אמרי בינה חושן משפט תלה

וכ' על הממון שטר חוב וקודם שקנה מידו שאל מי יתן לו התבוא' אמר יהודה יתן לך ובאותו מעמד קבל יהודה על עצמו לתת התבואה לראובן ואחר כך קנו מיד ראובן על השטר חוב קנין גמור ויהודה טוען אחר כך שלא היה בידו משל שמעון שום דבר והשיב כיון שלא רצה לחייב א"ע ולהשתעבד באלו המעות עד שיהודה אמר לו ליתן התבואה הוי ליה תן לו ואני נותן לך דהוי כקבלן וממי שירצה יפרע הרי דלא נפטר שמעון בזה. אולם ל"ק דבהך דתשובת הרא"ש (סי' ה') איירי באמר לו אין לי מעות שאתן לך אבל אעמידך אצל פלוני וכן בדין דמהרי"ט לא נתחייב ראובן כלל רק שיתן לו סחורה שיעמידהו אצל לוי בעל חובו לכך אינו יכול לחזור על ראובן דכבר סילק לו דמי הסחורה ועד"ז קנה שלא יתחייב לו מה שאין כן (סי' ז') שראובן קנה משמעון התבואה ונגמר המקח ביניהם רק בטרם שקנו מן ראובן על הדמים שבשטר חוב שאל מי יתן לו התבואה העמידו אצל יהודה לכך אף דיהודה נתחייב מטעם תן לו ואני פורע כיון דלא רצה להשתעבד את עצמו לחייב במעות עד שיהודה אמר לו ליתן התבואה הוי קבלן וממי שירצה יפרע כיון דכבר נגמר המקח בין ראובן ושמעון וכבר נתחייב ליתן לו התבואה דאף ביצא השער מהני אף באם אין התבואה בידו מ"מ קנין צריך ומה שכתב לו שטר חוב זה אינו עושה קנין דכבר כתבו האחרונים (סי' ל"ט) דלא כמבי"ט שהביא הש"ך שם דשט"ח אינו עושה קנין כלל ואם כן על כרחך עובדא דהרא"ש איירי דכבר הי' קנין המועיל על העמדת התבוא' ורק בטרם שקבל קנין על חיוב והשתבעדות השטר שאל מי יתן לו התבואה והעמידו אצל יהודה שפיר כ' הרא"ש דממי שירצה יגבה מה שאין כן בהך (דסי' ד') דלא נגמר חיובו מקודם כיון דהוי כאלו התנה הלוקח דאדעתא דהכי הוא לוקח הסחורה שיטול המעות מפלוני שעשה אצלו מלאכה וכמו שכ' שם בשאלה בפירוש דאמר לו אין לי מעות שאתן לך אבל אעמידך אצל פלוני ולא נתחייב מקודם לכך לא יכול לחזור אצלו ודן הרא"ש דחוזר מטעם אונאה שהי' סבר שזה יתחייב לו המעות ולא נתחייב לו ומדמה להא דאמר מכור לי באלו אע"ג דאמר באלו משמע הן רב הן מעט כיון שהזכיר מכר נתקיים המכר וצריך להחזיר אונאה ה"נ כיון שקנה ממנו נגמר המקח ואם הבעל מלאכה לא יתן חייב הלוקח ליתן הדמים. אך יש להבין בדברי הרא"ש שמדמה להא דמכור לי באלו ובמכור לי באלו מספק' ליה להרא"ש בפסקיו פ' הזהב אי הלכה דקנה ומחזיר אונאה או כר' אבא דאמר משמיה דר"ה קנה ואין לו עליו אונאה וכן הביא הטור ורמ"א דעתו (סי' רכ"ז ס' י"ט) ועיין שם בסמ"ע וטו"ז וכאן כ' הרא"ש כיון שהזכיר מכר נתקיים המכר וצריך להחזיר אונאה ואיך פסק דה"נ כיון שקנה ממנו נגמר המקח ואם בע"מ לא יתן חייב הלוקח ליתן הדמים ואמאי מחייבו כיון דבשעת חיוב העמידו אצל זה שעובד אצלו וכנראה העני אחר כך אף דלא קנה אז החיוב של בעל המלאכה כיון דעדיין לא נתחייב לו מ"מ אחר כך כשגמר המלאכ' אצלו ונתחייב לו רק שהעני איזה אונאה יש בדבר כשמכר לו בעד חוב זה. וצ"ל דאיירי עובדא דהרא"ש דהואיל דהעני לא נגמר אצלו המלאכה ולא בא לידי חיוב לכך הוי אונאה בהמקח ומה שכ' הרא"ש כיון שקנה ממנו נגמר המקח לאו דהי' קנין כבר דאם כן כבר נתחייב הקונה ובלאו אונאה יכול לחזור עליו לדעת הרא"ש רק שכיון שנזכר המקח לא יכול לומר אדעתיה דהכי לא קניתי וכיון שקבל הסחורה יכול לתבוע מדין אונאה ועדיין צריך עוד ביאור הדברים

