אמרי בינה חושן משפט מג

דצריך שיכתוב עד עולם אין לדמות ממון לאיסורא עיי"ש והמעיין יראה דמדברי הר"ן אינו ראי' כלל לנידון זה דהא כ' שם להדיא דאם מתיר לו כפי מספר שאמר ואח"כ מתיר לו הנדר שאמר וכן לעולם סגי דזה אינו אלא נדר אחד דאעפ"י דוכן לעולם כולל לאין תכלית אי אפשר שיתרבה הנדר מחמת זה והביא פלוגתא דר"י ור"ש מס' שבועות גבי שבועה שלא לך ולא לך דאין מספר הנדרים אלא כמספר הקונמות שהוא זוכר או כמנין שהזכיר ולא לך ולא לך וכתב שם דאי אפשר לנודר לידור אלא נדרים ידועים ולא שאין להם תכלית עיי"ש וזה הכל בנדר דצריך שיבטא בשפתיו ולחלק לפרטי' ולא לכלל דאז הוי הכל כמו נדר אחד וכשהותר מקצתו הותר כולו אבל בכ"מ לעולם משמע לאין תכלית וכיון דאי אפשר דבכל פעם חוזר החיוב לאין תכלית ל"מ המחילה אף אם מוחל גם התנאי לעולם חוזר החיוב כמו בשדה זו נתונה לך עד זמן פלוני דל"מ אף אם חזר וקנה ממנו הזכות שיש לו בהשדה. ואין לדמות זה לשולח גט ע"י שליח וביטל כל הבטולים שיבטל בטל דאזלינן אחר ביטול האחרון ובביטול מודעי אף שאמר שמוסר מודעי על כל הביטולין עד עולם הולכין אחר דיבור האחרון הכי נמי הולכין אחר דיבור האחרון דכאן אף שנתבטל חיוב הראשון לעולם בא חיוב האחרון וכל החיובין שמוחל לא מהני כיון דתמיד התעורר חיוב מחדש. וראיתי בתשוב' בית יוסף דיני כתובה (סי' ד' שכ' הא דכותבין בכתובה שלא יפתנה שתמחול דבר מה מכתוב' ואם תמחול יהיה כחרס הנשבר שיש לו לגמגם וי"ל דמחילה קיימת דהאיך אדם מתנה שאם ימחול שלא יהיה מחילתו מחילה אם כפי הדין הוא מחילה וכתב ואפשר דבקנין מצי לסלוקי נפשיה מההיא מחילה שכל פעם שתמחול יחול קנין החיוב ואפילו מאה פעמים ועיין כנה"ג אה"ע (סי' צ' ס"ק פ') בהגהות הטור הביא דעת מהריב"ל דנראה מדבריו דל"מ החיוב ודעת רבינו ב"י בתשובה הנ"ל דבקנין מהני

ברם יש להתבונן הא הרשב"א בנדרים שם חוכך בדין זה ואמר דדין זה אינו רק במקדיש בלבד משום דהקדש חל בקדושת פה ובאמירה בלחוד אבל במקנה לחבירו בעלמא לא במאי קנה הא אפילו אמר לו מעכשיו אי אפשר לו לקנות אלא בכסף ושטר וחזק' וכסף או שטר או חזקה שנעשו על מכר זה ראשונה כשחזר זה וקנאו כבר כלתה קנייתן של אלו ולבסוף במה יקנה עיי"ש בר"ן ובחידושי רשב"א הוסיף בזה וכתב והיינו טעמא נמי דאצטרכינן למנקט הא דרב הושעיא בשתי פרוטות ולא נקט ליה בחדא פרוט'. וא"כ במחייב א"ע במנה בקנין סודר גם כן אף שאמר עד עולם מ"מ כיון דקנין סודר זה כבר עשה פעולתו בקנינו לחייב א"ע בחיוב הראשון שוב במה יחול שוב חיוב השני אף שאומר מעכשיו דאל"כ הדרי סודרא למריה מ"מ כיון שע"י קנין סודר זה חל חיוב הראשון ודאי לא עדיף משטר וכסף וחזקה דל"מ לעשות קנין שני אחר שעשה קנין הראשון כ"כ בק"ס. ובאמת הוכחת הרשב"א מהא דרב הושעיא נקט האיבעיא שלי בנותן שני פרוטות לאשה ואמר באחת תתקדש לי היום ובאחת לאחר שאגרשך ולא נקט ליה בחדא פרוטה מתרץ יפה אאמ"ו ז"ל בספרו ד"ח דיני קידושין (סי' ל"ח) דאף אם בקרקע היה מהני באומר מעכשיו בפרוטה ולאחר שאקחנו