אמרי בינה חושן משפט תמד

להגבהה שקונה בכ"מ ותמה על זה הא בקשורה אעפ"י שאינה תלויה והיינו שנגררת על גבי קרקע לאו מטעם הגבהה הוא ועל כרחך הטעם דבקשורה הוי כיש לה רשות להניח וקלתה קונה וה"נ בתלויה עיין שם וכדבריו מבואר בריטב"א גיטין (דף ע"ז) דבקשורה או בתלויה לא בטל אגב רשות. אולם בירושלמי ר"פ הזורק מבואר כפי' רשב"ם וז"ל ר"ל אמר בקשורה לה אמר ר"י ובמגבהה מחמתה ועיין שם בפ"מ וצ"ע

וקצת נראה דלמה שכתבו הש"ס וכדרבא היינו דהיה דוחק לאוקמי בכיס קטן שכל הכיס מונח ביד לכך אמר וכדרבא דידו של אדם חשובה והיינו דלענין שבת ודאי חייב אף אם בולט הדבר שמונח ביד חוץ לידו מן הצד ואף אם מה שמונח תוך הפס יד הוא פחות מכשיעור עד שצריך לצרף את הבולט מן הצד מ"מ מצטרפין דידו של אדם חשובה וכ"כ קונה גם כן אף מה שבולט חוץ לידו ודלא כמו שכ' בנתיבות ובס' מח"א בסוף הספר להוכיח מדברי רמב"ן דמה שאינו נתפס תוך היד אינו קונה מדין רשות וצ"ע וכן נראה דהא הרמ"א אה"ע שם כ' גם יהיה ידיה גבוהות מן הארץ ג' טפחים וכ' שם התו"ג הא יד קונה אף למטה מג' אלא ודאי הטעם הוא דחיישינן שמא יהיה הגט קצתו חוץ לידה ואז בעינן שיהיה גבוה ג' טפחים שתקנה הגט בהגבהה ולא אבין אם מטעם זה אתי הרמ"א עלה מה מהני אף אם ידי' גבוה ג' טפחים ול"ה כלבוד אם אינה מגביה היד אחר כך הא ודאי אם יהיה ידו גבוה ג' טפחים מן הארץ אינו קונה מדין הגבהה עד שיוגבה מכחו אחר כך כשבא החפץ לידו ועיין תשובת רע"א ז"ל (סי' רכ"ב אות כ"ג) דכ' דהגבהה לגבי גט לא מהני ובעי שכל הגט יהיה בידה ואף הבולט למעלה אינה כמונח ברשותה וזה ודאי ל"נ וכמו שכ' התו"ג רק הבולט לצד בזה צ"ע. ובאמת לדעת הרמב"ן וריטב"א הסוברים דגם במקום דלא שייך מעות אין משיכה והגבהה קונה רק רשות מדאורייתא אם כן גם קנין הגבהה לא מהני לגבי גט מד"ת ובודאי צריך שיהיה הגט מונח כולו בידה ומזה נראה דהרמב"ן סובר דאם מקצתו מונח תוך היד נקנה אף מה שחוץ לידה ועדיף יד מן חצר וצ"ע עדיין וקצת ראיה דאם לא כן יקשה למה צריך הש"ס לרבות חצר גבי גניבה הא כתיב בשור ישלם שנים ואיך משכחת מדאוריית' קנין לגבי גנב בשור דאי אפשר שיהיה כולו בידו אם לא על ידי רשות אלא ודאי דהיה ס"ד דחצר אינה קונה כלל רק יד ואף אם מקצת בידו מ"מ כיון שיכול לנתקו ולהביא אצלו חשוב כאלו מונח הכל בידו ואף לדידן דחצר קונה ובודאי המונח חוץ לחצר לא נקנה לבעל החצר היינו משום דל"ש יכול לנתקו. ועיין טו"ז או"ח (סי' שס"ו ס"ק ו') שכ' אם הניחו על ידו התלויה באויר צריך שיגביה ידו טפח מבואר מדבריו דמטעם יד א"ק עד שיגביה טפח וע"כ כוונתו באם אינו כולו בתוך ידו דאז לא שייך קנין יד לכך צריך להגביה ואף שידו למעלה מג' מקרקע לא הוי הגבהה עד שיגביה אחר כך ידו וצ"ע

