אמרי בינה חושן משפט תל

כ"ז שלא הגיע לידו ובש"ך (ס"ק כ"ט) כ' משם מבי"ט דכל היכא דהשליח הוליכו למקום המקבל דהוי כזכי כיון שהיה יכול המקבל ליטלו וכ' ולא נהירא עיין שם. והנה במבי"ט היה השאלה באחד שנתן לחבירו סחורה ואמר לו תתן מן המעות שתקח מן הסחורה סך כך ללוי בתורת מתנה דרך חסד וצדק' וכשבא למקום לוי התחיל לתת לו ולא השלים הסך שאמר לו מפני שלא נמכרה עדיין הסחור' ונפטר לוי ואחר כך כ' לו המשלח שמה שלא השלים לתת יתן לאחר ואלמנת לוי תובעת שיתן לה מה שנשאר בידו כי מי ששלח היה קרוב שלה וגם אין לה כדי כתובתה וע"ז השיב המבי"ט דאף לדעת ר"ת דתן לאו כזכי דלוי הוא ב"ת ומשום מצוה דעץ חיים למחזיקים בה שלחו לו א"י לחזור והולך נמי כזכי לכ"ע אם הוא עני וא"י לחזור וכיון דא"י לחזור בו יתנו ליורשיו אם מת המקבל. וכתב וכ"ש אחר שהגיע למקום לוי ואמר לו שהיה לו בידו מעות מראובן לתת לו והתחיל לתת ומפני שלא נמכרה עדיין הסחורה שבידו לא השלים לתת לו דנראה אף לדעת ר"ת דתן לאו כזכי הכא בנ"ד הוי כזכי כיון שבא אצלו ואמר לו שיתן לו סך מעות ואם הי' רוצה לקחת מן הסחורה כדי המעות הי' נותן לו וא"כ הוי כמו שהניח עתה לוי בידו והוא זוכה בה ללוי מכח לוי עכ"ד

ולכאורה יש לדון אף לדעת רמב"ם דתן הוי כזכי היינו כשאמר לו תן החפץ אבל כשמסר לו סחורה למכור ואמר לו שיתן מהמעות לפלוני כיון דלא אמר לו ליתן החפץ רק מדמי מכירה יש לומר דכיון דלא בא לעולם עדיין הדמים לכ"ע לאו כזכי וצריך לומר כמו שכ' המבי"ט בסוף דבריו דאם היה לוי רוצה לקחת מן הסחורה כדי המעות היה נותנו לו סובר דיש לו רשות גם כן לתת לו סחורה במקח כפי דמיו לכך להסוברים דהוי כזכי זכה לו ועל זה דן דהוי כמו שהניח לוי בידו והוא זוכה בה ללוי מכח לוי והש"ך חולק על זה דחזרה תלוי בכל זמן שלא הגיע ליד המקבל. ואאמ"ו ז"ל בספרו דברי חיים דיני גביית חוב (סי' ז') כ' להעמיד דברי המבי"ט על פי דמבואר גיטין (דף י"ב) מדברי רשב"א ומהרש"א דכל היכא דיכול לעשות החוב בענין אחר מהני הזכיה במקום שחב לאסרים ואם כן למה שכ' הר"ן שם (דף י"א) בהא דאמרינן שם התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים קנה אף דליכא חוב אלא לאדון והוא אמר תן ורוצה בשליחותו דכוונת הש"ס דהשליח עושה לעצמו לשליח קבלה עבור העבד רק אם תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה חבירו אין בידו לעשות את עצמו שליח לקבלה להעבד כיון שהוא חב להאדון שלא יהיה יכול לחזור בו. ולכך במתנה אם יאמר השליח לזכות בעד הזוכה אף דא"י כיון דהוי חב להמשלח שלא יהיה בידו לחזור לכן באם הביא למקום המקבל ובידו למסור ליד המקבל ולעשות החוב שוב יכול להיות שליח המקבל לזכות בעדו כיון דבידו ליתנו לו ועיין שם מה שכ' ליישב על פי זה כמה דברים וקושית המח"א (סי' ד') בדיני שילוחין בש"ס גיטין (דף ס"ג) באמר השליח הילך גיטך אמרה לי' להוי בידך ואיבעיא להו שם אי מהני דלא חזרה שליחות אצל הבעל ותיפוק ליה הא זכיות השליח עבור האשה הוי כתלבע"ח במקום שחב לאחרים דחב לבעל שלא יהיה בידו לחזור בו וכ' כיון דבידו למסור לה תו לא הוי חב לבעל וכ"כ במתנה באופן זה כשבא אל המקבל יכול השליח לזכות עבור המקבל רק בגט הואיל דלא חזרה שליחות אצל הבעל דהוי כטלי גיטך מטג"ק. ואני כתבתי שם דלהסוברים דבעינן שלוחו של בעל הממון אם כן עכ"פ לא הוי שלוחו של בעל הממון וע"כ לא כ' הר"ן גיטין הנז' דיכול להיות שלוחו של העבד רק בג"ש דילפינן לה לה מאשה ובאשה גלי לן קרא דיכולה לעשות שליח כמבואר בירושלמי ר"פ התקבל תמן התורה זיכה לה ולא בממון ודברי אאמ"ו שם נאמרים או דל"ב בממון להיות שלוחו של בעל הממון או דזכיה עדיף כמבואר שם

