אמרי בינה חושן משפט תמה

דאין זה כריתות כיון דנשאר הדבר להבעל ומכ"ש במקום דאינו מקנה לה רק שהגירושין יסבב הקנין מנ"ל. וכמו דלא מצינו קנין בע"כ כן מצינו בנותן מתנה לחבירו ואמר הלה אי אפשי בו כל הקודם זכה כיון דהנותן נסתלק והזוכה לא רצה לזכות כן בגט נמי כיון דלא רצתה לזכות מנ"ל זכיה בע"כ אף דמתגרשת על ידו לדבריו אלא על כרחך צ"ל דכיון דהתורה כתבה ונתן בידה ממילא נעשית שלה אם כן מנ"ל דהגירושין מסבבין הקנין דלמא הקנין מסבב הגירושין והיינו כשהקנה לה אף בעל כרחה מ"מ גלי לן קרא דמתגרשת בזה אבל מ"מ בעינן שתעשה מעשה קנין ומה שכ' בקנין חליפין על ידי קנין סודר לא קנתה הגט כיון שלא נתגרש' זה מטעם אחר דלא נתגרשה כיון שלא בא לידה וכמבואר מס' ב"ב (דף קנ"א ע"ב) מה גט לאו בר קנין יעיין שם אבל בבא לידה ודאי צריך שיהי' לה קנין שמסבב הגירושין לא שהגירושין יסבבו הקנין ובחליפין אף דקנתה מ"מ לא מהני אף לדעת רש"י ר"פ הזורק דמתגרשת על ידי קנין אגב מ"מ על ידי קנין סודר לא מהני משום דבגט כתיב ונתן וחליפין דרך מקח וממכר הוא וכמו שכ' בקצוה"ח (סי' ר"ב) אבל אף בבא לידה בעינן שיהי' דבר הנקנה והא ראיה דהא בירושלמי קאמר במסירה מדה"ד את אמר נקנה המקח והכא נמי או שניא היא דכתיב ונתן בידה הרי להדי' דעכ"פ בעי שיהיה קנין המועיל בדרכי קנינים אבל שתהי' מגורש' בנתינה אף של"ה קנין זה אינו מועיל וראיה לזה מדברי תוס' ורא"ש גיטין (דף כ"א ע"ב) דכ' דאין אשה קונה את הגט שכ' על העלה של עציץ נקוב במשיכת העציץ או בהגבהתו כ"ז שלא פסקה יניקת העציץ כדאמרינן בסמוך מכר בעל זרעים לבעל העציץ ל"ק עד שיחזיק בזרעים אבל במשיכת עציץ ל"ק דאכתי חשיבה מחוברין בשעת משיכה ולדעת הפלאה דכיון דנתן בידה אף שלא מהני לענין קנין מ"מ מתגרשת וממילא קנתה הגט מה ראי' מהא דל"ק עד שיחזיק בזרעים שם הוא לענין קנין אבל לענין גט לא גרע ממסירה דפרה דלדידיה לא קנה לגבי ממון ואעפ"כ מתגרשת אלא ודאי דזה בלתי אפשר שתתגרש רק על ידי קנין המועיל ומ"ש על הב"י כשקנתה העבד באחד מדרכי הקניה דמהני כן נמי מתבאר מדברי רמב"ן חידושי גיטין הנז' דלדברי הירושלמי אי לא הוי כתוב ספר היה מהני כשכתב באילן והקנה לה הקרקע עם האילן דהוי הנתינה על ידי הקנין

