אמרי בינה חושן משפט תמא

לא היה שום קנין באופן זה למה יצא על ידי זה העבד לחירות בשלמא אם הוא קנין המועיל באם רוצה לזכות בנפשיה שפיר בעבד יוצא לחירות בעל כרחו דהאדון אינו משועבד לעבדו שלא יוציאנו לחירות אבל אם נאמר דבכ"מ הקונה צריך שיעשה מעשה קנין ובלא זה אף באם הקונה רוצה לקנות אינו מועיל באיז' קנין יצא העבד לחירות ועדיין צריך התבוננות בזה

ויש לחקור קצת בישראל הקונה מן בן נח ונותן לו פחות משוה פרוטה אם מהני הקנין כיון דלהנותן לא הוי ממון יש לומר דאינו קונה או דלמא כמו דמהני באם אחר נותן הכסף חזינן דלא בעי מעשה קנין מן הקונה רק דעת מקנה אם כן י"ל כיון דהמקבל יכול להקנות בעד פמשו"פ דלב"נ הוי כסף דבן נח נהרג על פמש"פ מהני הקנין. וראיתי בס' אבני מילואים (סו"ס ל"א) שכ' דמהני כמו דמצינו במס' עירובין (דף ס"ב) דשכירת רשות מן העכו"ם מהני אף בפמש"פ יעיין שם שכ' דאף לשיטת הר"ן בדע' הרמב"ם דלענין ממון לא מהני נתינת כסף מאחרים מ"מ היכא דהקונה נותן חצי פרוטה ולהמקנה חשיב כסף אזלינן בתר מקבל יעיין שם. ותמהני הא המעיין ברמב"ם (פ"ב הי"ב) מה' עירובין יראה דסובר באמת לא מהני קנין ישראל מן העכו"ם בחצי פרוט' שכ' וז"ל שוכרין מן העכו"ם ואפילו בשבת שהשכירות כביטול רשות הוא שאינו שכירות ודאית אלא היכר בלבד לפיכך מהני בפחות משוה פרוטה יעיין שם חזינן דבקנין ממש לא מהני. ואולי באמת מזה ראיה לשיטת הר"ן בדעת הרמב"ם דסובר דקנין מטעם עבד כנעני לא מהני גבי ממון אבל לשאר פוסקים דמהני בכסף על ידי אחרים לא גרע מאם נתנו אחרים כסף. או יש לומר דאף דבכסף על ידי אחרים דמהני מ"מ הוציא האחד כסף על מקח זה אבל בנותן פמש"פ לכ"ע לא מהני ובהכרח אם נאמר בדעת רמב"ם דסובר גם בקנין ממון מהני קנין דעבד כנעני והא דצריך לגבי עירוב מטעם קולא הוא משום דלא הוציא שום אחד דבר חשוב וממילא בנידון דרדב"ז המובא בסא"מ שם בנתייקר י"ל דלכ"ע אינה מקודשת ודלא כמו שכ' הא"מ וצ"ע