ומ"ש שם אאמ"ו ז"ל דדוקא אם נאמר מגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחבריה אז במקום שיכול לעשות החוב ובידו הוא נמי מצי זכי לחבירו אבל אם ל"א מגו והיינו דעכ"פ במה שהוא חב לאחרים אין לו כח להיות שליח כן נמי אף דבידו לעשות החוב ואף במקום שאף אם לא יזכה חבירו יהיה החוב נעשה כגון במגביה מציאה לחבירו דלדעת רש"י אם לא זכה חבירו יזכה המגביה מ"מ מה שהוא חב לאחרים אינו יכול לעשות שליח כתבתי שם דאם כן תיהדר קושית המח"א בהך דגיטין (דף ס"ג) דאמרה ליה תהוי בידך ואי לאו דלא חזרה שליחות הי' מהני ואמאי הא חב לבעל והך עובדא שם אתי לקמי' דרב נחמן ור"נ סובר ב"מ (דף י') המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו וסובר ע"כ דל"א מגו דאי בעי זכי לנפשיה ורבא דפריך שם הא לא חזרה שליחות יקשה גם כן תפ"ל דהוי חב לאחרים ועיין תוס' ב"מ דמסופקים בזה אי רבא קבלה מר"נ ובש"מ שם כת' דרבא סובר דאמרינן מגו דאי בעי זכי לנפשיה וכן מבואר מדברי ר"ן נדרים (דף ל"ז) אך ר"נ סובר בפירוש דל"א מגו ואם כן אמאי אמר שם בגיטין אם איתא לדר"ח הא הוי תופס במקום שחב לאחרים גם למה שכ' הרמב"ן בש"מ ב"מ שם וכתובות (דף פ"ד) לתרץ קושית תוס' על ר' יוחנן דסובר התלבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה וסובר המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו דאינו מטעם מגו רק כיון שלא זכה בה אדם לאו חובה הוא לו מה שאין כן בבעל חוב [ומה שכ' שם בכתובות הש"מ שכן הוא דעת רמב"ם כבר כתבתי בהגהותי בדברי חיים דיני גניבה (סוף סי' י"ג) דמוכח מדברי רמב"ם הלכות מתנות עניים (פ"ב ה"ט) דאף מניעת ריוח הוי חב לאחרים עיין שם בדברי] כיון דחייב לו ונכסוהי אינון ערבין ביה זה הוי חב מי שמוציאין מרשותו אם כן לא תלי במגו ויקשה מש"ס דגיטין. וע"כ צריך לומר דעד כאן לא כ' הר"ן פ"א דגיטין דזה הוי חב לאדון שלא יהיה יכול לחזור בו אם יזכה בו השליח בעד העבד רק שם לס"ד דתן לאו כזכי ואם כן מדלא אמר המשחרר להשליח לזכות בעד העבד חזינן דרוצה שלא יזכה בעדו כדי שיהי' עוד בידו לחזור ושפיר הוי חוב להאדון אם השליח יזכה בעדו. אבל בגט אשה דלא היה יכול לעשות באופן אחר דחוב הוא לה וא"י רק לשלוח על ידי שליח להולכה אמדינן דעתו ודאי כששולח שליח לגרשה רוצה בגירושין ואינו רוצה עוד לחזור בו לכן לא הוי חב לבעל כשהאשה עושה לו לשליח גם בעדה אם לא מטעם דלא חזרה שליחות והוי כטלי גיטך מעג"ק אם כן ליכא הוכחה מש"ס דגיטין הנז' לדינו של המח"א דהיכא דבא השליח למקום המקבל שיכול לזכות בעדו אם לא מטעם שכ' אאמ"ו ז"ל לדידן דאמרינן מגו כמו כן במקום שיכול לעשות החוב יכול לזכות גם כן בעדו