אולם בס' תי"ג הוכיח דלא מהני קנין חזקה לגבי גט מהא דכ' תוס' גיטין (דף הנז') ד"ה יצא משם הר"י דמסתבר דאין אשה קונה את הגט שכתוב על העלה של עציץ נקוב במשיכת העציץ או בהגבהה כ"ז שלא פסק יניקת העלה כדאמרינן בסמוך כו' והא דמכשיר אביי משום דשקיל לי' ויהיב ליה היינו דהניחתו במקום שפוסקת היניקה דהשתא הוי רבותא טפי דמכשיר אביי בעציץ נקוב דלא גזרינן דיהיב ליה בפסיקת אטו בלא פסיקת וקמ"ל נמי אע"ג דצריך ליתן במקום פסיקת היניקה לא חשיב מחוסר קציצה בהכי והקשה דמנ"ל לתוס' דמיירי בהכי דלמא במקום שאינ' פוסקת רק דמיירי בעשתה קנין חזקה דבכך גם כן מתגרשת כמבואר בב"ש (סי' קכ"ד ס"ק י"ב) והעלה מתוך כך דהך דרשא דמפיק לה דאין מגרשין במחובר אפי' נותן לה כל המחובר מקר' דונתן בידה שיהיה דבר הניתן מיד ליד אין הכוונה שיהיה דבר שמגרשין בה יוכל להנתן מיד ליד כמו שכ' הב"ש רק הכוונה הוא כמו שדורש בב"מ שמשיכה מפורשת מן התורה דכתיב מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד דהיינו משיכה דוקא אבל חזקה אינו מועיל במטלטלין כיון שקנין זה אינו דבר הניתן מיד ליד וכן הוא ממש הדרשא בגט דכתיב ונתן בידה שיהיו הגירושין נגמרין בקנין הניתן מיד ליד דהיינו משיכה והגבהה כמו קנין מטלטלין משא"כ קרקע ובקנין חזקה שאינו קנין של דבר הניתן מיד ליד אינה מגורשת בזה עיין שם באורך ובחידושיו על אה"ע (סי' קכ"ד ס"ק ז')

ולענ"ד מבואר להיפוך מדבריו בחידושי ריטב"א גיטין שם דכ' בדברי ירושלמי דסובר הטעם דאין כותבין במחובר משום דדרש ספר וכ' דלפום גמרא דילן אינו משום האי טעמא דספר לספירת דברים ועוד להאי טעמא בעלה של עציץ לכ"ע אסור דדינו כמחובר בכ"מ ובגמרא דילן שרי ונראה דלפום גמרא דילן טעמא משום דכתיב ונתן בידה ולאו משום דידה משמע דבר הניתן מיד ליד כדאמרינן גבי אונאה או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד דאם כן הו"ל למעוטי עבדים כי התם והכא על ידו של עבד כשר ועוד דהתם לא דרשי הכי אלא משום דשני קרא בדבוריה דהול"ל או קנה מעמיתך מה מיד דוקא דבר הנקנה מיד ליד אבל הכא לא שני קרא בדיבוריה כו' אלא הכא טעמא משום דבעי לקיומא קרא כפשטיה דכתיב ונתן בידה אי אפשר אלא בתלוש שאי אפשר לתת דבר מחובר בידו של חבירו ממש אלא אם כן קצצו והא כתיב וכתב ונתן בידה מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה עיי"ש הרי דלא דרשינן כלל מונתן בידה דעל ידי קנין הניתן מיד ליד דאם כן הו"ל למעט גם כן עבדים כמו דממעטינן שם באונאה אף דהוי ניתן מיד ליד מ"מ הואיל דנתמעט קרקע ממעטינן עבדים גם כן דהוקש לקרקע ובכאן כשר וע"כ כמו שכ' הריטב"א דבעי לקיומי קרא כפשטי' שאי אפשר לתת דבר מחובר בידו של חבירו ממש ולפי זה בעציץ נקוב דאפשר לתת ומחוסר קציצה לא איכפת לן בזה וכמו שכתב הר"ן שפיר מתגרשת אע"ג דאינה קונה רק בחזקה דרחמנא לא חייבו רק דבעינן שיהיה יכול לקיים ונתן בידה ובשאר מחובר בלתי באפשר דמחוסר קציצה ובעציץ כיון שלא הוי מחוסר אז שוב מהני בכל אופן שמקנה לה והפירוש בגמרא דקאמר דשקיל לי' ויהיב לי' ניהליה היינו כיון דיכול למשקל ולמיהב לכן מהני כל קנין שאפשר וכמו שכ' הב"י גבי עבד כן נמי בזה כיון שיכול לתת בידו אז מהני גם כן שאר קנין והא דכתבו תוס' דבעי שיתן בפסיקת היניקה היינו דבאמת מהני שאר קנינים גם כן אבל מ"מ עיקר הטעם כיון דאפשר לקיומי קרא כפשטיה וכמו שכ' הריטב"א ולמישקל ולמיהב בעי שיתן בפסיקת היניקה דאם לא כן לא קנתה אע"כ דנותן בפסיקת היניקה וזה לא הוי מחוסר קציצה ושוב לא איכפת לן באם מקנה ע"י חזקה אף בלא פסיקת היניקה

