אמרי בינה חושן משפט תלז

קונטרס הקנינים

סי' א הא דקרקע נקנה בכסף כ' הסמ"ע (סי' ק"צ סק"א) היינו דוקא כשנותן בעד שיווי המקח ונותן בעד תחילת פרעון והשאר זוקף במלוה או היכא דכל שיווי המקח אינו אלא פרוטה אבל אם אינו נותן בעד שיווי המקח אלא שנותן לקנין לא מהני דבשדה עפרון היה בעד שיווי המקח ובטו"ז חולק מהא דאשה נקנית בש"פ ואינו אלא לקנין דשיווי המקח לא שייך באשה: אולם בפרישה כ' הסמ"ע דמהיכא ילפינן דאין כסף פחות מש"פ קונה מאשה כמו שכ' הב"י ואשה ילפינן משדה עפרון ושם היה דמי שיווי עיין שם משמע דסובר דאשה מקודשת גם כן מטעם שיווי ולא מטעם קנין וכן משמע מדברי הרא"ש סוף פ"א דב"מ שהוכיח דמוכר שטר חוב וחזר ומחלו דאינו חייב לשלם רק דמים שנתן ממה דמבואר בקידושין במקדש בשטר חוב דאחרים דלא סמכה דעתה וימחול ועל כרחך אף דיצטרך לשלם אינו משלם אלא דמים שנתן וקידושי אשה אינו אלא פרוטה עיין שם מבואר דשווי דאשה לא הוי אלא פרועה לכן סובר הסמ"ע דאם מקדש במנה ולמען שיחול הקידושין מקדשה בפרוטה באמת אינה מקודשת רק היכא שנותן הפרוטה על תחילת הפרעון. אך קשה לכאורה אם ילפינן משדה עפרון נימא דלא נקנה קרקע רק היכא דנותן כל דמי השיווי ומנ"ל דנקנה בפרוטה אף כשנותן מתחלת פרעון וכן באשה נימא גם כן שיצטרך ליתן כל דמי השיווי. וצריך לומר כיון דבאמת ילפינן קנין כסף בקרקע מדכ' שדות בכסף יקנו כמבואר בקידושין (דף כ"ו) משם גמרינן דנקנה בכסף אף היכא דאינו נותן כל דמי השיווי מדכ' סתם שדות בכסף יקנו. אך אם כן נימא דעושה קנין גם כן אף כשאינו נותן לשיווי המקח רק לעשות קנין ועיין שם בתוס' ד"ה אמר קרא שכ' הא דלא אייתי מקרא דכ' גבי עפרון משום דדלמא ה"מ מנכרי וכיון דעיקר מה דגמרינן דבישראל גם כן נקנה בכסף מדכ' שדות בכסף יקנו ומשם לא משמע שיהיה החיוב בקנין כסף שיהיה דמי שיווי ופרעון המקח

ובאמת יש לתרץ בזה קושית תוס' לדעת הטו"ז דלא בעי שיווי מקח לכן יליף הש"ס מדכתיב שדות בכסף ולא מייתי משדה עפרון דהיה משמע שבעינן שיהיה שיווי מקח. אך י"ל דשפיר הקשו התוס' לדעת הטו"ז דאשה דמתקדשת לא שייך גבה שיווי וכיון דזה ידענו מגז"ש דקיחה קיחה כי יקח איש מקיח' דשדה עפרון דאשה מתקדשת בכסף אף דלא שייך לגבה שיווי ממילא ידענא דגם קרקע נקנה בכסף אף היכא דאינו נותן דמי שיווי רק לקנין. ולדעת הסמ"ע דבאשה גם כן מצד שיווי מתקדשת ולא בתורת קנין צריך לומר כיון דילפינן באשה דמתקדשת בכסף משדה עפרון ושם הוי מצד שיווי שוב ילפינן דקרקע גם כן אינו נקנה רק מצד שיווי המקח ולא מצד קנין [ועיין ב"י דכ' הוכחת המ"מ שכתב דבש"ס פ"א דקידושין מבואר דקרקע אינה נקנת בפחות משוה פרוטה מש"ס (דף ג') ודבריו צ"ע הא מבואר להדי' שם (דף י"ב ע"א) כשם שאין אשה נקנית בפחות משוה פרוטה כך אין קרקע נקנית בפחות משוה פרוטה ועיין שם בתוס' וכבר עמדו ע"ז בס' קמ"ר ובס' שמחת יו"ט]