ובספרי א"ב ח"א דיני תו"מ (סי' י"ז) העירותי בזה ממתני' דפאה (פ"א) שבולת של לקט שנתערבה בגדיש מעשר שבולת אחת ונותן לו אמר ר"א וכי האיך העני הזה מחליף דבר שלא בא לרשותו אלא מזכה את העני בכל הגדיש ומעשר שבולת אחת ונותן לו ועיין שם בר"ש וברע"ב דר"א לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידכו דפלגיתו עלי בעשיר שליקט פאה לעני שאני אומר זכה לו ואתון אמריתו דלא זכי לו האיך העני הזה מחליף דהא אין בעל השדה יכול לזכות לו אלא לדבריכם מזכה את העני בכל הגדיש על מנת להחזיר. ולמה צריך לזכיה באם העני הוא שם בהגדיש סגי דשוב יכול בעל הבית לזכות בעדו כיון דיכול לעשות החוב שיזכה הוא בעצמו שוב לא איכפת לן בחב לאחרים וכמו שכ' המבי"ט והמח"א ואאמ"ו ז"ל וצ"ל דר"א שמע מחכמים דיכול לעשר שבולת אחת אף כשאין העני שם ונותן לו אחר כך ועוד דקדקתי בזה שם

אגב אבאר במה שכתבתי שם בביאור דברי הירושלמי שם במה דקאמר ת"ק סבר אינו מזכה את העני בכל הגדיש אלא שבולת אחד ותניא אחרא סברו מימר מזכה את העני בכל הגדיש וקאמר תניא קדמיא סבר מימר מזכה מימינו לשמאלו ות"א סבר אינו מזכה מימינו לשמאלו ופירש המפרש דפליגי אם צריך לזכות כל הגדיש במעמלה"ח לפי שמעורב עם שאר שבולים ומה דקאמר מימינו לשמאלו היינו אם מתעמלה"ח שמיה מתנה ושם דקדקתי על פירושו של המפרש [וטעות נזדקר לי שם דכתבתי דרבא דאמר מתעמלה"ח שמיה מתנה אמר הלכתא כר"ל לבר מתלת ואגב שטפי כתבתי כן דביבמות (דף ל"ו) קאמר רבא הלכתא כוותיה דר"ל בהני תלת ות"ח לידידי הרב המופלג החריף מ' העשיל נ"י מק' טעלז יע"א שהודיעני השגיאה הזאת וכן קרה לגדולים וטובי' אשר קטנם עבה ממתני] דלא גרס והתניא ואין זכיה לפי שמעורב עם שאר שבולים וכדאיתא פרק קמא דקידושין יעיין שם במה שגמגמתי. וגם לא מצאתי פרק א' דקידושין מזה. וכן ראיתי אחר כך בספר קהלת יעקב מהגאון מהריט"א ז"ל דמדחי פירוש המפרש ומפרש דברי הירושלמי מ"ש מימינו לשמאלו דאין ברירה ותלי הדבר בברירה עיין שם (באות ע') עשו שאינו זוכה כזוכה ואני בעניי כתבתי לפרש דזכיה בעצם שיזכה בגוף איזה דבר לא שייך רק אם יכול ליהנות ממנו ולעשות בהו כרצונו אבל אם אין לו תועלת מגוף הדבר כמו שם אם מזכה לו רק שבולת הזאת שנתערבה ואינה ידוע וניכרת ואינו במציאות שיכירנה ויזכה בה לא שייך בזה זכיה כלל בגוף השבולת רק שיהיה לו חלק בגדיש שיש לו השבולת שנתערב מ"מ בגוף השבולת עדיין לא זכה ומחליף מה שלא בא לרשותו כיון דלא ישיג בקנינו הדבר הנקנה בשום אופן לא שייך בזה זכיה והבאנו סעד לזה מדברי תוס' גיטין (דף מ"ב) דעבד מוכה שחין דאינו שוה כלום רק לקנס ל"ש בו זכיה. וכיון דהשבולת לא יצא עדיין מיד בעל הגדיש רק שהעני יהיה שותף עמו על שבולת אחת הוי כמזכה מימינו