אמרי בינה חושן משפט תכז

ח) והיכא דשלח שליח והשליח קבל עליו לעשות השליחות ואחר כך חזר בו השליח ואמר בפני ב"ד או עדים שאינו רוצה להיות שליח ושוב נמלך ורוצה לעשות השליחות אם חוזר וניעור השליחות לכאורה י"ל דתליא גם כן בסוג זה אם כחו של המשלח נמסר לשליח ולכך לא איכפת לן לדעת הרמב"ם אם נשתטה אחר כך כיון דנמסר לו לעשות בשליחותו בעת שהי' בן דעת וכמו שכ' הפ"ח והג"פ י"ל אף דשליח ביטלו ואינו רוצה בכח זה מ"מ כיון דהבעל מסר לו כחו עד שיגמור השליחות יכול לחזור ולהתעורר הכח זה כששוב חוזר השליח מביטולו אבל אם נאמר דלדעת הטור וסייעתו דבנשתטה לא מהני מן התורה והיינו דהשלי' נעשה כיד אריכתא דמשלח וכיון דכבר ביטל השליח כח זה במה יחזור ויתעורר שיזכה המשלח בידו של השליח כיון שפעם אחד נתבטל. וראיתי בספר בית מאיר (סי' קנ"ד) בסדר גט שלישי מיד שליח הבעל ליד אשה שכ' דאפילו חזר בו בפני עדים ואמר שאינו רוצה לילך עם הגט וגם שלא לעשות שליח כל שחזר ונתרצ' הרי זו מגורשת עיין שם בדבריו שיש לגמגם בהם טובא

וראיתי שכבר ישב על מדוכה זו רבן של ישראל בעל מגיני שלמה ז"ל בתשובת (פ"י ח"ב סי' פ"ה) הנדפס מחדש דנשאל על זה בשליח המביא גט והבעל עשאו שליח להולכה וקבלו מידו כראוי וטרם שהגיע לידה חזר בו השליח בפני ב"ד שאין רוצה להוליכו ועתה נמלך ורוצה להוליכו אי צריך שיחזור הבעל ויעשנו שליח או רשאי ליקח אותו מעצמו ולהוליכו והשיב דבר זה מתורת פוסקים הראשונים לא למדנו גם הרב ב"י לא הזכירו כ"א בסדר גיטין של מהר"י מרגליות ז"ל הזכיר לשאול לשליח אם לא ביטל שליחותו ולא כתב מה דינו אם ביטל בנתיים ובלי ספק דאין כאן בית מיחוש דהפה שאסר הוא הפה שהתיר כיון שהבעל ששלחו עשאו שליח עד שיגיע גט לידה והוא עומד על עמדו ולא הדר ביה אם כן אם השליח מצ"ע חזר ביה ועתה נמלך בו ומה לנו ולבטולו הא הבעל לא ביטל שליחותו ומצד הבעל אין בו פגם והבעל נ"ל עד דתתגרש והוי ממש דוגמא לאם היה השליח שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כל שתחילתו וסופו בדעת כשר אע"ג דבנתיים נתבטל השליחות ונדחה כי חזר ונראה כשר כ"ש הכא דגברא מיחזי חזי ובידו לתקן ואפילו נאמר דאנוס עדיף דלא נתבטל השליחות כלל אלא דאינו יכול ומשמיא רדפי ליה אבל הכא שביטל השליחות צריך לעשות שליח מחדש יש ראיה מסדר הגט דשאלינן ליה אם לא מסר מודעא על השליחות ואם מסר יבטל הרי דביטול מודעא מהני, אף שלא קבל השליחות מעולם ק"ו היכי דקבל ונעשה שליח רק שחזר בו עתה שנתרצה לית דין ולית דיין. והנה בספר שני מאורות הגדולים בח"ב שם בתשובת פני יהושע מהגאון מהר"י חנדאלי ז"ל (סי' ל"ה ל"ו) דן שם בפשיטות דכמו אם המשלח ביטל השליחות כיון שחזר בו וביטל הביטול מהני השליחות אף שהשליח אינו כאן כמו כן אם ביטל השליח שליחותו ונתרצה אחר הביטול חוזר ונראה. ובאמת גם דין זה אם ביטל המשלח וחזר מביטולו דין זה הביא הב"י אה"ע (סי' קמ"א) משם תשובת רשב"א שמסופק בזה וסיים להחמי' ובש"ע השמיטו וחפשתי למצוא תשובה הזאת ברשב"א ומצאתיו (ח"ד סי' פ"ד) ושם כתוב בשאלה דלא אשכחן אתי דיבור ומבטל דיבור אלא בדבר שבידו לקיי' ולבטל ולחזור ולקיים אבל הכא דבידו לעקור השליחות ואין בידו לחזור ולעשות שליח אא"כ ברצונו נמצא כשביטל עיקר השליחות ביטל וכשנמלך לא הי' בידו לחזור ולעשותו שליח אלא ברצונו ונראה זה מהא דהבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי אלו דברי השואל ומדברים אלו יש ללמוד אף אם נאמר דדיבור הקיום לא אתי לבטל דיבור הביטול אם המשלח מבטלו היינו כיון דאין בידו בלא רצון השליח כמו שכ' אבל אם השליח ביטל דתלי ברצונו ובידו לחזור אתי דיבור הקיום ומבטל דיבור הביטול וכמו שכ' הני תרי אפי רברבי. אולם מדברי תשובתו של הרשב"א ז"ל שם יש לדון להיפך דכ' דלא שמענו בשום מקום בדיבור של ביטול מעשה דליתי דיבור של קיום ומבטל דיבור של ביטול ולעיקר דינא לכשתמצא לומר דאתי דיבור של קיום ומבטל דיבור של ביטול אינו דומה לראיה דהבא לי גיטך כו' דש"ה דהשליח ביטל השליחות לגמרי שאינו רוצה לטרוח ולהבי' ואינו נעשה שליח להולכה בשעת קבלת הגט אבל זה שעשאו שליח להולכ' ובשעה שקבלו נעשה לו שליח להוליך ועדיין לא שמע שביטל המשלח שליחותו י"ל שעדיין שליחותו במקומו עומד הנה מדבריו אלו נראה דאם שמע השליח מביטולו ונדחה משליחותו אינו עומד במקומו וצריך שימנה אותו הבעל מחדש ואם כן אם השליח ביטל לשליחותו דכבר נדחה אינו חוזר אף אם התרצה אחר כך לגמור השליחות וצריך מינוי מחדש מהבעל אם לא נאמר כמו שכתוב בשאלה דשאני משלח דאינו בידו אם לא ברצון השליח משא"כ שליח עדיף הואיל דלא שמע הבעל ובידו לחזור מעצמו וכמו שכ' בעל מגיני שלמה ז"ל ודוחק הוא דלא משמע כן מדברי הרשב"א בתשובתו לחלק בזה וגם דכבר כתב דלא שמענו בשום מקום דדיבור של קיום יבטל דיבור של ביטול רק מסברא כ' כ"ז שלא שמע שביטל המשלח דאז י"ל שעדיין שליחותו במקומו עומד משמע דעיקר תלוי בידיעת השליח מביטולו ואם כן אם השליח ביטל כבר נדחה משליחותו ואינו חוזר ונראה רק על ידי מינוי הבעל מחדש. [ומה שכ' הפנ"י מהא דשפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר כל שתחילתו בדעת כבר כ' בעצמו דשה לא דחי ומבטל השליחות בידים ועיין בג"פ (סי' קכ"א) דהביא באמת ראיה לדעת הרמב"ם כשנשתטה המשלח מדאורייתא יכול השליח ליתן הגט דאם לא כן נימא כשנשתטה המשלח פסק שליחותו ואמאי א"צ לאמלוכי ביה ונכדו ז"ל בהגהת מל"מ (פ"ב) מגירושין כ' ע"ד וצריך לדעת מה בין זה להא דכל שתחילתו וסופו בדעת כשר והתם נמי כל שנשתטה השליח נתבטל שליחותו ופסק כחו של בעל ואם נתנו לה אז בעודו שוטה אינו גט כלל ואפ"ה לכשישתפה נותנו לה ואין צריך שיחזור הבעל לחדש השליחות כמבואר והח"ס אה"ע (ח"ב סי' ד') כ' דשם לא יהיה אלא קוף בעלמא ואלו אדם מוסר גיטו לשליח והשליח מניחו על הקוף ומייתי להתם ושם לוקחו מהקוף ונותנו להאשה וה"נ אם נשתטה וחזר ונשתפה הוי ליה כקוף בנתיים אבל כשנשתפה המשלח אי ס"ד דאז פסק כח השליח אם כן איך ובמה יחזור אחר כך בלי שנמלך בהמגרש אחר כך והוא ראיה ברורה