אמרי בינה חושן משפט תסא

של בעה"ב עכ"ל הרי מבואר דאף מציאה הבאה לרשותו דפועל ששכרו ללקוט מציאות גם כן של בעה"ב הוא ושם לא שייך לומר דזוכה מטעם שליחות לדידן דפסקינן המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו כיון דטרם שראה לא נתכוין לקנות עבור הבעלי כשראה חוזר מן השכירות ואעפ"כ אמרינן דאף קודם שחזר אף דלא אתכוין לקנות לבעה"ב מ"מ פועל עדיף דידו כיד בעה"ב ואף מה שזכה הפועל על ידי מה שבא לרשותו או חצרו או על ידי קנין ד' אמות גם כן זוכה בו הבעה"ב ואאמ"ו ז"ל בספרו שם העלה כמו שכ' המח"א הלכות שלוחין דפועל עדיף ואף עכו"ם יכול להיות שליח. והא דלא מהני בעבדה לענין גט רק בכפות הוא משום דאי אפשר להיות בתורת שליח כיון דאינו בתורת גיטין ולכאורה א"כ יקשה למ"ד דסובר המגביה מציאה לחבירו ל"ק חבירו אמאי מציאת עבד כנעני לרבו הא בשליחות לא מהני מטעם דחב לאחרים רק מטעם ידו כיד בעה"ב ולבעה"ב לא הוי כוונה. וצ"ל דגם מטעם חב לאחרים עדיף

ברם במח"א שם כ' דפועל עדיף משליח מטעם דשליח צריך שיכוין לזכות בעד חבירו המשלח אבל פועל הנשכר לכל מלאכה אפילו למציאה אפילו אם בשעה שהגביה המציאה לא היה בדעתו לזכות אלא לעצמו ה"ה של בעה"ב כל כמה דלא הדר ביה משום דידו כיד בעה"ב דשכירות ליומיה ממכר הוא ודמי לעבד כנעני ומבואר ב"מ (דף צ"ו) לענין שאילה בבעלים אף דלא אמרינן בי' שלוחו של אדם כמותו למיפטר ליה להשואל מ"מ באומ' לעבדו צא והשאל עם פרתי יד עבד כיד רבו דמי ויד פועל נמי כיד בעה"ב דמי והביא מדברי תשובת רשב"א דפועל הנשכר לכל מלאכת בעה"ב אף אם לא היה בדעתו לזכות רק לעצמו יד עבד כיד רבו עיין שם. ונראה לבאר הטעם דבעבד כנעני מה שקנה קנה רבו דהוי כידו ממש והכוונה לזכות לעצמו ובכ"ז זוכה רבו דמה שקנה עבד קנה רבו ואף בנותן לעבד על מנת שאין לרבו רשות בו פליגא ר"מ ורבנן קידושין (דף כ"ג). ובירושלמי פ"א דב"מ על מתניתין דמציאת בנו מה בין עבדו ושפחתו העברים לעבדו ושפחתו הכנענים אמר ר"י העברים הואיל ואינו רשאי לשנותו ממלאכתו מציאתו לעצמו הכנענים הואיל ורשאי לשנותן ממלאכ' מציאתו לרבו והיינו ע"כ דיד עבד גופו קנוי ליה לרבו ודעתו ומחשבתו וכוונתו ומה שקנה עבד קנה רבו וברשב"א קידושין שם משם הראב"ד בהא דאמר ר"ש דר"מ ורבנן פליגי דר"מ סובר יד עבד כיד רבו לזכות לו לאדון אמרינן אבל לא לחוב לו הלכך ס"ל לר"מ כיון דאמר לו קני קנה עבד וקנה רבו דכשנתנו לעבד כאלו נתנו לרבו ממש וכשהתנה עם העבד כאלו התנה עם אחר ואין זה כשאר תנאים דעלמא דמתנה עם מקבל מתנה בעצמו ורבנן סברו דמעיקרא קני עבד אלא דלכי זכי עבד זכי רבו מכח זכיית העבד וכשהתנה עם העבד הו"ל כשאר תנאים בעלמא דמתנה אם מקבל מתנה בעצמו ור"א סבר דלכ"ע אין יד לעבד כלל ואין לו קנין בלא רבו ואפילו לרבנן עיין שם ואנן קיי"ל כן עיין ש"ע יו"ד (סי' רס"ז) דלא מהני באומר על מנת שאין לרבו רשות בו דאין קנין לעבד בלא רבו ולכך קונה בעה"ב במה שזוכה העבד אף דמטעם חצר לא שייך דהוי חצר מהלכת מ"מ קונה מטעם יד אף דלא הוי בסמיכה מ"מ זה דוקא במונח על בהמה או בכלי וכדומה דבר שאין בו דעת אינו קונה מטעם דהוי חצר מהלכת ואף דלגבי ממון לא גרע חצר משליחות ושליח מהלך הוא מ"מ כיון דאפקיה רחמנא בלשון יד דכ' אם המצא תמצא בידו בעינן דומיא דידו וכמו שכ' תוס' גיטין (דף כ"א) וברא"ש פרק הזורק וזה בדבר שאין בו דעת אבל יד עבד דכיד רבו דמי ודעתו הוא גם כן של רבו הוי כמו ידו בסמיכה חלק מגופו כן נמי יד עבד כיד ארוכה דמי כיון דקני לי' לרבו ידו ודעתו ומה שקנה עבד קנה רבו