ודע דהגבהה אף דעדיף מן משיכה מ"מ אינו קונה מד"ת דדבר תורה רק כסף קונה והגבהה אינו קונה רק מדרבנן וכן מבואר להדיא בר"ן פ"א דקידושין (דף כ"ו) במתניתין דנכסים שיש להן אחריות וז"ל עיקר תקנתא במשיכה הוא אלא דאמור רבנן דתקני ליה הגבהה ומסירה משום דכיון שמסרה ליה או הגביהה ודאי שיוציאנה משם ויביאנה לביתו כו' עיין שם וכתבתי זאת לפי שראיתי במשובב נתיבות (סי' ע"ב ס"ק ל"ד) בהגה שם דכ' דמסירה והגבהה לא פליג ר' יוחנן דהגבהה קונה בכ"מ ודבר תימא כ' אף דקונה בכ"מ מ"מ ל"ה קנין דאורייתא רק מדרבנן כמבואר להדיא בר"נ פ"א דקידושין וכ"כ בפשיטו' המבי"ט בקרית ספר (פ"א) ממכירה

סי' ז לעיל הבאתי דעת הרמ"ה ב"ב הא דדבר דבר משיכה והגבהה הוא אינו קונה במסירה הוא דוקא אם לא מסר המקנה ביד הקונה אלא דאמר ליה לך חזק וקני אבל אם מסר לו המקנה גופיה בידיה להקונה על דעת דאקנויי קני וכתבתי דיש לומר דזה גם כן דעת הרמב"ם. ויען שכתבתי בחידושי להלכות גיטין בזה והעליתי שם כן בדעת הש"ע אעתיק כאן מה שכ' שם וז"ל אה"ע (סי' קכ"ד ס"ב) ועל יד העבד ועל קרן הפרה ומוסר לה העבד והפרה כו' ובטור וברמב"ם ונותן לה העבד והפרה ולכאורה קשה על הש"ע בתרתי חדא הא בש"ע ח"מ (סי' קצ"א) פסק דבהמה דקה אינה נקנית במסירה רק במשיכה. ועוד הא אף אם נקנית במסירה הא בירושלמי גיטין (פ"ב) ז"ל ר' זעירא בעי קומי רבי מנא מסר לה במסירה מהו מדת הדין את אמרת נקנה המקח והכא את אמר הכין או שנייא הוא דכתיב ונתן בידה עד שיהא כולה בידה עכ"ל הרי דלא איפשט' האיבעיא אם מהני קנין הבהמה שיסבב הגט ע"י הקנין שקנתה הפרה או דלמא בעינן לגבי גט שיהא כולה בידה ולא מהני קנין. ובש"ע סתם דקנין מסירה לא מהני לגבי קנין ואעפ"כ לגבי גט מהני שהגט מסבב הקנין

ונראה דדעת הש"ע כמו שכתבתי בקה"ק (סי' ו') משם הרמ"ה ב"ב (דף קי"ב) שכ' דהא דדבר דבר משיכ' והגבהה אינו נקנה במסירה ה"מ אם לא מסר המקנה ליד הקונה אלא דא"ל לך חזק וקנה אבל היכא דמסר לה מקנה גופיה בידיה על דעת דאקנויי קני כמבואר פ"א דב"מ מוסרה מחבירו קנה ובהא ל"פ תנאי יעיין שם וכ' די"ל דזה גם כן דעת רמב"ם שכ' (פי"ז מגזילה) בהמה של הפקר אינה ניקנית במסירה משמע דוקא הואיל דליכא דעת אחרת מקנה אבל אם איכא דעת אחרת מקנה קנה במסירה ובהלכות מכירה (פ"ב) משמע דלא קנה במסירה ועיין שם בלח"מ ולדעת הרמ"ה י"ל דהיכא דמסר המקנ' גופיה קונה במסירה אם כן כיון דמהני בגט ממילא מתגרשת. והא דנשאר בירושלמי לאיבעי' דלא איפשטא אם בגט מהני י"ל דאיפש' האיבעי דהא כ' שם בירושלמי מ"ט דרבנן (דאכשרי לכתוב ע"ד שיש בו רוח חיים) ספר מה ספר שהוא בתליש אף כל דבר שהוא בתלוש וכ' בחידושי רמב"ן גיטין (פ"ב) וברייתא בספרי ובתוספתא ותני לה בן בתירא ומיהו בגמ' דילן לא דרשי הכא ספר כלל ומשמע דלמאן דדרש לא נפקא ליה ממחוסר קציצה כשנתן לה אילן וקרקע דדמי למניח גט בחצרו וכ' לה מתנה עליו ואפ"ה פסול ומחוסר קציצה פסול אחר הוא אתלוש נמי כתיב עכ"ל הרמב"ן הרי דאי לאו דכתיב בספר הי' מהני אף בכותב על האילן והקנה לה הקרקע עם האילן ע"כ דס"ל לירושלמי דקנין מהני לגבי גט והפסול דמחובר רק משום דכתיב בספר הא לא"ה הי' מהני אף דלא מקיים ונתן בידה ע"כ דזה מקרי בידה מה שנקנ' לה הגט וא"כ כיון דמסיר' קונה להפר' ממילא מגורשת. ועוד ראי' מדברי ירושלמי ר"פ הזורק דקתני במתניתין לתוך חיקה או לתוך קלתה הרי זה מגורשת וקאמר בירושלמי ריש לקיש אמר בקשורה לה אמר רבי יוסי ובמגבהת מחמתה וכן בש"ס ב"ב (דף פ"ב ע"ב) ור"ל אמר קשורה ואע"פ שאינה תלויה ועיין שם ברשב"ם דלכך קונה לה קלתה דדמי להגבהה שקונה בכ"מ ובס' ת"ג (סי' קל"ט) תמה על דברי רשב"ם דהא בקשורה ואעפ"י שאינה תלויה והיינו שנגררת על גבי קרקע לאו מטעם הגבהה הוא ועל כרחך הטעם דכשקשורה בה הו"ל כיש לה רשות להניח והקלתה קונה לה אם כן י"ל דה"נ בתלויה עיין שם ודברי הרשב"ם מבוארים בירושלמי עכ"פ מבואר דהיכא דנקנה לה הגט אף דכליו של לוקח ברשות המוכר בטל הכלי לגבי רשות ולא קניה מ"מ קנתה מטעם הגבהה הרי דקנין הגבהה גומר הגירושין והוי ליה כאלו בא לידה כמו כן מסירת הפרה כיון דקנתה הפרה במסירה הזאת הו"ל כאלו בא לידה ומתגרשת