ועיין בספר אבני מילואים אה"ע (סי' כ"ח ס"ק ט"ז) שכ' בדעת רמב"ם דמלוה קונה במכר ובקידושין אינה מקודשת אף דבש"ס קאמר ואי אמרת מלוה להוצאה ניתנה במה קנה דשם הוא לרב ורב לא ס"ל הג"ש דקיחה קיחה משדה עפרון וכיון דגם כסף קידושין לאו משדה עפרון ילפינן לא מצינן לחלק בין קידושין למכר אבל לדידן שפיר מחלקינן בין קידושין למכר דקדושי כסף משדה עפרון ילפינן והתם הי' כסף בעין מה שאין כן שדה דמקני' בכסף משדות בכסף יקנו ומלוה נמי חשיב כסף. ויש בזה ליישב קושית תוס' קידושין (דף ד' ע"ב) ד"ה כתב דצריך למילף קיחה קיחה דנדע דנתינת כסף ממש בעינן. אך כ' שם להקשות אמאי בפדיון הבן ל"מ מלוה וי"ל דשם בעינן נתינה ולקיחה מדכתיב פרשת במדבר ונתת הכסף לאהרן ועיין רמב"ם (פ"א) מבכורים דמשם ילפינן גם לדורות דדוקא לזכרי כהונה צריך ליתן דמי פדיון וכמו כן ילפינן משם דצריך נתינה ולכך אף דמלוה הוי כסף מ"מ נתינה לא הוי. אך קשה אם נאמר דמלוה הוי כסף ובקידושין צריך שיהיה כסף כמו בשדה עפרון אם כן למה תהיה מקודשת באומרת שחוק לפני רקוד לפני ובשאר הנאות ואכ"מ להאריך בזה

והנה לכאורה לדעת הסמ"ע היכא דרוצה אחד לתת במתנה לחבירו קרקע והמקבל נותן לו פרוטה לקנין שיקנה בזה הקרקע היה נראה דל"מ כיון שאינו נותן לו דמי שיווי קרקע רק לעשות קנין. אך נראה דאעפ"כ מהני כיון שמקנה לו הקרקע בעד הפרוטה הוי שיווי הקרקע ועיין תוספת רי"ד קידושין (דף י"ג) שכ' כי תניא ההיא בחליפין אבל בתורת דמים בעינן פרוטה ומכי יהיב ליה פרוטה קנה כל השדה ושאר המעות זוקף עליו במלוה כו' א"נ אם רצונו ליתן שדהו מתנה לחבירו וא"י לכתוב לו שטר וגם היה השדה רחוק ממנו שלא היה יכול להחזיק בו וירא שמא יחזור בו מקבל ממנו פרוטה ואמר לו הרי שדי קנוי' לך בפרוטה זו דקרקע נקנה בפרוטה עכ"ל הרי מבואר דאף בכה"ג שרוצה ליתן לו במתנה והפרוטה עושה רק הקנין מ"מ נקנה. וכפי הנראה התוס' רי"ד ס"ל כשיטת הסמ"ע דבעינן שיהיה כסף שיווי ולא כסף קנין וכאשר ביאר כן בס' אבני מילואים אה"ע (סי' כ"ט סק"ב) באורך שיטת תוס' רי"ד ריש קידושין דסובר דאש' מתקדשת בחליפין בתורת כסף רק היכא דמקדשה בחליפין שיהיה לקנין לא מהני ע' שם בדברים נכונים. ועל כרחך צריך לומר כיון דליכא כסף אחר רק כסף קנין הוי הפרוטה גם כן דמי שיווי המקח רק כשאומר בפירוש דאינו נותן תמורת המקח רק לשם קנין בזה דעת הסמ"ע דלא מהני. ועיין עוד בתוס' רי"ד קידושין (דף כ"ז) בהא דמבוא' שם יפה כח חזקה מכסף דבמכר לו עשר שדות בעשר מדינות החזיק בא' מהם קנה כולן משא"כ בכסף וכ' אם נתן לו דמי שדה אחת ואמר לו קנה כולן בדמים הללו אעפ"י שזקפן עליו במלוה לא קנה אבל בשדה אחת אעפ"י שלא נתן לו כל הדמים אלא מקצתן והשאר זקף עליו במלוה קנה עיין שם ולכאורה הא יכול להקנות ב' קרקעות בפרוטה אחת א"כ אם נתן דמי שדה אחת ואמר לו קנה כולן בדמים הללו וזקף עליו במלוה אמאי אינו קונה ועל כרחך צריך לומר כיון דנותן לו דמי שדה זו וזקף השאר במלוה הוי כסף משדה זו רק דמי קנין על שדות האחרות לכך ל"מ וכדעת הסמ"ע ויש עוד להתבונן בזה