באותו פרוטה מקנה מעכשיו דהוי כמוכר לו שני קרקעות בפרוטה אחת משא"כ בקידושין אי אפשר לקדש שתי נשים בפרוטה אחת ואף דכאן הוא אשה אחת על שני פעמים מ"מ הא בש"ס קידושין מספקא להו בשתי בנותיך לשני בני ולכך לא נקט רב אושעיא בחדא פרוטה דזה הוי ספקא בלא ספק שלו והוא שאל אם ל"מ בחדא פרוטה מ"מ יש שאלה אם בב' פרוטות מהני אף דהוי כדבר שלא בא לעולם הואיל דבידו עכ"ד ומ"מ אף כי קושית רשב"א מיושב כנראה בחד קנין ס"ל דל"מ א"כ אף בק"ס ומתחייב שלא יהני המחילה רק שיחזור ויתחייב ל"מ בחד קנין רק בכל פעם שיחול צריך קנין אחר מעכשיו ועיי"ש מ"ש אאמ"ו ז"ל (סי' ל"ב) הטעם הא דלדידן באבעיא דרב הושעיא פסקינן דהוי ספק קידושין ולענין דיני ממונות מהני אם מקנה בב' פרוטות אף דגם כן אין ביד אחד לגמור הקנין מעכשיו בלא דעת חבירו משום דבד"מ אין אנו דנין מטעם בידו רק מטעם דמעולם לא יצא הקרקע מרשות לוקח והוי כמו בנטיעות אלו קרבן עד שיקצצו משום דהוי כפדאן הוא כמבואר שם בש"ס דמעולם לא יצא מרשות הקדש וכ"כ במכיר' לדעת ר"מ מקורטבי שם ועיין מה שכתבתי שם בהגהותי לפקפק בזה דמה מהני בשביל שלא יצא מעולם מרשותו של הלוקח הא מ"מ כיון דבעינן אח"כ ג"כ דעת הלוקח א"ד להקדש וצריכין לבא מטעם דבידו א"כ מה מהני מעכשיו ועיי"ש מ"ש בזה. עכ"פ לענין חיוב אף אם מהני מעכשיו אף דצריך דעת הזוכה ג"כ ונאמר דהוי בידו ומהני מעכשיו כיון דבידו לחייב כו"כ ואינו דומה לקידושין דשם כיון שהפסיק בקנינו כמחוסר מעשה דמי דאין בידו לקדשה עכשיו קידושין אחר קידושין משא"כ בחיוב ממון בידו לחייב א"ע הסך השנית והשלישית ואף לאין תכלית להסוברים דיכול לחייב את עצמו בדבר שאינו קצוב. מ"מ ע"י קנין אחד לדעת רשב"א וכנרא' שהר"ן מסכים למה שחוכך לומר דל"מ ע"י קנין אחד שלא יופסק הקנין וששוב יחול בכל פעם א"כ גם במחילה ל"מ הק"ס ובפרט על כמה פעמים לאין תכלית ע"כ דין זה צ"ע אם מהני חיוב אחר חיוב. ובודאי אין מוציאין מיד המוחזק

ומ"מ באם מכר הזוכה בהחיוב בהחזרה להמתחייב החוב שיש לו נראה בודאי דשוב אינו חוזר ומתחייב דהחיוב לא היה רק שלא יועיל המחילה ובאם שימחול יחזור ויתחייב וכ"ז כשנפקע החיוב מצד המחילה אבל בנשאר החיוב הראשון רק שקונה החיוב בהחזרה בזה לא נתחייב מחדש ועיין בש"מ ב"מ (סוף פ"א) בהא דשובר בזמנו טורף דכ' והשובר הזה הוא כעין שטר מקנה שאומר לו חוב פלוני מכור לך בשטר זה עיי"ש דמבואר דיכול למכור חובו להלוה עצמו בתורת מכירה ולא בתורת מחיל' ומשמע מדבריו דאף מסיר' ל"ב ככל מכירת שטרו' ועיין מ"ש בד"ח דיני הלואה (סי' ל"ו) בזה ועוד יבואר אי"ה לקמן בדיני הלואה עכ"פ מהני המכירה וזוכה בחוב שלו מצד קנין א"כ י"ל דזה נכלל בקניינו שהתחייב א"ע שאם ימחול יחזור החיוב לא כשקונה בעצמו החיוב הראשון כן נלע"ד