וראיתי בספר הפלאה כתובות (דף פ"ו) שכ' לפרש דברי המ"מ בהלכות גירושין שכ' בטעם הרמב"ם דפוסק במשוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר למד דבעי מעכשיו ולגבי גט ל"ב מעכשיו וכ' המ"מ דלגבי גט בנתינה מתגרשת והוא במקום קנין וכתב הפלאה דאין לדמות קנין גט לשאר קניינים דנימא כיון שהיא קנתה הגט ממילא מתגרשת דהא קונה הגט בעל כרחה כשמגרשה והגט שלה ולא מצינו קנין בע"כ וכן להיפך אם מקנה לה הגט בחליפין על ידי קנין סודר לא קנתה הגט כיון שלא נתגרש' בה ועוד ראיה דהא בכתבה על קרן הפרה שנותן לה הפרה והרמב"ם והש"ע כתבו לשון מוסר לה את הפרה משמע במסירה לבד שנתן לידה מתגרשת אע"ג דקיי"ל אין בהמה נקנית במסירה אלא ודאי כיון דקרינן בו ונתן בידה שמתגרשת בו ממילא הוא שלה הכא נמי בלאחר ל' יום אע"ג דלא הוי דרך זכיה במתנ' בלא מעכשיו מ"מ בגט מקרי ונתן בידה כיון דקבלה בידה ונתנה בסימטא והוא שם בעת שמתגרשת בו והשיג על הב"י שכ' (בסי' קכ"ד) כיון שקנתה העבד באחד מדרכי הזכיה דמשמע דצריך להקנות לה כמו בשאר קנינים וכבר הוכחנו דאין ענין זה לזה וכן כ' הר"ן ר"פ הזורק דלא מהני קנין אגב בגט עכ"ל עיין שם עוד בהפלאה. ולענ"ד יש להתבונן בדבריו הרבה דמנ"ל אף היכא דלא קנתה תהיה מגורשת דמה שהביא ראיה ממסיר' דפרה כבר כתבתי. ובאמת ברמב"ם לא קתני רק כלשון המשנה ונותן לה הפרה רק בש"ע וכבר כתבתי דבמוסר מיד ליד לכ"ע קונה. ומה שכ' דלא מצינו קנין בע"כ זה גילה לנו הקרא דונתן בידה דמהני על ידי נתינה שבא לידה מתגרשת אבל מ"מ בעינן שיקנה לה הגט דבעינן שיבא לידה ויהיה בידה לקנות אבל אם אינו מקנה לה רק בנתינה לבד שתתגרש זה לא מהני והרי זה גיטך והנייר שלי לא מהני דאותיות פורחות באויר וברמב"ם (פ"ח) מגירושין כ' הטעם