אולם מ"מ בגט בעי דוקא שיהיה עבד כפות דאם לא כן אף דהוי כחלק מגופה דאשה מ"מ חלק זה אינו בתורת גיטין וקידושין וכמו דאין עבד נעשה שליח לגירושין הואיל דליתא בדנפשי' כן נמי אף עבד דידה אף שהוא כחלק מגופה כיון דאף הדעת שייך להאדון וכיד ארוכה דמי מ"מ חלק זה אינו בתורת גיטין לכך אינה מתגרשת רק בתורת חצר וחצר מיד ילפינן ובעי שלא יהיה חצר מהלכת. ועיין פנ"י גיטין שם בדברי תוס' ד"ה אטו דכתיב חצר כיון דמסברא אינו כמו שליח דלאו בר דעת הוא רק מריבוי דקרא דידה לכך צריך שיהיה דומיא דידה ובעבד גם כן צריך קרא כיון דלא מטעם שליח ממש דאינו בתורת גיטין ולדבריו היה מהני באמת בממון מתורת שליח ממש דבזה לא הוי ריעותא משאר שליח הואיל דהוי ב"ד ושליח מהני אף במהלך אולם מדברי הרא"ש משמע דאף בממון לא מהני כיון דאפקיה בלשון יד ובפרט למה שכ' הש"ך (סי' רמ"ג) לפרש הא דאמרינן בחצר לענין ממון לא גרעי משליחות לא דאית בי' באמת תורת שליחות רק דהך יד ל"ג מן שליחות. ובעבד נמי אף דהוא בן דעת מ"מ כיון דלא עשה אותו לשליח ורק דעתו וגופו קנוי לרבו בזה מהני רק מתורת יד והוי כמו יד בסמיכה כיון דזה חלקו של גופו דרבו ורק לענין גט לא מהני הואיל דליתא חלק זה בתורת גיטין