ומ"ש הת"ג דמרמב"ן דמבואר דמהני קנין חזקה ובר"פ הזורק פליג על רש"י וס"ל דקנין אגב אינו מועיל בגט אפשר דהוא מטעם דס"ל קנין אגב הוא מדרבנן לכך אינו מועיל בגט. ותמהני הא מבואר בש"מ ב"מ סוגיא דמעות קונות דרמב"ן סובר דמשיכה אינו קונה לר"י מה"ת אף לגבי מתנה א"ק ומתנה נקנה על ידי ידה או אגב הרי דסובר דאגב הוא מדאורייתא. גם יקשה על הרמב"ן הא טלי גיטך מעג"ק לא מהני דבעי ונתן ובקנין חזקה כשקונה הקרקע והאילן הוי טלי גיטך מעג"ק והא דמהני בנתן גט לחצרו ונתן לה שטר מתנה עליו ע"כ או כמו שכ' תוס' ר"פ הזורק ד"ה ותיזל כיון שהגט בא מרשות הבעל לרשותה הוי כאילו נתנו לה וכמו שפירשו האחרונים שם שרשות הבעל מוסר לה. או כמו שכ' הב"מ (סי' קל"ט) כיון שנתן לה שטר מתנה נתינת שטר מתנה חשיב כנתינת הגט אבל באם לא כ' שטר מתנה רק על ידי חזקה בלבד תקנה הוי טלי גיטך מעג"ק

לכן נראה על כרחך הא דכ' הרמב"ן דלמאן דדרש ספר כשנתן דרו לה אילן וקרקע דדמי למניח גט בחצרה וכ' לה מתנה איירי ע"כ בכתב לה שטר על האילן וקרקע דבזה יש נתינה וכמו שכ' הב"מ אבל על ידי קנין חזקה בלבד לא משכחת דהוי טלי גיטך מעג"ק רק בעציץ שפיר משכחת בהגבה הבעל מן הקרקע ונתן לה שתעשה חזקה ובלא פסיקת היניקה בזה שפיר כ' הב"ש דמהני ולא גרע מעריק לה חרציה ושלפתיה וראיתי בס' אבני מילואים (סי' קל"ו סק"ב) שכ' להוכיח שיטת החולקים על רש"י דקנין אגב לא מהני לגבי גט מהא דכתבו על מחובר דלא מהני דמחוסר קציצה הא יכולה לקנות על ידי קנין חזקה וכתבו דטעם פסול מחובר הוא משום דהוי טלי גיטך מעל גבי קרקע משום דליכא נתינה. ותמהני הא מבואר ברשב"א וריטב"א הנז' דהפסול הוא מדכ' ונתן בידה דבר הניתן מיד ליד וכבר כתבתי דהיכא דאפשר לקיים קרא כפשטיה ובמחובר בלתי באפשרות אבל בתלוש דאפשר לקיומי ממילא מהני הקנין באיזה אופן אף כשלא נתן מיד ליד וכמו"ש מדברי ריטב"א

ובספר ג"פ העלה בדעת רמב"ם וטור הואיל דלא כתבו דיתן העציץ במקום פסיקת היניקה סברו דזה הוי מחוסר תלישה ולא מהני מידי רק דקנתה במחובר בחזקה יעי"ש ותמהני דאם כן אמאי פסול בכל מחובר הא יכול להקנות הכל על ידי חזקה אלא ודאי מטעם דבעינן עכ"פ שיהיה יכול לקיים קרא כפשטיה ונתן בידה ובמחובר אי אפשר לכן לעולם פסול הואיל דמחוסר קציצה ואם גם לגבי עציץ יהיה חשוב מחוסר קציצה איך אפשר שתתגרש על ידי קנין חזקה אם אי אפשר לקיים ונתן ועוד הא בגמרא מבואר דשקיל ליה ויהיב ניהלה הרי דמהני על ידי נתינה ועל כרחך דוקא בפסיקת היניקה וכמו שכתבו תוס' וברא"ש. ובעיקר דברי הרמב"ן הנז' דכ' על דברי ירושלמי דדרש פסול דמחובר מדכ' ובספר ומחוסר קציצה בתלוש נמי פסול רק שמוסר המחובר י"ל דלא כ' כן רק ע"ד הירושלמי אבל בש"ס דידן דלא דרשינן ספר רק ספירת דברים ודרשינן מונתן בידה יש לומר דמודה דקנין חזקה לא מהני רק במקו' דיכול לקיומי קרא כפשטיה כגון בעציץ נקוב וכדעת הב"ש והג"פ וסמיכתם על הב"י דמהני' זכיה גבי עבד

והנה אף דסתם המחבר ומוסר לה הפרה והעבד ולא כ' באיז' קנין להמתבאר דבגט בעינן לכ"ע שיהיה נתינה הראויה