סי' ה יש לחקור בהא דקיי"ל דחז"ל עקרו לקנין כסף במטלטלין ושניהם יכולין לחזור קודם שמשך הלוקח המטלטלין שקנה. אם בעינן במשיכה הזאת שלאחר נתינת הדמים כוונה לקנות או לא ואף דבכל מקום צריך דעת קונה וכוונה לקנות זה דוקא בלא נתן הדמים דליכא רק קנין משיכה בלבד אבל היכא דנתן הדמים דדבר תורה כסף קונה ונקנה להלוקח בכל מקום שהמטלטלין הם רק דחכמים עקרו מטעם שלא יאמר נשרפו חיטך בעליה לכן אם הוציא מרשות המוכר ששוב לא שייך לומר נשרף חיטך קונה עם הכסף. או נאמר כיון דעקרו לקנין כסף צריך כוונה לקנות עם המשיכה. ולכאורה מוכח מהא דמבואר בש"ע (סי' קפ"ג ס"ג) בשליח שקנה לעצמו במעות המשלח די"א אף אם אמר המשלח בפני עדים שחוזר בשליחותו בכל ענין הוא של המשלח והטעם כיון דהמעות של המשלח הוא דעת המוכר להקנות לבעל המעות ועיין שם בסמ"ע (ס"ק י"ב). וצריך להבין ניהו דדעת המוכר להקנות לבעל המעות הא מ"מ השליח ביטל שליחותו ולא נתכוין לקנות בעד הלוקח רק לעצמו אם כן אף דשליח לא קנה מ"מ גם המשלח לא יקנה ויהיה ביד המוכר לחזור. ועל כרחך צריך לומר כיון דלא שייך הטעם דנשרפו חיטך בעליה מעות קונה וכיון דמשך השליח החיטין אף דלא נתכוין לקנותו להמשלח מ"מ כיון שאינו ברשות המוכר המעות קונה וכן כ' שם בנתיבות סק"ד. אך מ"מ יש לחלק ולומר דוקא שם דמ"מ השליח מתכוין לקנות ולהוציא מרשות המוכר וכן המוכר מתכוין להקנות לכן אף דהשליח לא התכוין לקנות להמשלח מ"מ כיון שהמוכר מקנה לבעל המעו' וזה מתכוין עכ"פ לקנות ולהוציא מרשות המוכר אף כיון דהמוכר מתכוין להקנות לבעל המעות ולכן אין השליח קונה מ"מ קונה הלוקח המשלח כיון דעכ"פ התכוין השליח לקנות ולהוציא מרשות המוכר וגם המוכר התכוין להקנות לבעל המעות בזה אוקמו אדינא דכסף קונה כיון דעכ"פ נעשה קנין משיכה גם כן ובכוונ' לקנות אף שהשליח לא התכוין לקנות בעד המשלח מ"מ התכוין להוציא מרשות המוכר ולקנות עכ"פ לעצמו אבל היכא דלא התכוין המושך לשם קנין כלל אף דהוציא מרשות המוכר ולא שייך לומר נשרף חיטך בעליה מ"מ אשכחן לענין כמה דברים דלא פלוג אמרינן וכיון דעקרו לקנין כסף צריך שיעשה הלוקח קנין המועיל לקנות אף אם לא היה נותן המעות ואף דהוציא מרשות המוכר ולא שייך נשרף חיטיך בעליה מ"מ כ"ז שלא התכוין לקנות באותו קנין ולא הי' קנין המועיל לא מהני. וראיה לזה דהא אף אם קנה מקצת מן החפץ דהמוכר הוא שותף עם הלוקח וטרח ומציל אפ"ה לא קנה כמבואר במס' חולין (דף פ"ג) בד' פרקים בשנה כו' אפילו שור שוה אלף ואין לו ללוקח אלא דינר אחד כופין אותו לשחוט לפיכך אם מת מת ללוקח מטעם דבד' פרקים העמידו על ד"ת מבואר דבשאר ימות השנה אם מת מת למוכר אף דאין לו ללוקח בהשור רק דינר אחד מ"מ אף דלא שייך כל כך לומר נשרף חטיך בעליה מעות אינו קונה. [ובנתיבות (סי' קצ"ח) כ' דאפילו אם לא נתן רק מקצת דמים דלא שייך לומר נשרף חטיך אפ"ה ל"ק והביא ראיה מהך דחולין בשאר ימות השנה ל"ק בנתן דינר. ובאמת בנתן מקצת מעות דלא קנה מבואר מש"ס דב"מ (דף מ"ח) דערבון כנגדו הוא קונה אינו אלא במטלטלין כיון דאינו קונה רק למש"פ. ובש"ס דחולין אינו מקצת מעות רק כל המעו' שלא קנה יותר מדינ' רק מ"מ ראייתו א"ש כמו דאינו קונ' מקצת מן החפץ כן אילו קונה כשנתן מקצת מן המעות וראיתי בס' מטה שמעון (סי' קצ"ח באות ה') שהביא משם ס' בני דוד להסתפק בנידון זה ולענ"ד הדבר מבואר מש"ס חולין הנז'] ואף בשכירות מטלטלין דמבואר בח"מ (סי' קצ"ח) משם י"א דנקנה בכסף רבו על זה חולקין יש הנ"י פרק השואל כ' כיון דשכירות כמכירה אין לחלק וכ' שכן הסכימו אחרונים וכן בש"מ שם כ' שכן דעת רש"י ב"ק. ואף לדעת רמב"ן דנקנה צריך לומר דשכירות מלתא אחרית' היא אבל במכר לא פלוג חז"ל בתקנתן