וראיתי בספר המקנה בקו"א (סי' ל"ה ס"ו) דכ' אף לדעת רוב פוסקים דעבד פסול אף בשליחות הולכה בגט מ"מ בשולח ע"י עבדו דיד עבד כיד רבו מהני דהא קיי"ל בנתן גט ביד עבדו ונתן לה העבד במתנה מתגרשת מטעמא דיד עבד כיד רבו וכיון דבגט אין עיקר השליחות אלא בהולכת הגט עצמו אם כן כיון דהוא כגופו הוי ליה כאלו נתן מידו לידה עיין שם ודבריו תמוהין הא אף בנתן גט בחצרו ונתנו לה על ידי שטר מתנה מהני וע"כ הא דלא הוי כטלי גיטך מעל גבי קרקע או משום דנתינת שטר מתנה חשיב כנתינת הגט או כיון שבא מרשותו לרשותה ובעבד ונתנו לה לא מטעם יד עבד כיד רבו וכן מבואר מתוס' גיטין (דף כ"ג) ולהדיא מבואר בש"ג סוף פ"ב דגיטין משם ריא"ז עבד שפסול לשליחות גט בין עבד של המגרש בין אם היה של האשה המתגרשת בין אם היה של איש אחר עיין שם וכיון דאינו בתורת שליחות דגט לא מהני אף דיד עבד כיד רבו כיון דחלק גוף זה אינו בתורת גיטין וכמו שכ'. מה שאין כן לענין קנין ממון מהני דידו כיד רבו ואף אם העבד מכוין לזכות לעצמו זוכה רבו כיון דגופו ודעתו קנוי לרבו וכן נמי אף פועל כששכרו ללקט מציאות כיון דלענין זה נקנה לבעה"ב כל זמן דלא הדר ביה ידו כיד בעה"ב הוא וכל שזכה במציאה מקמי דהדר ביה זוכה בעה"ב ואם בא לרשותו דפועל וידו זוכה בעה"ב ודלא כנתיבות. ומ"מ מה שהעלה כדעת התומים (סי' ק"ה) דלא כש"ך שם דסובר בתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים דמהני בפועל דידו כיד בעה"ב דלא מהני אתי שפיר אף למה שכ' דאף דידו כיד בעה"ב ותפיסתו ודעתו לזכות הכל קני לבעה"ב מ"מ כיון דאין לו שייכות לזכות לנפשיה אף דהוי ידו כיד בעה"ב מ"מ אליו אין הלוה חייב כלל וצריך שיכוין לזכות לבעה"ב המלוה וזה לא מהני מה שזוכה לו מטעם דאין בכחו לעשות שליח במקום שחב לאחרים וכמו שכ' התומים שם [ודבריו שם מה שכ' בתחילה דאם נאמר דפועל אינו יכול לזכות לעצמו כלל ול"ל יד לזכות כ"כ דלא הדר ביה רק לרבו דאם נימא דיש לו יד רק הואיל דאדעתא דהכי נשכר מחויב לתת לרבו מה קפריך הש"ס מהא דמציאת פועל דיש לומר דזכה לעצמו וקמ"ל דמחויב ליתן לרבו כי כך היה תנאי וע"ז שכרו וע"כ צריך לומר דפועל דשכרו רבו ל"ל יד כלל בעצמו לזכות רק לרבו ואם כן לית ליה מגו כלל והאריך שם בזה ואינם מובנים לי הא מ"מ שייך מגו דיכול לחזור. ובודאי מה דפריך הש"ס לא נוכל לומר דזכה לעצמו רק דמחוייב ליתן לרבו מצד תנאי דאם כן הוי כמקנה לו דשלבל"ע ובמה זכה ועל כרחך דהש"ס סבר דכ"ז דלא הדר זוכה מטעם שליחות ופריך דש"מ זכה חבירו ומתרץ דשאני פועל דידו כיד בעה"ב ומ"מ לא שייך לומר כיד בעה"ב רק מה דיש לו זכות לזכו' בעצמו ולא לתפוס לבע"ח במקום שחב לאחרים]

ומ"ש הנתיבות (סי' ק"ה) להקשות על הש"ך דאם נאמר דפועל עדיף אם כן אף אותן דלאו בני שליחות נינהו כגון חרש שוטה וקטן שהן פועלים גם כן מקנה מציאה לבעלים אלא ודאי כמו שכ' התומים לא אדע איך יש שייכות שיקנה הבעה"ב ידו דפועל שהוא חשו"ק אם לא בפקח ונשתטה או שנתחרש. וגם למה שכ' הואיל דלאו בני דיעה נינהו הוי כבהמתו והוי כחצר מהלכת רק במקום דקנו הבעלים גם דעתן של הפועלים בזה אמרינן ידו כיד בעה"ב. ומה שכ' המח"א מדברי הראב"ד והא"ח שבכ"מ (פ"א) דתרומות דפועל ידו כיד בעה"ב וכמרחן הבעלים דמי והביא מדברי ירושלמי פאה כבר כתבתי בזה בספרי ח"ר בקונטרס התשובות (סי' י"א). וראיתי בראב"ן (דף צ"ח ע"ג) וז"ל ואם שולח לאשתו על ידי עבדו או על ידי עבד חבירו אינו גט משום דלא שייך בתורת גו"ק כו' מבואר גם כן דלא כמו שכ' המקנה שהבאתי לעיל. ועוד כ' שם וז"ל האומר לעבדו צא וגנוב חייב האדון וכן האומר לעבדו צא וחבול בפלוני חייב האדון אבל חבל או גנב שלא מדעת רבו פטור אדונו ולא מן הדא [צ"ל מן הדין] דיד עבד כיד רבו אלא תקנת חכמים הוא שמא יקניטנו רבו וילך וידליק גדישו ש"ח ונמצא מחייב את רבו עכ"ל ולכאורה יש ללמוד מדבריו דכמו דאמרינן דיד עבד כיד רבו עדיף משליחות ואף במקום דלא מהני מצד שליחות כמו למ"ד מגביה מציאה לחבירו דלא קנה חבירו מ"מ יד עבד עדיף וכן לענין שאילה בבעלים אף דלא מהני שליחות מ"מ יד עבד עדיף כן נמי לענין אין שליח