ז) גם בחוב שלא הגיע זמן פרעון יש בו דין מעמד שלשתן כמו שהאריך הש"ך (סק"א) ודלא כמו שכ' בתשובת מהרשד"ם. ובתומים כ' ראיה דיש בו דין מעמד ג' מהא דרב מרי בר רחל בש"ס ב"ב (דף קמ"ח) דאיסר גיורא דהוי ליה תליסר אלפי זוזי בי רבא דאמר רבא היכי נקניהו רב מרי אי במעמד ג' לא אזלינן ומה כל החרדה ימנה שליח בעדים להביא שלו מרבא וצריך לומר דהוי פקדון ביד רבא בזמן ועל היתר תשמישו והו"ל הזמן לטובת הנפקד גם כן ואינו יכול לתבעו תוך זמנו ואינו יכול לכופו להחזירו תוך זמנו במה שהוא לטובתו ועל תנאי זה קבלו ותקנו משיכה בשומרים דלא למיהדר ביה תוך זמנו ומבואר משם דאפילו תו"ז שייך מעמד ג'. ולא אבין אם היה ביד רבא פקדון בזמן ועל היתר תשמישו אם כן אף קנין סודר אף אם תאמר דמטבע נקנה בחליפין לא מהני דיכול רבא לקנות בהלואה וכן אגב לא מהני ולא מבעי לדעת הש"ך (סי' רצ"ב) דאין הנפקד חייב להחזיר למפקיד אותן מעות ויכול ליתן מעות אחרים תחתיהן ודאי לא שייך להקנות בקנין סודר ואגב. ואף דהח"צ בהגהות טו"ז (סי' ע"ג) משיג עליו דלדידן דקיי"ל כר"נ נאנסו לא חייב להחזיר אותן מעות מ"מ כיון דאיירי בנתן לו רשות על זמן וכ"ז שירצה אין צריך להחזיר לי כי יכול להשתמש בו והוי כאלו נתן חפץ בידה שהברירה יהיה בידו כל זמן שירצה יהיה קונה דכ"ז שאינו רוצה אין לו בו קנין ולכך אינו חייב באונסין וכשירצה קונה אותו בעל כרחו של הנותן אם כן יכול רבא לומר שירצה לקנות והוי כמלוה ואינה נקנה לא בחליפין ולא באגב [ועיין נתיבות (סי' רצ"ב) שמיישב בדרך זה דברי הש"ך דכוונתו גם כן על דרך זה וכבר כתבתי לעיל דיני טו"נ (סי' ט"ו) דלא יתכונו דבריו למה שכתב הש"ך (סי' מ"ז וצ"ט) לענין בעל חוב כשאומר הלוה ממון שיש בידו שהם פקדון דאינו נאמן כיון דיש לו רשות להשתמש הוי כשלו הרי דסובר דאף כשאינו רוצה להשתמש בהן סובר הש"ך דהוי כשלו ועיין תשובת שארית יוסף (סי' כ"ה) שהביא דברי האלפסי היכא דאיתא פקדון גבי חבריה וכי תבע מניה יהיב לי' כמקרקע דמי דקיי"ל כל היכא דאיתא ברשותיה דמריה איתא וכ' דמלשון הנ"י משמע שהאלפסי אינו מדבר רק בפקדון מטלטלין ולא במעו' פקדון דכ' ומיהו מטלטלי דפקדון יכול להקדיש כו' והטעם נ"ל לפי שמעות פקדון יכול הנפקד להוציא דישתמש בהן ולפיכך חייב בגניבה מה שאין כן במטלטלין עכ"ד וזה נוטה כדברי הש"ך אולם דבריו תמוהין מעובד' דאיסר הנז' דמבואר דפקדון זוזי יכול להקדי' ולהקנות. ואולי ס"ל דשם היה מעות צרורין ביד רבא ודוחק] וצ"ל לדעת התומים דרבא לא רצה לזכות בו דאז יהי' חייב באונסין דיהיה כלוה ואם יחיה מרי בר רחל ויתבע ממנו יהי' חייב באונסין אולם מ"מ זה דוחק דהיה רבא יכול לזכות בהן בתשמיש