וראיתי במבי"ט (ח"א סי' שי"ד) שכ' מה שכתוב בשטר המתנ' שאעפ"י ששמעון ימחול לראובן המתנה שלא תועיל המחילה ההיא נראה שהוא מודיע שאינו חפץ במחילה וא"כ אעפ"י שאינו אנוס במחילה היא בטילה מפני המודעה דהוי כמתנה שאין הולכין בה אלא אחר גילוי דעת הנותן שאם אינו רוצה לקיים בכל לבו לא קנה המקבל מתנה והמחילה מתנה הוא כמ"ש הרמב"ם (פ"י) ממכירה עכ"ד וצ"ע מלבד די"ל דמחילה אף שהוא כמתנה מ"מ מהני אפילו בע"כ כמו שכתבתי לעיל (אות ב') דהוי רק סילוק חיובו וממילא נפקע החוב בלא"ה לא אדע הא אף אם מסר מודעא דאינו מקבל המתנה מ"מ אם מבטל אח"כ המודעא הולכין אחר דיבור האחרון וכיון דקבל אח"כ שטר מחילה ברצון מה מהני הגילוי דעת דקודם לכן בשעת חיובו ואף בביטול מודעא על הבטולין הולכין אחר דיבור האחרון כמבואר תשובת הר"ן (סי' מ"ג) מכ"ש דיכול לבטל המודעא שלא יקבל המחילה. גם ראיתי בס' נתיבו' משפט על ר"י (דס"ט ע"ד)דהביא דברי בעה"ת במוכר שט"ח לחבירו דמהני מחילה וכתב דאף תנאה דל"מ מחיל ל"מ והביא דברי הסמ"ע (סי' ס"ו) דמפרש דאין המוכר יכול לעשות תנאה לגרוע בו זכות הלוה לבטל המחילה וכתב נראה מדבריו שביטול המחילות ל"מ מטעם שהוא חב לאחרים ואינו יודע למה שאם הוא מבטל כל המחילות שימחול שיהיה כחרס הנשבר אין כאן מחילה ול"ד כו' אבל אם פסל וביטל גוף המחילה מעכשיו הואיל ובדיבורו הוא מוחל בידו לבטל דיבורו עכ"ד ואינו מובן דבריו היכן מצינו ביטול שיבטל מה שיעשה אח"כ ואף בנדר אם זוכר בהמודעה שעשה מתקיים הנדר ומכ"ש במחילה כיצד יעשה מחילתו מה שימחול אח"כ כחרס הנשבר הא כיון שמוחל ברצונו כבר נפקע חיובו ואף אם נאמר דהמתחייב לחבירו בקנין ושלא יועיל המחילה היינו דמחייב א"ע שבכל פעם שימחול יחזור החיוב מעכשיו מחדש. אבל לבטל מקודם כל המחילות שימחול שיהיה כחרס הנשבר שאין כאן מחילה זה לא שמענו דודאי מהני המחילה וכמ"ש ומ"ש שם בדברי הבעל העיטור שהביא הבעה"ת שהביא סמך לדבר דל"מ התנא' של הלוקח עם המוכר לו השט"ח שלא יכול למחול מדברי ירושלמי פרק שבועת הדיינים וכוונתו על הא דאיתא שם אלין דכתבו ע"מ שיש לי רשות לגבות מטלטלים לא גבי וכ' דלדברי הסמ"ע אין ענין לזה א"ו דכוונת בע"ה לומר שאם אמר בלשון הזה שלא יכול למחול ל"מ דנראה כמתנה על מה שכ' בתורה וכי היכא דל"מ ע"מ שיש לי רשות לגבות מטלטלים כ"כ בזה כיון שיש לו רשות למחול לא מהני התנאי ומכח זה הקשה דמירושלמי משמע שאם אמר אעפ"י שמן הדין יכול למחול אני מתנה בכך ועיי"ש שהניח בצ"ע ואינו מובן כלל דודאי עיקר הטעם דל"מ תנאי שלא ימחול דכל חיובים ובטול המחילות ל"מ רק באם יתחייב מחדש ונגד חבירו שלא יועיל מחילתו לא יש שום ביטול ותנאים דסוף כל סוף אם עושה ומוחל חל מחילתו ודברי ירושלמי הנ"ל שהביא הב"ה הוא רק סמך בעלמא דלרב אמי לא מהני אם כתב ע"מ שיש רשות לגבות מטלטלים היינו דל"מ לגבות מן היורשים דהם זכו בו ומטלטלין דיתמי לא משתעבדי ורב מנא אמר אם כתב אע"ג דלית בי דינא יהיב גבי אינו מטעם שכתב הנתיבות משפט כמו שמהני באומר ע"מ שאין עלי דין אונאה דמהני רק כיון דמפרש דסמך דעתו ומשעבד לו לא נפקע השעבוד במיתתו הואיל דנתחייב הלוה וחל השעבוד וכמבואר ברשב"א קידושין אע"ג דלא שיעבדו מטאגמ"ק גובה מיורשים אף מדיני דגמרא דכל תנאי שבממון