לרמב"ם עכ"ד. ואני שמעתי ולא אבין אם מניחו על הקוף כ"מ שמונח ע"ד מונח והשליחות כדקאי קאי ובידו ליטלו ולמסור לה אבל כשנשתטה ונפסק כח השליח זה ענין אחר דכבר פסק כחו ואין לו עוד כח השליחות ועל כרחך צריך לומר דלא נפסק הכח כשחזר ונראה וכשנשתטה המשלח דאז אף דביד השליח ליתן מ"מ שייך לומר אז כיון דצריך לבא בכח המשלח ומידי דלא מצי המשלח לעשות אז לא מצי שליח למיעבד וכשחזר ונשתפה דכח השליח נשאר במקומו שוב לא צריך שימלך בהמגרש ולמה שכ' לקמן מדברי תשובת רשב"א דמדמה לכל השומע קולי ואף כשנתבטל לא צריך למלוך כשמתרצה בודאי אתי שפיר לדעת הטור דבטיל מן התורה אם נותן בשטות המגרש וכמובן]

עוד כתב הפנ"י בעל מגיני שלמה ז"ל לראיה ברורה מהא דר"פ האומנין ור"פ התקבל הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי אר"נ אמר רבה ב"א א"ר אפילו הגיע הגט לידה אינה מגורשת ופריך שמעת מינה דאדיבורי' דידיה קא סמיך דאי אדיבו' דידה מכי מטא גיטא לידה מיהא מגורשת ומשני ר"א בשלמא אי איתמר איפכא כו' אלא הכא משום דעקרי' שליח לשליחותו דאמר שליח לקבלה הווינא להולכה לא הווינא ופירש"י ז"ל דלקבלה ניח' ליה טפי דלית ביה טורח ואע"ג דנמלך אחר כך והגיע הגט לידה מ"מ שליח שלא ניתן לגירושין הוא דכשקבל לא קבלו על מנת כן וכ"כ הטור אלא שהוסיף בלשונו שהבעל לא עשאו שליח להולכה והוא עקר לשליחותה ואע"ג דנמלך כו' וקשה מה הקשו ואע"ג דנמלך גם למה תירצו שלא קבלו ע"ד כן תפ"ל שאפילו חזר בו אחר כך ואמר הוינא שליח להולכה מ"מ כיון שהבעל לא עשאו שליח להולכה אלא הסכים לדעת אשתו הן אדיבורה דידה קסמך דר"ל מהימנת לי דהכי אמרה הן דאדיבורה דידה קסמך ר"ל יהי' איך שיהיה הנני מסכים ונותן על דעתה אם כן תלה הכל בדעת' והוא לא עשאו שליח מחדש וכמו שכ' הטור בהדיא שהבעל לא עשאו כו' ר"ל שלא תלאו אלא בדבור אשתו שאם הוא עשאו שליח להובאה הוא נותן עד"ז וכ"כ הריב"ש (סי' תע"ב) הרי שאם לא רק שהסכים לשליחותה ואם שליחותה נתבטל כיון דעקרא אפילו נמלך לא מהני עד שתעשהו מחדש כיון דהבעל לא עשאו שליח וש"מ דברור לרש"י דנמלך מהני לכך פירש דמתחילה לא קבלו ע"ד כן וכיון דל"נ שליח מעולם לכך הו"ל שליח שלא ניתן לגירושין וכי יהיב לה אינה נוטלת הגט לא מיד הבעל ולא מיד שלוחה והו"ל כטלי גיטך מעג"ק כמו"ש הרשב"א זה תורף דבריו

ולכאורה יש קצת להשיב על ראיה הזאת דכנראה השוו בעיניו דברי רש"י ורשב"א והטור בפירושו דהך מילתא דרב אשי ולקוצר דעתי רחוקין הן דברי אלו מאלו. ועיין בריטב"א גיטין שם דהביא פירש"י לא קבלו השליח אלא בתורת קבלה ואע"ג דאחר כך מוליכו נמלך הוא אבל מעיקרא לאו אדעת' דהכי קבליה ול"א הוכיח סופו על תחילתו. וכ' וא"נ איכא לפרש דהבעל לא יהביה ניהליה אלא בתורת קבלה ולאו משום דבעלמא לא אמרינן אדיבורה דידה סמך אלא משום דהבעל חישב הכא דאיהו לא יקבלנו אלא בתורת קבלה משום דהוא סבר דהשליח כיון דעקר לשליחתו לא יוליכנו לה וכיון שכן הכא אדיבורו דשליח סמך ולפי פי' זה אפילו הוליכו לה שליח מיד דהשתא