר ברצות ד' באה"ע אם אזכה

ועיין קידושין (דף ז') בעי רבא שתי בנותיך לשני בני בפרוטה מהו בתר נותן ומקבל אזלינן והא איכא ממונא או דלמא בתר דידהו אזלינן והא ליכא תיקו וכ' תוס' דוקא בבנות קטנות דאי בגדולות ומקבל בתורת שליחות לא עדיף שליח ממשלחו דבתר נותן דקאמר לאו דוקא שהנותן על כרחך בתורת שליחות בניו בא ואי בתר נותן אזלינן הוי בעי ב' פרוטות כאלו הבנים בעצמם מקדשים ובתוס' רי"ד כ' כיון דהשליח נותן הכסף מדידי' וליכא אלא נותן אחד הו"ל נותן ומקבל אחד ובעי רבא אי סגי בפרוטה