אמרי בינה חושן משפט מב

הרי משמע שאם אמר דברים המוכיחים שמחל מהני והמרי"ט שם הסכים ע"י ולכאורה לדברי המר"מ בר ברוך ז"ל והמבי"ט מחילת תביעה ל"מ והא דקאמר בש"ס קידושין לימא באפי בי תרי זיל כבר כתב המרי"ט בחידושיו סוף פ' מי שהי' נשוי דלאו דוקא נקט לשון זה אלא שיאמר לו לשון טוב ועיקר הקושיא הוא דאמאי צריך שטר מה שכתב בשטר יאמר לו בע"פ עיי"ש א"כ אינו ראיה באם אינו אומר לשון מחילת החוב והשעבוד רק אין לי עליך שום תביעה מניין לנו לומר דמהני ואולי יש לחלק בין נדונים שם דהי' הוכחת הרבה דהכוונה היה שמוחל לו החוב ממזונות וצ"ע ועיין טור (סי' ע"ד) מתשובת הרא"ש שכ' ומחל שמעון לראובן כל תביעה שיש לו עליו מאותו שטר כל החוב מחול. צריך לומר ג"כ דהוי הוכחה שמוחל גוף החוב

ועיין תשובת הרשב"ש (סי' תקע"ב) במלוה שיש לו שטרות על הלוה וטוען הלוה שהמלוה אמר לו שאם תתן לי כך וכך מהחוב הנזכר אמחול לך השאר וכ' שזו אסמכתא הוא שכל האומר אם תעשה כך וכך אתן לך או אמחול לך לא קנה כלום ומשמע דוקא כיון שאמר אמחול לך אבל באומר מחול לך אם תעשה כך מהני ובאמת באומר אמחול לך אף בלי אסמכתא יכול לחזור בו כ"ז שלא נתן. וראיתי בתשובת דרכי נועם ח"מ (סי' ג') במשכיר שתובע מהשוכר שכירות שעבר מדירת הבית ואמר לו או צא מביתי ואני מוחל לך כל מה שנשאר עליך מזמן השכירות וכ' דבזה ל"מ המחילה כיון דשכירות כממכר הוא ואין השוכר יכול להסתלק בדיבור בעלמא כמו שכ' הריב"ש כי אם בקנין א"כ אין במחילה זו ממש וחייב השוכר לפרוע כל דמי השכירות הכתוב בשטר ובס' מטה שמעון תמה עליו הא כיון שמחל בהדיא הוי מחילה והביא מדברי רשב"ש (סי' ק"א) ודברי הדרכי נועם נכונים ודאי אם מוחל להדיא מחילה מוחלטת מהני מחילה בחוב שכירות דמ"ש מכל חוב דעלמא וכן בנידון דרשב"ש שם לא הוטל שום חיוב על השוכר ודאי אם מוחל מעכשיו מחילה מוחלטת הוי מחילה אבל בנידון דהדרכי נועם דאמר לו צא מביתי ואני מוחל כיון דכ"ז שלא הקנה לו בהחזר' הבית תוך ימי השכירות לא נסתלק השוכר בדבור בלבד כמו שכ' הריב"ש א"כ לא נגמר הדבר בהחלט עד שיצא מן הבית שפיר ל"ה מחילה בהחלט ודומה לפשרה דצריכה קנין כנ"ל