על תנאי אם ימות איסר יזכה בהן מעכשיו ולא יחול על זה קנין סודר ולא קנין אגב ואם יחיה יתבטל זכייתו ולא יתחייב באונסין ויש לדחוק לדבריו דמ"מ הש"ס נקט בפשיטות דמטבע לא נקנה בחליפין ולית ליה ארעא ודוחק ומקושיתו דהיה לו לשלוח שליח אין להכריע בזה די"ל גם כן דהיה לו לאיסר שטר מרבא ולא הי' מצוי בידו אז וכדומה אולם בלא"ה דעת כל האחרונים דאף בחוב שהוא תוך זמן יש קנין מעמד ג' ואינו דומה לכתובה דשם אפשר שלא תבא לידי גביה לעולם אבל חוב שהוא ברור שיבא ליד גביה לכ"ע יש בו קנין ע"י מעמד ג'

ח) עוד הביא הש"ך ד' מהרשד"ם בשמעון שקבל עליו במעמד ג' לשלם לראובן בעד לוי מסחור' של לוי שבידו אחר שיקבל ממנו פרעון חובו שחייב לו לוי כיון דאפשר שתזלזל הסחורה ולא יעלה לסכום חוב שמעון דומה לכתובה ולא הוי מנה לי בידך וכ' הש"ך דאיירי שלא היה הסחורה שוה בבירור בשעת מעמדות כדי חוב שניהם והיה הדבר בספק אבל אם אז היה שוה כדי חוב שניהם קנה מדין מע"ג אף שהי' אפשר שתזלזל אחר כך ובקצוה"ח כ' כיון דלוי אינו יכול לכוף לשמעון שיקח לו מהסחורה כדי חובו והשאר יחזיר לו דכל זמן שלא פרע חובו אינו יכול לכופו להחזיר לו כמבואר (סי' ע"ג) ואם כן כיון דאינו יכול לתבוע עכשיו לא הוי מנה לי בידך עכשיו דיכול להיות דבזמן הגביה אם תזלזל הסחורה אין לו כלום ומשום הכי אין בו דין מעמד ג'. ולכאורה י"ל כיון דעכשיו שוה כדי חוב שניהם ואם לוי יסלק לשמעון חובו במעות כפי חובו יכול לעשות כן אם כן זכות זה זכה בו ראובן וכיון דיכול לסלקו במעות שלוי חייב לשמעון והוי כמו שיש לו עכשיו דבר ברור בידו עכ"פ ולמה לא יזכה אף אם לא סילק לו ראובן אם נמכר הסחורה על ידי שמעון ונשאר מותר מכפי חובו שחייב לוי לשמעון ואינו דומה לכתובה דאפשר שלא יבא כלל לידי גביה אבל כאן אף דאפשר שתזלזל הסחורה ולא יהיה מותר ביד שמעון מ"מ כיון דעכשיו שוה כדי חוב שניהם הוי כמו שיש לו עכשיו זכות אצלו מה ששוה בבירור ובידו לסלקו חובו וכפי ששוה עכשיו ידענו שיש לו אצלו ואז אף אם לא מסלקו הוי עכ"פ כמו שיש לו אצלו עכשיו רק שממושכן אצלו והוי כמו אם ראובן השכין משכון אצל שמעון ששוה מאה על חמשים ושוב העמיד ללוי מהמשכון ישתעבד גם ללוי על חמשים דאף אם תזלזל המשכון ולא יהיה שוה רק חמשים לא יגבה לוי כלל מ"מ נראה דאזלינן בתר השתא הואיל דשוה מאה עכשיו ואם השוי' של המשכון כמו עכשיו דנראה דזכה לוי אחר שקבל שמעון חובו וה"נ דכוותיה כיון דעכשיו שוה בבירור זכה ראובן בהמותר מה שאין כן בכתובה דגם עכשיו אין לה על בעלה כלל ושעבוד הוא רק אם יבא לידי גוביינא. ואף דזכות זה שוה ממון למכור בספק בעד טוה"נ מ"מ שום חיוב ליכא עליו אבל בסחורה שלו רק שראובן לא יקבל רק אחר שיגבה שמעון חובו מ"מ עכשיו הוא סחורתו ויכול לסלקו מכל וכל אבל כשאין הסחורה שוה בבירור עכשיו כפי חוב של שניהם ל"ה חוב ברור לכך א"ב דין מע"ג

ט) אם המחהו שיתן לו הבעל חוב מעותיו כדי שיקנ' בעדו סחור' הביא הש"ך משם מהר"ם אלשקר לא קנה מדין מעמד