ומדברי הירושלמי ריש קידושין המובא ברי"ף שם בשטר הדא דתימר בשטר שאינו יפה ש"פ אבל בשטר יפה ש"פ ככסף הוא ועיין שם בר"ן ביאור דברי הירושלמי. ולשיטת הסמ"ע דבעי כסף שיווי אבל כסף קנין לא מהני אף בקידושי אשה רק כשנותן לפרעון או לתחילת פרעון אם כן הנ"מ בפשיטות ולעולם י"ל דשטר בעינן שיהיה שוה פרוטה רק באופן שמקדשה במנה ונשאר חייב ורוצה שיתקיים הקנין קידושין מקדשה בשטר דבזה מהני קידושי שטר אבל מתורת כסף ל"מ כיון דלא הוי כסף שיווי ותחילת פרעון אלא ודאי דגם כסף קנין מהני בקידושי כסף אף כשאינו כסף שיווי ותחילת פרעון

[וראיתי בס' עצי ארזים אה"ע (סי' ל"ב סק"י) שהוכיח מדברי הר"ן הנז' דאם מקדשה בשטר ואמר על מנת להחזי' דגם בשטר לא מהני ודלא כמו שכ' הח"מ וב"ש שם דבקידושי שטר מתקדשת בעל מנת שתחזירי לי דאם לא כן לעולם י"ל דבעי בשטר שיהיה שוה פרוטה רק בשטר מהני אף באומר על מנת שתחזירי לי את הנייר ובכסף לא מהני יעיין שם ואינו ראי' דודאי אליבא דאמת דלא בעינן בשטר שיהיה שוה פרוטה ולא בעי תורת כסף בשטר ודאי גם בעל מנת שתחזירי לי מהני אבל אם הי' הדין שגם בקידושי שטר יהי' צריך תורת כסף ושיהי' שוה פרוט' אם כן ודאי גם בשטר לא הי' מהני על מנת שתחזירי לי כמו דלא מהני בכסף או לשיטת הרמב"ם דלא הוי הנאה או לשיטת רש"י ותוס' דמחליף בחליפין ומטעם גזירה וז"פ. ובס' המקנה (דף ט') כ' דלהסוברים דאף לר"א דעדי מסירה כרתי אפי"ה סגי בעדי חתימה לחוד אם כן נ"מ דבקידושי שטר לא בעי עדי מסירה וכ' דאתי שפיר לדעת הסוברים כיון דעל ידי השטר בעדי חתימה נודע שבא מידו לידה הוי ליה כאילו היו עדי מסירה אם כן אפילו אם מטעם כסף נמי יועילו הע"ח להיות כאילו מקדש בפני עדים עיין שם. וצ"ע דבעל כותב השטר אם כן אם מקדשה בתורת כסף לא הוי תיקון השטר והוי לענין זה מפי כתבם ולאו עדות הוא רק אם מתקדשת בתורת שטר שפיר מהני דהוי כתיקון השטר והוי העדי חתימ' כעדי מסיר' ולא הוי מפי כתבם אבל אם מקדש' בתורת כסף ולא הוי ידענו מתורת שטר כזה שיועיל לענין קידושין הוי מפי כתבם ולא מהני אף שידענו ע"י ע"ח שבא מידו לידה לא ידענו רק מפי כתבם והדר' הקושיא לדוכתא ואכ"מ בזה]

סי' ב אם קנה קרקע והניח משכון על הכסף מבואר דלא מהני מטעם מנה אין כאן משכון אין כאן. ושיט" רמב"ן ורשב"א קידושין (דף ח') כיון שהמנה אינה בעין ואגיד לגביה הלוקח וברשותו הוא לא מהני במקום כסף. ולפי זה אף אם מחייב את עצמו מקודם בכסף ונתן משכון על המנה גם כן