וראיתי בתשובת מהרי"ט צאהלן (סי' פ"ט) שכ' אם המשכיר אומר לשוכר הנח לי ביתי ולך ואתה פטור מהשכירות א"י לחזור בו אף בלא קנין וא"ד לדברי הריב"ש דשם השוכר אומר למשכיר יכול לחזור משום שהם דברים בעלמא אבל אם המשכיר פוטרו משכירות מחילה א"צ קנין וכנראה סובר אף דהמשכיר עדיין לא זכה בהדירה במה שיצא מן הבית מ"מ כל שזה קיים דבריו ועשה מצותיו חל המחילה למפרע וגמר ומחל כיון שביד השוכר לצאת מן הבית ואינו תלוי בדעתו וגם אסמכתא ליכא במחילה ועיין ש"מ ב"מ ר"פ הבית והעליה משם הרמ"ך בהא דאם נפל כותלו שסמוך לגינת חבירו וא"ל שיפנה אותם ולא רצה ואמר לו הגיעוך והרי הן שלך דלא זכה באבנים עד שיתחיל לפנותן וכתב ונראה לומר דאע"ג דמרי כותלא מצי הדר ביה כל כמה דלא פנינהו מרי גינתא אפי"ה מארי גינתא ל"מ הדר ביה דכיון דאירצו מחליה להזיקא ומחילה ל"ב קנין וצ"ע עכ"ל והנה ספוקי מספקי לי' בזה היכא דחבירו יכול לחזור אם גם הוא יכול לחזור ובאמ' הדברים נפלאים כיון דזה לא מחל הזיקא בחינם רק אם יזכה בהאבנים וכיון דיש ביד בעל הכותל לחזור למה לא יהיה ביד בעל הגינה לחזור וכן בנידון דמהרי"ט צאהלן ועיין תוס' ב"מ (דף ס"ו) ד"ה ומינומי וכן מצינו בכמה מקומות היכא דלא נגמר הדבר מב' הצדדים ואחד יכול לחזור יכול גם השני לחזור ול"ה רק פטומי מילי וצ"ע ועוד יבואר אי"ה במ"א. ועיין רדב"ז (סי' ש"ז) בשנים שקנו סחורה בהקפה מגוי בשותפות וטען אחד שאמר לחבירו אם תביא חלקך בדמי הסחורה יש לך שותפות ואם לא תביא המעות ביום פלוני אין לך שותפות וכ' כיון שכל הסחורה היה ת"י וחזקתו א"צ קנין למחילת שותפות לא יהיה אלא שהיה לו חוב ומחלו דמחילה א"צ קנין וכיון שהוא מודה שכך התנה עמו שאם לא יביא חלקו במעות לא יהיה לו חלק בהסחורה ולא קיים תנאו הרי מחל ומשמע מדבריו אף דהתנאי ל"ה בשעה שקנו הסחורה רק אח"כ ואז כשקנו קנו שניהם הסחורה כי שניהם התחייבו והשטר מכר על שניהם בשוה בערכותיהם ורק אח"כ התנו תנאי זה שאם לא יביא המעות ליום פלוני שלא יהיה שותף וא"כ מבואר דאף מחילה שאינה מוחלטת רק בספק גם כן מהני וזה דלא כמבואר בתשובת מהר"ם רויטנבורג הנז'. ברם לא אבין דברי רדב"ז כיצד דן זה למחילה דא"צ קנין במה שאמר שאם לא יביא המעות ליום פלוני לא יהיה שותף הא אין זה לשון מחילה. וגם הא דפשיטא ליה דמחיל' מהני בשותפות היינו באם הטילו שניהם לכיס אחד דחלק של כל אחד משועבד לחבירו בזה מהני מחילה וכמו שכתב שם (סי' ש"נ) דמחיל' שותפות ממון מהני וא"צ קנין אבל אם קנו הסחורה בשותפו' וזכו שניהם כל אחד במחצית הסחורה ונתחייבו שניהם להמוכר הוי כמוחל דבר בעין ופקדון דל"מ מחילה רק צריך לשון הקנאה

טז) היכא דמחייב אחד לחבירו בקנין בסך מסוים באופן המועיל נפום דינא ומתחייב א"ע שחיוב זה לא יפקע מעול' ואף אם ימחול לו יחול שוב שנית החיוב מעכשיו וכן עד עולם אם מהני מחילה אעפ"כ או לא מהני המחילה כיון דשוב נתחייב שנית ואי אפשר שיפקע חיובו במחילה. ראיתי בספר מוהריק"ש הנקרא ערך לחם בח"מ (סוף סי' ס') שכ' וז"ל המחייב עצמו ממון לאשתו ונתחייב בלשון מעכשיו שכל פנים שתמחול לו יחזור ויתחייב מעכשיו עד עולם וקנו ממנו נ"ל דמהני ונ"ד להותר נדרים שמתירין תנאי זה דבחיוב ממון לא שייכא התרה וכן נראה בבירור בדברי הפוסקי' בר"ן נדרים (דף כ"ט) ועיין ריב"ל (ח"ב סי' מ"ז) עכ"ל. ולכאור' יש לדון דאינו דומה לדברי הר"ן ורשב"א נדרים שם דהם הוכיחו מש"ס שם באומר לחבירו שדי מכורה לך עד שאעלה לירושלם דאם חזר וקנה המוכר מן הלוקח דחל שוב שנית המכירה כמו שם באומר נטיעות אלו קרבן עד שיקצצו פדאן חוזרות וקדשן וכמו כן בקרקע ע"י הכסף ושטר חל קנין השני מעכשיו הואיל דבידו עכשיו למכור ול"ה דשלבל"ע דשם אין באפשרית רק שהלוקח חוזר ומוכר הקרקע להמוכר לכן חל שוב שנית המכירה השניה שמכר לו אז וכן לעולם אבל לענין מחילה י"ל דאם מחלה האשה כל החיובים אף החיובים האחרים עד עולם אזלינן בתר מחילה האחרונה ונפקע החיוב הן הראשון הן כל החיובים ע"ע דמחילה אינה צריכ' קנין ואינה בגדר הקנאה משא"כ בשדה דצריך קנין מן הלוקח להמוכר ואז שוב חל על השדה הזאת קנין השני וכן עד עולם ובאמת אם מוכר הלוקח להמוכר השדה עם כל הזכיות שיש לו בהשדה עד זמן הנ"ל או אף באומר כן עד עולם מהני המכירה דהא כמו שמהני מכירת המוכר על אופן זה ע"ע שיחול מכירה אחרת וכן לעולם כמו כן מהני מכירת הלוקח שוב להמוכר בהחזרה ג"כ על אופן זה ויש לומר דבזה שוב לא חזרה השדה להלוקח כיון שמכר לו אף זכות זה מה שיחול תמיד מכירה שניה וכן עד עולם