וראיה לזה מדברי הרמב"ם (פ"ג מה' מכירה) שכ' שם (ה"א) דדבר תורה משנתן את המעות קנה ואין אחד מהן יכול לחזור אבל חכמים תקנו שלא יקנו המטלטלין אלא בהגבהה או במשיכת דבר שאין דרכו להגביה עכ"ל מבואר מדבריו דדבר שדרכו להגביה א"ק במשיכה ואמאי הא דבר תורה מעות קונות רק חכמים חששו שלא יקנו מטעם דיאמר נשרפו חיטך בעלי' וכיון שהוציא מרשות המוכר נוקמי' אדין תורה ויקנו המעות ואמאי לא מהני משיכה בדבר שדרכו להגביה אלא ודאי כיון דחז"ל עקרו לקנין מעות לא מהני רק בעי קנין הראוי לו דבר שדרכו להגביה בעי קנין הגבהה ושדרכו למשוך מהני משיכה וכן כ' שם (ה"ד) וז"ל נמצאת למד שהלוקח מטלטלין אעפ"י שנתן כל הדמים יכול לחזור בו וכן המוכר יכול לחזור בו עד שיגביה או ימשוך דבר שאין בו הגבהה או ימסור המוכר ללוקח דבר שאין דרכו להמשיך כו' יעיין שם מבואר מדבריו דדבר שדרכו בהגבהה אינו קונה אף אם נתן מעות ומשיך ואמאי נימא כיון דמ"מ הוציא מרשות המוכר ולא שייך החשש דשמא יאמר נשרפו חיטך בעליה יקנו לו המעות אלא ודאי כיון דחכמים עקרו לקנין כסף בעינן שיעשה הלוקח קנין המועיל לקנות שיהיה קונה בו אף אם לא הי' נותן הדמים ונתינת דמים אינו עושה קנין רק למש"פ

ולפי"ז נראה באם שולח כסף על ידי חשו"ק או על ידי נכרי שאינן בני שליחות ונתן להם כסף שיקנו בעדו מטלטלין אף אם הוציאו המטלטלין מרשות המוכר מ"מ לא נקנו לבעל המעות ועדיין שניהם הלוקח והמוכר יכולין לחזור ואף דהמוכר מקנה לבעל המעות מ"מ כסף אינו קונה רק למש"פ ואף שהוציא מרשות המוכר מ"מ אינן בני שליחות לקנות בעד הבע"מ ולא נשאר רק קנין כסף לחייבו במש"פ ועיין נתיבות (סי' קפ"ב ס"ק ב') שכתב וכן אם נתן לשליח כסף לקנות קרקע קנה המשלח אף אם נתן הכסף לאותן שאינן בני שליחות דמעשה קוף בעלמא עבדי להוליך המעות למוכר לקנות בו יע"ש זה דוקא בקרקע דכסף לבדו קונה אבל לקנות מטלטלין אינו קונה בכה"ג רק לענין מש"פ כל זמן שלא נעשה קנין המועיל שיועיל אף אם לא הי' מוסר לו הכסף לכן אף שהוציאו מרשות המוכר אינו קונה

ובזה יש לי לבאר דברי הש"ס קידושין (דף מ"ב ע"א) דפריך שם הש"ס על הא דאין שליח לדבר עבירה והדתניא שליח שלא עשה שליחותו שליח מעל עשה שליחותו בעל הבית מעל כי עשה שליחותו דבט"ב בעה"ב מיהא מעל אמאי נימא אין שליח לדבר עבירה ועיין שם ברש"י שליח שלא עשה שליחותו גבי הקדש קאי שהיה אצלו מעות הקדש וטעה כסבר שהן של חולין ומסרו לשליח ליקח בהן חלוק וקנה בהן טלית שליח מעל ולא השולחו שבדבר זה אינו שלוחו אבל אם עשה שליחותו בעה"ב מעל יעיין שם. וקשה חדא אמאי קתני דתניא ופריך מברייתא אמאי לא פריך ממתניתין דרפ"ו דמעילה השליח שעשה שליחותו בעה"ב מעל לא עשה שליחותו השליח מעל ומפורש שם כיצד ושם לא איירי בשלח לו לקנות כמו שכ' רש"י ועל זה יפרך אמאי בעשה שליחותו בעה"ב מעל נימא אשלד"ע ואף אם נשבש הגירסא ונגרוס דתנן וכן ראיתי אחר כך בהגהות הב"ח דכ' לגרוס דתנן דמשנה הוא במעילה. אולם מדפריך הש"ס מן שליח שלא עשה שליחותו שליח מעל עשה שליחותו בעה"ב מעל ובמתניתין דמעיל' קתני בריש' שליח שעש' שליחותו מבואר דאין כוונת הש"ס על מתניתין דמעילה וקשה אמאי. גם דברי רש"י צריך ביאור