ברם ראיתי שם בלשון הנמוקי יוסף בנדרים שהביא מדברי הרשב"א ז"ל בלשון הזה וכן הדין באומר קרקע זה לעניים עד שאעשה דבר פלוני או עד שאבא ממקום פלוני אם בתוך כך חזר וקנה מהם זכותם הרי הם חוזרין וזוכין באותו קרקע לאלתר דה"ק לעניים יהיה מעתה וכן לאחר שאקנה מהם תחזור להם כ"ז שלא אעשה דבר פלוני או שאבא ממקום פלוני וכ' ומיהו הסכימו המפרשים ז"ל שאין דין זה אלא בהקדש או בקונמות משום חומרא דידהו אבל האומר שדי נתינה לך מעכשיו עד שאלך לירושלם או עד זמן פלוני אם קנה זכותו תוך זמן זה אין המקבל מתנה חוזר וזוכה בו שלא נתכוון בזמן ההיא אלא לגריעותא עיי"ש הרי דכפל דבריו להסוברים דחוזר וזוכה וכן בעניים דמהני אמירתו לכ"ע שיחזרו ויזכו דאף אם חזר וקנה זכותם דג"כ חוזרים וזוכים הרי דלא יש אופן המועיל שיתבטל הקנין ולעולם חוזר וזוכה אף אם מוכר הלוקח להמוכר את זכותו מ"מ סוף סוף עד זמן פלוני חוזר וזוכה מצד קנין הראשון וממילא אם מוכר בפירוש שיהיה קנויה לו השדה לעולם ואף אם חוזר ויקנה מן הלוקח ששוב יחול הקנין עד עולם ודאי דל"מ אף אם מכר לו בהחזרה עד עולם עם כל הזכו' שיש לו בהשדה דל"ה זמן שיחול הקנין ושלא יחזור שיחול לחזור להמקבל או הלוקח דבאמת בקובע זמן לזה יש מקום שמוכר לו בהחזרה עד סוף זמן שקבע לו דאז יגיע זמן שיחול הקנין למפרע ושלא יחזור להמקבל ובכ"ז מבואר מדברי הנ"י דל"מ אף אם מפרש לו שמוכר לו כל הזכות שיש לו בהשדה בהחזרה דמ"מ כ"ז שיש מקום שיחזור ויחול הקנין חוזרת להמקבל ק"ו באם הותנה כן עד עולם דלא יש זמן הראוי שיפקע מן הלוקח דודאי חוזר לעולם אליו וא"כ כמו כן במחילה ואף אם מחילה מהני בע"כ של המתחייב והוי רק סילוק חיובו בכ"ז אף אם מוחל לו כל החיובים עד עולם דלעול' חוזר וחל חיובו אחר חיובו כיון דהיה כך קנין וחיוב הראשון במעכשיו על דרך זה דאין ביד אחד מהם לחזור ל"מ שום מחילה אף אם מוחל חיוב האחרון דבלתי באפשרות שלא יחול החיוב ולעולם חוזר וניעור החיוב

והנה עיינתי בדברי מהריב"ל וראיתי שכ' דאפשר אם מחלה פעמיים דלא נשאר שום חיוב עליו דמהני כמו שכ' הר"ן בתשובה (סי' י"ז) בנודר ואמר בכל פעם שיושאל ויותר מהאיסור שיחול עליו פעם אחר וכן לעולם דיכול לישאל להתיר לו כמספר שאמר וכן מה שאמר וכן לעולם יתירו לו פעם אחד וכ' דממונא מאיסורא לא ילפינן דהרי מצינו בהכותב לאשתו דו"ד אין לי בנכסיך